לטיסה שלי לאתונה מחיפה יצאתי שעתיים וחצי לפני ההמראה. נסיעה של שעה מהמושב בו אני מתגורר בצפון הביאו אותי לנמל התעופה הבין-לאומי בצפון. את הרכב החניתי בחינם, צעדתי 2 דקות לכניסה לטרמינל, חיכיתי 20 דקות בתור (שהיה ארוך יחסית) לתשאול ובידוק ביטחוני וזהו, הייתי ב"דיוטי" - שהוא למעשה קפה ומאפה. נשארה לי עוד שעה עד לטיסה.
לפני כחצי שנה, באוקטובר 2024, אייר חיפה - חברת התעופה הישראלית החדשה, החלה להמריא מנתב"ג בגלל שהמצב בצפון היה מתוח. אך האמירה של החברה היתה ברורה - ברגע שהמצב יירגע נעבור לנמל הבית שלנו בחיפה. ובאמת, בסוף דצמבר זה קרה והחברה ממריאה כעת מהנמל הקטן בצפון לאילת, לרנקה, אתונה ובקרוב גם לפאפוס.
נמל התעופה בחיפה - הראשון שהוקם בארץ, הוא שדה קטנטן עם אזור בידוק ביטחוני קטן, מספר דלפקי צ'ק אין ואזור גייטים עם כשלוש דלתות דרכן יוצאים והולכים או נוסעים דקה למטוס. בין שלב לשלב אין הליכה, אלא רק עוברים דלת. הוא כל כך קטן שנמל התעופה בפאפוס למשל נראה לידו כמו JFK. אבל אל תבינו לא נכון, הוא כל כך קטן שזה הופך אותו לכל כך יעיל. אין ספק שכאן הגודל קובע והוא יתרון עצום למי שחוויית הדיוטי לא משחק עבורו תפקיד מרכזי בדרך לחו"ל.
15 דקות וכולם ישבו במטוס
הבורדינג התחיל 25 דקות לפני ההמראה, זמן שבנתב"ג מעיד על כך שלא נעמוד בשעת הטיסה שנקבעה. לא בחיפה, כאן הכל מתנהל אחרת. תוך 15 דקות כולם ישבו במטוס והמראנו.
היעילות של השדה הקטן ממשיכה גם אצל חברת התעופה הקטנה. בגלל שבנמל יש מסלול קצר שמאפשר רק למטוסים קטנים להמריא ולנחות, חברת אייר חיפה מחזיקה בצי שלה 3 מטוסי ATR-72 (בקרוב יגיע הרביעי). לעשות בורדינג ל-72 נוסעים (במקסימום) זה סיפור מאוד יעיל. כולם כבר היו ליד הגייט כשהכריזו על העלייה למטוס, הטיסה לא היתה מלאה כך שכ-40 הנוסעים עלו בזריזות להסעה שלקחה אותם מהגייט למטוס, העלייה היתה מהירה מאוד, אף אחד לא רב על מקום לטרולי ותוך זמן קצר כבר ישבנו וחיכינו שהטייס ייצא לדרך. הוא יצא חמש דקות לפני הזמן.
יצא לי לטוס בעבר עם אייר חיפה מנתב"ג ללרנקה, זמן קצר לאחר שהחלה לפעול, ותיארתי בזמנו חוויית טיסה נעימה, נוחה ודיילים מאוד אדיבים. חצי שנה אחרי ונראה שיש כאן מגמה. המטוסים עדיין לא מפוארים, אבל נוחים ומרווחים ומספקים בדיוק את מה שצריך לטיסה קצרה במחיר נמוך. ברגע ששלט חגורות הבטיחות כבה מחלקים מים וחטיף שתמיד נחמד לקבל בטיסה, ולקראת הנחיתה אפילו חילקו לנוסעים צ'ייסר של אוזו.
מעל לכל אלה, יצא לי לטוס עם 4 צוותי דיילים שונים בטיסות השונות שלי, וכולם היו נחמדים ונגישים להפליא. זה לא שהיו לי בקשות גדולות, זה היה משהו בגישה הנעימה והלא רשמית. נוח להיות דייל כשיש רק 40 נוסעים במטוס (או 72) וזה ממש מורגש. הדיילים בכל המקרים היו נחמדים, חייכנים ובעיקר לא לקחו את עצמם ברצינות. בעלון החברה שנמצא בכיסי המושב קראתי ראיון עם אחראיות השירות בחברה, בו אמרו שהן שמות דגש על יחס אישי וייעצו לנוסעים לפנות לעזרה בכל דבר, והגישה הזו ממש מורגשת.
נוף אחר כשנוחתים בארץ
הטיסה לאתונה, היעד הכי רחוק של אייר חיפה, לוקחת שעתיים וחמישים דקות, זה ארוך ב-50 דקות מטיסה במטוס סילון גדול יותר, והכל טמון כמובן במהירות המטוס. בעוד שה-ATR מגיע לכ-500 קמ"ש, בואינג 737 מגיע לכ-900 קמ"ש. בחישוב הזמנים שעשיתי הפסדתי 50 דקות באוויר, אך הרווחתי כמעט שעתיים וחצי על הקרקע.
את חישובי הזמנים עשיתי גם בחזור כמובן, כאשר לשדה באתונה הגעתי שעתיים לפני ההמראה, זמן מספיק לכל הדעות. טסתי עוד שעתיים וחצי לארץ ואז יצאתי במהירות שיא מהמטוס לאוטו. תוך 10 דקות מהרגע שנחתנו כבר העברתי את הדרכון וקיבלתי את הפתק הירוק. עוד דלת אחת וכבר הייתי בחניה.
הכל היה שונה בטיסה מחיפה ועם חברת אייר חיפה. כתושב הצפון אני מצאתי את השונה הזה כמאוד מוצלח כמובן. אפילו הנוף מהאוויר בנחיתה היה שונה, זה היה מוזר, אבל מאוד מאוד יפה.