באותו יום שבו הוקדשה כתבת שער נרחבת ב"ניו יורק מגזין" לכך שישראל ביצעה "אלפי פשעי מלחמה בעזה", פרסם אתמול (שני) השבועון האמריקני ריאיון עם השחקן היהודי-בריטי ג'ייסון אייזקס, בין הבודדים בתעשיית הבידור העולמית שמעזים לצעוד על שטיחים אדומים עם סיכת הסרט הצהוב כקריאה להשבת החטופים.
אייזקס, לוציוס מאלפוי מסדרת סרטי "הארי פוטר", מוכר היום כמעט בכל בית הודות לגילום דמותו של טימותי, אבי משפחת רטליף, בעונה האחרונה של "הלוטוס הלבן". בפרמיירה הנוצצת והמתוקשרת שנערכה בפברואר לקראת עלייתה, הוא לא פספס את ההזדמנות לענוד את הסיכה על דש החליפה. "אני תמיד עונד אותה כשאני על שטיח אדום או בשורת ראיונות", הוא אומר.
כאשר הוא נשאל על דעת הקהל העולמית בעניין עזה, שהשתנתה מאוד מאז ההזדהות עם ישראל ב-7 באוקטובר, ומהי עמדתו בנושא היום, השיב אייזקס: "המקום שבו אני עומד הוא כזה שמצריך מגזין שלם - או שלא אגיד כלום. שתיים-שלוש שורות בכתבת פרופיל לא מספיקות כדי להתמודד עם הנושא. אני עונד את הסיכה כי יש אנשים חפים מפשע שנחטפו מבתיהם. רובם היו פעילי שלום שחיו בקהילות בגבול, עסקו בהובלת ילדים לבתי חולים, ועבדו עם תושבי עזה כל הזמן. יש שם ניצולי שואה, יש ילדים שנלקחו, יש אנשים שעוברים רעב, עינויים ואונס - ואין להם גישה אפילו לצלב האדום. אנשים מדברים, ובצדק, על אזרחים שנמצאים בסכנה בכל מקום אחר. אבל האנשים האלה, שבמנהרות, נמצאים שם כבר 600 יום. הם נשכחו לחלוטין".
"ענדתי את הסיכה פעם אחת, ומשפחות חטופים פנו אליי והודו לי מאוד. עכשיו אני מודע לכך שהם רואים אותי, ושהדבר חשוב להם", הוא שיתף. "אם הבן שלי, אחותי, בתי או אבי היו מוחזקים במנהרה, שוקלים עכשיו 25 קילו, ואולי נחנקו או נורו, והיה נראה לי חשוב ששחקן כלשהו יענוד סיכה צהובה למענם - אז מי אני שלא אענוד אותה?".
לדברי אייזקס, "כשזה מגיע לטענות המורכבות יותר על נתניהו והמשוגעים מהימין הקיצוני שבממשלה, או על אם צה"ל עושה או לא עושה דברים, או אם קרן הסיוע ההומניטרי לעזה (GHF) מחלקת מזון כמו שצריך או לא, או אם הודעות חמאס בפני התקשורת צריכות להתפרסם כעובדות - ואם בכלל יש עיתונאים שם - יש כל כך הרבה טיעונים מורכבים. זה לא תחום שאפשר פשוט לטבול בו אצבע או לזרוק עליו ציטוט אחד פשוט. מה שאני מאחל לכולם, באופן מובן מאליו, זה שלום. מי לא? אני לא מכיר אף אחד, חוץ מהקיצונים מכל הצדדים, שרוצה מלחמה מתמשכת או מתיחות".
כשנשאל מדוע לדעתו שחקנים אחרים לא עונדים את הסיכה, השיב אייזקס: "משום שרק בגלל שענדתי אותה כבר כינו אותי 'רוצח תינוקות ציוני' או 'ציונאצי'. אפילו סיכת חטופים צהובה למען חפים מפשע נתפסת כפוליטית - כשבעיניי היא לא".
אייזקס גדל בליברפול בשנות ה-70. בריאיון הוא סיפר על כמה מקרים חריגים שחווה כיהודי מצד חברי ארגון ה"נשיונל פרונט" הבריטי, הפשיסטי והגזעני: "זו הייתה מפלגה פשיסטית בריטית שהציבה מועמדים לבחירות, והיו זמנים שבהם רדף אחרינו רכב מלא אנשים עם מקלות ברזל ושרשראות, ואנחנו פשוט רצנו והתחבאנו. אני זוכר אנשים שעושים 'זיג הייל' ברחובות, וכולם הסתתרו באיזו מסעדה סינית. הם נעלו את הדלתות והמלצרים יצאו עם מצ'טות ושמרו על המסעדה, כי ברחוב עברה חבורה של סקינהדס במדי צבא. אבל אלה היו שלושה או ארבעה מקרים לאורך כל חיי".
לינדה ואריק אייזקס, הוריו של שחקן, היגרו לישראל. אימו נפטרה בשנת 2014, ומתארים אותה כמי שהייתה פעילה לאורך חייה במגוון ארגונים ללא כוונת רווח בבריטניה ובישראל, בהם עמותת ESRA שמסייעת בקליטתם ובהשתלבותם של עולים דוברי אנגלית. היא התעניינה במיוחד בסיוע ליהודים רוסים שניסו להימלט מרדיפות. פרט לארבעת בניה, היא הותירה אחריה את בעלה אריק, צורף במקצועו, כיום בן 93.
אייזקס כיכב לצד השחקנית המנוחה אן הייש במיני-סדרה "דיג" של גידי רף הישראלי, ובה גילם סוכן FBI שחוקר רצח של אמריקאי בירושלים. חלק ניכר מהפיילוט של המותחן צולם בעיר עצמה, אך בשנת 2014 ההפקה הועתקה לניו מקסיקו עם תחילת מבצע "צוק איתן". לאחר שהסדרה עלתה על המסך הקטן, הקמפיין האמריקאי לסיום הכיבוש הישראלי (USCPR) מתח ביקורת על רשת USA האמריקנית בטענה כי בהפקה ובשידור הסדרה, שמומנה בחלקה באמצעות מענק מהממשלה, היא הייתה שותפה "לטיוח הכיבוש של ישראל והקולוניזציה הבלתי חוקית במזרח ירושלים".