כבר 623 ימים שמשפחתה של ענבר הימן ז"ל חיה בזוועה יום-יומית, בצל חשש שאהובתם תישכח מאחור. השבוע, עם פרוץ המלחמה עם איראן, התגבר עוד יותר החשש שכל תשומת הלב תופנה לטהראן - ושזעקתם תהפוך אילמת. דודתה של ענבר, חנה כהן, שוחחה עם N12 וסיפרה על התחושות הקשות.
"שלומי גרוע. ושלומם של חיים ויפעת, ההורים של ענבר, עוד יותר גרוע", מספרת חנה כהן, דודתה של ענבר. "הם עוברים טרור פסיכולוגי שהשבוע רק התעמק. הילדה שלנו בעזה - והם בשבי פה. ככל הנראה היא קבורה בעזה ואנחנו קבורים פה. אין לנו לא יום לא לילה, לא חג, לא שבת, בעצם החיים שלנו נעצרו לחלוטין".
"ענבר שלנו היא החטופה הצעירה ביותר שנשארה בעזה", הזכירה כהן. "יש גם את עופרה קידר, שתי נשים יחידות שנשארו בשבי חמאס". למרות הקושי, דודתה של ענבר מנסה להאחז בתקווה: "מאז שהחלה המלחמה עם איראן הסיטואציה אכן קשה מאוד, אבל יחד עם זאת אני רוצה להאמין שתהיה פה פריצת דרך. שנגיע לסיכומים עם חמאס לשחרור את כל החטופות והחטופים".
"כנראה שהתמנון שנקרא איראן והזרוע שלו בעזה ייחלשו, יגיעו איתנו להסכם כולל. ההסכם חייב להיות כזה שיוביל לשחרור כולם. יש תקווה גדולה שמה שקורה כיום באיראן ישפיע על המהלכים שייקרו בעזה, ולטובה", הוסיפה.
מעל המשפחה מרחף כבר זמן רב ענן כבד של פחד שענבר תישכח. "אי אפשר להתעלם שבשבוע האחרון סוגיית החטופים אכן נמחקה. אין כותרות והיא לא בשיח הציבורי", התרעמה חנה. "בשבוע האחרון אף אחד לא דיבר איתנו מהממשלה".
כהן מתארת כי הלחץ הציבורי היה מקור הכוח היחיד של המשפחות: "זה מה שהעיר פה את הנושא של החזרת החטופים. עכשיו כל זה רדום, אין שיח על זה. אני עד היום הייתי ניזונה גם מהתקשורת, גם כיום אין לי לא את התקשורת ולא את הלחץ הציבורי".