"מדינת ישראל נמצאת על הטיטאניק, ואם לא יביאו אותה לחוף מבטחים, לא תהיה פה מדינה. זה לא יקרה היום ולא מחר, אבל בתוך כמה עשורים". כך מזהיר פרופ' דן בן-דוד, נשיא ומייסד מוסד שורש למחקר חברתי וכלכלי, ופרופסור לכלכלה בחוג למדיניות ציבורית, אוניברסיטת תל-אביב.
פרופ' בן-דוד מבהיר, כי הנהגה אחרת, שתסתכל על עתיד המדינה ותשנה כיוון, היא צו השעה. לדבריו, כעת זו שעת הכושר, והזמן לבצע את התפנית, כשדרושים תקציבי עתק צורך לשקם את הצבא ואזורים נרחבים במדינה.
שורש הבעיה במצבה של ישראל ובמסלול ההתרסקות שבו היא צועדת, לדעתו, טמון במתן חינוך ברמה של עולם שלישי לכמחצית מילדי ישראל – השייכים לחלקי האוכלוסייה הגדלים הכי מהר. כבר כיום, 20% מהאוכלוסייה בישראל משלמת 90% ממס ההכנסה, "והשיעור הזה הולך וגדל כי משאירים מאחור חלקים גדלים של החברה הישראלית שלא מקבלים את הכלים או התנאים לעבוד במשק מודרני ותחרותי", אומר בן-דוד.
במקרה של החרדים, פריון הילודה שלהם גדול פי שלושה מזה של קבוצות אוכלוסייה אחרות, וחלקם באוכלוסייה גדל "באופן אקספוננציאלי". "שיעור החרדים באוכלוסייה מכפיל את עצמו בכל 25 שנה – כלומר, בכל דור", אומר בן-דוד. כך לדוגמה, חרדים מהווים 6% מהסבים והסבתות בגילי 50-54, בעוד שנכדיהם כבר מהווים 26% מהפעוטות בגילי 0-4. ילדים אלה כבר נולדו. מחר הם יהיו בבית הספר. מחרתיים הם יישאו את חלקם בנטל הביטחוני והכלכלי של המדינה – או שלא. ואם לא – מה יהיה אז?".
מה צריך לקרות עכשיו?
"הגיע הזמן להפסיק עם העניין הזה של ארבע מערכות חינוך בישראל (ממלכתי יהודי, ממלכתי ערבי, ממלכתי דתי, וחרדי – ה.מ). אותה ליבה צריכה להיות אחידה לכולם – וברמה הרבה יותר גבוהה. החגיגה הזו חייבת להיפסק".
בן-דוד טוען, כי אם במגזר החרדי ילמדו לימודי ליבה, לעניין הדמוגרפיה לא תהיה משמעות, שכן "אלה יהיו חרדים מזן אחר: אלה יהיו אנשים בעלי כלים לעבוד במשק מודרני, שבו יהיו גם נשים מנהלות, אזרחים שיישתלבו בצבא. גם ככל שאנשים משכילים יותר, פריון הילודה פוחת".
רמת החינוך בישראל: מהנמוכות בעולם
משמעותית ברמת לימודי הליבה, וישראל מבחינה זו נמצאת "בתחתית העולם המפותח, נמוכה כמעט מכל מדינות ה-OECD".
על פי ממוצע הנתונים מאז 2006, הישגי הזרם הממלכתי-יהודי נמוכים מאלה של 57% ממדינות –OECD, והישגי הזרם הממלכתי-דתי נמוכים מ-80. הישגיהם של דוברי הערבית בישראל נמוכים מאלו של מדינות רבות בעולם השלישי.
בשורה התחתונה, "כמחצית מילדי ישראל (כולל תלמידים חרדים, ערבים ויהודים לא חרדים בזרמים הממלכתי והממלכתי-דתי בפריפריות החברתיות והגיאוגרפיות) זוכים לחינוך ברמה של מדינות עולם שלישי – והם שייכים לאוכלוסיות הגדלות בקצב המהיר ביותר בישראל. כמבוגרים, הם יוכלו להחזיק רק משק של עולם שלישי, שלא יוכל לקיים מערכת בריאות ורווחה של עולם ראשון, וגם לא להחזיק ביכולות הצבאיות שישראל תזדקק להן כדי להגן על עצמה בעתיד. ישראל כזו לא תהפוך למדינת עולם שלישי – היא פשוט תחדל מלהתקיים."
בן-דוד מנפץ אקסיומות בכל הנוגע לחינוך בישראל: למרות שמספר התלמידים בכיתה גבוה בישראל, מספר תלמידים פר מורה (שווה ערך משרה מלאה) דומה לממוצע ה-OECD בבתי הספר היסודיים, ואף נמוך ממוצע ה-OECD בתיכונים. כך גם ההוצאה על חינוך אינה נמוכה ומספר שעות ההוראה הזנתיות אף גבוה ממרבית מדינות ה-OECD. הבעיה היא בכמה מישורים: התוכן הלימודי - הרמה של לימודי הליבה בישראל היא בתחתית העולם המפותח; איכות המורים; ותפקוד לקוי של משרד החינוך לאורך השנים.
הסכנה היא שהנושאים בנטל פשוט יעזבו
בהתייחסו לצמיחה במשק הישראלי, בן-דוד מציין כי נתוני הצמיחה של ישראל, "מסנוורים את הציבור". אנשי ההי טק מהווים כ-10% מהמועסקים אחראים לכ-50% מהייצוא. פריון העבודה בהי טק גבוה ב-25% ממוצע ה-OECD, אך כל שאר המדינה ביחד עם פריון עבודה הנמוך ב-40% מה-OECD, והכר בישראל בהתאם.
באשר לבריחת המוחות, מהנתונים עולה כי מאז ניסיון ההפיכה המשפטית בתחילת 2023, נרשמה עליה חדה במספר ילידי ישראל (ולא רק עולים רבים עוד יותר) שעזבו את המדינה. ב-9 החודשים הראשונים של 2023 עזבו את ישראל כ-25 אלף איש שנולדו בארץ, זאת לעומת ממוצע של כ-17.5 אלף איש בשנים 2009-2022.
השכבה הכוללת את עובדי ההי טק, רופאים ואנשי סגל בכיר באוניברסיטאות, מסתכמת בכ-300 אלף איש בסה"כ. זו קבוצה שכוללת בין היתר את הנושאים באופן לא פרופורציונלי בנטל של שירות המילואים והמסים, ואלה לא יסכימו להמשיך לשאת בנטל, אם לא יהיה שינוי במצב.
אז מה יקרה להערכתך אם החרדים לא יגויסו?
"השמיים לא ייפלו מחר אם לא יגייסו אותם, אך אם מסתכלים על מי שנמנים עם הקבוצה היותר משכילה והמיומנת הזו, שיידרשו להמשיך לשאת בנטל, הם לא ישארו. הם לא חייבים לחיות כאן, יש להם אופציות".
הפיתרון שימנע את קריסתה של המדינה, לדעתו של בן-דוד, טמון לא רק בהחלפת ההנהגה, אלא – ובעיקר – בהתוויית מסלול חדש לישראל".הסקרים מראים שהאופוזיציה צפויה לנצח בבחירות, הבעיה היא שהם משדרים שהם אובדי עצות, אין להם תוכנית עבודה לשינוי מהותי בעדיפויות הלאומיות".
תוכנית העבודה שתביא לשינוי, כוללת מבחינתו ארבעה עקרונית: האחד – מהפך במערכת החינוך, דרך שדרוג משמעותי בלימודי הליבה לכלל ילדי ישראל, עם דגש מיוחד על החלקים החלשים של החברה, והפסקה מוחלטת של החרגת חרדים מהם. השני – מהפך בעדיפויות התקציביות, שעיקרו מניעת תקציבים למימון אורח חיים של אי עבודה ובתי ספר שלא ילמדו ליבה. השלישי - שינוי שיטת הממשל, כך שתהיה זרוע ביצועית של מספר קטן של שרים, לצד זרוע חקיקה וזרוע שיפוטית עצמאיות (ולא כמו המצב הנוכחי, שבו הזרוע הביצועית פוגעת בעצמאות של השתיים האחרות). והרביעי – העברת חוקה, "שתבצר סלע כללי יסוד להמשך הדרך. אמנם השינויים הדמוגרפים המהירים יאפשרו לאוכלוסייה בעוד כמה עשורים לשנות שוב את החוקה ואת שיטת הממשל, אבל התקווה היא שבינתיים מערכת החינוך המשודרגת תעשה את שלה והדורות הבאים לא ירצו להחזיר את הגלגל למציאות שבה אנו חיים היום."