הורים ללוחמים ומילואימניקים שנמצאים כבר קרוב לשנתיים בתוך עזה - חווים תקופה מתאגרת במיוחד. הפחד, הדאגה, הכאב, חוסר האונים - כולם פגשו ועדיין פוגשים אותם. בשיחה עם חדשות 12, סיפרו אתמול (חמישי) כמה מהם על הרגעים הקשים, שיתפו בנחמות הקטנות והמרגיעות - וייחלו לטוב יותר עבורם ועבור ילדיהם.
עטרה רפופורט כהן מעופרה, אשת מילואימניק ואם ללוחמת וקצינה בגבעתי, כולם נמצאים בעזה, שיתפה על אחד הלילות הקשים: "אני כל הזמן רועדת, ויש לילות שאני לא ישנה. יש לנו כלב, הוא ישן בתוך הבית, הוא כמעט ולא נובח. לילה אחד נכנסתי למיטה, לדעתי אפילו נרדמתי כבר, ופתאום הכלב נבח בתוך הבית. התעוררתי והייתי בטוחה שמישהו בדלת. למה שהוא ינבח? לא העזתי לקום, חיכיתי לדפיקות. הלילה הלך, אבל אלה חרדות, מחשבות ודמיונות. אם קורה ודופקים, הם בעזה - אז מי זה מהם?".
עטרה הוסיפה בדבר שמסייע לה לעבור את סבבי המילואים קצת יותר ברוגע: "לסבב הראשון לא קנינו כלום, היינו בהלם. לסבב שני קנינו מכונת קפה. בין הסבב השלישי לרביעי קניתי את הלגו, שהיה אמור להספיק לכל הסבב הנוכחי. בינתיים הסבב ממשיך - הלגו אוטוטו נגמר".
היא המשיכה ואמרה שהיא לא מבקשת מבנותיה להפסיק את שהן עושות - וסיפרה שהיא גאה בהן. "זאת מלחמת קיום, ועם כל זה, המחיר הוא מחיר נפשי, זוגי ומשפחתי מאוד גבוה", סיכמה עטרה. "בדיוק באותה מידה שאנחנו משלמים את המחירים האלה, אני מצפה גם מהמנהיגים שלי להתעלות לגודל השעה".
דלית כסלו ספקטור מנופית, היא אם לקצין ביחידה מובחרת ולחייל בקבע, ונשואה למילואימניק ביחידת הניוד. היא שיתפה בימי ראשון הקשים, שבהם היא מסיעה את בנה לבסיס: "זה נורא להגיד - זו תחושה של עקידת יצחק. את לוקחת את הילד שלך, את מכינה לו סנדוויץ' כאילו הוא עדיין בכיתה ה' - ואת אישית לוקחת אותו לבסיס. אנחנו נשארות כל האימהות בחוץ עם המכוניות בשער של הבסיס ומסתכלות אחת על השנייה ואומרות 'איך זה יכול להיות?'".
דלית המשיכה: "בעלי אישית נדרש להכניס את אחד הבנים שלנו לתוך עזה במסגרת התפקיד שלו ולהשאיר אותו שם באישון לילה. הוא אמר שהוא חושב שזה הדבר הכי קשה שהיה לו בכל המלחמות שהוא עצמו עבר. הוא התקשר אליי בשלוש בבוקר אחרי שהוא שם אותו. שנינו פשוט שתקנו".
היא שיתפה ברגע קשה במיוחד: "באחד הימים ידענו שיש אירוע קשה בעזה בחיל של אחד הבנים שלנו. בעלי היה בבית והפחד היה מצמית, פשוט לא ידענו מה לעשות. ישבנו בסלון ופשוט הסתכלנו על הדלת. שמונה שעות שאנחנו יושבים ככה פשוט בחוסר מעש מוחלט".
על המשך המלחמה אמרה דלית: "הם התחילו ברבאק, אבל אני חושבת שהחודשים האחרונים שינו. אני אשת ימין, אני מזוהה עם ישראל ביתנו. הפסקת הלחימה היא אינטרס רחב של כולנו, ואני יודעת מחברות שלי שהילדים אמרו להם: 'אימא, אבא, תשמיעו את הקול שלנו. אנחנו עייפים, אנחנו שחוקים. אין לנו כוח יותר'". היא פנתה למשפחתה: "שלושתכם, אני אוהבת אתכם הכי שיש בעולם. פשוט יאללה, תסיימו עם זה, תחזרו הביתה. מחכה לכם".
אודי והגר משה קדם מרחובות, הורים למפקד לוחמים ביחידה מובחרת בקבע וללוחם בהכשרה ביחידה מובחרת, שיתפו בקשיים: "הגוף דרוך כמו קפיץ. כואב, עייף, שחוק. משהו השתנה בנו". הגר המשיכה: "באחד הימים בח'אן יונס התפוצץ מטען מטורף. אמרו לי שיש המון נפגעים, ואחרי שלוש שנים שלא עישנתי, ירדתי לקיוסק למטה וקניתי סיגריות. בשבילי זה נורא. הייתה תקופה ממש ארוכה שלא הצלחתי אפילו לדמיין אותו עולה במדרגות וחוזר הביתה. כל הזמן רק חשבתי על הצלפים, המטענים והמחבלים".
אודי הוסיף: "הגדול שלנו ב-7 באוקטובר ראה ראשים ערופים. הוא הוציא באצבעותיו גופות מהאדמה. הוא חילץ חברים שרופים מהטנק. מאות ימים חינכנו אותו, שלחנו אותו, תמכנו בו, עודדנו אותו, חיבקנו אותו. אבל היום? מה יהיה עם הבחור הזה כשהוא יצא אחרי כל הטראומות וכל המוות שהוא חווה? האם ההנהגה תתמוך בו?"
הגר סיפרה על שמסייע לעבור את התקופה הקשה: "לי עוזר שאנחנו ביחד בזה, שכשאני מתעוררת בלילה ואומרת לאודי שאני פוחדת - אז הוא אומר לי 'גם אני'. אנחנו פוחדים ביחד". היא המשיכה ושיתפה שהיא מבקשת מבנה שלא ייכנס שוב לעזה: "הוא שם כמעט שנתיים ומסכן את חייו. בתחילת הדרך תמכתי בו, אבל היום מאוד קשה לי לעשות את זה. הילדים שואלים אותי להם הם עדיין שם, וזה כל פעם מחדש שובר לי את הלב".
אודי זעק: "די, כמה אפשר להקריב את הציבור? כמה אתם יכולים לקרוע את החיילים ואת התושבים ואת האזרחים? כמה אפשר לקרוע את הילדים התמימים האלה ולנצל אותם? כשבו-זמנית משחררים את אלה ומשחררים את אלה, והשלטון בכלל כל הזמן עסוק באיך לעשות את הפטורים על חשבון הילדים שלנו. איפה הצדק, איפה ההיגיון? אז אני אשתוק? לא, אני לא שותק".
הגר סיימה באיחול: "בנים אהובים שלי, אני כל כך גאה בכם ואוהבת אתכם. אני לא רוצה יותר שתמשיכו להילחם במלחמה שאין לה תכלית. אני רוצה אתכם בבית, אני רוצה אתכם בחיים, אני רוצה לראות אתכם מטיילים בעולם ומגשימים את עצמכם".
