הכתבה עלתה באתר מכון דוידסון.
אנשים מסוימים מוכנים להישבע שבישול על כירת גז תמיד מניב אוכל טעים יותר. מצד שני, כיריים חשמליות קלות בהרבה לניקוי. אז אילו כיריים טובות יותר? אין לכך תשובה חד משמעית, כמובן, ולכן כאן נתמקד בהיבט המדעי: אילו כיריים עדיפות מבחינת הבטיחות והיעילות האנרגטית?
כיריים, באשר הן, נועדו להעביר חום באופן מבוקר למזון שאנחנו מעוניינים לחמם. אפשר לחשוב על כירת גז בתור הדרך המתקדמת ביותר לבשל על אש חיה. ראיות לבישול על אש גלויה נמצאו כבר בימי האדם הקדמון, ומיליוני בני אדם במדינות מתפתחות עדיין מבשלים כך. אולם הוכח זה מכבר שבישול על אש חיה בחלל סגור מזיק לבריאות, ואילו בישול בגז מזיק פחות. הסיבה לכך היא שגז בוער יותר ביעילות ופולט פחות פחמן שחור (חלקיקי אפר זעירים), שבו טמונה עיקר הסכנה לבריאות עבור בני אדם.
אבל השימוש בכירת גז אינו נטול סכנות, כיוון שהיא מצריכה שימוש בחומר עתיר אנרגיה במטבח הביתי, ויש בכך סיכונים לא מבוטלים – החל מכוויות קלות וכלה בפציעות קשות ואפילו מוות. בנוסף, מחקרים מראים שכיריים המבוססות על גז דולפות באופן קבוע, מה שעלול לפגוע במערכת הנשימה.
האפשרות הבטוחה
מול הסכנות הללו, כירת האינדוקציה מציעה חלופה בטוחה בהרבה. באמצעות שדה מגנטי, כירת האינדוקציה מעבירה חום באופן מדויק רק לסיר או למחבת שמותאמים לכך. אין צורך בדלק עתיר אנרגיה כמו גז בישול, ואפילו הסכנה לכוויה נמוכה בהרבה, כי המשטח מתחמם רק במגע עם סיר מתאים.
אך הבחירה בכיריים עבור המטבח הביתי עשויה להיות מושפעת משיקולים נוספים, למשל טביעת הפחמן שלהן – דהיינו, הכמות הכוללת של פליטות פחמן דו חמצני וגזי חממה אחרים שמקורה בהן, ישירות ובעקיפין. בהקשר הזה, מתברר, בחירת הכיריים מאתגרת במיוחד.
נתחיל בתיאור כירת הגז. באמצעות בעירה, כירת הגז מעבירה אנרגיה שהייתה אצורה בגז הבישול אל המזון המתחמם. כירת גז כוללת מטבעה פליטת פחמן דו-חמצני, כיוון שחלק מהתהליך הוא שריפת גז טבעי. כירת אינדוקציה, לעומת זאת, צורכת חשמל, שאופן הייצור שלו משתנה ממקום למקום וממדינה למדינה. במדינות שבהן משק החשמל כולל שיעור גבוה של אנרגיות מתחדשות, יש יתרון לשימוש בכירת האינדוקציה. כשלוקחים בחשבון שכירת האינדוקציה מעבירה חום ביעילות של כ-90 אחוזים, לעומת כ-30 אחוזי היעילות של כירת הגז, המסקנה הזו מתחדדת.
כירות של (מקומות) אחרים
אבל רוב קוראי הכתבה הזו גרים בישראל, שבה, נכון ל-2024, רק כעשירית מהחשמל מיוצר בעזרת אנרגיות מתחדשות, והשאר מבוסס על שריפת דלקים מאובנים, שגורמת לפליטת גזי חממה. מכאן שבישראל, גם בישול בכירת אינדוקציה מצריך פליטה רבה של פחמן. אם נכניס לשיקולים את יעילות ייצור החשמל באמצעות גז טבעי, שעומדת על כ-40 אחוזים בלבד, ונתייחס גם לאובדן אנרגיה בהעברת החשמל מקווי הממסר, כבר ממש לא ברור אילו כיריים עדיפות מבחינת טביעת הפחמן.
כמובן שאפשר לסבך את התמונה עוד יותר, ולהכניס אליה את הגז שמתבזבז כתוצאה מדליפות, או את עלות הייצור של כירת האינדוקציה מבחינת אנרגיה, אך כנראה שהם לא ישנו את התמונה באורח דרמטי. אפשר גם להוסיף להשוואה את הכיריים הקרמיות מהדור הישן, שמחממות באמצעות הולכת חום, אך יש להן חסרונות רבים: הן מספקות חום פחות ביעילות מאינדוקציה, תגובתן איטית, וכיוון שהן עצמן מתחממות, גם הן עלולות לגרום לכוויות. נראה אם כן שאי אפשר לקבוע אילו כיריים עדיפים מבחינת ניצול האנרגיה, לפחות בישראל. לא נותר אלא לקוות שבשנים הקרובות יתרחב ייצור החשמל באמצעות אנרגיות מתחדשות, כך שההעדפה לכירת אינדוקציה תהיה ברורה יותר.