637 ימים למלחמה, 50 חטופים עדיין מוחזקים בידי ארגוני הטרור ברצועת עזה. אחד מהם הוא מני גודארד ז"ל, תושב קיבוץ בארי שנרצח בבוקר השבעה באוקטובר יחד עם אשתו איילת ז"ל. ניסיון החילוץ של גודארד מהרצועה נכשל וכעת משפחתו מייחלת שישוב בעסקה המונחת על השולחן.
"הפרסומים נותנים לנו תקווה שמשהו יקרה והדברים יתחילו לנוע אבל אנחנו חוששים להתאכזב עוד פעם", אומרת בר גודארד, ששני הוריה נרצחו בשבעה באוקטובר ואביה מני נחטף. "כל ידיעה שיוצאת כל פוש שמתפרסם מטלטל אותנו. אנחנו מקווים שהטלטלה הזו תסתיים וכולם יחזרו הביתה".
בר התייחסה לפרסום לפיה איתמר בן גביר הציע לבצלאל סמוטריץ' להצטרף ל"בלוק חוסם" נגד העסקה: "תוקעים לנו סכין בלב. כל אמירה כזו על לסכל עסקת חטופים – אני חושבת שהפוליטיקאים האלו לא מבינים את כובד המשקל של המילים שיוצאות להן מהפה, את גודל השבר וגודל הכאב שאנחנו נמצאים בו. מחדל 7 באוקטובר קרה במשמרת שלהם".
היא האשימה את הממשלה: "הם אחראים למצב הזה, הם אחראים לעובדה שאבא שלי עכשיו בעזה. לסכל את העסקה זה להוסיף חטא על פשע - בנוסף לחוסר לקיחת אחריות, גם לפלג את העם ולהציג את משפחות החטופים כאילו הן פוגעות בביטחון. גם אם הם נגד עסקה יש דרכים לבטא את זה ולא לצאת בהצהרות שמעמידות את משפחות החטופים בחסר אונים".
על פי הדיווחים, העסקה שמקדמות המתווכות תביא לישראל 10 חטופים בחיים ו-18 חללים. "כמו תמיד, ממשיכים עם הסלקציות בין חטופים", אמרה בר, "ממשיכים לפמפם לנו את המסר שבישראל 'לא מוכנים להפסיק את המלחמה', אפילו שאנחנו ממשיכים לשלם מחירים כבדים בחיי אדם. רק השבוע התבשרנו על חיילים שנפלו ברצועת עזה.
"לא ברור מה אנחנו עדיין עושים שם?" המשיכה ותהתה בר. "במקום להחזיר את כולם בפעימה אחת, להחזיר את המילואימניקים לבתים שלהם ולהתחיל לשקם את כל מה שנהרס פה בשנתיים האחרונות. יש כל כך הרבה דברים לבנות מחדש. במקום זאת מדינת ישראל לא מוכנה לשחרר את האמירה ש'אסור לעצור את המלחמה'".
מני גודארד, בן 73, חבר קיבוץ בארי, נחשב נעדר במשך כארבעה חודשים עד שמשפחתו התבשרה שנרצח וגופתו נחטפה לעזה. משפחתו חשפה כי צה"ל ערך מבצע לחילוץ גופתו אך המבצע נכשל.
"יש מישהו שמגיע לו לחזור יותר ממישהו אחר?", שאלה בר בנוגע לעסקה החלקית. "לכולם מגיע לחזור, לכל המשפחות מגיע להתאחד עם האהובים שלהם מי שבחיים ומי שלא בחיים. אנחנו חייבים להרים את הראש מעל למים. אנחנו בלופ שנמשך כל כך הרבה זמן. מצד אחד כל מי שחוזר, גם אם תהיה עסקה חלקית, כל אחד שחוזר הביתה זה מבורך – ומצד שני איך מעמידים אותנו עוד פעם במצב הזה של סלקציה בין חטופים?".
בשבוע שעבר, הממשלה קיבלה החלטה לפיה תושבי עוטף עזה יכולים לשוב לבתיהם. בר שמתגוררת בקיבוץ בארי תיארה את התחושות הקשות בעקבות ההחלטה: "אני הייתי בשבעה באוקטובר בקיבוץ בארי, המדינה הודיעה לנו השבוע חגיגית שאנחנו יכולים לחזור הביתה. אם אין איום בטחוני ואנחנו יכולים לחזור לבארי – למה אי אפשר לעשות עסקה? לא מחקנו את הקיום של אף אחד מהאויבים שלנו, חמאס עדיין בעזה".
היא הוסיפה: "איך מצפים מאיתנו לחזור הביתה? כדי שאוכל לחזור הביתה אני צריכה להאמין במדינה שלי שאם דבר כזה יקרה עוד פעם ואני אחטף – המדינה שלי תחזיר אותי. הצעד הראשון בבניית האמון מחדש זה להחזיר את כולם הביתה"
מני ואיילת גודארד ז"ל הותירו אחריהם ארבעה ילדים: מור, גל, בר וגוני ושישה נכדים. בר תיארה את אביה: "אבא שלי הוא אזרח שכל חייו תרם למדינה, עשה אין ספור ארוחות לחיילים, אירחנו חיילים בודדים. ההורים שלי אימצו ילד מהרווחה. את מי הם משאירים מאחור? אנשים שהקימו את המדינה ונתנו כל מה שיש להם עבור המדינה. אותם הם משאירים מאחור בגלל פוליטיקה? איך דבר כזה קורה? זה פשוט לא נתפס".
עוד אמרה בר: "אני רוצה לקוות ולהאמין שמדינת ישראל לא תוותר על אבא שלי. אני במקום שאני כבר לא בטוחה בזה, ואני לא בטוחה אם ימצאו את הגופה של אבא שלי. ההורים שלי נרצחו בבית שלהם, ביום אחד איבדתי את שני ההורים שלי. את אמא שלי קברנו בבארי ואין לה מצבה עדיין כי אנחנו כל הזמן מחכים לאבא שלי. אני עולה לקבר שלה ויש בו רק בטון. אני לא מצליחה שלא לחשוב על זה שמגיע לנו יותר. מגיע לנו קבר, מגיעה לנו תחושת ביטחון, מגיע לנו לחיות פה בכבוד".