על רקע הקיפאון במגעים לעסקת חטופים, הציג צה"ל לקבינט מספר חלופות להמשך הפעולה ברצועת עזה. בין האפשרויות: המשך הלחץ הצבאי, מצור, כיתור וביתור נוסף של הרצועה - ובפרט אזורים בהם צה"ל פעל עד כה באופן חלקי בלבד, כמו העיר עזה ומחנות המרכז. במקביל, הוצג איום נוסף ולראשונה כאופציה אמיתית: סיפוח מדורג של שטחים מהרצועה.
כפי שפרסמנו אמש (שלישי) במהדורה המרכזית, המשמעות המשפטית של סיפוח דרמטית: אם הממשלה תחליט על סיפוח שטח, אפילו קטן ביותר, לא ניתן יהיה לבטל את המהלך בלי אישור של 80 חברי כנסת או משאל עם, בהתאם לחוק מ-2014. משאל עם לא התרחש מעולם במדינת ישראל. לכן, ראש הממשלה נתניהו ממתין, בתקווה שעוד תתגבש עסקה - לפני שיידרש להכרעה במהלך שהמשמעות של חזרה ממנו כמעט בלתי אפשרית, ובעלת השלכות ענק על יחסי המדינה עם שאר ממשלות העולם.
לפי התוכנית שהוצגה, ולפי אולטימטום של זמן, ישראל תספח את "הפרימטר". כל זמן נוסף ללא התקדמות בשחרור חטופים על ידי ארגון הטרור, עלול להיספח שטח נוסף. עם זאת, לא מדובר בכוונה לספח את כל הרצועה ושליטה על תושבי עזה כולה, אלא בהפעלת לחץ ממוקד על חמאס.
גורם מדיני בכיר טען כי חמאס פוצץ את ההזדמנות לעסקה בעקבות "קמפיין הרעב" שנועד להפעיל לחץ בין-לאומי, במקביל להעלאת דרישותיו במשא ומתן. לדבריו, "אמירות של מקרון ושל הבריטים הן פיגוע של ממש", והמאמצים כעת של המתווכות, בעיקר מצרים וקטאר, מתמקדים בניסיון לצמצם את הפערים שנוצרו.
בישראל גוברת תחושת תסכול מהתנהלות קטאר, שנראה כי עושה הכול כדי לשמר את שלטון חמאס במסגרת המגעים. גם ארצות הברית נתפסת כבלתי לוחצת מספיק על ידי ישראל, והמערכת המדינית שוקלת כיצד לשנות את תמונת המצב בשטח ובזירה הבין-לאומית.
בצד הצבאי, הוצג גם תרחיש של הנעת אוכלוסייה אזרחית ממוקדי לחימה לעבר רפיח והאזורים לאורך קו החוף - מהלך שנועד לצמצם את הפגיעה באזרחים ולאפשר חופש פעולה מבצעי. עם זאת, האפשרויות שמונחות על השולחן נעות בין איום סיפוח, לבין פעולה צבאית רחבה בכל שטח הרצועה - כולל באזורים שבהם מוחזקים חטופים.