בסוף ינואר האחרון ובמסגרת עסקת החטופים השנייה, חזרו תשעה חטופים, ובהם התצפיתניות וארבעה אזרחים צעירים שנקלטו לטיפול ושיקום בבית החולים בילינסון מקבוצת כללית. בתי החולים שקולטים את השבים אינם יודעים עד השעות שלפני תחילת מימוש הפעימה, אם השבים יקלטו לטיפול רפואי אצלם או בבית חולים אחר. ההחלטה מתקבלת במשרד הבריאות, כאמור שעות לפני החזרה ולמעשה בכל פעימה, כל מחלקות השבים בארץ (כגון: שיבא, איכילוב, בילינסון), מתכוננות ומכינות את בית החולים לקליטה ההיסטורית, עד להודעה הרשמית להיכן יועברו החטופים לטיפול. מחלקת השבים בבילינסון אמנם נמצאת פיזית במבנה בית החולים שניידר, אך פועלת עם צוות הטיפול מבילינסון ובמסגרת הידע הרפואי ונהלי בית חולים, והיא למעשה מוכנה וערוכה עוד מהעסקה הראשונה בנובמבר 2023, אז נקלטו בה כל החטופים והחטופות ששבו: אימהות, ילדים וטף ונשים מבוגרות.
מי שאמון בבית החולים בילינסון על קליטת השבים וליווי המשפחות היא מנהלת מחלקת השבים בבילינסון, פרופ' נעה אליקים רז ובטיפול בשיקום שלהם אחרי השחרור מהמחלקה, מצטרף אליה מנהל מחלקת השיקום, ד"ר מיכאל בכר. כתוצאה מהתקדים העולמי שבקליטת חטופות חיילות וחטופים אזרחים, וללא הדרכה מהספרות רפואית, הם כותבים פרוטוקול חדש לקליטה, טיפול ושיקום השבים בטווח הקצר והארוך. עקרונות הפרוטוקול קובעים כי הטיפול יהיה חוויתי וייעשה ללא טריגרים (רעש, רגישות למגע). לתזונה יינתן דגש נכבד בהשוואה לשיקום רגיל והטיפול ייעשה במקרים בהם יש רצון דו צדדי, כטיפול משולב לצד הלוחמים הפצועים שמטופלים במחלקת השיקום בבילינסון. לצד הטיפולים הפרטניים והמותאמים אישית, נעשה שימוש בכוח הקבוצה כמסייעת משמעותית לשיקום. העיקרון הכי חשוב הוא שיש לעקוב אחר השבים ולדאוג לשיקומם שנים ארוכות קדימה.
תארו את הרגע שבו מודיעים לכם על קליטת התצפיתניות וארבעת האזרחים.
"את ההודעה על הקליטה קיבלנו יום לפני, למעשה בכל סבב אנחנו מתארגנים לקליטה מלאה, לכן בזמן ההודעה מחלקת השבים בבילינסון הייתה ערוכה לגמרי", מתארת פרופ' אליקים רז. "המחלקה מוכנה עם תשתית עוד מנובמבר 2023, אז נקלטו בפעם הראשונה בהיסטוריה העולמית הילדים והאימהות במסגרת הסכם החטופים הראשון. בינואר אחרי קבלת ההודעה שחמש התצפיתניות וארבעת האזרחים הצעירים יקלטו אצלנו, התכנסנו עם גורמים מהצבא על מנת להבין ולהתארגן עם הצוותים לתוך קפסולות עבודה ידועות ומובנות מראש. חשיבות הסנכרון עם הגורמים הצבאיים גדולה מכיוון שקצינים מטעם הצבא ליווי את המשפחה לאורך כל התקופה, ויש בידם מידע רב שיכול לשפר את הקליטה והטיפול בשבים ובמשפחות".
מי בפועל קולט את השבים?
"הקצין שמלווה את המשפחה מטעם הצבא והצוות של מחלקת השבים בבילינסון שנערך בקפסולות. כל קפסולה שמלווה את החטוף שחזר, מורכבת מאיש צוות בריאות נפש, עו"סית, איש צוות פיזיותרפיה, תזונאית ורופא. לפני החזרה שלהם אנחנו לומדים מראש את כל האינפורמציה לגביהם ובנוסף, ביצענו בשעות שלפני סימולציות מדוקדקות שכללו ירידה לפרטי פרטים וישיבות הכנה, כשהכול מותאם לרקע הספציפי של השב או השבה.
"לפני נחיתת המסוק בבית החולים נפגשנו עם המשפחות במחלקה. חיכינו איתם את השעות המותחות שבהמתנה ליקיריהם ומדובר בחלק מאוד משמעותי ומרגש, מפני שהמשפחה היא חלק מהטיפול. זה היה בדיוק הזמן ליצור קשר בלתי אמצעי עם המשפחה, על מנת לבצע תיאום ציפיות ולשתף לבטים ומחשבות. חלק מהמשפחות צפו ביציאה של יקיריהם מבית חולים. אמנם היינו זבוב על הקיר ברגעים אלו וביצענו השגחה "מרחוק", אבל אלו היו רגעים מפעימים שלמרות כל הניסיון שלנו כאנשי מקצוע, קשה לתאר אותם במילים והלב פשוט "נופל".
האם יש חשש כאנשי מקצוע מהמפגש עם השבים?
"כאנשי מקצוע מיומנים לא פחדנו", מסבירה אליקים רז. "עברו מחשבות בראש, כמו 'מה המשפט הראשון שנגיד', 'איך נתקשר איתם'. אבל בסוף הכול חוזר לשורש המקצוע שלנו – מפגש מטפל עם מטופל, מפגש בין שני בני אדם."
מה קורה כשהמסוק נוחת?
"במחלקת השבים ישנו חלון ענק שממוקם מול מנחת המסוקים. בשעת הנחיתה נצמדנו לחלון וצפינו באורות המסוק המתקרבים", מתארת אליקים רז. "רעש הנחיתה היה מרומם ומי שהיה שם מבין את גודל ההתרגשות ואת רף המתח. ברגע האיחוד האלמותי, כולם צפו בטלוויזיה ואין צורך להכביר במילים. עוד אז נשמעו קולות שהתצפיתניות עומדות על הרגליים ו"נראות טוב". כמו כולם גם אנחנו שמחנו לראות את זה, אבל חשוב להבין שמראה חיצוני זה לא חזות הכול. מדובר בצעדים ראשונים בתוך קפסולת המעבר שבין השבי לחופש, בה יבוצעו מעטפת של בדיקות רפואיות ראשוניות וחתירה לבניית חוסן ראשוני משמעותי על ידי הסתכלות הוליסטית רחבה. הצעדים הראשונים של השיקום וההחלמה יהיו למעשה רק בשחרור מבית החולים, כשהפרוטוקול מנחה על שחרור הדרגתי מחבל הטבור עם קפסולה מוגנת לאורך זמן. עם זאת, אין מתכון הפעלה, אלא החלטות שמותאמות באופן ספציפי למטופל. "
"הקונספט שהוביל אותנו אומר שמחלקת השבים מאוד משמעותית והיא מספקת מענה בטוח, מכיל עם הרבה שלווה וביטחון", מתאר ד"ר בכר. "המטרה היא לא לשחרר את המטופל אחרי מספר ימים אל העולם הגדול אלא ליצור המשכיות טיפולית, שתשמר את "הביחד" ואת הכוח שבקבוצה - ובכך תאפשר יציאה הדרגתית יותר לחיים. אנחנו למעשה משתמשים כיום בתשתית הקיימת במחלקת השבים כמסגרת המשכית לשיקום עם אותו הצוות שקלט את השבים".
פרופ' נעה אליקים רז וד"ר מיכאל בכר מובילים כיום גם את הליווי והמעקב לטווח הארוך במסגרת מרפאת השבים שנפתחה לאחרונה ותמשיך את הרצף הטיפולי לאחר סיום שלב השיקום. הקמת המרפאה נובעת מההשפעה ארוכת הטווח שיש לשהות בשבי מהפן הפיזיולוגי והנפשי. במרפאה ניתן מענה לכל בעיה שמתעוררת כאשר ספקטרום המעקב הרחב כולל, בין היתר, טיפולים רפואיים וניתוחים ועד לטיפולים פסיכו-סוציאליים. התפיסה היא לאפשר לשבים בתום תקופת הקליטה והטיפול הראשוניים, לחזור לחיק משפחתם ולביתם כדי לייצר שגרת חיים. לאחר ימי האשפוז הראשונים בהם התבררה תמונת המצב הרפואית, התזונתית והפסיכו-סוציאלית, השבים חזרו לקהילה ובמקביל המשיכו לקבל ליווי ותמיכה מותאמים אישית מצד הצוותים הרפואיים במחלקת השיקום בבילינסון."
מה כוללת תכנית השיקום בבילינסון?
"התכנית מורכבת משיקום פרטני וקבוצתי ודוגלת בעבודה חווייתית ומהנה על מנת ליצור אווירה טובה, צעירה ועם מחויבות כמו סדנאות יוגה, תזונה וריקוד שכל התהליך מתובל ברגעים של הנאה ויציאת משגרת הטיפול", כך על פי ד"ר בכר.
מה זה אומר בפועל?
"הלו"ז מוגדר מראש. לאחר השחרור, כל אחד מהשבים מתבקש להגיע למספר ימי טיפול בשבוע בהתאם לצרכיו. כך מתבצע מעקב של כל הצוות הרפואי והשיקומי, שצוות לחטוף מההתחלה לתקופת זמן ארוכה."
ומה עם הקהילה? היא לא משחקת תפקיד בשיקום?
"אנחנו לא מחליפים את הקהילה, אבל חשוב לנו לייצר רצף טיפולי ותהליך הדרגתי תוך שמירה על הכוח של השבים כקבוצה. הם היו מאוד מחוברים אחד לשני וזה נתן המון כוח לתהליך השיקום. בנוסף ישנו דגש גדול מאוד על הפן הנפשי. גורמי בריאות הנפש של הצבא מטפלים בתצפיתניות, ואילו האזרחים הצעירים מטופלים על ידי צוות מבית החולים גהה שמקיים אתנו שת"פ בכל הנוגע לטיפול הנפשי בשבים".
אז למעשה הפסיכולוגים משתתפים גם בתהליך השיקום הפיזי?
"במקרה של החטופים, למערך הפסיכולוגי תפקיד חשוב של הכוונת התהליך", מפרט ד"ר בכר. "שאלות כמו 'במה מתחילים לטפל'? או 'האם קיימת בשלות לתהליך שיקומי'?, 'האם זה הרגע הנכון'? או 'באיזה תפקוד הוא נמצא ברמת המחשבות על חזרה לעבודה, משפחה, התנהלות יומיומית ומטלות' מקבלות מענה והכוונה גם מהזווית הפסיכולוגית וכך למעשה אנחנו שומרים על סנכרון בין שלל המטפלים על מנת להשיג מטרות משותפות".
היו מקרים שנלקחו החלטות על הדרך ולא בצמוד לפרוטוקול?
"כן. כשמנהלים תהליך שיקומי במסגרת כמו בית החולים, קורים דברים מדהימים", מתאר בחיוך ד"ר בכר. "מה שהיה מרגש הייתה הבחירה של חלק מהגברים לעבור את השיקום עם חיילים פצועי מלחמה, במסגרת מחלקת השיקום של בילינסון. כך נוצרה סיטואציה משמעותית, של חיילים שמקבלים טיפול לצד השבים. עבור החיילים זה היה מרגש כי חלק ממטרות המלחמה היו החזרת החטופים, וזה מה שהוביל לפציעתם. השיחות שהתפתחו בין החיילים והשבים היו כל כך מרגשות ונוצרו ביניהם חיבורים מדהימים. הם הבינו שהם היו כל כך קרובים פיזית אחד לשני בעזה, רק מצד אחר של המתרס".
למרות שמדובר בתקדים עולמי, האם היה לכם רפרנס או ספרות מקצועית להישען עליה?
"לא היה תקדים להיקף כזה ולמגוון הגילאים בעולם, אבל כמובן שנשענו על כל מקור שיכל לתת לנו מידע", כך על פי פרופ' אליקים. "כמו ספרות על שורדי שואה וגם על מסקנות מהפעימה הראשונה של שחרור החטופים בו קלטנו את האימהות והילדים. הספרות הרפואית שנכתבה אחרי מלחמת יום הכיפורים על פדויי השבי גם סייעה לנו בחשיבה. ניתן היה לראות במחקר על פדויי שבי מיום כיפור של ד"ר זהבה סולומון, שיש מחיר בריאותי שמלווה את החוזר מהשבי שנים קדימה. המחקר מראה שהחוויות הקשות במהלך השהות בשבי אינן נעלמות והנזק הבריאותי מפושט, רב פנים וארוך".
אילו נזקים בריאותיים לדוגמה?
"מחלות לב, סוכרת, יתר לחץ דם או מחלות ממאירות. ניתן לראות שלאורך השנים הם רוב הזמן במצב דלקתי גבוה והם גם מזדקנים פיזית יותר מוקדם. בנוסף, נראה כי הם מדגימים התנהגות מסוכנת יותר או מסכנת בריאות. זאת הייתה הסיבה העיקרית להחלטה על פרוטוקול ארוך טווח. על ידי למידה מהעבר ראינו שפדויי השבי מיום כיפור התמודדו עם תחלואה שהופיעה במהלך החיים והמחויבות שלנו כמדינה לבצע מעקב ארוך ולהיות נוכחים זמן רב לאתר את הדברים בזמן.
מה זה אומר בפועל?
"אנחנו מתכוננים לערוך ימים יזומים בהם השבים מגיעים לסדרת בדיקות שגרתיות על סמך פרוטוקול שכתבנו", מפרטת פרופ' אליקים רז. "המטרה היא לייצר חוסן על מנת שיוכלו להשתלב בחיים. זה לא פשוט כי המצב הוא מורכב והם פעילים מאוד עבור חבריהם שנותרו בשבי ומשקיעים המון אנרגיות למרות שהם אמורים כרגע לדאוג רק לעצמם ולשיקום שלהם. לכן, לא יהיה שיקום מלא ושלם בלי שכל החטופים יחזרו הביתה".
מה מצבם כיום?
"מצבם יציב, הם בסדר בסך הכול, וזה גם דבר שמשתנה מאחד לשני. המראה החיצוני הוא לא תמיד תכלית הכול. משקל בנוי מהרכב גוף כך שמבחינה חיצונית הוא יכול להיראות תקין, למרות שהוא סופר פתולוגי. אם מישהו מהחטופים טס לחו"ל עם חזרתו, או מדבר בעצרת זה לא מה שמשקף את מצב בריאותו".
ראיתם הבדל במצב בין הגברים לנשים?
"אוכל רק לומר שקיים הבדל בין הגברים והנשים", מסכמת פרופ' אליקים רז. "מה שהיה משמעותי היא העובדה שהתצפיתניות חזרו מהשבי כקבוצה מגובשת והן למעשה הכתיבו לנו דיסציפלינה שבה הטיפול והשיקום נעשה ע"י כוח הקבוצה. יש ביניהן משהו כל כך חזק שלא דורש אף מילה. מדובר בקשר חברי עמוק מאוד, הן כרתו ברית עולם".
איך אפשר לבחון הצלחה של פרוטוקול כזה?
ד"ר בכר: "בעולם השיקום עובדים לפי מודל ICF, כשבסופו קיים מרכיב שנקרא "השתלבות" שמייצג את התפקוד המקסימלי. מדובר על יחסים בין אישיים, כמו משפחה ובן זוג, האפשרות לחזור ללימודים, לעבודה, לעסוק בתחביבים – אלו האלמנטים שמגדירים את איכות החיים ויוצרים חיים משמעותיים בתוך הקהילה. החטופים עברו דבר חריג ויוצא דופן בכל קנה מידה ועלינו כצוות רפואי להבין כיצד ההשתלבות שלהם תהיה טובה כמה שיותר מעתה והלאה. לצורך כך נשתמש במכלול האמצעים שקיימים ונשיג את המטרה על ידי שילוב הפן הרפואי עם האספקט השיקומי שמקבל כאן חשיבות גדולה".
פרופ' אליקים רז: "ההצלחה של התהליך שיקומי תהיה שהם יוכלו להשתלב ולחיות את חייהם על הצד הטוב ביותר ובהתאם לנסיבות. מרפאת השבים ממשיכה לפתח ולשכלל את דרכי הטיפול מתוך הבנה ששבי הוא חוויה מורכבת וטריטוריה לא מוכרת גם עבור השבים עצמם אבל גם עבור הצוות הרפואי, בשל כך חזרה לשגרה דורשת הסתכלות רב-תחומית, מותאמת אישית וארוכת טווח. שהות ממושכת בשבי חושפת לתזונה לקויה, רעב, התעללות, תנאי תברואה ירודים ותנאי מחייה קיצוניים. ההשפעה על בריאות של התנאים הללו מוכרת מפדויי מלחמה כגורם מגביר תחלואה גופנית ונפשית, כולל לאחר עשרות שנים. מאחר והתנאים בהם הוחזקו פדויי השבי הנוכחיים שונים מהמוכר בארץ ובעולם, והשבים בעלי פרופיל מגוון בגילים ובמגדר, חשוב לקיים מרפאת שבים לאורך זמן ולעקוב אחר התחלואה באופן אקטיבי".