חבורה של כמה צעירים, שאיבדו את אחיהם התאום במלחמת 7 באוקטובר, התכנסו בחדר קטן במלון בקפריסין, למסע ריפוי ביוזמת ארגון יד לבנים וארגון FIDF. הם סיפרו על האובדן הקשה מנשוא - ועל תהליך הריפוי שלהם.
"כשהיינו קטנים היינו שני ילדים מפגרים, עושים הרבה שטויות", סיפר עומר דגן, אחיו התאום של סמ"ר שלו דגן, ששירת כלוחם בגדוד 51 בחטיבת גולני ונפל בקרבות על העוטף ב-7 באוקטובר. "אם הקשר שלנו היה איבר הוא היה הלב".
"שלו היה בן אדם עם הכי שמחת חיים שאי פעם כאילו היית יכול... היינו קוראים לו בחבורה 'שלו אווירה'", תיאר עומר. "היינו באילת פעם אחת, היינו בחזרה, זה היה חודש לפני שהוא נפל, פעם אחרונה שיצא לנו באמת לבלות ככה, ושמתי לו את הראש על הברכיים, בחזור הייתי כולי עייף, ואז הוא נתן לי סטירות על הפנים ואמר, 'תתעורר, שלו אווירה נמצא פה ואף אחד לא ישן מסביבו'".
ארתור קסבצ'וק, איבד את אחיו התאום סמ"ר דניאל קסבצ'וק ז"ל ששירת ביחידת מורן, אבל חגג בכלל במסיבת הנובה ב-7 באוקטובר. "מהרגע שאתה רק יוצא מאימא שלי, יצאנו, באינקובטור ביחד, מביא לי בעיטה בראש, וזה סיפור שהולך איתי כבר 23 שנה קדימה. גם מסגרות, גם בחוץ, חברים משותפים, הכול היה לנו משותף, חדר משותף, והרבה הרבה זמן איתו ביחד ביליתי. ולנובה הוא הלך לבד, וגם על זה אני מתבאס עד היום ששיחררתי אותו ללכת לבד", סיפר ארתור.
דניאל ז"ל הגיע למסיבה עם עוד ארבעה חברים, הוא היה על תקן הנהג התורן בחבורה, ומרגע שהחלו האזעקות בשעה 6:29, הוא לקח אחריות על כולם. "האמת שכל פעם כשאנחנו באים ומדליקים לו פה ברעים נר, הוא נכבה ישר", אמר ארתור. "זו הייתה בעצם הרחבה איפה שהם רקדו. אני מאוד נמנע מלהגיע לפה. בסופו של דבר אני יודע שזו אדמה מלאה בדם".
"דני עצר את הרכב משמאל. השוטרים עומדים פה ואומרים, 'כולם על הרצפה, יש ירי בקרבת המקום, כולם על הרצפה, לתפוס מחסה'. הוא נמצא מאחורי הרכב, מגיעים שלושה טנדרים, מתחיל פה קרב יריות מטורף, אר-פי-ג'י", תיאר האח התאום ארתור. "דני מהאזור הזה של הכביש תופס חיפויים, מדלג, מדלג, מדלג, מדלג, בעצם הגיע לאזור העצים בערך ובזמן הריצה הזאת הוא כנראה יקבל את שני הכדורים, שמסיימים את החיים שלו. הייתי אמור גם להיות איתו במסיבה. בסוף לא יצא לנו".
ארתור ודניאל ז"ל הם תאומים זהים, מה שמעמת את ארתור עם האובדן כמעט בכל רגע. "כשמגיעים חברים מהיחידה שלו ואומרים, 'פאק, כמה אתה דומה לו. אני יכול לחבק אותך? אני חייב להרגיש אותו'. כשאימא שלי מסתכלת לי בעיניים או בני משפחה אחרים מסתכלים לי בעיניים ופשוט מתחילים לבכות כי הם רואים את הדמיון בינינו. זה משהו שהורג אותי קצת", סיפר ארתור. "בהתחלה היה לי מאוד קשה אפילו להסתכל על המראה, להסתכל על עצמי. כי אני מזכיר אותו, הוא מזכיר אותי".
"זה היה ממש קשה, אבל עם עצמי כבר, עם המראה שלי אני מתמודד. יש לי אחים קטנים תאומים, הם לא זהים. אני תמיד מזכיר להם כמה חשוב לשמור אחד על השני ולהעריך את הרגעים האלה כשהם רבים קצת, כשהם מתווכחים ביניהם. אני שמח שיש להם אחד את השני, זה מזכיר לי את הפצע אבל שנוצר לי פה ותמיד יישאר", סיפר ארתור והוסיף: "הייתי מגדיר את עצמנו כבן אדם אחד, באמת ככה הרגשתי. לא הכרתי את עצמי בלעדיו, זה תמיד היה ארתור ודני, לא מכיר את עצמי בלי דני".
אראל הוא אחיו התאום של סמל יוני גרינבלט ז"ל, שנפצע קשה בדרום רצועת עזה בחודש יולי, לפני תשעה חודשים. במשך שבוע שלם נאבקו הרופאים על חייו, עד שלבסוף יוני ז"ל מת מפצעיו. "גם לי קשה לראות תאומים. אני רואה ומתבאס על עצמי ואז אני אומר להם, טוב, תעריכו אחד את השני. אין לי מה להגיד להם", אמר שיתף אראל.
"הרופאים עשו בי ניסויים בבני אדם. הם היו מכניסים אותי, מוציאים אותי. כי הדופק שלו היה עולה ויורד. הוא שכב דומם. מה שהיה זה המדדים, היה לו פגיעת ראש. הייתי נכנס והדופק שלו היה קופץ. יצאתי, הדופק ירד", סיפר אראל. "הרגשתי כשיוני נהרג שאני מתחיל לפלס את הדרך שלי עכשיו לבד. עד עכשיו הכרתי משהו שרוב האנשים לא מכירים, שזה אח תאום. אבל כל האנשים יודעים לחיות לבד ואז הרגשתי שאני עכשיו תקוע, שאני צריך למצוא מחדש מה זה אומר להיות עכשיו בלי אח תאום".
שחר סודאי היא אחותו התאומה של סמל-ראשון סהר סודאי ז"ל, שנפל בקרב בצפון רצועת עזה לפני כמעט שנה. "אני לומדת איך לחיות לצד הכאב, ואני לומדת על עצמי דברים חדשים גם לא ידעתי. והאור הזה בקצה המנהרה, לדעתי, הוא כן קיים", אמרה שחר.
על המדבקה עם שמו ותמונתו של סהר ז"ל מופיע הכיתוב: "אמור מעט ועשה הרבה". שחר סיפרה: "זה האדם שהוא היה. בכל דבר שהוא עשה בחיים מגיל מאוד מאוד קטן עד הצבא. ואחרי שהוא נהרג גם הבנתי כמה. אני שומעת סיפורים, כותבים לי מלא דברים, בשבעה, ואני אומרת, איך לא ידעתי את זה? למשל, אחד מהשכנים שלנו חלה בסרטן, וסהר היה הולך לבן שלו ועוזר לו ומנסה להעלות לו את מצב הרוח, יושב איתו על שיעורים, זה היה הכי הזוי מבחינתי כי אני אומרת, אני איתו באותו גיל, אנחנו חוזרים בערך באותה שעה, מוזר שאני לא יודעת על זה".
שחר וסהר זכרו לברכה היו הילדים היחידים של הוריהם, ועכשיו שחר נותרה לבד. "מאוד קשה, במיוחד גם ברגע ההודעה שבסוף אני צריכה לתמוך בהורים. אין לי עוד אחים אז אין מי שיתמוך איתי. הייתה לי סיטואציה מאוד קשה", הוסיפה האחות התאומה השכולה.
יו"ר יד לבנים, אלי בן שם, אמר: "במלחמה הזאת 36 אחים ואחיות איבדו אח תאום. זה שכול שונה, זה שכול שאנחנו מטפלים בו בצורה שונה". קצינת נפגעים במיל' נועם אליטוב, ציינה: "כחלק מהימים פה בקפריסין, אנחנו נותנים לאחים כלים להתמודדות, לחבור לקבוצת השווים שלהם, להכיר, לחלוק ולשתף עם אנשים שחולקים איתם מכנה משותף ואולי עדיין לא יצא להם לפגוש. החיבור לגוף, השליטה בגוף, נשימות, בהתקפי חרדה יכול לעזור לנו כשאנחנו מרגישים מוצפים".
עופרי שביט הוא אחיו התאום של סמ"ר טל שביט ז"ל, מכפר גלעדי, שנהרג לפני שנה מירי הפצמ"רים לאזור כרם שלום. "אני מרגיש שהכלים שנתנו לנו כאן יעזרו לנו בבית. מה שעשינו עכשיו בסדנה, התנועה של החרדה, הייתה יכול לעזור לי אתמול, אתמול היה לי איזה קטע שהייתי צריך את זה", אמר עופרי.
"טל לא היה בן אדם מושלם בשום צורה, אבל הוא היה, בעיניי, מאוד קרוב לזה. אני שמח שלפחות ראיתי את כמה טוב היה לו לפני שהוא הלך. כעת, לזכרו של טל, בני המשפחה שלו יחד עם החברים והנוער מהקיבוץ, עומדים להקים פינה נעימה בטבע ליד כפר גלעדי, בנקודה שבה טל הכי אהב לשבת.
לאורך כל השנים מבין שני התאומים האלה, דווקא עופרי היה זה שהמשפחה הייתה חרדה לשלומו. טל ז"ל אומנם נפל בחודש מאי לפני שנה, אבל כבר בתחילת המלחמה הוא החל לחשוש לגורלו וערך שיחות פרדה בטלפון, קודם כול עם אימא שלו ושל עופרי, איילת. "אני לא דאגתי לטל בתור ילד. טל לא היה בסכנה, הוא נולד גדול, הם שניהם היו פגים. אבל עופרי היה במשקל של קוקה קולה, 1.7 קילו. וטל כמעט שני קילו, 1.980 קילו. גדול, חזק. לא דאגתי לו", סיפרה פרופ' איילת שביט, אימם של טל ז"ל ועופרי.
לדבריה, "הוא אמר לי בעצם, כמה הוא שלם עם החיים שלו. כמה הוא גאה במשפחה שלנו ובמי שהוא, וכמה הוא מרגיש שהיו לו חיים טובים ושלמים. וכשהוא סיים את השיחה, אחר כך הוא התקשר לעופרי". האח התאום השכול סיפר: "מן הסתם בקטע של תאומים תמיד יש תחרות, בין אם רצינו ובין אם לא. אז הוא אמר לי הוא חושב שאני התאום היותר טוב, ושאני יותר כישרוני. ואז החזרתי את זה, כי בראש שלי הוא יותר טוב, בראש שלו אני הייתי יותר טוב".
כל אחד מהם בונה את עצמו עכשיו מחדש עם זהות חדשה, כזו שלא תכלול בהכרח את האח התאום שנפל. כשהם ביחד כחבורה, זה עוזר להם להשתקם מהאבל. הרי אין מי שמבין אותם טוב יותר מהתאומים השכולים האחרים.
ארתור, שאיבד את אחיו התאום דניאל ז"ל, סיכם: "יש לי הקלטה אחת שמחזקת אותי ברגעים קשים - 'תמסור ד"ש שם לכולם, תיהנו, תשבו, תאכלו, תשתו, אין עליכם, אוהב אתכם, מתגעגע אליכם'. זה מה שמחזק אותי. לפעמים כשקשה, אני מדליק את ההקלטה הזאת, זה מזכיר לי את הקול שלו, תיהנו, תשתו, תאכלו, תשבו, תיהנו, תעשו חיים".