איתי ואילון פמיליה, זוג אחים מילואימניקים, הסירו את קסדות אתרי הבנייה והחלוקים ובחרו בנעליים מלאות בוץ, כלי עבודה והרבה דמיון אישי כדי להפוך שממה ברמת השרון לפינה ירוקה עם נשמה, צמודה למשתלה המיתולוגית של סבא (שימו בוויז משתלת גן עד רמת השרון). איתי, 36, ויתר על קריירה מבטיחה בעולם הביוטק, ואילון, 28, עזב את עולם הנדסת הבניין, כדי להמשיך להוביל את המשתלה שהוריש הסבא לדודם וליצור לידה גינה שוקקת חיים עם נגרות בעבודת יד ועגלת קפה מעוצבת.
אחרי כמה סבבים במילואים וכ-300 ימי שירות לכל אחד – איתי בלבנון ובעזה במסגרת גולני ואילון בלבנון במסגרת פלס"ר נחל – ביקשו שני האחים לנוח קצת, להירגע עם הצמחים ולהרגיש את עבודת הכפיים. איתי נאלץ לסגור את העסק העצמאי שלו, ואילון החל לעזור במשתלת "גן עד" לפני שהוא מתחיל עבודה חדשה. "דוד שלנו אילן אמר שהוא רוצה לסגור את המשתלה, ושניקח את זה על עצמנו. עם זה התגלגל רעיון לעגלת קפה וצירפנו אלינו את תום סגל, שף במקצועו וחבר של איתי, כשותף בעגלה", מספר אילון. הדוד פרש מהניהול אבל עדיין עובד במשתלה, מציב סטנדרט גבוה לאחיינים ולא מאפשר פשרות, כשהם מתקלטים על שני העסקים – המשתלה והקפה.
עוד כשהיו ילדים אביהם רוני, חובב צמחים לא קטן בעצמו, היה מביא אותם למשתלה של סבא, נותן להם לשחק בחול בין השבילים, שואל אותם איך קוראים לכל צמח. מאז שחזרו למשתלה בכובע החדש, מספר אילון, התחילה הטירונות השנייה. "תוך פחות משנה אנחנו מבינים בכל הצמחים, יורים שמות בצרורות, מכירים את כל התכונות ואת המשמעויות של כל שתילת צמח ואיזה שורשים יש לו". כשישבו בחנייה הריקה ליד המשתלה וחשבו מה לעשות, החליטו ששלושת העצים יהיו הבסיס לגן הפורח שנמצא שם היום.
"הבאנו בחשבון את כיווני השמיים ואת סוג הצמחים והעצים שנשתול, אבל התחלנו מהבסיס שאותו יראו בעיניים ועליו יישבו – טוף שהן אבנים שחורות מרמת הגולן ולא בטון או שומשום לבן, כדי לדבר בשפה של המשתלה. מצאנו עגלת קפה שבנו לנו מחומרים גולמיים של ברזל, עץ ובלוקים אפורים, ובזכות העובדה שאנחנו מילואימניקים הוסיפו לנו מרפסת באותו מחיר". כשהעגלה יצאה לביצוע, הם יצאו לבנות את התשתיות הגינוניות במחשבה על 20 שנה קדימה, לא פחות. הדוד והאבא אלופי הצמחייה נכנסו לתמונה, וביחד בחרו עצים ירוקי עד שמצלים ולא נושרים בחורף לאווירה טרופית - שני עצי ליצ'י בני 40 שנה, איקליפטוס גדול לצל ושלושה נוספים מסוג אקליפטוס הקשת(Rainbow Eucalyptus) שגזע שלו מציג מופע מרשים של צבעי הקשת, מירוק ובהמשך כחול, דרך ורוד וכתום ועד חום ערמוני. היום אפשר להקיף את האיקליפטוסים הקטנים עם היד, אבל בשנה הבאה יהיה אפשר להקיף אותם רק בחיבוק, הוא מבטיח.
עצים נשירים נותנים טאץ' של צבע - טבבויה (איפאה) שפורח בוורוד עז ונראה בכל עונה שונה, "השראה מהעצים בסנטרל פארק, שפורחים בכל עונה בצבע אחר", מוסיף אילון. עץ נוסף נשיר הוא ליקווידמבר ליבני בצבע אדום. עץ שפורח בכל עונת החום עד החורף עם פריחה כתומה מרהיבה הוא הספטודיאה. שני סוגי ברכיכיטון שעושים תחלוף עלים בעונה החמה הם אדרי ודוגוני.
"חשבנו גם על משחקי הגבהים של העצים, מה יעשה צל על מה, למי טוב צל ולמי שמש, והתחלנו מהעצים המדבריים שאוהבים שמש ויהיו בפרונט, פונים דרומה, ועד לצמחים הטרופיים שסובלים את צפיפות הצמחייה והצל, כמו הליצ'י וטבבויה". עציצי טרקוטה הם מוטיב שחוזר על עצמו במתחם, חלקם אפילו הפכו לשולחנות קטנים לזוג כשצלחת העציץ משמשת כמשטח העליון שלו (במקום כצלחת תחתית לעודפי המים). שאר הרהיטים שמפוזרים בין העצים הם שולחנות רגל ברזל ופלטת עץ פשוטה עם כיסאות שחורים וכריות ובמות מעץ טבעי שניגרו, שייפו, צבעו והקימו סביב עצי הליצ'י. את הצמחייה בנו בשיטת "מהגדול לקטן" – קודם עצים ואז טאצ'ים של צמחים בהתאם לכמות האור וההשקיה הנדרשת. "לדוגמה, לא אשים צמח מדברי כמו סוקולנט מתחת לעץ טרופי", מסביר אילון.
מתי הבנתם שהפרויקט הזה חשוב יותר מהקריירות שחשבתם לפתח?
"זה התחיל כצורך לעזור לדוד שלנו ולשמר את פרויקט החיים שלו ושל סבא, שנבנה במשך שנים. לא יכולנו לוותר על זה כמשהו משפחתי. אנחנו משתמשים בידע מהתחומים האקדמיים, אם בבניית אתר למשתלה עם אופרציות שונות, חישובי כמויות ותוכניות. אבל מי יודע, אולי בעתיד עוד נחזור אליהן".
היו טעויות בדרך?
"למרות שהתייעצנו כדי לא לטעות, היו לנו המון טעויות ועדיין יש. אנחנו מתקנים תוך כדי תנועה, אם מבחינת בעיות חשמל או הערכת כמויות בעגלה למלאים שנגמרים, זרימת העבודה, מי פותח ומי סוגר, ואיזה עובדים צריך לגייס. אנחנו מאמינים בהובלה, כלומר שיראו לנו את הגב – אין מצב שעובד יעבוד קשה יותר מאיתנו. אנחנו מגיעים ראשונים ונשארים אחרונים".
קפה גן עד היה פתוח להרצה לחברים לפני מלחמת "עם כלביא" מול האיראנים. הפתיחה הרשמית יועדה לליל התקיפה, אבל ב-4 לפנות בוקר מכורח הנסיבות ביטלו השניים את כל ההזמנות שביצעו. "הבנו שהולכים לסגור הכל, וגם היו נפילות באזור שפגעו לנו בחלונות ובכדים, אבל מאז אנחנו כבר פתוחים רשמית כל השבוע ולא מפסיקים לקבל מחמאות על העיצוב, על האוכל והשתייה. לא התפשרנו על שום דבר, והכל בעבודת ידיים פיזית. מה שמוביל אותנו זה הערך הציוני – על השער תלוי דגל ישראל וגולני ואנחנו מעסיקים רק חברים מילואימניקים ומי שתרם למדינה. כל מי שנכנס עם מדים או נשק גם מקבל מאיתנו פינוק".
יש קפה שחור למילואימניקים?
"יש לנו קפה שחור מהימים שעוד היינו מבשלים במשתלה קפה על הגז, אבל היום אנחנו יכולים להכין משהו דומה לשחור אצלנו בעגלה".
במימון לעסק המחודש של הגינה והעגלה, עלות של כחצי מיליון שקלים, סייעו קרן הוכשטיין וקרן נתן לעידוד יזמות. כל עלויות הבנייה של התשתיות, שכללו את הנגרות, הגינון ובניית שירותים, לקחו על עצמם, והם משערים שללא ידע קודם היו מגיעים לפי שניים הוצאות. האחים פמיליה מתכננים להמשיך עם קונספט העגלות במשתלות אחרות שאיתן הם עובדים וממתינים ליצירה משותפת של גן בוטני בשטח הצמוד למשתלה, חלום של הדוד אילן. "זה פרויקט הפרישה שלו, אבל לא מאיצים באומן".