הם חזרו משבי חמאס אחרי שנותקו מהעולם, ממשפחתם, מהמציאות. אחרי החיבוק שקיבלו מכל עבר, גילו שמלחמה אחת, מלחמת ההישרדות במנהרות חמאס, לא הספיקה. בישראל אחרי השבי חיכתה לשורדים מלחמה חדשה - אחת שהם לא היו יכולים בכלל לדמיין, מלחמה ברשתות החברתיות. מיהם האנשים שעומדים מאחורי הפצת הרעל?
"תופעה מדאיגה חוזרת ושיטתית"
שורדת השבי אילנה גריצווסקי: "מזהים אותי ואני מרגישה תמיכה של העם. לפעמים ברמזור אני עוצרת ומי שלידי מצפצף לי ועושה לי לב. עם זאת, אני מקבלת גם הערות לא נעימות ברחוב אבל בעיקר באינסטגרם. כל יום אני מקבלת באינבוקס הודעות שליליות. אבל אני לא עונה, אני מוחקת". אילנה, ששרדה חמישים ימים בגיהינום העזתי לא ביקשה תהילה, אך מאז חזרתה היא מצאה עצמה שוב בחזית, נלחמת לשחרורו של בן זוגה מתן צנגאוקר.
"מדובר בתופעה מאוד מדאיגה שאנחנו מזהים ברשת. חטופים ומשפחות חטופים שמביעים את דעתם הפוליטית או בכלל על מצב בישראל, מקבלים קיתונות של רעל, של הסתה אפילו, בגלל שהם מעיזים לדבר", אמר מנכ"ל פייק ריפורטר, אחיה שץ. "הדבר הזה הוא שיטתי וחוזר, אנחנו רואים את זה קורה שוב ושוב".
לא מדובר בבוטים, אלא באנשים אמיתיים. ישראלים ששולחים את החיצים הרעילים ביותר נגד חטופים ששוחררו מעזה, ולפי חוקרי רשתות חברתיות לא מדובר במקרים בודדים, אלא בתופעה מתפשטת. אחיה שץ: "לפני מספר שבועות לירי אלבג התראיינה ברדיו לקראת ראיון בטלוויזיה, בין השאר ציינה את האשמה של נתניהו באירוע הטבח בשבעה באוקטובר, ומיד הותקפה ברשת בצורה קשה מאוד".
בין התגובות שהגיבו אנשים על הריאיון: "עוד אחת למכונת הרעל, התבלבלה קצת לירי אלבג", "לירי אלבג והוריה הם חבורה של רודפי פרסום בלתי נדלים, שיכורי כוח", "ילדה טיפשה ששטפו לה את המוח עם הפסולת השמאלנית", "חבל שלא חילצנו חטופים אחרים במקומך, את לא שווה את דם הלוחמים שנפלו בשביל להציל אותך".
לנוכח השנאה שהיא קיבלה ברשתות, לירי החליטה לגנוז את הריאיון, ולאחר מספר ימים פרסמה פוסט ברשתות החברתיות. יומיים אחרי שהשנאה ברשתות שטפה אותה הגיע הטלפון - ראש הממשלה נתניהו התקשר אליה ואל הוריה, חיזק את ידיה נוכח המתקפה האלימה שספגה, אך השיחה התקיימה אחרי שלירי כבר ביקשה להסיר את הריאיון.
"ההתעוררות הציבורית להגנתה של לירי הובילה בסופו של דבר לכך שסוף סוף ראש הממשלה בא והתקשר אליה, ובעצם חיזק אותה אחרי שתיקה של ימים ארוכים. הוא הוציא גם ציוץ על זה ב-12 בלילה, כדי שחס חלילה לא יעורר את הבייס", הוסיף שץ.
ליאת אצילי, ששוחררה משבי חמאס לאחר 54 ימים ובעלה נרצח ב-7 באוקטובר הפכה להיות מטרה לאחר שהיא לקחה חלק בטקס הזיכרון המשותף. "בפוסט של הצל הוא כתב: 'תסמונת סטוקהולם על סטרואידים', אך מהר מאוד התגובות החריפו", אמר שץ. בין התגובות שכתבו: "שתחזור לשם ותעשה שם טקס חילופי שבויים", "חבל לא מתה בת כלבה חובבת ערבים", "אומרים שרצחו את בעלה, כנראה זה לא נורא".
עידן אלכסנדר שישב מהשבי רק לפני שבוע, לא הספיק לפגוש את כל חבריו ומשפחתו, ובתוך פחות מ-24 שעות המתקפה כבר החלה. תחילה נגד אמו ואז גם נגדו. הוא קיבל ביקורת מאבי רצון וינון מגל במהלך תוכניות שלהם, על כך שלא הודה לראש הממשלה.
יומיים לאחר מכן ינון מגל מפרסם פוסט התנצלות על הדברים שאמר על עידן, אבל ברשתות אך הנרטיב כבר התקבע - מי שלא מודה לראש הממשלה נחשב כפוי טובה וחבל שהחזירו אותו מהשבי.
תגובות המגיבים
עמוס חגי שכתב על לירי אלבג: "ממש בושה, לשלוח אותה חזרה לעזה לחמאס", נשאל אם ירצה להגיב, אך ניתק את הטלפון.
גבריאלה ספיר לוק כתבה על לירי אלבג: "הייתי מחליפה אותה בחטוף אחר, קל", נשאלה אם תרצה להגיב - אך גם היא בחרה לנתק.
איריס אלון כתבה: "המחאה הפכה פלטפורמה לסלב החדש במקום האח הגדול. עד כמה תרד למיץ של הזבל כדי שיראו וישמעו אותך. רק תזכרו שלכל שבת יש מוצ"ש". בתגובה ענתה: "בוא תשחרר אותי, קצת מוזר שאתם מתקשרים אליי עם כל מה שקורה בשיח".
טיסת נתניהו עם נועה ארגמני
ביולי 2024 נועה ארגמני הצטרפה עם אביה יעקב לארה"ב יחד עם ראש הממשלה נתניהו. המהלך הזה, שאמור לעשות הסברה לטובת ישראל ושחרור החטופים, בהם אבינתן אור בן זוגה שהופרד ממנה בשבעה באוקטובר ונלקח גם הוא לשבי חמאס, הופך מיד למוקד מתקפה ברשת.
"נועה ארגמני היא מקרה מצוין לבחון את התופעה גם מהצד השני", הסביר שץ. "העיתונאי אורי משגב לדוגמא כותב: 'נועה ארגמני ואביה צריכים להתבייש בהסכמתם לשמש תפאורה בנסיעת הזוג המטורלל והמחויך הזה'. בתגובה אחרת נכתב: 'אביה של ארגמני כנראה טיפשון, תמים וביביסט, ככה זה עם חובשי כיפות'. אבל חשוב להגיד שכשהיא עברה מתקפת רשת שכזו - מיד יצאו להגנתה חברי הממשלה. הם יצרו מטריית הגנה ציבורית וערכית נגד התנהגות כזאת אך היא יוצאת הדופן".
תגובות לא אותנטיות - מחשבונות חשודים
"הטראומה של השבי היא טראומה מאוד קשה וקיצונית", הסבירה ד"ר עינת יהנה, פסיכולוגית במערך הבריאות של מטה משפחות החטופים. "אין ספק שהמקום שבו אנשים פוגשים מגוון שלם של תגובות רעילות, כמו שאנחנו אוהבים לקרוא לזה בשפה הפסיכולוגית זה משהו שבהחלט יכול להעצים את הטראומה, את האלמנטים הפוסט-טראומטיים שחלק מהם חווים. למקום של הכרה חברתית, יש חלק מאוד משמעותי בתהליך ההחלמה".
אילנה גריצווסקי סיפרה גם על הפחד שהשיח על החטופים הפך לפוליטי: "לא באנו לעשות פוליטיקה ואנחנו באנו בדרישה שיחזירו לנו את יקירנו ובגלל זה כל המשפחות אנחנו נזהרים, זה קשה".
על פני השטח רוב התגובות הן ספונטניות, של אזרחים זועמים. אך מתחת לפני השטח, חוקרי רשתות מזהים תופעה רחבה. שטף של תגובות לא אותנטיות, חשבונות חשודים, תזמונים מדויקים. לא בהכרח קמפיין איראני, אלא ערבוב מסוכן של שנאה אמיתית, עם חיכוך מתוזמן, בעיקר ברשת אקס.
פרופסור עירד בן גל, ראש המעבדה ליישומי בינה מלאכותית באוניברסיטת תל אביב: "מה אתה רואה כאן לדוגמה זה שיח סביב הסוגיה של החטופים, שבאופן שוטף סדר גודל של 30-40 אחוז, הוא שיח שנובע מפעילות לא אותנטית".
שיח השנאה ברשת לא עוצר. כשירדן ביבס מעלה פוסט ביום העצמאות שלא נראה לאנשים, יש מי שמגיב לו "לך לחברים שלך, שבגללם המשפחה שלך נהרסה. טמבל קטן". כשעומר שם טוב מספר שכשהיה בשבי ושמע את נאום נתניהו והתאכזב, כשלא דיבר על שחרור החטופים, היו שהגיבו לו, "כפוי טובה, טיפש ועלוב".
הדר להב, מנהלת תחום מוגנות ברשת, איגוד האינטרנט הישראלי: "אנחנו למעשה עומדים בקשר ישיר למול הפלטפורמות, פייסבוק, אינסטגרם, טלגרם וכדומה, ומעבירים אליהם בצורה ישירה את הפניות. ככה התגובה שלהם תהיה יותר יעילה ויותר מהירה מאשר שמשתמש בודד יפנה אליהם".
ביקורת ברשתות גם על מי ששוחררו מהשבי היא לא טאבו - אך היא חייבת להישאר אנושית. יש פער עצום בין דיון ציבורי לבין שיח מסית, בין חופש ביטוי לבין שיסוי. האחריות להציב את הגבול לא ברשת אלא במציאות, מתחילה אצל נבחרי הציבור, והם, לעתים קרובות מדי, שוכחים את זה.