צחי מזרחי, סבא משערי תקווה, מצא את עצמו הופך באחת לגננת, טבח, קב"ט ובעיקר סבא במשרה מלאה לשישה נכדים. אשתו ובתו טסו לפריז, וביום שבו היו אמורות לחזור המרחב האווירי נסגר. בעלה של הבת עובד חיוני, אז צחי התגייס למשימה.
אל הנכדה הראשונה הצטרפו במהרה עוד חמישה: שניים מהבן במילואים ושניים מבת נוספת שגם היא ובעלה עובדים חיוניים. "זה מצב קשוח לאללה", צוחק צחי. "הילדים ישנים במקלט, כל המבוגרים למעלה ואני צריך להעיר את כולם שיגיעו למרחב המוגן. בנוסף, אני גם צריך לדאוג שלכולם יהיה מה לאכול ומה לעשות - זה סיר לחץ".
ובכל זאת, הוא משתדל להפוך את הסיטואציה להזדמנות לחיבור: "קניתי להם טרמפולינה לחצרו הבאתי מלאי של ארטיקים. אני מקריא להם סיפורים, מכין להם שניצלים בצהריים ובעיקר מנסה להעביר להם את היום באווירה טובה".
בביתו של צחי יש מרחב מוגן גדול מחוץ לבית, שם הם ישנים כולם יחד. "יש שולחן סנוקר, מזרנים וטלוויזיה. כל מה שצריך כדי שיהיה נעים. אנחנו שם כל הזמן, לא מתפנים", מספרת בתו זיו. "אחותי תקועה בחו"ל ושבורה נפשית, אנחנו מנסים להרים אחד את השני ולשמור על מצב הרוח".
צחי עצמו דווקא קיווה שאשתו לא תטוס. "אמרתי לה, אל תטוסי – המצב עם איראן לא טוב", נזכיר. היא ענתה: "לא יקרה כלום עד שהבן של ביבי יתחתן", אך ביום שהיא הייתה אמורה לחזור - נסגרו השמיים.
"אנחנו לא תחליף – רק עושים הכי טוב שאנחנו יכולים"
גם לאה סמואל מראשון לציון לא תכננה להפוך לסבתא במשרה מלאה. שלוש נכדותיה נותרו בארץ, בזמן שהוריהם נתקעו ברומניה. "לא ציפינו לזה", היא אומרת, "הם לא פה - והילדות בכל זאת צריכות את ההורים שלהן. אנחנו לא תחליף, רק משתדלים לעשות את המרב שיהיה לכולן טוב".
לאה ובעלה עזבו את ביתם והגיעו לדירת הבנות באריאל. "היינו בבית, והבת שלנו קארין ביקשה שנבוא. הן היו כמה ימים אצל הסבתא השנייה והדודים, אבל עכשיו באנו אליהן הביתה. אתמול רק התארגנו, אחת שטפה את הכלבה, סידרנו את החדרים שלהן, בישלנו וניקינו. רק ב-22:00 סיימנו עם המטבח".
הם ישנו יחד בממ"ד כדי להשרות על הילדות תחושת ביטחון. "הבנות עם חוסן גדול ומעודדות אותנו", סיפרו. "הן מנסות להשכיח את המצב – אבל ההורים שלהן, שבחו"ל, לא ישנים בלילה", היא משתפת. על שאלתנו מה תעשה עד שיחזרו ההורים השיבה הסבתא: "אנחנו משתדלים לראות את זה מנקודת מבט חיובית. לבוא לשמור עליהן בכיף, לתמוך ולהבין אותן. אני רק מקווה שכולם יחזרו בשלום", אומרת לאה. "ואנחנו? אנחנו נמשיך לעשות את הכי טוב שאנחנו יכולים – עם הרבה לב".