המלחמה שנמשכת זה כ-20 חודשים יצרה שינויים מבניים עמוקים שעלולים להשפיע על כלכלת ישראל לשנים רבות - כך עולה מדוח שוק העבודה לשנת 2024 שמפרסם היום (חמישי) משרד העבודה. לפי הדוח, המלחמה החריפה את הפגיעה הלא-שוויונית בין אזורים ואוכלוסיות, יצרה מחסור כרוני בעובדי כפיים שמוביל לשינוי יסודי בשוק העבודה, והאיטה את קצב עליית השכר.
במקביל, האתגרים המבניים שמלווים את המשק - פערי מיומנויות וקושי בשילוב גברים חרדים בשוק העבודה - רק התחדדו. הדוח מצביע על סכנה של יצירת שני שוּקי עבודה נפרדים: אחד המתמחה בעבודות פשוטות עם ביקוש גובר - ושני שדורש מיומנויות גבוהות ונותר בלתי נגיש לחלקים גדולים מהאוכלוסייה. המציאות הזו עלולה לפגוע ביכולת הכלכלה הישראלית לשמור על יתרונותיה התחרותיים ולהבטיח צמיחה איכותית לטווח הארוך.
שוק התעסוקה בצפון לא התאושש
הפגיעה הלא-שוויונית בוטה במיוחד כשבוחנים את ההבדלים הגיאוגרפיים. במחצית השנייה של 2024 צנח שיעור התעסוקה ברצועת הגבול הצפוני ב-15 נקודות אחוז בהשוואה לשיעור התעסוקה באותה תקופה ב-2022. זאת לעומת ירידה של 6.4 נקודות באזור עוטף עזה - פער שמשקף את הזמן הממושך שיישובי הצפון נותרו מפונים. עד סוף 2024 שבו לבתיהם רק 7% מהמפונים בצפון, לעומת 76% מהמפונים בדרום.
הפגיעה הקשה ביותר נרשמה בקרב הצעירים: בצפון ירד שיעור התעסוקה של בני 40-25 ביותר מ-21 נקודות, כמעט כפול מהירידה שנרשמה בקרב המבוגרים.
המחסור בעובדי בניין רחוק מפתרון
השלכות המלחמה על ענף הבניין חושפות עד כמה המשק הישראלי נעשה תלוי בכוח עבודה זר. עם פרוץ המלחמה נמנעה כניסתם של כ-90 אלף עובדים פלסטינים שהיוו 27% מכוח העבודה בענף. התוצאה: מחסור חמור בעובדים שלא נסגר גם לאחר שנה וחצי. בסוף 2024 עדיין כ-9% מאתרי הבנייה לא פעלו, ומספר סיומי הבנייה היה נמוך ב-16% לעומת 2023.
הנסיונות לפתור את המחסור הצליחו רק חלקית. הממשלה הגדילה את מספר העובדים הזרים ב-33 אלף איש והעניקה תמריצים לעובדים ישראלים - אך בסוף 2024 עדיין חסרו כ-28 אלף עובדים בענף. שיעור המשרות הפנויות בענף הבניין עלה מ-6.7% טרם המלחמה ל-9.4% בסוף 2024.
בעיית העובדים בענף הבניין מטרידה במיוחד לאור מיזמי השיקום הגדולים שכעת המדינה נדרשת להם, בעקבות ההרס שיצרו הטילים האיראניים במהלך מבצע "עם כלביא".
שינוי מבני: ביקוש גובר לעובדי כפיים
המחסור בענף הבניין יצר תופעה רחבה יותר - שינוי מבני בדפוסי הביקוש בשוק העבודה. בשלושת הרבעונים הראשונים של 2024 זינק מספר המשרות הפנויות במשלחי יד של עובדי כפיים ביותר מ-40% בהשוואה לאותה תקופה ב-2023. זאת בעוד שבמשלחי יד שדורשים מיומנויות גבוהות נרשמה ירידה של 5%. התוצאה: שליש מכל המשרות הפנויות במשק היו לעובדי כפיים - שיא היסטורי לעומת ממוצע של 23% בשנים 2014-2023.
השינוי הזה גרר מעבר של עובדים ישראלים, בעיקר ערבים, לענף הבניין. מהלך זה אמנם עזר לצמצם חלק מהמחסור, אך יצר בעיה חדשה: מחסור בעובדים בענפים אחרים כמו מסחר ואירוח. "הגידול במספר המשרות הפנויות בענפים הללו נגרם בעיקר ממעבר של עובדים ישראלים לענף הבניין", נכתב בדוח.
שחיקת שכר שמסכנת את השירות לציבור
המלחמה השפיעה גם על עליית השכר, שהתמתנה בצורה מדאגת. השכר הריאלי הממוצע בחודשים ינואר-ספטמבר 2024 עלה ב-2.4% בהשוואה לאותם חודשים ב-2023, אך עד דצמבר השכר נותר נמוך בכ-236 שקלים מהצפי בהתאם למגמת השנים 2015-2019.
הבעיה חמורה במיוחד במגזר הציבורי, שם קצב עליית השכר התמתן עוד יותר מאז משבר הקורונה. בעוד שבמגזר העסקי השכר המשיך לעלות בקצב דומה לתקופה שלפני הקורונה, במגזר הציבורי נפער פער הולך וגדל. התוצאה: פגיעה באיכות העובדים במגזר הציבורי ובמוטיבציה לעבוד בו.
המחיר התעסוקתי שמשלמים המילואימניקים
בעוד שוק העבודה הכללי הפגין גמישות מרשימה - שיעור האבטלה צנח ל-3% בסוף 2024 - המספרים מסתירים מציאות מורכבת יותר. שיעור התעסוקה עמד על 60.8% והוא עדיין לא חזר לרמתו טרם המלחמה (61.2%).
הפרדוקס נובע מהגדרה סטטיסטית: משרתי מילואים נחשבים פורמלית "מועסקים" אף שהם נעדרים מעבודתם. כשבוחנים את מי שבאמת עובדים, התמונה נראית אחרת. בינואר 2024 שיעור התעסוקה בפועל, שבודק מי באמת עבד ומחסיר נעדרים בגלל מילואים או סיבות אחרות, עמד על 56.5% - ירידה של 5 נקודות לעומת לפני המלחמה. לאורך השנה מספר משרתי המילואים ירד, ובחודשים נובמבר-דצמבר הפער בין התעסוקה הפורמלית לזו בפועל הצטמצם לפחות מנקודת אחוז.
עם זאת מהנתונים עולה כי משרתי המילואים עדיין משלמים מחיר תעסוקתי: גברים צעירים יהודים לא-חרדים חוו ירידה בשיעור התעסוקה של 3.3 נקודות בקרב בני 25-40 - פי ארבעה מהירידה בקרב המבוגרים. "חלק מהירידה ניתן לייחס להסכמתם לשרת שירות מילואים ממושך אשר פוגע בסיכוי שלהם להתקבל למשרות", מציין הדוח.
בנות זוג של חיילי מילואים נפגעו גם הן: שיעור התעסוקה שלהן ב-2024 עמד על 89.5%, לעומת 90.4%-91.8% בקבוצת הביקורת - פער של 1 עד 2.3 נקודות אחוז. זאת משום ששיעור גבוה מהן נאלץ להיעדר זמנית מהעבודה או להפחית שעות בשל העומס המוגבר בבית.
חרדים: הצלחה לצד תקיעות מתמשכת
בחברה החרדית בולטות הצלחה מרשימה של הנשים לצד תקיעות מתמשכת בקרב גברים. שיעור התעסוקה של נשים חרדיות זינק ל-82.5% בסוף 2024, כשהן אף עברו את יעד התעסוקה הממשלתי לשנת 2030 שעומד על 81%. "בדוח שלפנינו אנו רואים עלייה ברורה בתעסוקת נשים חרדיות ושברו שיא של כל הזמנים", התגאה שר העבודה יואב בן צור בהודעה שנלוותה לדוח, "השקענו רבות בעידוד תעסוקה איכותית עם שכר הולם, בדגש על הכשרות מקצועיות".
אולם בקרב גברים חרדים המצב שונה לחלוטין. שיעור התעסוקה שלהם ירד קלות ל-53.8% ונותר רחוק מהיעד הממשלתי של 65% לשנת 2030. זהו אתגר מבני שהמלחמה רק חשפה אותו בצורה חדה יותר.
פערי מיומנויות שמסכנים את העתיד
האתגר המבני הגדול ביותר נחשף בסקר PIAAC הבין-לאומי שפורסם ב-2024, ונראה עתה מטריד מתמיד. הסקר מראה ירידה מדאיגה ברמת המיומנויות של האוכלוסייה הבוגרת בישראל: כשליש מהמבוגרים מוגדרים כבעלי מיומנויות נמוכות, לעומת רבע בלבד במדינות ה-OECD.
הפערים בין קבוצות האוכלוסייה עצומים: 70% מהאוכלוסייה הערבית מתקשים באוריינות ברמה בסיסית. במיוחד מטרידה ההידרדרות החדה בקרב גברים ערבים צעירים - שיעור בעלי המיומנויות הנמוכות בקרבם עלה מ-44% לפני עשור ל-74% היום.
שאלת המפתח: האם זה רק זמני?
כל הנתונים האלה מעלים שאלה מרכזית לגבי עתיד שוק העבודה הישראלי: האם השינויים שיצרה המלחמה הם זמניים או שהם מבשרים על שינוי מבני עמוק יותר? הביקוש הגובר לעובדי כפיים, לצד פערי המיומנויות המתרחבים, עלול ליצור מציאות של שני שוּקי עבודה נפרדים שקשה לעבור ביניהם.
"התמורות של השנים האחרונות ממחישות ומדגישות את חשיבות השמירה על שוק עבודה גמיש, עמיד ודינמי, שמסוגל להתמודד עם שינויים", נכתב בדוח. "יש לחזק את תשתיות ההכשרה וההסבה המקצועית, לעודד מסלולי תעסוקה גמישים ולהשקיע בשיפור רמת המיומנויות".
עם זאת, הדוח מותיר גם שאלות קשות: האם המשק הישראלי יצליח לשמור על יתרונותיו התחרותיים כשהביקוש נטה לעבר עבודות פשוטות? איך ניתן לגשר על פערי המיומנויות העצומים? והאם ההסתמכות על כוח עבודה זר בענפים מרכזיים לא הפכה לנקודת תורפה אסטרטגית? התשובות לשאלות האלה יקבעו לא רק את עתיד שוק העבודה, אלא את יכולת ישראל לשמור על מעמדה כמדינה מפותחת עם כלכלה מתקדמת.