לפי הערכות ראשוניות של כבאות והצלה לישראל, השרפה הנרחבת בהרי ירושלים כבר כילתה כ-20 קילומטרים רבועים של שטחים פתוחים (שהם 20 אלף דונם) – שטח שהוא כ-80% משטח השרפה באסון הכרמל, שהייתה החמורה בתולדות המדינה. נשרפו כ-13 קילומטרים רבועים של יערות, ביניהם פארק קנדה שנפגע בצורה קשה במיוחד, ישובים רבים פונו, ונחסמו קטעים נרחבים מכביש 1 וכביש 3. כמאה צוותי כיבוי פעלו במשך שעות רבות כדי להשתלט על השרפות, ו-21 לוחמי אש נפצעו משאיפת עשן. בעת כתיבת שורות אלו הושגה שליטה על השרפה, אך היא טרם כובתה ומלוא ממדי הנזק לאדם ולטבע עוד לא ידועים.
מניצוץ לשרפה
במקביל להתפשטות האש, החלו להתפשט ברחבי המדינה שמועות ותיאוריות קונספירציה לגבי מקורותיה. בעוד החלו חקירות לגבי האפשרות להצתה, במערך הכבאות העריכו בסוף השבוע שהמקור הראשוני של השרפה הוא ברשלנות מטיילים. יש עוד הרבה דברים שאנחנו לא יודעים לגבי הגורמים לשרפה – אבל יש גם לא מעט דברים שאנחנו כן יודעים, והיטב.
כך למשל, אנחנו יודעים שהתלקחות שרפות היא תופעה שכיחה בישראל של ימינו. לפי מחקר ישראלי בהובלת סגן טפסר ד”ר שי לוי, שכיום הוא ראש ענף מחקר, שטחים פתוחים ואקלים בכבאות והצלה לישראל, "מדי שנה פורצות בשטחים פתוחים בישראל כ-40 אלף שרפות, שכמעט כולן נגרמות מתוך רשלנות או בזדון בידי האדם. ביערות ובחורשים פורצות מדי שנה כאלף שרפות". במרבית המקרים מקור האש לא נחקר ולכן לא ידוע, אך במקרים שכן נחקרו הסיבות כוללות זליגת אש מגזם חקלאי שנשרף, שרפת פסולת במזבלות לא חוקיות, מטיילים שלא מכבים כראוי מדורה או מנגל, או התלקחות חוזרת של שרפה קודמת. אימונים צבאיים באש חיה גם הם מובילים לשרפות רבות ואף יוצרים שרפות חוזרות ונשנות בסמוך לשטחי האש, וישנן לא מעט שרפות לגבן יש חשד כי נגרמו בשל הצתה בזדון. הסיבה שאיננו שומעים על מרבית השרפות הללו, היא כי רובן נכבות במהרה ולא מתפתחות לממדי אסון.
בנוסף, חום ויובש מאפשרים לצמחים להתלקח בקלות, אפילו מבדל סיגריה או מפסולת שמתלהטת. אם יש גם הרבה צמחים יבשים ורוח ערה, האש עלולה להתפשט במהירות. הרוח היבשה והחמה מייבשת את הצמחים המתים כאילו הייתה פן שיער ענקי תוך שהיא דוחפת ומקדמת הלאה את האש, גיצים, ולפעמים אפילו ענפים בוערים שלמים. בנוסף, הרוח מספקת חמצן זמין לבעירה אשר מלבה את האש כאילו הייתה "נפנף" ענק במנגל של יום העצמאות. ד"ר לוי סיפר לעיתון גלובס כי "מה שהיה יוצא דופן בשרפה הנוכחית הוא קצב ההתפשטות שלה. אני מדדתי 2 קילומטר בשעה, שזה המון. ברוב השרפות ההתנהגות הרבה פחות אגרסיבית מזה". כך, הרוח לא רק גרמה לחזית האש להתקדם בקצב שמקשה מאוד על עצירתה, אלא גם להתחלת מוקדי שרפות חדשים בכל מקום אליך התעופפו ענפים בוערים וגיצים.
מזג האוויר הקיצוני לא הגיע בריק, אלא אחרי חורף שחון במיוחד, בו הרי ירושלים קיבלו רק כמחצית מכמות המשקעים הממוצעת לעונה, חודש מרץ היה חם באופן חריג, ולפני כשבוע התחולל שרב קיצוני ושרפות באזור סמוך. לצערנו, השילוב של בצורת עם רוח חמה ויבשה המגיעה מהמדבריות שממזרח לישראל היה קטלני.
שרפות מהירות, שיקום איטי
השרפה הנוכחית היא קשה, והיא מצטרפת לשרפות יער רבות בצפון שאירעו בשל המלחמה. למעשה, מחקר משנת 2017 בהובלתו של ד"ר תמיר קליין ממכון ויצמן למדע, מצא כי מרבית העצים בארץ מאז הקמתה מתו בשל שרפה, ושמרבית השרפות התפתחו על רקע של שנות בצורת. השרפה פוגעת לא רק בצמחים, אלא גם בבעלי החיים ובמערכת האקולוגית כולה. עם זאת, שרפות הן לא תופעה חדשה באזורנו, ובמקרים רבים הטבע מתאושש מהשרפות והן אף חלק מהמחזור הטבעי שלו. בנוסף, יערות נטועים ותיקים כמו אלו שנשרפו בהרי ירושלים מכילים מגוון נמוך של עצים, ולפעמים רק מין בודד כמו אורן ירושלים. נטיעות מודרניות לשיקום היער מכילות מגוון רחב של מיני עצים, אשר מגדיל את המגוון הביולוגי הכללי ביער ואת תפקודו האקולוגי, כך לדברי ד"ר קליין בראיון לאתר מכון דוידסון.
לצערנו, השיקום הוא תהליך איטי וארוך, בעוד שתדירות וחומרת השרפות בישראל הולכת וגוברת. שרפות חוזרות ועוצמתיות באותו המקום מקשות על המערכת האקולוגית להשתקם, ומאיימות על הטבע בישראל. לפי דו"ח מצב הטבע של ׳המארג׳ משנת 2022, בין השנים 2015–2021 בלבד, עוד בטרם המלחמה, "כ-500 קילומטרים רבועים (15%) מהשטחים הטבעיים והמיוערים בחבל הים תיכוני בישראל נשרפו לפחות פעם אחת". הדבר מגיע כמובן על רקע התחממות האקלים בארץ והתקצרות החורף, אך לפי הדוח העלייה נובעת גם מגידול הפעילות האנושית בשטחים הפתוחים, וגידול בכמות הצמחייה בהם, המהווה דלק לשרפות. לפי המחקר של ד"ר קליין, לא רק עצמת ותדירות השרפות האיצה בעשרות השנים אחרונות, אלא גם תמותת העצים מגורמים נוספים כמו בצורות ומזיקים.
עולם תחת אש
האצת התחממות כדור הארץ הובילה להכפלה של השרפות הקיצוניות בעולם. לפי סוכנות החלל האמריקאית נאס"א, ב-21 השנים בהן הסוכנות עוקבת אחר השרפות בעולם חלה עלייה בשכיחות, בעצמה ובגודל השרפות הקיצוניות, כאשר העלייה החדה ביותר הייתה ביערות המחטניים של מערב ארצות הברית, וביערות הבוראליים של רוסיה ושל צפון אמריקה. אוסטרליה גם היא סבלה משרפות קיצוניות במיוחד בשנים האחרונות. בנוסף לסכנה לבני האדם ולרכוש ולפגיעה במערכת האקולוגית, השרפות גם מזהמות את האוויר בחלקיקים נשימים מסוכנים ומשחררות גזי חממה.
עם זאת, חלק ניכר מן השרפות בעולם הן מכוונות, למשל לצורך שרפת גזם חקלאי או לצורך בירוא יערות. מחקר מפתיע משנת 2017 מצא כי למרות התחממות העולם, שטח השרפות הכולל דווקא נמצא במגמת ירידה משמעותית. הסיבה לכך היא שתרבויות מסורתיות רבות נוהגות לשרוף שטחי סוואנה וערבות עשבוניות לניהול הקרקע ושמירת שטחי המרעה שלהם מהתבססות של שיחים מעוצים. השרפות האלו הן מאוד שכיחות, אך הן הולכות ופוסקות עם הפסקת הנדודים והתפתחות החקלאות באזורים האלו.
התחממות האקלים ומרבית השרפות בארץ ובעולם הם מעשה ידי אדם. למרות המגמות המדאיגות והאסון שפקד את ארצנו, השליטה היא בידינו. אנחנו מבינים איפה ומתי השרפות עשויות להתרחש וכיצד ניתן למנוע אותן, יש לנו את הטכנולוגיה והיכולת להיערך אל השרפות, לנטר אותן ולהתריע מפניהן בצורה טובה יותר מאי פעם, ובידינו היכולת לשקם את הטבע ולצמצם את משבר האקלים. האם נצליח למנוע את האסון הבא?