לפני חודש קרה משהו די חריג לתקופה הזאת. באותו בוקר, המנהל האזרחי הרס מאחז קטן בבנימין. גבעת אור מאיר, זה שם המקום. הנקמה הגיעה לפנות ערב. לא במנהל האזרחי ולא במשטרה, אלא בכפר דיר דיבוואן הסמוך למאחז שנהרס. נשים וילדים נמלטו פנימה בשעה שעשרות רבות של מתנחלים נהרו אל תוך הכפר. הפורעים שילחו אש בארבעה כלי רכב וגם בדיר עיזים, מחסנים וציוד חקלאי.
האירוע האלים הזה הוא דווקא לא חריג. בשבת נחשפנו לתקיפת חיילי צה"ל שניסו למנוע הצתות חוזרות בכפר מאליכ, גם הוא בבנימין.
ג'אנה בת ה-10, תושבת הכפר ברדלה, סיפרה לנו מה קרה לילה אחד לפני חודשיים: "הגיעו בשני טרקטורונים, שניים על כל טרקטורון. שניים מהם שרפו את הבית שלנו ושניים שרפו את דיר העיזים שלנו. למחרת, הגענו והכול היה שרוף - לא נשאר כלום בבית. חיינו תקופה אצל השכנים ואחר כך דודים שלי בנו לנו את הבית מחדש".
אחמד אברהים ג'הלין, גם הוא תושב הכפר, סיפר כי 50 עזים נשרפו באותו לילה. אותן עזים הן מקור הפרנסה העיקרי שלו. "אני חי מהעיזים האלה חיים טובים ולא מבקש ממישהו כסף", שיתף בצניעות. "אם יש מרעה, מים ואדמה - אלה אחלה חיים".
עם זאת, סיפר ששטח המרעה שלו הצטמצם בגלל מאחז קטן שהוקם לפני שבעה חודשים מעל הכפר שלו. המאחז כולל שני מבני מגורים ומכלאה לכמה פרות. מאותו יום שקם המאחז, אלפי דונם סביבו הם אדמת קודש לפרות שלו - ותושבי ברדלה איבדו את כל שטחי המרעה שלהם.
"לפני עשרה ימים, באו ארבעה אנשים חמושים מכל כיוון וגם הצבא", סיפר אחמד. "הם אמרו לי לצאת מהמקום עם הכבשים שלי וללכת לבית שלי. שאלתי: 'לאן אני אלך? זה הבית שלי'. אמרו לי שיכולים לקחת אותי לבית סוהר".
פלסטינים שלא משלימים עם הגזרה - נעצרים או חוטפים. יושבי המאחז מתעקשים להוביל את הפרות שלהם דרך שדה חיטה ומקשת אבטיחים, שמהן מתפרנסות שתי משפחות. "כל היבול נהרס", אמר מוחמד סוואפתא, תושב ברדלה. "איימו עלינו – אם תגיעו לפה, נהרוג אתכם. ולמה? יש לי מסמך שחתום על ידי ממשלת ישראל עבור הבעלות על האדמה הזאת". בתיעודים שצילם מוחמד אפשר לראות את אלו שפלשו אליו לשטח. אחד מהם ניגש אליו בתוקפנות, ביד אחת אוחז מוט ברזל - וביד השנייה אקדח.
"הצבא מגיע ואומר: 'אתם צודקים, אבל אין לנו מה לעשות'", אמר תחסין אברהים דראגמה, גם הוא תושב הכפר. "אף אחד לא מגן עלינו ואין לנו יכולת לעשות כלום. אם נעשה - נסיים בכלא. יש לי חובות לסוחרים של חומרי הדברה, צינורות, שתילים ואין לי מה למכור בסופו של יום. אכלו הכול, הרסו הכול".
כמו במקרים אחרים, גם לגבי ההצתה בברדלה לא נעצרו חשודים, ואיננו יודעים מי ביצע את המעשה. כשנשאל אחמד מדוע הוא חושב ששרפו לו את הבית, השיב: "הם רצו להפחיד אותי - כדי שאני אברח. בחודש הבא זה יהיה השכן שלי, בחודש שאחריו שכן אחר, ובחודש שאחריו עוד אחד – זה התפקיד שלהם".
אחמד כנראה לא טועה. על פי דוח המשרד לעניינים הומניטריים של האו"ם, ב-2024 נעקרו מבתיהם 620 תושבים, רובם בדואים, עקב אלימות מתנחלים. בחודשים האחרונים התופעה מסלימה עוד יותר.
לפני כחודש הובס וננטש כפר רועים של 150 נפש, מר'ייר א-דיר, לאחר התנכלויות של מאחז חדש שהוקם בצמוד אליו. צריך להבין שלבדואים אין בדרך כלל קושאן על האדמה. חלק מהקהילות הגיעו ליהודה ושומרון אחרי שגורשו בכלל מהנגב עם קום המדינה, ועד היום מעמדם לא הוסדר. מבחינה חוקית, הם בחזקת פולשים בכל שטח שבו הם נמצאים.
כולם יודעים מה קורה. בעפרה למשל, מתגוררת האליטה של המתנחלים. הם ראו מהכביש את האש בכפר השכן דיר דיבוואן, ובכל זאת, אף אחד לא הביע זעזוע, ואף רב ידוע אינו משמיע את קולו נגד המעשים האלה.
תושבי החוות הקטנות הם כיום יקירי בניה של תנועת ההתנחלות ושל נציגיה בממשלה שפועלים להלבנת המאחזים מבחינה חוקית ומזרימים להם כספים. דוגמה קטנה היא רכבי השטח מסוג ריינג'ר, שמחירם כ-100,000 שקלים - ונראים רבות באזורים הללו. בחודש מרץ השרים סמוטריץ' וסטרוק מסרו בטקס חגיגי 21 ריינג'רים שנקנו בכספי משלמי המיסים לחוות הפרטיות ביהודה ושומרון.
צוות של חדשות 12 נסע אל המאחז הבעייתי שעדיין אין לו שם. אין ציפייה להכנסת אורחים, אבל גם אין מניעה חוקית להיכנס כי המאחז עצמו לא חוקי. תושבי המקום לא בדיוק רצו להתראיין לגבי ההתנכלויות לכפר ברדלה - ומנעו מהצוות להיכנס למקום. הם אומנם לא תקפו אותו, אך קראו לצבא - שהגיע במהירות מפתיעה. לבקשת הקצינה שהגיעה למקום - הצוות עזב.
עשרה ימים לאחר מכן, הגיעו יושבי החווה אל ברדלה בליווי חיילים. אחמד, שני בניו ושכן שלהם, רותקו לאדמה. המתנחלים טענו שאחד הבנים זרק עליהם אבנים. אחד הבחורים שבהם נתקל צוות חדשות 12 בהגיעו אל המאחז, נצפה בועט בבנו של אחמד ואחר כך שובר את הצלעות לשכן - והכול בנוכחות החיילים. ארבעת הבדואים נלקחו למחסום הבקעה ולאחר כמה שעות שוחררו על ידי המשטרה.
גם מעל הכפר ראס אל-עין שבדרום הבקעה, הוקם מאחז חדש לפני שבעה חודשים. במקום נצפו שלוש צעירות שהתייצבו בדריכות אל מול עדר העיזים המקומי. למרבה הפלא, הן יהודיות דתיות, חלק מקבוצה בשם "בני אברהם" שמנסה לגונן על הבדואים. אחת מהן, אליענה לייסנר, אמרה לחדשות 12: "יש פה מאחז ליד שמציק להם בכל מיני דרכים, גונב להם כבשים, חותכים צינורות מים, צינורות חשמל. זה נדמה שהנוכחות שלנו עוצרת אלימות, מונעת אלימות.
לבנות הללו יש משפחות בהתנחלויות. הן מדברות עם החברים והחברות שלהן מהמגזר, ואלו מצדיקים את האלימות שבה נוקטים המתנחלים בטיעון: "הארץ היא שלנו, אז נעשה מה שצריך כדי שהיא תהיה שלנו. כל האמצעים כשרים לדבר הזה".
רעול פנים נצפה במקום, מוביל את העיזים שלו קרוב לפחונים הדלים של הבדואים בכפר - שמסביבם אין שום צמחיית מרעה. "המטרה היא כנראה אחרת", אמר רועי קלייטמן מקבוצת "בני אברהם". "המטרה היא בעצם לגרום לקהילה שחיה פה להתייאש וללכת. הם יום-יום באים לפה עם העדר והכבשים ומתיישבים פה. זו מעין מלחמת התשה. הם מפחידים את הילדים ואפילו לוקחים את הכלבים שלהם ומשסים אותם בכלבים המקומיים".
מאבקי רועים התחילו כבר בתקופת התנ"ך, וגם לבדואים שיושבים במקום אין את האדמה בטאבו. "זו שאלה אנושית, אני חושב", אמר רועי. "ההבדל הוא שלאנשים שמגיעים לכאן יש לאן לחזור, יש להם בית ויש להם המון שטחי מרעה אחרים. והבדואים - אלה החיים שהם מכירים, אין להם כבר לאן ללכת".
רועי המשיך וסיפר כי החינוך שקיבל בתיכון היה אותו חינוך של המתנחלים שמגיעים לשטחי הבדואים. הוא שיתף שהוא מצביע לבן גביר, וכי המורה שלו לתנ"ך היה ד"ר מיכאל בן ארי. "הרבה מהסופ"שים שעשינו אז, כמו היום - כללו ללכת לחוות", סיפר. "בסיטואציה אחרת, יכולתי להיות שם, להיות איתם. האנשים האלה הם אנשים שגדלנו איתם, והם אנשים שמאוד דומים לנו. הם יכלו להיות אחים שלנו. כשאני רואה את הדבר הזה שנעשה בשם היהדות, וגורם לזה שילד קטן יראה אותי עם הכובע והזקן ויתחיל לבכות – זה קורע לי את הלב".
אחרי כשלוש שעות בכפר ראס אל-עין, הרועה האלמוני החליט שמספיק לו - וחזר לעשות שבת במאחז. המתנדבים, מצדם, נשארו לעשות את השבת בכפר הבדואי. מעין משמרת קטנה, שמנסה להציל את כבוד היהדות בחבל ארץ פראי, יפה ואלים - ארץ האש.