משעות הבוקר של 7 באוקטובר 2023, עם פרוץ מתקפת הפתע של חמאס, קרס מערך ההגנה של צה"ל בעוטף עזה. התחקירים, שערכו אגף המבצעים, פיקוד הדרום, חיל האוויר וחיל הים חושפים איך צה"ל התקשה להבין את ממדי האסון בזמן אמת ולהפעיל את כוחותיו באופן יעיל. מהתחקירים עולה תמונה עגומה של מערכת צבאית שלא הייתה ערוכה למתקפה בהיקף כזה, עם הודאות מפורשות בכישלון לאורך כל שרשרת הפיקוד.
התחקירים מגלים שגם שעות ארוכות אחרי תחילת המתקפה, המפקדים בדרגים הבכירים עדיין לא הבינו את חומרת המצב. בקרב מפקדים בכירים שררה תפיסה שקריסה של מערכת אוגדתית היא "בלתי אפשרית", ולכן התקשו להשלים עם המציאות שהתפתחה בשטח. רק בשעות מאוחרות יותר החלו להבין שאוגדת עזה קרסה למעשה, וגם אז לא היה ברור אם המפקדים בשטח עצמם מודעים לכך.
התחקירים שצה"ל מפרסם הם תחקירים פנימיים ואינם כוללים מסקנות אישיות. ועדת חקירה ממלכתית, אם תקום, היא גוף חיצוני בלתי תלוי שיכול לחקור גם את צה"ל ולפרסם מסקנות אישיות.
תחקירי צה"ל - מחדל 7.10: סיקור N12
- הקונספציה והעיוורון התפיסתי שהובילו למחדל
- הכשל המודיעיני שקדם למתקפת הפתע
- ליל המתקפה: ההחלטות שהתקבלו בצבא
סדר האירועים: מכישלון ההתרעה להלם הקרב
תחקיר הלילה שקדם למתקפה, שנערך בידי פיקוד הדרום, מגלה איך התפתחו האירועים מרגע שהתקבלה אינדיקציית השב"כ על הפעלת כרטיסי סים בחמאס ב-21:30 בליל שבת. פיקוד הדרום החל בהערכת מצב מתמשכת וביצע עשרות שיחות לגורמי המודיעין והשב"כ, אך כפי שהתברר, נכשל בהבנת המשמעות האמיתית של הסימנים.
בהערכת המצב שהתקיימה ב-3:15 לפנות בוקר, בהשתתפות מפקד פיקוד הדרום וגורמים בכירים נוספים, נידונו שלוש אפשרויות: תרגיל של חמאס, היערכות לתגובה ישראלית, או פעולה יזומה מצומצמת. התחקיר מדגיש שבשלב זה לא הייתה שום הבנה שמדובר במתקפה שתתרחש בשעות הבוקר הקרובות.
בשעה 6:29 בבוקר, מפקדת הפיקוד הייתה מאוישת באופן דל ביותר – רק שתי קצינות בדרגת סגן וקצין אג"ם שחזר מביתו. ב-6:37 הוכרז "פרש פלשת" – תוכנית המגירה של צה"ל למקרה של פשיטה מקומית – אבל כפי שמציין התחקיר, הפעלת התוכנית לא הייתה רלוונטית למציאות שהתפתחה בשטח. ב-6:45 ניתנה הנחיה להקפיץ כיתות כוננות ויחידות מיוחדות, אך באותה נקודת זמן התרחשו כבר 15 אירועים בשטח. רק חמישה מהם דווחו למפקדה.
מתחקירי המודיעין של פיקוד הדרום עולה תמונה מפורטת של היקף המתקפה: בין 5,000 ל-5,600 מחבלים חדרו לישראל דרך 77 פרצות בגדר ו-37 שערים פתוחים. המתקפה כללה גם תקיפה אווירית עם 57 רחפנים וכטב"מים, 6 מצנחי רחיפה, ותקיפה ימית עם 7 סירות ו-50 מחבלים.
ההתקפה יצאה בשלושה גלים:
- הגל הראשון, שהחל ב-06:30, כלל 1,175 מחבלי נוח'בה (מכל רחבי הרצועה, 20 גדודים שונים) שהיו בעמדות זינוק, 1,406 פריטי תמ"ס (טילים, מרגמות ורקטות), פשיטה ימית ו-6 כטב"מים.
- הגל השני, בין 07:00 ל-09:00, כלל 600 מחבלי נוח'בה נוספים מ-14 גדודים ו-937 רקטות שכוונו ליעדי עומק והשתלטות על יישובים.
- הגל השלישי, בין 09:00 ל-16:00, כלל 435 מחבלי נוח'בה (מ-4 גדודים שונים) ו-1,084 רקטות.
- החל מהשעה 07:00 בבוקר נוספו למתקפה 1,325 מחבלי חמאס שלא ידעו על התוכנית מראש, 580 מחבלי הג'יהאד האיסלאמי ו"בלתי מזוהים".
אל מול המתקפה הענקית – 767 לוחמים בלבד
התחקיר משרטט את פער הכוחות המדהים בשעות הקריטיות: אל מול אלפי המחבלים החמושים, עמדו בגזרה רק ארבעה צוותי קרב גדודיים, 767 לוחמים ו-14 טנקים מאוישים בעמדות – פחות מחצי מהכוח הרגיל, בגלל השבת והחג.
ב-07:26 בבוקר, בהערכת מצב של קצין האג"ם בפיקוד הדרום, הוכרו רק שלושה אירועים ודאיים: שני חטופים במעבר ארז, לחימה בתחנת המשטרה בשדרות, וזיקים – שהוגדר כאירוע "לא סגור". הקצין ביקש "להביא כל מה שאפשר, להוריד לאוגדה, להביא כל כוח לוחם", וההנחיה שהועברה הייתה להפעיל את כל הבה"דים וכל הבסיסים שנשארו בהם חיילים בשבת.
עד השעה 10:00 בבוקר, המטכ"ל הכיר רק 61% מהאירועים בשטח. ב-11:30 הכירו בקריה 85% מהאירועים. המפקדה התקשתה גם לעקוב אחרי הכוחות שנשלחו לשטח. רק ב-11:15 דווח כי מפקד החטיבה הדרומית באוגדת עזה נהרג – מעל שלוש שעות אחרי האירוע.
הכוחות מגיעים, אבל מאוחר מדי
המסמכים חושפים את הפער בין הפעלת הכוחות בתיאוריה לבין הגעתם בפועל לשטח. ב-7:30 בבוקר קיבלו 2,905 לוחמים פקודה לחבור לפיקוד הדרום, וב-8:30 עלה המספר ל-6,335 – אך ההתייצבות בשטח ארכה זמן רב יותר. עד השעה 11:00 נוצרו פקקים באזור שדרות ובאזור אופקים, ורק בשעה 12:00 התרכזו כוחות בצפון העוטף, כשהדרום עדיין ריק מכוחות משמעותיים. ממסמכי התחקיר עולה כי הקושי המרכזי היה סביב תמונת המצב ששוקפה למפקדים הבכירים, שלא יצרה את החשד שמשהו בסיסי אינו מסתדר בהבנת האירוע.
רק אחרי 13:00 ההתקפה נעצרת
לפי תחקיר פיקוד הדרום, רק בשעה 13:00 ההתקפה הגדולה נעצרה והתחיל ייצוב קו, כאשר הכוחות החלו להיות יעילים ולהדוף את המחבלים. בשעה 14:00, לאחר שהאויב השיג הישגים משמעותיים, הצירים נפתחו באופן חלקי וכוחות צה"ל הצליחו ליצור מגע ביניהם באזור נחל עוז.
מהתחקיר עולה שהמתקפה על אוגדת עזה והיישובים הקרובים הצליחה, בעוד המתקפה המתוכננת על בסיסי חיל האוויר וערי העורף נבלמה. בתחקיר נאמר שלא היה מודיעין על כוונות לתקוף את תל אביב ונתב"ג, אך היו כוונות לתקוף את בסיסי חיל האוויר בנבטים, חצרים ותל נוף. פלוגת נוח'בה שחוסלה באנדרטת חץ שחור הייתה מיועדת לתקוף את בסיס תל נוף.
5 סירות הושמדו, אבל לא כל המחבלים
תחקיר חיל הים חושף את המענה הימי הלוקה בחסר למתקפה. מפקד חיל הים מודה בתחקיר שהחיל לא עמד במשימתו, וכי הכוח הימי הצליח לפגוע רק ב-5 מתוך 7 סירות מחבלים שניסו לחדור לחוף זיקים דרך הים. המחבלים הגיעו בסירות במהירות של 30 קשר, אך חלק הצליחו לחמוק. שתי סירות הושמדו בים ושלוש בקרבת החוף, וכן חוסלו 22 מחבלים.
ב-06:30 בבוקר נתן מפקד בסיס אשדוד הנחיה לפרוס כוחות ימיים בתוך שטח המים הטריטוריאליים של ישראל, במטרה ליירט מחבלים בנקודה קדמית טרם הגעתם לחוף. ספינות הוצאו ממעגן אשדוד והחלו להעלות אותן דרומה – מהלך שארך כחצי שעה של הפלגה כדי לתגבר את אזור צפון הרצועה. עם זאת, לא הוצאו כל כלי השיט האפשריים. באשר לשאלה מדוע לא הוקפצו סטי"לים נוספים באותו הלילה, התחקיר העלה כי לא הייתה הבנה שיש צורך בכך, וכי סטי"לים וצוללות נמצאים בחיפה ולא באשדוד.
מתחקיר חיל הים עולה כי בסך הכול השמידו 5 מתוך 7 סירות, 14 מחבלים נהרגו בים, 8 על קו החוף, ו-16 הצליחו לחדור. בסך הכול, 44 מחבלים חוסלו במרחב הימי באותה יממה.
התקיפה הראשונה - באיחור של שעה וחצי
התחקיר מגלה כי בשעות הקריטיות הראשונות, חיל האוויר פעל לפי תוכניות שלא התאימו למציאות בשטח. בשעה 06:29, כשכבר היו 1,175 מחבלי נוח'בה בשטח ישראל, הופעל החיל על פי נוהלי השגרה ולא במתכונת חירום מלאה. בסופו של דבר, הצליחו בחיל האוויר לקצר את זמן המעבר משגרה לחירום, אך זה היה מאוחר מדי.
בשעה 06:30 היו באוויר רק שלושה כלי טיס (שניים בעזה ואחד באיו"ש). הכוננות המיידית כללה מספר מצומצם של מטוסי קרב. רק בשעה 13:30, שבע שעות אחרי תחילת המתקפה, היה באוויר מספר משמעותי של מטוסי קרב ומסוקים, ו-25 כלי טיס לאיסוף חוזי. חמאס פתח בירי טילים, מרגמות ורקטות על חמישה בסיסי חיל האוויר: חצור, תל נוף, חצרים, פלמחים ונבטים. בשל היות החיל במצב שגרה, היו פרוסות פחות סוללות הגנה אווירית בצפון ובדרום, ולא הוצבו סוללות כיפת ברזל במרכז.
לקראת השעה 07:00 בבוקר, עמדו לרשות הפיקוד רק שני כטב"מים, ומספרם עלה ל-7 רק בשעה 11:00. התקיפה האווירית הראשונה בוצעה בנתיב העשרה בשעה 07:00, למטרות שיבוש. מטוס הקרב הראשון הגיע ותקף בשעה 07:55, אך המטרה שהוקצתה לו במסגרת תוכנית "פרש פלשת" הייתה תקיפת מנהרה תת-קרקעית ליד נתיב העשרה. כלומר, גם אחרי שהמתקפה הענקית כבר הייתה בעיצומה, חיל האוויר עדיין פעל לפי תוכנית המגירה הקודמת שהתייחסה לפשיטה מקומית במקום להתמקד בבלימת המחבלים החודרים.
רק בשעה 09:30 יצאה הנחיה לתקוף את כל מה שזז במרחב הגדר ברוחב 1,000 מטר מכל צד – החלטה שקיבל מפקד חיל האוויר ללא אישור הרמטכ"ל או הדרג המדיני, וכללה הנחיה לתקוף גם במקרה שיש חטופים באזור.
במהלך המתקפה נרשם כישלון בהגנת שמי המדינה ברום הקרוב לקרקע, כאשר רחפנים פגעו בסנסורים ובמצלמות במכשול, וחדרו 37 כטב"מים שלא גרמו נזק ומספר מצנחים ממונעים. עד השעה 11:00 ביצע חיל האוויר כ-150 תקיפות: 50 תקיפות מטוסי קרב, 50 תקיפות כטב"מים, ו-50 תקיפות מסק"ר (שכללו ירי 2,500 פגזי תותח ממסוקי קרב). ההבנה בחיל האוויר היא שלא משנה מה היו עושים, לא היו מצליחים למנוע את הגל הראשון של 06:29.
חיל האוויר חיסל לאורך השעות הראשונות כ-1,000 מחבלים על הגדר, אך זה רק צמצם את הנזק ולא הצליח לעצור את מסע הרצח של חמאס בפתיחה. מפקד חיל האוויר מדגיש בתחקיר: "כל מה שיכולנו – עשינו". בלילה שקדם למתקפה, חיל האוויר לא היה שותף להערכות המצב. באופן מעשי, חיל האוויר פגש את מתקפת 7 באוקטובר בהפתעה מוחלטת בשעה 06:29, ורק בשעה 07:10 הכריז רשמית על כניסה למצב מלחמה.
מערך ההגנה בחזית הוכרע, אובדן של 30% מהכוח
מתחקיר פיקוד הדרום עולה כי מערך ההגנה בחזית הוכרע באופן מוחלט, עם אובדן של 30% מהכוח. 157 חיילים בגזרה, ששהו במוצבים, נהרגו תוך שלוש שעות בלבד. המערכת הצבאית הפסיקה לתפקד כמערכת והחיילים נלחמו במצב קיצון, כל אחד עם מה שהיה ברשותו.
בתחקיר מחולק הקרב לשני חלקים עיקריים: החלק הראשון עד השעה 12:00 בצוהריים, שבו הושגו רוב ההישגים של האויב, והחלק השני מהשעה 13:00 עד למוחרת באותה שעה. מהתחקיר עולה גם כי תוכנית "פרש פלשת" פעלה לפי הפקודה, אך לא התאימה בשום צורה למצב שהתפתח בשטח.
באופן יותר עמוק, מודים המפקדים כי צה"ל מעולם לא תרגל עצמו למצב של מתקפת פתע כוללת, וזאת מתוך הנחה שעזה היא זירה משנית, והפיקוד תורגל באופן חלקי בלבד לתרחישים מסוג זה. מפקד פיקוד הדרום, שנכנס לתפקידו רק שלושה חודשים קודם לכן, מודה בתחקיר כי הפיקוד נכשל באופן חד וברור, וכמפקד הוא אחראי לכישלון בגזרתו.
היוזמה של החיילים הצילה את המצב
התחקיר מעלה כי מערך האש לא מוצה באופן נכון, וכי בשעות הראשונות הפצצות נפלו במקומות שלא היו רלוונטיים לצורכי הלחימה. למרות שכוחות רבים הופעלו והגיעו במהירות לזירה, בשעות הראשונות לא היה די בכך אל מול עוצמת המתקפה. בסופו של דבר, קובע התחקיר, היוזמה והאגרסיביות של המפקדים בשטח, מדרג החיילים ועד המח"טים, הן שהצילו את המצב. התחקיר מגלה כי בהפעלת הכוחות נפרצו שגרות ונהלים רגילים. בשעה 11:00 כבר הופעל כמעט כל סד"כ צה"ל שיכול היה להגיע לדרום, אבל בפועל רוב הכוחות הגיעו מאוחר יותר.
מפקד פיקוד הדרום מונה בתחקיר שורה של שגיאות מרכזיות שהתגלו בניהול האירוע:
- מתן משקל יתר לשאלת ה"טז"מיות" בלילה שקדם ל-7 באוקטובר – כלומר, התמקדות בשאלה אם המידע המודיעיני מצביע על אירוע בטווח הזמן המיידי הסיטה את תשומת הלב מהמשמעות האסטרטגית הרחבה יותר של הסימנים המודיעיניים.
- אי קבלת מידע מלא על המצב בשטח – ביום עצמו לא ניתנו הנחיות מספקות כדי למצות מקורות נוספים לגיבוש תמונת מצב מדויקת, הן על האויב והן על מצב כוחותינו והמתרחש ביישובים.
- איחור בחלוקת מרחב אמנעה (מרחב לתקיפת מטרות) לאורך קו הגבול – המפקדים זיהו מאוחר מדי את הצורך לחלק אחרת את המרחב לתקיפות של חיל האוויר, בדגש על מערך מטוסי הקרב. ההחלטה לחלק את הקו הייתה נכונה והשפיעה על הקרב, אך התקבלה באיחור של כשעה-שעה וחצי. תקיפות אוויריות נוספות על קו הגבול היו מונעות חדירת מחבלים נוספים לשטח ישראל והוצאת חטופים לעזה.
- המענה לטיפול ופינוי אזרחים היה חסר – בשעה 11:00 בבוקר ניתנה פקודה לפנות אזרחים, אך בדיעבד התברר שהמענה לא היה מספק. התחקיר מעלה שהיה נכון לפנות אזרחים מוקדם יותר ולהקצות לכך גורמים מתאימים ומעטפת, כולל מידע על מים, מזון ולוחות זמנים.
- ניהול לקוי של גזרת החטיבה הדרומית – כאשר מפקד החטיבה הדרומית נהרג, מונה מפקד אחר במקומו, אך היה ברור בדיעבד שמינוי מפקד חדש לבדו לא היה מספיק. העברת חלק מאחריות הגזרה לאוגדה 80 גם היא לא הספיקה. נדרש היה להטיל עוד כוח ומפקדת חטיבה לסיוע, מה שהיה יכול להשפיע על האירועים בניר עוז ובאזורים אחרים.
מהתחקיר עולים מספר לקחים מרכזיים:
- שינוי בתפיסת הביטחון – הלקח המרכזי הוא מניעת התבססות צבאות טרור על גבולות המדינה. הדבר מתואר בתחקיר כ"תקלה חמורה שאסור שתקרה שוב". נדרשות תוכניות מגננה למלחמה בהפתעה, שלא היו קיימות, ותוכניות מתקפה הכרעתיות מול כל אויב.
- איזון טוב יותר בין מודיעין והתרעה לבין מוכנות למלחמה בהפתעה – נדרשות כוננויות וכוחות זמינים לאירועים מתפרצים, עד כדי מלחמה מלאה.
- ארגון מחדש של מערך ההגנה – יש לשפר את הסד"כ, המוצבים, המכשול, מערכות הגנת היישובים ומערכות המידע והשליטה.
- שיפור הלחימה – הערכים שצריכים להנחות את הצבא כוללים חתירה למגע, פיקוד משימה, ניידות, קטלניות הכוחות ומערך עתודות משמעותי יותר.
בצבא מזהירים כי הסיכון הגדול ביותר הוא שכחת האירוע בעוד כמה שנים בכל הקשור למערכת התפיסות שבה יחזיק הצבא. לפי צה"ל, כבר החלו שינויים בתחומים רבים, כולל שינוי תפיסתי בניהול הסיכונים בגבולות ומניעת התעצמות ארגוני טרור לאורך הגבולות. תפיסה זו מיושמת כעת בעזה, לבנון, יהודה ושומרון וסוריה, כולל ההחלטה שלא לאפשר לצבא סוריה החדש לגדול ולהתעצם לאורך הגבול.