ארבע יממות מאז מכת המחץ המפתיעה נגד איראן, ישראל מבקשת להעמיק ככל האפשר את הפגיעה בתוכנית הגרעין ובטילים הבליסטיים שהמשטר בטהראן מפעיל – אבל עוד לא ברור מהי תוכנית היציאה שלה מהמערכה. למרות ההישגים המבצעיים המרשימים, השאלה המרכזית שמעסיקה את הדרג המדיני והביטחוני היא כיצד לתרגם את המכות שהונחתו על האיראנים לשינוי אסטרטגי משמעותי.
על פי ההערכות, אסטרטגיית היציאה תלויה במידה רבה ברמת המעורבות האמריקנית במערכה - ובמידת הנכונות של איראן לקבל הסכם בנושא הגרעין שיהיה קביל על ישראל. לכך יש לצרף את ההצהרות של דונלד טראמפ, שאומנם מעריך ש"יהיה הסכם שלום", אך באותה העת מצהיר ש"אין לי מצב רוח למשא ומתן, אני מצפה מאיראן לוויתור מוחלט".
פרופ' קובי מיכאל, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) ובמכון משגב, מציין כי מטרות המלחמה הוגדרו בצורה ברורה. "המטרה הראשונה היא לפגוע בתשתית הגרעין באופן שלא יאפשר לאיראנים לייצר איום גרעיני משמעותי כלפי ישראל", הוא מסביר. "איראן עמדה לחצות את הקו שמפריד בין מדינה סף-גרעינית, מה שהיא כבר הייתה, לבין מדינה גרעינית בפועל".
המטרה השנייה נוגעת לפגיעה באיום הטילים הבליסטיים האיראני. "האיראנים פיתחו זרוע שנייה מקבילה לזרוע הגרעינית, עם תוכניות להגיע ליכולת ייצור של 20 אלף טילים בליסטיים. האיום הזה עלול להפוך להיות איום קיומי על מדינת ישראל".
לפי מיכאל, התכלית האולטימטיבית של המערכה היא להביא למציאות שבה "איראן לא תוכל להמשיך ולפעול כפי שהיא פעלה בעשורים האחרונים לצורך מימוש השאיפות שלה להגמוניה אזורית". הוא מדגיש כי "המלחמה הזאת צריכה להיגמר בכך שהמציאות תהיה כזאת שאיראן מפסיקה להיות איום קיומי על מדינת ישראל".
המגבלות הישראליות והצורך בגיבוי אמריקני
עם זאת, ישראל מתמודדת עם מגבלות משמעותיות: בכירים לשעבר במערכת הביטחון מציינים כי יכולתו של חיל האוויר לתקוף באפקטיביות באתר פורדו הגרעיני קיימת, אך מוגבלת. לעומת זאת, המפציצים האסטרטגיים של ארה"ב בבסיס דייגו גרסייה יכולים לעשות זאת באורח מרשים יותר.
פרופ' אייל זיסר, מומחה למזרח התיכון מאוניברסיטת תל אביב, מציין: "בהנחה שלישראל לבדה אין יכולת – כמו שהיה לנו מול חיזבאללה בלבנון – להשמיד כל דבר שזז באיראן, אנחנו יכולים להנחית מכות קשות ולרכך את לב האיראנים". דוגמה לכך קיבלנו רק הבוקר, כאשר צה"ל הודיע על חיסול רמטכ"ל המלחמה האיראני, ארבעה ימים בלבד לאחר שמונה במקום קודמו שחוסל גם כן.
תחנות היציאה מהמלחמה
על פי ניתוח במגזין האמריקני פוריין פוליסי, התרחיש הראשון הוא שאיראן תבצע כמה "תקיפות משמעותיות" נגד ישראל, תטען בפני אזרחיה שהשיבה מלחמה, אך תקבל במהירות מאמצים אמריקניים ובין-לאומיים להפסקת אש. איראן אומנם לא מעוניינת להצטייר כמי שנכנעת תחת אש, אך ייתכן שתעדיף לסגת זמנית ולהילחם בזמן אחר, במקום להמשיך ולספוג חבטות נוספות.
בניגוד לישראל, איראן חוותה בעבר הפצצות אווירית נרחבות על מרכזי האוכלוסייה שלה. במלחמה מול עיראק, ב-1988, נכפה על האייתוללה חומייני להסכים להפסקת אש - לאחר שעיראק פגעה קשות בערים האיראניות במה שכונה "מלחמת הערים". זה היה הרגע שבו הגדיר המנהיג האיראני אז את הכניעה כ"שתיית כוס התרעלה".
ישראל מקווה להשיג תוצאה דומה מול המנהיג הנוכחי, ח'אמנאי. "אין שום סיבה בעולם שזה לא ישנה גם עכשיו", מעריך מיכאל. "אנחנו מדברים על מדינה של 90 מיליון אזרחים, והמשטר מבין שאם יילך יותר מדי רחוק ולא יידע מתי לעצור, הוא עלול לאבד את איראן".
מיכאל מסביר: "בסופו של דבר, בראיה גיאו-אסטרטגית רחבה, כל המהלך הזה הוא לא רק פעולת מגן – זה גיים צ'יינג'ר. אנחנו מדברים על מזרח תיכון חדש לחלוטין, על ארכיטקטורה אזורית שונה לחלוטין".
התרחיש השני הוא התארכות המערכה למלחמת התשה. "תרחיש הסיום האידיאלי הוא כמובן הסכם שיהיה נוח לישראל, אבל אנחנו בהחלט יכולה להידרדר למלחמת התשה – האיראנים טובים בזה", מזהיר זיסר. "עם כל הפגיעות הנקודתיות – ופגיעות כאלה כבר ראינו בעבר – אתה לא מכריע מלחמה. אפילו בעזה הפצצות הרבה יותר אלימות ומדויקות מהאוויר לא הביאו לסיום הלחימה".
"אנחנו יכולים למצוא את עצמנו במלחמת התשה שבסופה שני הצדדים יפסיקו, אבל בלי הסכם", הוא ממשיך. "האיראנים ימשיכו לשגר כל לילה טילים וההיקף של ההרס אצלנו ואצלם יגדל, אבל אף אחד לא יוכל להוריד את היד של השני. צריך לעשות הכול כדי שזה לא יקרה כי זה לא משרת את האינטרס הישראלי, שהוא תמיד להימנע ממלחמות ארוכות".
התרחיש הסביר ביותר
התרחיש הסביר ביותר, על פי הניתוח, הוא שהמלחמה תסתיים ב"שקט ייענה בשקט" אחרי שצה"ל ישלים את מטרותיו. לאחר מכן, יציע הממשל האמריקני לאיראנים הסכם – רק שהפעם יהיו להם הרבה פחות צנטריפוגות ותשתית גרעינית.
דני סיטרינוביץ', חוקר בכיר בתוכנית "איראן והציר השיעי" במכון למחקרי ביטחון לאומי ולשעבר ראש ענף איראן בחטיבת המחקר של אמ"ן, מדגיש את חשיבות הרגל המדינית: "אסטרטגיית יציאה אחת היא כמובן אסטרטגיית ההכנעה – אנחנו לא נכניע אותם, זה לא יקרה", הוא מציין. "אסטרטגיית יציאה שנייה היא שנכניס את האמריקנים ונצא אנחנו – זה אולי יקרה, אבל אני לא חושב".
לדעתו, האפשרות המרכזית היא "הסוגיה המדינית – לחתור להסכם ולשמר את ההישגים של מדינת ישראל". עם זאת, הוא מבהיר כי "ישראל באופן עקרוני התנגדה להסכמים מול המשטר האיראני, אז צריכים להבין שהרגל המשלימה חייבת להיות מדינית, בניגוד למה שקורה מול חמאס בעזה או מול סוריה".
סיטרינוביץ' מדגיש את הצורך בשיתוף פעולה אמריקני: "צריך להשלים את אותה רגל מדינית משמעותית ביחד עם האמריקנים, שמטרתה המרכזית היא להביא את האיראנים לשולחן המשא ומתן באופן ששני הצדדים יוכלו להשיג פשרות אבל לסיים את המערכה בשימור ההישגים". הוא מזהיר כי "כל רעיון אחר של הרחבת המערכה, הובלה להתמוטטות המשטר או כריית הבור לאמריקנים שייכנסו למערכה – זו אסטרטגיה מסוכנת מאוד".
אסטרטגיית היציאה תלויה באופן מכריע במידת הנכונות האמריקנית להצטרף לתקיפה. "אם ארה"ב תחליט שהיא לא מתערבת וממשיכה רק לגבות את ישראל, זה ייקח יותר זמן וגם יעלה לנו כנראה מחיר יותר גבוה", מציין מיכאל. "אם האמריקנים יחליטו שהם מצטרפים למאמץ, כל העסק הזה ייגמר הרבה יותר מהר".
זיסר מוסיף: "האמריקנים לא רצו לתקוף לצידנו, אבל גם לא מנעו מאיתנו לתקוף. מבחינתם שאנחנו נהיה חמורו של משיח, זה שעושה להם את העבודה ומרכך את האיראנים". לדבריו, "יכול להיות שהאמריקנים ישתכנעו שההתפתחות של המלחמה – או בגלל שזה הולך כל כך קל וטוב כמו שזה הולך – מחייבת אותם להתערב ואז אנחנו נראה התערבות אמריקנית ישירה ובוטה, עם יכולות שבוודאי אין לישראל".
היעד הסמוי של המערכה
למרות שישראל לא הגדירה את הפלת משטר האייתוללות כמטרה מוצהרת של המלחמה, ראש הממשלה בנימין נתניהו רמז לכך כשקרא לעם האיראני להתקומם ואמר בריאיון ל"פוקס ניוז" כי "ייתכן" שזו תהיה תוצאת המבצע. זוהי מטרה סמויה שבישראל סבורים שיכולה לקרות – אם לא בטווח הקצר, אז בטווח הבינוני והארוך.
"זאת לא מטרה מוגדרת ומוצהרת של המלחמה הזאת, אבל אין ספק שזו תוצאת לוואי שישראל הייתה מאוד שמחה לראות", מסביר מיכאל. הוא מעריך כי אם ארה"ב תצטרף למאמץ ההתקפי, "יגדל הסיכון שהמשטר הזה ייפול, מכיוון שתהיה כאן פגיעה אנושה בנכסים של המשטר הזה ובעוצמה הנתפסת שלו בעיני הציבור האיראני".
זיסר מציין כי "המשטר באיראן הוא משטר חלש והוא ברגע של פגיעות, אבל מצד שני כשתוקפים מדינה כולם מתלכדים סביב המשטר, הממשלה, אומרים שזה לא הזמן לחילוקי דעות". הוא מוסיף כי "בדרך כלל חשבון הנפש מגיע מאוחר יותר ואז בהחלט יכול להיות שנהיה עדים למשהו שיתפתח באיראן כשהמשטר יוחלש".
הקשר לעזה ולחטופים
המערכה באיראן משפיעה גם על זירת עזה. "חמאס רואה את מה שקורה באיראן ואת חיזבאללה שכבר איבדה הרבה מאוד מהיכולות שהיו לה", מסביר מיכאל. "אני מקווה שאנחנו מצליחים דרך המהלך באיראן וגם דרך המשך הפעולות הצבאיות שם להביא את חמאס לנקודה שבה ניתן יהיה להגיע לסיום מלחמה ולשחרור החטופים בתנאים שלנו".
זיסר מציין כי "עקרונית יש קשר בין כל הזירות, אבל הפלסטינים הם אלה שהתחילו את המלחמה. הם סיפרו לאיראן במובן הכולל ביותר על הרעיונות שלהם, אבל הם לא התחילו בהוראה, בתיאום, באישור או בידיעה של האיראנים". הוא מעריך כי "יהיה קל יותר לארה"ב לרקוח עסקה ויהיה קל יותר לנתניהו למכור לבייס שלו שהנה, הגענו למצב טוב מול איראן, אז אנחנו סוגרים גם את העניין של עזה".