בזמן ששמי ישראל סגורים וישראלים רבים תקועים בחו"ל, החלו לצוץ לא מעט דיווחים על בחינת אפשרות ל"רכבת ימית" שתסייע בהחזרת ישראלים לארץ באוניות (דבר שאיננו רשמי עדיין) לצד כל מיני יוזמות פרטיות של הפעלת יאכטות.
> תקועים בחו"ל? זה מה שאתם צריכים לדעת
ברגעים כאלה קשה שלא לתהות למה בעצם אין קווים סדירים של שיט מישראל לקפריסין ויוון. גורמים בתחום מבהירים שהיום מדובר בחלום רחוק, אך בעבר, לפני עשרות שנים, זו היתה מציאות: "פעם היו קווי מעבורות של ספינות מישראל. בעבר זה היה אקטואלי, אבל היום לא. פעם חבר'ה צעירים לא יכלו לקנות כרטיס טיסה, והמעבורת הציעה להם מושבים על הסיפון בעשרים דולר. היית עולה על הפלגת לילה ומגיע בבוקר לקפריסין. היום כשמחיר הטיסה לקפריסין הוא 70 דולר ותוך שעה מגיעים, מי יעלה על אוניה וישוט לילה שלם כדי לשלם אותו סכום ואפילו יותר?", אומר מומחה לשיט.
"בעבר, לצים חברה ישראלית, היו קווים של הפלגות אפילו מישראל עד לארה"ב, אבל הסיפור הזה נחל כשלון חרוץ ובסופו של דבר כשכולם עברו להשתמש במטוסים, צים סגרה את הפעילות ומכרה את האוניות בהפסד. אמצעי תחבורה זה תמיד עניין של נוחות וכדאיות כלכלית. צריך שיהיה ביקוש לשירות שאתה מציע", מסביר ד"ר עוזי פרוינד-פיינשטיין, מומחה תעופה ומרצה במחלקה לניהול תיירות ומלונאות במכללה האקדמית כנרת. "עשרות שנים אחורה, היה מאוד יקר לטוס. לא היה כל כך היצע של טיסות, אז אנשים השתמשו יותר בקווי שיט שהם יותר איטיים ופחות נוחים. בנוסף, היה פחות מקובל לשכור רכב בחו"ל ואנשים היו עולים עם המכונית שלהם לשיט וממשיכים הלאה. הדברים האלו נעלמו ברגע שהעדפות שלנו השתנו. היום אנחנו יותר מפונקים, יש לנו יותר כסף פנוי, אנחנו יותר עמוסים ואנחנו רוצים לנצל את החופשות בצורה יותר יעילה".
כניסתן של חברות ה-Low cost לתוך עולם התעופה היוותה גורם שזירז את היעלמותם של קווי השיט: "ההיצע של חברות התעופה הפך להיות כזה שעונה על צרכי הלקוחות. וצריך לזכור שבשנות ה-90 לא היו טיסות Low cost", הוא אומר ומוסיף: "אין לזה מקום היום יותר כפי שאנחנו מכירים את התייר הישראלי. השיט הוא יקר באופן יחסי לחברות Low cost".
כדי לצאת מישראל בכלי שיט האפשרות היחידה שעומדת על הפרק כיום, היא לעלות על קרוז. אך הקרוז מחייב חזרה לישראל, ולא מאפשר "הורדה" של נוסעים בתחנות בדרך. "המודל של הקרוז הוא כזה שאתה עולה בנמל הבית, נגיד בחיפה, ואחר כך חוזר אליו. השיטה היא לא כמו באוטובוס שאפשר לעלות ולרדת, כי הקרוז הוא מוצר אחר לגמרי. הקרוז קיים בישראל, אבל הוא לא אמצעי תחבורה. בקרוז האונייה היא מוצר התיירות, וחברות הספנות לא מאפשרות ככלל לערבב לוגיסטית בין סוגים שונים של נוסעים", הוא מתאר. "אולי אפשר היה בתנאים מסוימים להקצות כמות חדרים רק כדי שאנשים יעלו וירדו, אבל זה הופך את הסיפור למשהו שהוא כנראה מורכב בשביל חברות הספנות והן מעדיפות לא להתעסק עם זה". מי ששולטת בשוק לדבריו בישראל היא חברת מנו ספנות: "בעבר היו גם חברות זרות שהציעו קרוזים, אבל מנו נשארה לבד, ועם זה אנחנו מסתדרים. החברות הזרות לא מעוניינות לחזור לארץ".
בנוסף, קיימים קווים סדירים של מעבורות, אך הם לא מיועדים לתחבורת אנשים. "אפשר עדיין להעלות רכב על שיט מפה ליוון, לטוס ליוון ולפגוש את הרכב שם, אבל זה יקר בצורה מפחידה, ומגיע לסך של כ-4,000 אירו להלוך חזור", הוא מוסיף.
"צריך שמישהו ישקיע כסף ויכסה את עלויות התפעול"
כל זאת נכון בשגרה, אך במצבי חירום ישראלים רבים נשארים ללא מענה. "כשמדברים על מצבי חירום שלא נמשכים יותר מדי זמן, חברה שצריכה להקים תשתיות ולהקדיש כסף ציוד ופרסום לכך פשוט לא תעשה את זה לתקופה קצרה כל כך. אם יהיה ביקוש גדול ויהיה ברור לחברות שיט שיש פה על מה לדבר, אז יתכן וזה יחזור. אבל אני לא רואה בזה משהו שצפוי לקרות".
כדי שמהלך כזה יצליח, נדרשת השקעה של המדינה: "הצורך הזה קיים גם מבחינת חברות התעופה, ולכן לממשלת ישראל יש מניית זהב בחברת אל על שאמורה לאפשר לה להתערב בשעות חירום. בסופו של דבר, כדי שתהיה תשתית מהסוג הזה, הן אווירית והן ימית, צריך שמישהו ישקיע כסף ויכסה את עלויות התפעול גם בשגרה. בסופו של דבר ישראל תצטרך להשקיע. כיום, המדינה משאירה את נושא הביקוש וההיצע לחוזה בין הצרכנים לספקים ונצטרך להישאר תקועים עם מה שיש. צריך לזכור שישנה שאלה גם אם בשעת חירום אנשים יסכימו לעלות על אוניות פחות נוחות בתנאים לא נעימים של ים".
ולמה ביוון זה כן עובד?
"צריך לזכור שקודם כל, ביוון החברות שמציעות את השירות יושבות ביוון והמעבורות הן חברות מקומיות ככה שזה השוק הפנימי שלהן. בנוסף, ביוון יש הרבה איים שאין בהם אפשרות להגעה אווירית. שם, חברת שיט בונה רשת קווים וקובעת לפי זה את עלויות התפעול. יש מקומות בהם המעבורות הן האופציה היחידה להגעה ולכן זה משתלם להן לייצר את הרשת הזו. צריך לזכור שמדובר בחברות ענק. אנחנו עוד איזה פסיק קטן מבחינתן".
חילוץ ימי? "צריך להבין שאין אוניות פנויות"
על רקע הדיווחים האחרונים על יוזמת משרד התחבורה להחזיר ישראלים לארץ מקפריסין בשיט, המומחים מצננים את ההתלהבות: "דיברו על זה בעבר ולא יצא מזה שום דבר. בסוף, כדי שחברת ספנות תסכים להיכנס לזה, היא צריכה לדעת שהאונייה שלה תחזור חזרה שלמה, ושהצוות יסכים לבצע את השיט. חברות השיט מתחייבות לקווים מסוימים ואין להן ציוד מיותר. אפילו עם מנו ספנות לא הצליחו בעבר לחתום על חוזה כי הקרוזים היו מלאים לגמרי ולא יכולת להשחיל הפלגה", אומר ד"ר פרוינד-פיינשטיין.
"רק בעתות חירום יש ביקוש אבל בשביל זה לא יהיה קו. בעתות שלום זה פאסה, כי זה לא משהו שיכול להחזיק מבחינה כספית. צריך להבין שאין אוניות פנויות, זה לא מטוס שחוכרים לשבוע ומביאה ממקום למקום. לאונייה יש תכנית לשנה-שנתיים. בנוסף, חברות הספנות הזרות לא נמצאות כרגע בישראל. הן גם ככה לא הגיעו לפה עוד מלפני המלחמה", מוסיף המומחה לשיט. "נמל ימי זה רעיון מופלא ואנחנו כמדינה בודדת צריכים את זה אבל מישהו צריך לממן את זה. אז שמשרד התחבורה יחכור אונייה ויפעיל אותה. אנשים חושבים שזה כמו לקנות מכונית אבל זו אופרציה גדולה שאי אפשר להפעיל מהיום להיום. החלום של נמל ימי לא בא בחשבון בעתות שלום בכלל, ובעתות חירום המדינה צריכה להיערך לכך מראש, ולחשוב איך אפשר להכין אלטרנטיבה כזו מראש".