הם עמדו יחד לתמונה ב-15 בנובמבר 2023, מחלקה 1 של גדוד 8208. חודשיים לאחר הצילום, ברגע אחד, כמעט כל חיילי המחלקה נהרגו. הם כינו את עצמם "קיבוץ גלויות, המחלקה הכי הטרוגנית שיש". בתמונה אחת של חלק מחברי המחחלקה ישנו מרוקאי, פיליפיני, אוקראיני ובדואי - "שום דבר לא היה חוצץ, לא דת, לא לאום, לא מגזר, כלום", סיפר אביעד, לוחם מהמחלקה שלא נכח באסון שהתרחש כששכל חבר לעבודה.
הפלוגה גויסו אז שלושה וחצי חודשים, מ-7 באוקטובר, ויצאו לפעילויות שונות ממוצב כיסופים. ב-22 בינואר 2024, בשעה חמש בבוקר, חצו יחד עם כל הגדוד את הגבול אל יעד שהיה במרחק 800 מטר בלבד. המטרה באותו יום הייתה לפוצץ ולשטח את כל השכונה של אל-מר'אזי שמול כיסופים - השכונה שממנה יצאו המחבלים ב-7 באוקטובר. הגדוד כבש בהדרגה וללא התנגדות את כל 33 הבתים שהיו מיועדים לפיצוץ. לאחר מכן, הפלחה"ן (פלוגת הנדסה קרבית) החל למקש את הבתים שכבר נכבשו.
"לכל מבנה הוצמדו מוקשים, וכל השכונה הייתה אמורה לעלות באוויר בבת אחת בסוף הפעולה", הסביר רביד גולדנברג, הסמל של מחלקה 1. המשימה של המחלקה שלהם - הייתה חמשת הבתים האחרונים. הלוחמים נשארו בבתים בזמן המיקוש: "שאלנו, חלק בצחוק וחלק לא, אם זה לא מסוכן? אבל הסבירו לנו שזה אחד למיליון", שחזר רביד.
רגע האסון: "הכול עשן עד השמיים"
בשעה 16:05, התרחש הבלתי יאומן. מחבל שכנראה יצא מפיר סמוך למבנה, ירה אר-פי-ג'י על אחד משני הבתים. זה מה שהפעיל את שרשרת המוקשים - האירוע אף תועד על ידי חמאס ופורסם לאחר מכן. "אני ועמיחי עפנו, עמיחי נחת עליי חצי, וחצי מהמבנה פשוט קבר אותנו", שחזר רביד. "כשאנחנו מצליחים לקום, אתה לא שומע שום דבר, כמעט לא רואה כלום כי הכול עשן עד השמיים". "אני חובש, אני מחכה לפקודות ומגלה שאין לי ממי לקבל", סיפר עמיחי החובש.
כוחות סמוכים הגיעו למקום, אך אינם מבינים את חומרת המצב: "אחד המפקדים שואל אותי, 'אתה ירוק בעיניים?' כלומר, האם אני יודע איפה כל החיילים שלי", סיפר רביד. "אני מנסה להסביר לו - אין חיילים. זה רק אני ועמיחי. אין חיילים של המחלקה".
ההריסות פונו בכוח הזרוע, בצורה הפרימיטיבית ביותר, גופות החברים הוצאו מפאתי המבנים בזה אחר זה. כעבור כעשר דקות, דור אלמוג, בן ה-22, זוחל החוצה מההריסות. הוא הלוחם היחיד שהיה בתוך המבנה ושרד: "זה כמו לראות איש מפויח יוצא החוצה רק עם שיער ובוקסר, לא נשאר עם כלום שהוא לבש", תיאר עמיחי.
מלאכת פינוי החללים נמשכה לתוך החשכה. 21 נופלים בסך הכול, מתוכם 14 ממחלקה אחת, חמישה לוחמי פלחה"ן שעסקו במיקוש ושני לוחמים מהטנק. לאחר האסון, המשפחות ששרדו הפכו למשפחה אחת גדולה. אביעד, שניצל כי מארק התעקש שיחזור הביתה שלושה ימים לפני האסון, הפך לחלק בלתי נפרד מחייה של אלמנתו של מארק.
הבשורה המרה - וההחלטה להמשיך במילואים
אביעד, שלא נכח באסון קיבל טלפון מהרס"פ יום לאחר מכן ומספר מה קרה שם: "הוא שאל אותי 'אתה יודע מה קרה בפלוגה?'. התחלתי לצחוק וביקשתי את החברים לטלפון, אמרתי לו שאני לא מאמין והרמתי טלפון לחבר אחר. הוא אמר לי שזה באמת קרה והקריא לי את השמות של כל הנופלים, מאז אני לא זוכר הרבה".
הניצולים ממשיכים לעשות מילואים אחרי הטרגדיה הנוראית והאובדן הבלתי נתפס: "זה חלק מלהמשיך את המחלקה", הסביר אחד מהם והמשיך, "להמשיך לפעול, להמשיך לעשות, להמשיך להגן". עמיחי החובש, מתמודד עם הקושי לחזור לשגרה: "אנחנו מתפקדים, הולכים לעבודה, אני יכול לחייך לך, להגיד לך 'שלום' בבוקר. אתה בחיים לא תזהה מה עובר בנבכי הבן-אדם".