נציב תלונות הציבור על השופטים אשר קולה דחה שלשום (ראשון) תלונה שהוגשה נגד נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית. התלונה הוגשה על ידי ארגון "בצלמו", שייחס לשופט עמית תמיכה בחמאס בעקבות דבריו בדיון שנערך לפני כשנה בעתירה להכנסת ציוד ומזון הומניטרי לעזה.
"המתלונן (ארגון מסוים) הלין על אמירה שאמר שופט העליון בדיון שהתקיים בעתירה שהגישו ארגוני זכויות אדם, ושנסבה על השאלה האם היקף הסיוע ההומניטרי שנכנס לרצועת עזה ומיועד לאוכלוסייה האזרחית מקיים אחר חובות המוטלים על המשיבים (ממשלת ישראל, ראש הממשלה, שר הביטחון ומתאם פעולות הממשלה בשטחים) מכוח המשפט הבין-לאומי", כתב הנציב בהחלטתו. "האמירה של השופט, שעליה נסבה התלונה, מופיעה בפרוטוקול הדיון: 'בית המשפט עומד לרשותכם, מעמיד את עצמו לרשותכם'". קולה ציין כי בסופו של דבר נדחתה העתירה פה אחד.
"בתלונה נטען, כי השופט הביע באמירתו 'האומללה', כלשון המתלונן, 'תמיכה בארגון עוין בצורה קיצונית ופגע באופן קשה בהליך השיפוטי וכן באמון הציבור במערכת המשפט והעמיד את עצמו לרשות ארגון קיצוני שעוזר לאותם תושבי עזה שרצחו את החיילים ועוד אלפי אנשים'. בעשותו כן, כך על פי הנטען, 'הפר השופט שורה של כללים המנויים בכללי אתיקה לשופטים, שעל פיהם על שופט לנהל את הדיון שלפניו באופן מקצועי וענייני, תוך הקפדה על שוויון בין בעלי הדין ועורכי הדין המופיעים בפניו ולהימנע מכל אמירה או מעשה שיש בהם כדי לפגום בחזותו האובייקטיבית והמקצועית'", נכתב.
הנציב ציין עוד כי "על מנת שיובן הקשר הדברים בנוגע לאמירה, ציטט השופט, בתגובתו, חילופי דברים מתוך הפרוטוקול, והבהיר כי מדינת ישראל טענה בכתבי הטענות ובדיון כי היא מאפשרת הכנסת סיוע הומניטרי ללא הגבלה, בעוד שלטענת העותרים לא כך הדבר וכי ברצועה שורר רעב, כשבית המשפט שואל ומנסה להבין היכן צווארי הבקבוק ומה הנתונים, כדי לנסות לפתור את הסתירות והפערים העצומים בעמדות הצדדים". על האמירה של עמית, אמר כי "השופט אמר שבית המשפט תמיד מעמיד את עצמו לרשות הצדדים, משפטים מעין אלה נאמרים לא אחת בדיונים שונים בתחומי משפט שונים'".
קולה קבע כי "תלונה זו היא דוגמה לתלונה שמלכתחילה לא היה מקום לברר אותה ולו מן הטעם שהיא מפי השמועה, ושהמתלונן לא טרח כלל לבדוק אותה בטרם פנה לנציבות. מה גם שלו היה טורח לקרוא את הפרוטוקולים היה מבחין בנקל שהדברים אינם 'כצעקתה'. חרף האמור לעיל ובגלל ההד הציבורי של התלונה, ועל מנת שתנוח דעתו של המתלונן כי לא דבק רבב באמירתו של השופט, מצאה לנכון הנציבות לפנות אליו לשם קבלת התייחסותו לנטען בתלונה".
עוד העיר הנציב, כי "טוב היה עושה המתלונן לו היה בודק את פרטי התלונה ולא מסתמך על מידע מגורם אחר". לגופה של התלונה קבע הנציב, כי "דומה שהמתלונן הרחיק לכת במשמעות שהוא מייחס לאמירתו של השופט, אותה יש להבין כפשוטה ומתוך הקשר הדברים, כי בית המשפט קשוב לטענותיהם של הצדדים, ותו לא. אין באמירה דבר וחצי דבר עם תמיכה כביכול מצד השופט בארגון חמאס או ארגון עוין אחר, ובוודאי שאין לראות בה משום העמדה 'לרשות ארגון קיצוני'".
לדבריו, "גם אם המתלונן אינו רואה בעין יפה את פעילותם של מי מבין העותרים - וזו זכותו כמובן - הרי מכאן ועד לניסיון להיתלות באותה אמירה שגורה ושולית, יש לומר, ולהסיק ממנה שהשופט תומך בעמדותיהם של מי מהעותרים ובכך פוגע באמון הציבור במערכת המשפט - רב המרחק". התלונה נדחתה ובסוף החלטתו הוסיף הנציב כי "מוטב היה אלמלא הוגשה".