בשנים האחרונות חוקקה מדינת ישראל חוקים המגנים על נכים ופוסט-טראומטיים עם כלבי שירות, אך רבים מהם עדיין נתקלים באפליה קשה בכניסה למקומות ציבוריים. הכלבים מלווים את בעליהם לכל מקום עם רתמה מסומנת, אך הם עדיין נתקלים בתגובות של אנשים המבקשים לא להכניסם למקומות ציבוריים ופרטיים. הם מספרים כי כל אפליה כזו מחזירה אותם אחורה בתהליך השיקום.
בשנת 2019 נפצע מתן זנזורי במהלך השירות הצבאי, הוכר כפוסט-טראומטי והמתין כשנתיים לקבלת כלב שירות מאגף השיקום במשרד הביטחון. אחרי 7 באוקטובר הוא קיבל כלבה מגזע גולדן רטריבר בשם מרי ג'יין, וחייו השתנו לטובה.
מתן סיפר כי הוא חווה קושי דווקא מול חוסר המודעות של הציבור לזכויותיו: "רוב המקומות, בין אם ציבוריים ובין אם פרטיים, לא יודעים מה לעשות כשמגיע פוסט-טראומטי עם כלב שירות. כשנהג לא מעלה אותי לאוטובוס - אני לא עולה במשך שבועיים לאוטובוסים, כי אני בחרדות. אני שואל את עצמי מה יקרה בפעם הבאה".
"אני לא הולך למסעדות מחשש שלא יכניסו אותי", העיד. "אני מפחד שישפילו אותי וידחקו אותי לפינה. כל דבר כזה מרחיק אותי מהנורמה". לדברי מתן, "כל מה שאני רוצה לעשות זה להיות בן אדם".
הוא הסביר מהי חשיבותה של כלבת השירות שמלווה אותו: "מרי ג'יין שינתה לי את החיים - הם הפכו פתאום לנסבלים יותר. הרבה דברים שפעם עשו לי טריגר מועצמים פחות". הוא סיפר כי החיים עם כלבת שירות מאפשרים לו לעשות דברים שבעבר היה צריך לאזור אומץ כדי לבצע. "לפניה כל העולם היה עוין ומסוכן, אבל איתה אני מרגיש מוגן. אני מסוגל לצאת מהבית - לסופר, לתחבורה הציבורית, לעבודה ולאוניברסיטה".
"אני לא רואה מישהו עם כיסא גלגלים שעוצרים אותו ואומרים לו 'וואו, איזה יפה הכיסא שלך' - זה לא קורה".
מתן זנזורי
פוסט-טראומטיים שנעזרים בכלב שירות סיפרו גם על הקושי מול אנשים שמבקשים ללטף את הכלב. "אנשים ניגשים באוטובוס ללטף, ואני אומר להם לא לעשות את זה", אמר מתן, ותיאר מקרה קיצוני במיוחד: "הגשתי תלונה במשטרה נגד אישה שהמילה 'לא' לא הייתה בלקסיקון שלה. היא החליטה לנהל איתי ויכוח, שנהיה חריף והגיע כמעט לאלימות פיזית. כל הזמן הזה מרי ג'יין שמה עליי את הראש ואת היד".
מתן סיפר שאירועים כאלה גורמים נזק כבד לתהליך השיקום שלו ומונעים ממנו להתקדם. "היא כלי עזר רפואי בשבילי. אני רואה אותה כמו כיסא גלגלים", אמר. "אני לא רואה מישהו עם כיסא גלגלים שעוצרים אותו ואומרים לו 'וואו, איזה יפה הכיסא שלך' - זה לא קורה".
"הכדורים לא פגעו בגוף, הם פגעו בנשמה".
יוסי חדד מקיבוץ ארז נלחם ב-7 באוקטובר עם חבר מכיתת הכוננות של הקיבוץ במשך שעות ארוכות מול מחבלי חמאס, עד שנפצעו. כשפונו לאחת הדירות, טיל RPG נורה לעברם. "אני מאובחן עם פוסט-טראומה מ-2017 והצלחתי להתמודד ולחיות עם זה. הייתה לי עבודה, והייתי בלימודים", שיתף יוסי. "אחרי 7 באוקטובר, כל דבר הוא טריגר שמזכיר לי את אותו יום".
הוא תיאר במילותיו את התחושות של ההתמודדות עם פוסט-טראומה: "זו תחושה תמידית של דריכות בגוף. הדופק מתחיל לעלות, ואתה מחפש את המקום הבטוח לברוח אליו ולהיות עם עצמך. אם אני יוצא מהבית ומגיע לעיר - אני במגמת לחימה. אפילו לצאת לטיפול ולרדת מהמונית זה כמו קרב. מאוד קשה לחיות ככה".
בשל הפוסט-טראומה, יוסי ממעט לצאת מהבית. הוא לא הולך לסופר ולעיתים רחוקות יוצא לקופת החולים. לפני כמה חודשים הוא קיבל את מייב, כלבת גולדן רטריבר שחורה וצעירה. יחד עברו תהליך אימון ארוך. יוסי מטפל במייב בסופי השבוע, ובתחילת השבוע היא חוזרת לאימונים. "מייב בשבילי היא כמו קביים", תיאר. "כשהתחלתי את התהליך איתה, היה לי יותר קל לדבר על הפציעה הנפשית שלי - שזה דבר שהיה לי קשה מאוד להכיר בו. זו לא פציעה שרואים - הכדורים לא פגעו בגוף, הם פגעו בנשמה".
מאז 7 באוקטובר מטפל אגף השיקום במשרד הביטחון בלמעלה מ-15,000 פצועי ופצועות "חרבות ברזל". כיום מטפל האגף ב-76,000 פצועי צה"ל ומערכת הביטחון מכל מערכות ישראל. כ-7,500 מתוכם מתמודדים עם תגובה נפשית - עבור כ-4,000 זו הפציעה העיקרית. הם מתמודדים עם חרדות, דיכאון, קשיי הסתגלות, פוסט-טראומה ועוד. הצפי הוא שעד שנת 2030 יהיו בישראל כ-100,000 פצועים המוכרים כנכי צה"ל.
"מייב בשבילי היא כמו קביים. כשהתחלתי את התהליך איתה, היה לי יותר קל לדבר על הפציעה הנפשית שלי - שזה דבר שהיה לי קשה מאוד להכיר בו. זו לא פציעה שרואים - הכדורים לא פגעו בגוף, הם פגעו בנשמה".
יוסי חדד
"יש עוד אלפים כמוני שלא רואים אותם", מדגיש מתן את השוני בין פוסט-טראומטי ללא פציעה פיזית לפצועים שהפציעה ניכרת עליהם. "אין לנו סימן פיזי, וזה קשה להסתובב ככה ולהרגיש שקוף. מבחינת חלק מהאנשים לא נפצעתי מספיק ואני לא נכה מספיק - יש לי שתי ידיים ורגליים. אני לא מבין למה אני צריך לספר מה עברתי".
"כלב שירות הוא מענה מדהים, אבל הוא לא מתאים לכל פצוע עם פוסט-טראומה", מציינת מיקה וייס-אוסטפלד, עובדת סוציאלית ומפקחת באגף השיקום במשרד הביטחון. "צריך לוודא שהפצוע יכול לטפל בו, ושהוא לא ייפגע מהתלות או מההיקשרות לכלב". מיקה ציינה כי כלב שירות אינו חיית מחמד רגילה, וכי יש מקרים שבהם לא מתאים לצוות כלב: "לפעמים יש בני משפחה שלא מתאים להם להכניס כלב הביתה, ואנחנו לא רוצים לייצר מתח במשפחה - בדיוק ההפך. אנחנו בוחנים כל מקרה לגופו, ולא ממהרים כדי לא להזיק לפצועים. הכול נעשה בזהירות ובמחשבה כיצד ניתן לסייע בהחלמה".