מכת הפתיחה של ישראל באיראן בסוף השבוע שעבר הביאה להישגים משמעותיים במלחמה בין שתי המעצמות האזוריות – חיסול המטכ"ל האיראני הוא מהחשובים שבהם. השם שנבחר למבצע הדרמטי לחיסול הצמרת הביטחונית האיראנית הוא "חתונה אדומה". חלק מאנשי המטכ"ל חוסלו בבתיהם.
השם ניתן כאזכור לשמו של הפרק המפורסם מהסדרה משחקי הכס, שם מתואר טבח המוני. המבצע הישראלי תוכנן במשך מספר שנים והוא זה שפתח את המלחמה באיראן.
בסוף חודש אוקטובר מבינים בצה"ל כי היכולות של חיל האוויר הן כמעט בלתי מוגבלות. כמו כן, ישנן יכולות מודיעיניות עמוקות בזירה הזו ובזירות אחרות - וזו נקודת הזינוק. לצה"ל יש תשתית ידע מאוד עמוקה, עם פרקטיקה ותוכן, וכעת נשאלת השאלה מה ניתן לעשות הלכה למעשה.
בישראל סימנו את "מרכזי הכובד" של משטר האייתוללות: מרכזי האש, היכולות האוויריות, מתקני הגרעין, הפו"ש, הכלכלה האיראנית, התעשייה הצבאית ובכירי השלטון. בהמשך נעשתה סדנה מעמיקה, לצד התמרון בלבנון, שבה קצינים מנוסים סגרו עצמם שעות בבניין במרכז הארץ בניסיון לפצח את השיטה.
כך, קבוצה של 100 אנשים ישבו במפקדה של 8200 וריכזו את כל המאמצים בתוך חדר אחד. מנסים להגיע לפריצת דרך. בינואר, אחרי כחודשיים, הם הבינו שהנתיב שגוי ושהם בדרך לכישלון. אז הם התכנסו פעם נוספת והבינו שאם הפתרון המודיעיני מוביל רק לנקודה אחת - הוא כנראה שגוי. כלומר, על כל מערכת הגנה אווירית יצטרכו לייצר 7–8 "אמצעים מודיעיניים", כדי לפגוע במטרה.
בסביבות חודש פברואר הכול החל לרוץ במהירות. הצוותים איגדו את בנק המטרות, כאשר נקודת האור הייתה שיש בסיס מודיעיני יציב להצלחת המבצע. בנק המטרות באיראן היה עשיר ומבוסס. משם, באמצעות כלים שכבר היו קיימים בידי חיל האוויר, החלו הקצינים הבכירים לדחוף את המבצע לשלב האופרטיבי. כל יום היה נראה יותר טוב מהיום שלפניו, עד שהגיעו לנקודה שבה הרגישו בשלים להוציא לדרך את מבצע "עם כלביא".