כמעט שנתיים מאז שהחלה המלחמה, תושבים ברצועה מיואשים וחלקם מאשימים את חמאס. "ההיסטוריה תשפוט בחומרה כל ארגון שהביא עלינו את האסון הזה", אמר אחד התושבים. תיעודים בלעדיים של מצלמת חדשות 12 מהכאוס ועדויות התושבים בדיר אל-בלח.
הדברים המטלטלים שנאמרים בשוק בדיר אל-בלח נשמעים כמו התגשמות קללה תנ"כית על עזה. כמעט כמו סדום שהביאה לעולם את 7 באוקטובר. "זו טרגדיה כבדה שפקדה את העם הפלסטיני, גרמה לעם הזה לקבץ נדבות, הפכה אותו לעם לא מוסרי, חסר עקרונות, עם נוכל שנשלט בידי בריונים, באיומי סכין, מכרו את האמונה, את הערכים ואת הכבוד שלהם", סיפר תושב הרצועה.
עזה שמשתקפת מול המצלמה שלנו לא מקיימת רק מלחמת קיום והישרדות, זה מקום שחווה התפרקות חברתית מלאה. "הבעיה הגדולה זה הערכים שעליהם גדלים הילדים שלנו, נולד פה דור של רמאים, אנשים לא מוסריים, גנבים, דור שצורך סמים, השנתיים האלה היו השנתיים הקשות ביותר שעברו על עזה מתוך 5,000 שנה שעזה קיימת", העיד אותו עזתי.
עדות לנבואת הזעם המתגשמת היא התיעוד הזה: כדי לשרוד עושים הכול, שולחים ילדים למכור מים בשקיות, שקל אחד לשקית, כי מים מתוקים הפכו כמעט מותרות בחלק מהמקומות ברצועה.
"7 באוקטובר לא יקרה שוב"
ייתכן מאוד שחלק גדול מאלו שמתראיינים כעת צהלו ב-7 באוקטובר, אבל כמעט שנתיים אחרי, שום מצהלות אין כאן, רק סבל טהור וחרטה. לא בגלל מותו של המוסר ב-7 באוקטובר, אם מישהו תהה, פשוט כי המחיר שעזה משלמת יקר מאוד.
"7 באוקטובר לא יקרה שוב, כי מה שקרה בעזה בעקבות זה, זה הרס מוחלט", הצהיר עזתי בלב השוק, בפנים גלויות. עזתי אחר הסביר: "אני מקווה שלא יהיה עוד 7 באוקטובר. חשבנו בהתחלה שזה יהיה יום, יומיים, שלושה, שבוע, חודש, עברו עלינו ימים קשים, נשבע שהתעייפנו. אנחנו לא מצליחים להשיג מים מתוקים, אפילו לא מים מלוחים. אמרנו אין בעיה, שלא יהיה חשמל, השלמנו עם זה, נשבע לך ששכחנו מה זה חשמל, אנחנו כבר לא רוצים חשמל, אנחנו רוצים רק אוכל ושתייה".
עזתי נוסף העיד בפנים מטושטשות: "7 באוקטובר היה טעות, לא רוצים שזה יקרה שוב. הם טעו במה שעשו. אני לא מפחד מאלה שעשו את 7 באוקטובר. מי שעשה את זה לא מצליח לספק לעם שלו לחם או מים, אפילו מים לשתייה אין. אני אומר את הדברים האלה ולא חושש מחמאס או מאחרים".
תושב אחר מהרצועה סיפר כי "נדפקנו מאוד מאז 7 באוקטובר ועד היום. המשפחות שלנו נהרסו, הבתים שלנו נהרסו, כל החיים שלנו נהרסו. מי המנוול שיעשה את זה שוב? מנוול בן מנוול מי שחושב לעשות זאת שוב, העם שלנו הושמד והספיק לו פעם אחת, אתה שואל אותי אם מישהו יעז לעשות זאת שוב? אם הייתי רואה מישהו שמנסה לעשות משהו כזה, הייתי קורע את אימא שלו".
"צריך משכורת של טראמפ כדי להצליח לאכול"
את הדופק של עזה אפשר לחוש בשוק בדיר אל-בלח. מחירי המזון מציפים את האניגמה שנקראת "רצועת עזה". ק"ג עגבניות נמכר ב-80 שקלים, ק"ג מלפפונים ב-70 וק"ג תפוחי אדמה ב-60. איך לעזאזל במקום שבו איש כמעט לא עובד כבר קרוב לשנתיים, אנשים מתקיימים במחירים דמיוניים שכאלה.
"להכין סלט פשוט יעלה לך 70-60 שקל", אמר עזתי למצלמה. "אין עבודה ואין מה לעשות. אנחנו מתים מהלכים". עזתי אחר הוסיף: "ק"ג קמח עולה 100 שקל, 30 דולר. המוצר היקר ביקום".
אחד הסוחרים בשוק הסביר: "ק"ג קמח עולה 100 שקל וכדי לאכול תצטרך לשלם עוד 200 שקל, מאיפה נביא אותם? אתה צריך לקבל משכורת כמו של טראמפ כדי להצליח לאכול בימים אלה".
אחד התושבים הסביר מה עושים התושבים בניסיון לשרוד: "אני לא יודע מאיפה מביאים כסף, כולם במצב קשה. יש כאלה שמוכרים את הציוד של הבית, בגדים, רהיטים, מוכרים אותם כדי לקנות אוכל".
"עכשיו אנחנו מבינים מה זה רעב"
והכול מתנקז לדבר אחד - לקמח. סמל המזון האוניברסלי, הוא גם אמצעי קיום הכרחי. אלא שכמו שאתה מגלה, הפשיטה על משאיות המזון של האו"ם, או לחילופין הכניסה למתחמי הסיוע שהקימה ישראל, שניהם בבחינת ויה דולורוזה.
"במקום שהקמח יהיה בהישג יד ויגיע אלינו הביתה, העמסתי אותו על גבי מאזור מורג כדי להאכיל את הילדים שלי, הבאתי אותו ממורג על הגב שלי", התרעם אחד התושבים. "אני מרגיש עד עכשיו שהוא עדיין עליי. שאלוהים יעזור לנו".
תושב אחר הסביר כי "אם אתה מחליט ללכת לקבל סיוע, יש לך שתי אופציות: או שתצליח להביא מה שאולי יספיק לך ליום אחד, או שתחזור בארון, כלומר תמות בדרך. יש לך שק גדול, או שאתה מצליח להכניס בו קמח, או שאתה תחזור לילדים שלך באותו שק. עכשיו אנחנו מבינים מה זה רעב".
עזתי שניסה להגיע למרכז חלוקת הסיוע סיפר: "אני ואבא שלי הגענו לאזור ציר מורג ב-07:00 בבוקר, מרחק של כ-100 מטרים מהטנקים, וחזרתי בידיים ריקות. לא הצלחתי להביא אפילו שקית קמח לאחים הקטנים שבבית. מה יהיה איתנו?".
גם מי שמצליח להגיע לאזור החלוקה חוזר לעתים בידיים ריקות. "אנחנו הולכים מרחקים כדי להביא אוכל, מעמיסים וגונבים לנו באיומי סכין, אומרים 'תביא לי את השקית או שאני אשסף את הגרון שלך', סיפר אחד מתושבי הרצועה. "לא יכולים לסבול את זה יותר, תמצאו לנו פתרון".
לדבריו, "החלום הכי גדול שלנו זה להגר מהרצועה. 7 באוקטובר היה הטעות הכי גדולה, אם מי שעשה את זה היה חושב על העתיד, כל זה לא היה קורה. המשפחות שלנו זרוקות רעבות ואנחנו לא מצליחים להשיג אוכל. המצב הזה גרם לי ללכת 12 ק"מ עד לציר מורג כדי להביא מעט קמח".
צעיר עזתי סיפר כי "אתמול עד השעה 12:00 בלילה המשכתי לחפש כדי להביא אוכל". פניו לבנות, מכוסות בקמח, זה שעבורו התאמץ כל כך. "ההורים שלי דאגו מאוד, חיפשו בכל בתי החולים והמרפאות באזור, הם היו בטוחים שנהרגתי", הוא הוסיף. עזתית אחרת ביקשה: "תצלמו את האנשים שמתים רק כדי להשיג קצת קמח. תצלמו את האלמנות והזקנים שלא מצליחים ללכת".
המתעשרים החדשים
הכאוס והאנרכיה שולטים בעזה. פעילי חמאס לא נראים בגלוי, בתים נבזזים, כנופיות עבריינים משתלטות על סיוע הומניטרי, איש הישר בעיניו יעשה. ויש מתעשרים חדשים כאן, הסוחרים. אלו שמוכרים הכול ביוקר וגובים עמלות דמיוניות על משכורות ועל העברת כסף לעזה. "הסוחרים הגנבים ממירים לנו את הכסף ולוקחים עמלה יותר מ-40%", אמר אחד העזתים הזועמים.
"שמישהו יסביר לנו עבור מה ומי אנחנו נלחמים", אמר עזתי אחר. "זו טעות לומר שאנחנו לא נלחמים בעצמנו, אבל כל מה שקורה לנו, בשביל מה? בשביל קצת גז טבעי בים שחמאס רצו להשתלט על חלק ממנו? כל הכבוד להם. ישראל השתלטה על הגז הזה לעיני כל העולם. במקום שרצועת עזה תהיה כמו מדינות המפרץ, הפכנו להיות מקבצי נדבות, רק בגלל שחמאס רצו חלק מהגז.
"אנחנו יכולים על ישראל? בתוך שלושה ימים ישראל ניצחה את עזה, לבנון, סוריה ואיראן, וחיסלה אנשים בטהראן. יותר מזה, היא אפילו חיסלה את נשיא איראן ואף אחד לא מעז להתמודד איתה", הוא הוסיף.
"זה שיעור לכל החיים", אמר תושב הרצועה. "בזמן שהאריה ישן הלכנו וסטרנו לו, הכנסנו את הראש לקן צרעות. לעולם לא היינו מצליחים לנצח אותם, אז היינו צריכים לחיות בשקט ולצידם. הארגונים האלה הם אלה שהביאו חורבן על העם הפלסטיני".
"אם המעבר ייפתח, לא אחזור לעזה לעולם"
וכאן מגיעים לנקודה המדהימה באמת, כל אמירה נגד חמאס עלולה להביא לפגיעה, מירי ברגליים, אולי אפילו בהוצאה להורג. אבל הם מדברים, מחסום הפחד שלהם נשבר, והאשם של רבים מאוד מהאנשים האלה הוא אחד, התנועה שהרסה את עזה, זו שהביאה עליהם את חורבנם וזו שמסרבת להפסיק אותו.
"המולדת שלנו נהרסה, החלום הכי גדול שלנו זה להגר", אמר צעיר עזתי. "נשבע לכם שאם המעבר ייפתח, אני לא אחזור לעזה לעולם. נכון שהאדמה של עזה יקרה לנו, אבל אי אפשר להמשיך לחיות פה במצב הזה. אנחנו הקורבן של המלחמה. בני הכלבים (חמאס) נמצאים בחו"ל, אוכלים מכל טוב ונהנים מהחיים ומבסוטים. טאהר א-נונו (בכיר חמאס) הצטלם עם ננסי עג'רם (זמרת לבנונית), שיתבייש לו".
עזתי אחר הציע: "שיביאו ספינות לכאן ויגידו לנו 'כולכם תעלו' ושייקחו את עזה. עזה לא שייכת לנו. השתכנעתי במלחמה הזאת שחבל להחזיק מטר רבוע בעזה". צעיר נוסף אמר: "בשעה שאנחנו סובלים צוות המו"מ של חמאס אוכל בשר ועוף, הלוואי ויישרפו כולם ובראשם טאהר א-נונו".
תושב אחר תקף גם הוא את חמאס: "אני אומר לבכירים שמנהלים משא ומתן, שאחד מכם יבוא לחיות כאן שעה אחת, לא יום! כולנו פה בעזה, כולם כולל כולם, לא מזיזים לבכירי חמאס שמנהלים את המו"מ, לא אכפת להם. הדבר היחיד שאכפת להם ממנו הוא מעצמם ומהכסף שלהם".