בדיון הקבינט המדיני-ביטחוני שהתקיים בליל אמש (בין ראשון לשני) התגלע ויכוח חריף בין שתי קבוצות של שרים לגבי השאלה: מתי נכון לצאת אל המבצע הקרקעי הרחב ברצועה - האם לפני הגעתו של הנשיא טראמפ לאזור שמתוכננת לאמצע החודש, או רק לאחריו. בעוד שהשרים אלקין, סמוטריץ', סטרוק ובן גביר דחפו ליציאה מיידית למבצע, מרבית השרים השתכנעו שיש להמתין לביקורו של טראמפ.
הקבינט אישר את הרחבת הפעולה הצבאית ברצועת עזה, לאחר שמערכת הביטחון הציגה שורת תרחישים מבצעיים ואת המשמעויות הנלוות להם. בין השיקולים שנשקלו: משך הפעולה, מספר הנפגעים האפשריים, הסיכון לחיי החטופים, וכן הצורך בגיוס נרחב של כוחות מילואים.
בכירים במערכת הביטחון: "סיכוי סביר להשגת עסקה"
הסיבה המרכזית להחלטת הרוב לדחות את המבצע נעוצה בדברים שאמרו בכירים במערכת הביטחון ובצוות המשא ומתן בדיון הקבינט: "הקטארים חזרו מוושינגטון, מהביקור אצל טראמפ וויטקוף, עם מנגינה אחרת לגמרי. האמריקנים עימתו אותם עם ההבנה והידיעה הברורה שהם חיבלו בכוונת תחילה בהצעה המצרית".
עוד הוסיפו הבכירים: "קיים סיכוי סביר שהגעת טראמפ לאזור בשילוב הכוונות שלנו לעזה להמשך יובילו את חמאס להסכים לעסקה במתווה וויטקוף". לאור זאת, הוחלט לקבל את ההחלטה לצאת למבצע להכרעת חמאס, אבל באופן נצור, קרי רק לאחר הגעת טראמפ לאזור.
גורם ביטחוני: "צה"ל לא יניף דגל לבן"
גורם ביטחוני התייחס להחלטה ואמר: "צה"ל לא יניף דגל לבן. אין לנו את הפריווילגיה לעצור". במערכת הביטחון מגבשים כעת מנגנון טכני שיאפשר את המשך חלוקת הסיוע ההומניטרי לתושבי הרצועה, תוך שמירה על ביטחון הכוחות ואי-פגיעה ביעדי הלחימה.
לפי שעה, ישראל מגבירה את הלחץ הצבאי, אך עדיין מקדישה מאמצים למצות את האפשרות לעסקת חטופים. במקביל, ישראל מפעילה לחצים דיפלומטיים על ארה"ב, בדרישה שתפעיל את השפעתה על קטאר כדי לקדם את המו"מ לשחרור החטופים - ולא לשמש כר פורה לעיכובו.
שינוי מדיניות דרמטי: ישראל מיישרת קו עם כיבוש הרצועה
למרות שמטרות המלחמה לא עודכנו באופן רשמי, נראה כי ישראל נוקטת כעת קו מדיניות שונה מהותית. ראש הממשלה, שהקפיד עד כה שלא לדבר על כיבוש הרצועה והבהיר כי אינו מעוניין בהישארות ממושכת של צה"ל בעזה, משנה כיוון: ישראל מכריזה כעת בפומבי על מעבר למדיניות של כיבוש רצועת עזה בפועל.
שינוי נוסף ודרמטי מתרחש ביחס לאוכלוסייה האזרחית בעזה. בעוד שעד כה נימקה ישראל את פינוי האזרחים כמחויבות לדין הבין-לאומי ולשמירה על ביטחונם, כעת מתבצע אתגור מובהק של הדין הבין-לאומי: ישראל פועלת לפינוי נרחב של האוכלוסייה, לדחיקתה לשטח קטן, ואף מוסיפה לכך מטרה חדשה - עידוד "פינוי מרצון", שמשמעותו דחיקת האוכלוסייה הפלסטינית החוצה, ככל הניתן.
בתוך כך, ישראל לוקחת בעלות מוחלטת על ניהול הסיוע ההומניטרי. תחילה ייעשה ניסיון להפעיל חברות זרות, אך מכיוון שאלה נוטות להימנע מלפעול ברצועה - קיים סיכוי גדול שהדבר יתגלגל בהמשך לפתחם של חיילי צה"ל.
השינוי הדרמטי ביותר והרגיש ביותר, נוגע לגישת ישראל בסוגיית החטופים. אם בעבר נתפס הלחץ הצבאי כאמצעי ליצירת תנאים לעסקאות, גם חלקיות, הרי שכעת מצהירה ישראל כי תמשיך במהלך הצבאי עד לשחרורם של כל החטופים - גם במחיר של עיכוב ממושך בשחרור, דבר שיש לו השלכות ברורות על חיי החטופים עצמם.