דוח רשות החדשנות שפורסם מוקדם יותר החודש (אפריל 2025) חשף נתונים מדאיגים, לפיהם מעל 8,000 אנשי הייטק עזבו את ישראל מאז תחילת המלחמה, מעל ל-2% מכוח העבודה בענף. לצד זאת, יש חברות הייטק ישראליות שמעדיפות ממגוון סיבות, לרשום את מיקומן מחוץ לישראל. כך חברת וויז שרשמה לאחרונה את האקזיט הגדול בתולדות המדינה כשנמכרה ב-32 מיליארד דולר לגוגל, רשומה בארה"ב, ועל כן תכניס לקופת המדינה סכום נמוך יותר ממה שהיה ניתן, לו הייתה רשומה בארץ.
מדובר בדילמה לא פשוטה עבור חברות הייטק ישראליות, שרוב לקוחותיהן נמצאים מעבר לים ומרביתן מעסיקות גם עובדים ברחבי העולם. לכבוד יום העצמאות דיברנו עם ארבעה מנכ"לים שחיים על קו ישראל-ארה"ב, שסיפרו היכן בחרו לרשום את החברה ועל הבחירה להישאר בארץ מסיבות של ציונות, פטריוטיות ואמונה בחדשנות הישראלית.
"אני בוחר להישאר ולהוביל מתוך ישראל, לא מתוך נוחות – אלא מתוך אמונה"
אריאל כץ הוא מנכ"ל סייסנס, פלטפורמה לבינה עסקית, שמאפשרת לבוני אפליקציות לשלב תובנות חכמות ישירות בתוך המוצר – כדי שהמשתמשים יעברו מתובנה לפעולה, בלי לצאת מהאפליקציה ובלי להפריע לזרימת העבודה שלהם. החברה נוסדה בישראל, ויש לה כיום כ-400 עובדים ברחבי העולם – מתוכם מעל 100 בישראל. החברה פועלת ממשרדים בתל אביב ובניו יורק, יחד עם צוותים בכל העולם. עם מחזור הכנסות שנתי של מעל ל-100 מיליון דולר, כאשר כ-97% מתוך המחזור של סייסנס מגיע מלקוחות בחו"ל, בעיקר ארה"ב (80%).
כץ נוסע לארה"ב בדחיפות של פעם בחודשיים לתקופות של שבועיים, כחלק מהפעילות הגלובלית של סייסנס והקשר השוטף עם לקוחות, שותפים והצוותים של החברה שם. בנוסף, הוא טס מדי פעם לאירופה.
האם הציעו לך או ששקלת לרשום את החברה בארה"ב?
"החברה רשומה גם בישראל וגם בארה"ב, כיוון ש-80% מלקוחות החברה נמצאים בארה"ב, וגם חברי הדירקטוריון יושבים שם. עם המינוי קיבלתי החלטה לנהל את החברה מהארץ. זאת, למרות שהיה הכי קל ונוח לעשות זאת מארה"ב".
מה היתרונות והחסרונות של לנהל חברה בינלאומית כמנכ"ל מישראל?
"לנהל חברה גלובלית מתוך ישראל זו זכות גדולה עבורי, אבל גם אחריות מורכבת. מצד אחד, יש יתרונות ברורים: ישראל היא מוקד של כישרון טכנולוגי ברמה הגבוהה ביותר, עם תרבות של גמישות, חשיבה יצירתית ופתרון בעיות מהיר. הרוח היזמית כאן היא מנוע אדיר לחדשנות.
"מצד שני, יש גם אתגרים לא מבוטלים. הבדל הזמנים מול ארה”ב מצריך ניהול מדויק של זמן ומשאבים, ומחייב להיות נוכח כמעט בו-זמנית בשתי יבשות. נוסף על כך, חוסר היציבות הביטחונית והפוליטית משפיע לעיתים גם על עובדים וגם על השיח מול לקוחות ושותפים בחו"ל. התחושה הפיזית של ריחוק – כשמרכזי קבלת ההחלטות נמצאים מעבר לים – היא אמיתית, במיוחד כשמדובר בלקוחות או באירועים חשובים.
"למרות הכול, אני מאמין שדווקא מהמקום הזה אנחנו מביאים לעולם משהו שאין בשום מקום אחר. להיות חברה ישראלית גלובלית זה לא סתירה – זו בחירה. זו היכולת לקחת את הערכים, האנרגיה והחדשנות שנולדו כאן, ולחבר אותם לעולם בצורה ממוקדת, מחוברת ובעלת השפעה".
איך המלחמה משפיעה?
"ברור שיש קושי. המלחמה, גיוסי המילואים, השיח הציבורי – כל אלה משפיעים גם על העובדים שלנו וגם על התחושה הכללית. אני בוחר להישאר ולהוביל מתוך ישראל, לא מתוך נוחות – אלא מתוך אמונה. אני מאמין שדווקא בתקופות מאתגרות, יש תפקיד אמיתי למנהיגים להחזיק את הקו, לשדר ביטחון, ולחזק את התעשייה המקומית. אנחנו ההייטק הישראלי – ואנחנו צריכים להמשיך לבנות, לחדש, להעסיק, לייצא ערך. זו גם דוגמה אישית לילדים שלי, ולדור הבא של יזמים ומנהיגים. להראות שאפשר להוביל חברה גלובלית מישראל, גם כשלא פשוט. לא רק לשרוד – אלא להמשיך לצמוח, להשפיע, ולהיות מקור לגאווה ולתקווה".
אתה חושב שבארץ עושים מספיק כדי לקדם את הסטארטאפים?
"חד משמעית לא. אני לא חושב שהמדינה עושה מספיק כדי לקדם את תעשיית הסטארטאפים, במיוחד בעידן שבו התחרות על חדשנות, כישרונות והשקעות רק הולכת ומתרחבת ברמה גלובלית. ישראל עדיין נתפסת בעולם כמעצמת טכנולוגיה, אבל התחושה היא שאנחנו נחים על זרי הדפנה. אין היום תוכנית לאומית ברורה לעידוד יזמות, אין תמריצים מהותיים להשקעות מוקדמות, ואין השקעה מספקת בהכשרה מקצועית בתחומים קריטיים כמו דאטה, סייבר ובינה מלאכותית. הפערים רק הולכים וגדלים – גם בגישה להון, גם בין המרכז לפריפריה, וגם בהזדמנויות ליזמים צעירים.
"אם לא נתעורר עכשיו – נאבד את היתרון היחסי שלנו. ישראל חייבת לפעול: להשקיע בהון האנושי, לקדם רגולציה חכמה שמעודדת חדשנות, ולבנות תשתית לאומית שתאפשר לדור הבא של היזמים והחוקרים לפרוץ קדימה. אחרת, העולם ימשיך לרוץ – ואנחנו נישאר מאחור".
"רוב חברות הביוטק נקלעו למצב לא פשוט מבחינת גיוסים"
ד"ר ליאור שאלתיאל הוא מנכ"ל NurExone Biologic, חברה היושבת בחיפה ומפתחת טכנולוגיה פורצת דרך שמצליחה לחדש תאים של מערכת העצבים המרכזית. מוצרי החברה מיועדים לטיפול באנשים עם פגיעות שנחשבו עד היום לבלתי הפיכות, למשל בחוט השדרה או בעצב הראיה. המוצר הראשון של נוראקסון, שנקרא ExoPTEN, הראה יעילות טיפולית מרשימה בשיקום של תאי עצב, עד כדי כך שחולדות שחוט השדרה שלהן נותק לחלוטין חזרו ללכת, וחולדות שעצב הראייה שלהן נפגע חזרו לראות, כך לדברי שאלתיאל.
"רוב השוק שלנו כמובן בארה"ב ובאירופה. ביוני 2022 רשמנו את החברה כציבורית בבורסה של קנדה. אני נוסע בין לפחות 4 פעמים בשנה לארה"ב ובנוסף יש נסיעות לאירופה, ומעבר לנסיעות העסקיות, אני מוזמן להרצות בכנסים מקצועיים", מספר שאלתיאל.
הוא מסביר כי החברה רשומה בישראל, ומאז ההנפקה בבורסת קנדה רשומה גם שם. "אני מאוד מאמין בחדשנות שנמצאת פה בארץ. כיוון שאנחנו חברה שנולדה כספין-אוף מהאקדמיה, בעקבות מחקר ארוך של שני מוסדות מובילים מישראל – הטכניון ואוניברסיטת ת"א, חשוב לנו מאוד לשמר את הקשר הזה עם ה'הורים' שלנו, הממציאים של הטכנולוגיה".
איך המלחמה משפיעה עליכם?
"כמובן שלמלחמה יש השפעה מאוד חזקה בעיקר בתחום של גיוס כספים, למזלנו, הפכנו לחברה ציבורית עוד לפני המלחמה, ובדיעבד מסתבר שזה היה מהלך מאוד חכם שאפשר לנו לגייס הון, כאשר רוב חברות הביוטק נקלעו למצב לא פשוט מבחינת גיוסים. כחברה שיושבת בצפון, גם תחת מתקפות הטילים של חיזבאללה המשכנו את העבודה כמעט ללא שינוי. השפעה נוספת של המלחמה על החברה שלנו, היא כמות החיילים הפצועים וכתוצאה מכך הגידול המשמעותי במספר פגועי חוט שדרה ופגיעות עצביות נוספות. זה רק חיזק את הרצון שלנו למצוא פתרונות לאינדיקציות נוספות כמו פגיעות מוח טראומתיות".
אתה חושב שבארץ עושים מספיק כדי לקדם את הסטארטאפים?
"אני חושב שהפעילות של רשות החדשנות היא משמעותית. בתחום הביוטק יש פוטנציאל ענק לישראל וזה עדיין לא מוצה. אין שום סיבה שישראל לא תוביל בתחום הביוטק עם כמות ההמצאות המדהימה שיש לנו. אנחנו יושבים כאן על הר של רעיונות".
איך זה לחיות על הקו מבחינה משפחתית?
"הנסיעות שלי מאופיינות בלו"ז מאוד צפוף כדי להיעדר מהארץ כמה שפחות. יש לי שלושה ילדים קטנים, לכן חשוב לי מאוד להיות נוכח בארץ. יש לזה מחיר, בוודאי, אבל אני בוחר לנהל את הדברים מכאן, למרות הפרשי השעות, המיקום של הלקוחות והשותפים הפוטנציאליים".
"מעולם לא שקלתי לרשום את החברה בארה"ב"
גל רינגל, מנכ"ל ומייסד חברת MineOS, עוסק בתחום הסייבר כ-15 שנה. לאחר קריירה טכנולוגית עבר לתפקיד משקיע בקרן Verizon Ventures, שם התמקד בהשקעה בסטארטאפים ישראליים. לפני כשש שנים ייסד יחד עם קובי ניסן וגל גולן את חברת MineOS, פלטפורמת ניהול פרטיות שמאפשרת לארגונים לזהות, למפות ולנהל מידע אישי ולוודא תאימות לתקנות פרטיות בינלאומיות כמו GDPR ו-CCPA. רוב הלקוחות של החברה נמצאים בארה"ב, אליה הוא נוסע כאחת לחודשיים.
"מעולם לא שקלתי לרשום את החברה בארה"ב. MineOS קיימת כבר שש שנים, כאשר חברת האם היא ישראלית ולצידה חברת בת אמריקאית", אומר רינגל. "מאז 7 באוקטובר היו חששות מסוימים בקרב חברות זרות לעבוד עם חברות ישראליות, אך בפועל לא נתקלנו בבעיות משמעותיות. מהבחינה הכלכלית, כיוון ששלושת המייסדים מתגוררים בישראל, היה טבעי לנו לשמור את מרכז הפעילות כאן.
"מעבר לכך, אנחנו רואים בישראל יתרון תחרותי משמעותי: הגישה לטאלנט טכנולוגי מהשורה הראשונה, היכולת לזוז מהר ולהגיב לשינויים בשוק, והתרבות הישראלית שמטפחת חדשנות ופתרון בעיות יצירתי – כל אלה מאפשרים לנו לבנות מוצר טוב יותר ומהר יותר, גם כשמרבית הלקוחות שלנו נמצאים מעבר לים".
החברה הוקמה הרבה לפני המלחמה, אך רינגל מציין כי מאז תחילתה הם משתמשים יותר בחברת הבת האמריקאית כלפי חוץ, בעיקר בפעילות השיווק והמכירות, "על מנת להימנע מהתמודדות עם סוגיות פוליטיות או שאלות מיותרות. היו מספר מקרים שבהם החלטנו לפעול באמצעות החברה האמריקאית כדי להקל על ההתנהלות העסקית".
האם קיבלת תגובות מלקוחות שאמרו שהם מעדיפים לא לעבוד עם חברה ישראלית?
"כן, אך מדובר במעט מאוד מקרים. חברות בינלאומיות גדולות ממשיכות לקנות מוצרים ושירותים מישראל, ואני לא צופה שינוי דרמטי שישפיע באופן מהותי על ההחלטה להשאיר חברות כאן".
איך זה לחיות על הקו מבחינה משפחתית?
"זה בהחלט לא פשוט. כיזם שנמצא הרבה על הקו, עם שני ילדים קטנים, אשתי מקריבה המון כדי לאפשר לי את הנסיעות התכופות, וכל זאת כשהיא עצמה עובדת במשרה מלאה. בנוסף, אני מפספס לא מעט חגים ואירועים משפחתיים משמעותיים. הוויתורים האלו הם חלק בלתי נפרד מהבחירה להיות יזם ישראלי שפועל בזירה הבינלאומית".
"הלב שלנו פועם כאן, בישראל"
רון ארבל הוא מנכ"ל ומייסד משותף של Aryon Security, שנוסדה לדבריו מתוך מטרה לשנות את הדרך שבה ארגונים מאבטחים את הענן. "אחרי שנים של ניסיון בעולמות אבטחת הענן וחקירה מעמיקה של התחום, זיהינו תבנית שחוזרת על עצמה: רוב הפתרונות מגיבים לאיומים רק אחרי שכבר התרחשו. בנינו טכנולוגיה שחושבת כמה צעדים קדימה – שמזהה מראש את המקומות שבהם הארגון פגיע, ומונעת מלכתחילה ממידע לא מאובטח לעלות לענן. לא תיקון אחרי הפרצה – אלא שכבת הגנה שמונעת אותה מראש. חיסון במקום תרופה. אנחנו פועלים מתוך ישראל, עם שורשים עמוקים באדמה המקומית, אבל עם מבט חד וברור שמכוון החוצה – לשוק הגלובלי", מספר ארבל.
ארבל מספר כי הוא נוסע לארה"ב אחת לחודש-חודש וחצי. "אני משתדל לא לעשות נסיעות ארוכות מדי על מנת להיות בסטייט על מה שקורה בחברה בארץ, וגם כי אני אוהב להיות בארץ - זה הבית שלי, הערכים שלי, והאנשים שלי. זה מאתגר אבל אפשרי".
הציעו לך או ששקלת לרשום את החברה בארה"ב?
"שאלה מצוינת, ולא פשוטה. האמת היא שזו הייתה התלבטות אמיתית. מצד אחד – הרצון להיות מחוברים לקרקע, לפעול מתוך ישראל, להעסיק עובדים פה, לבנות פה. מצד שני – החלום של כל יזם הוא להגיע לשוק הגלובלי והאמריקאי, ואולי יום אחד גם להנפיק בבורסה האמריקאית. ההחלטה שקיבלנו היא להקים חברה אמריקאית כחברת אם, ולצידה חברה ישראלית. ככה הצלחנו לשלב בין היתרונות של שני העולמות – מצד אחד, נגישות לשוק, למשקיעים ולמנגנוני צמיחה הממוקמים בארה"ב. מצד שני, שמירה על תשתית מקומית חזקה, על זהות ישראלית, ועל הקשר הישיר לקרקע שממנה באנו".
איך המצב הפוליטי והמלחמה השפיעו על ההחלטה היכן לרשום את החברה?
"הקמנו את Aryon בשנת לחימה – שנה שמבחינות רבות הייתה אחת המורכבות שידענו. לא רק מבחינה עסקית, אלא גם רגשית ואישית. יש לנו עובדים שהם לוחמים במילואים, קצינת נפגעים, אנשים שנמצאים על הקו – לא רק בין ישראל לארה"ב, אלא בין החזית לבית, בין השכול לחיים. אנחנו מאמינים שמה שאנחנו עושים הוא שליחות – לא רק טכנולוגית אלא גם לאומית. לפתח כאן, לבנות כאן, לשמור על הכלכלה שלנו – זו ציונות מעשית. יש מתח תמידי בין הרצון לתפקד כרגיל לבין העובדה שהמציאות בישראל היא לא רגילה. אבל דווקא מתוך הקושי הזה אנחנו מוצאים משמעות ובוחרים להמשיך ליצור ולצמוח כאן.
"בחרנו לרשום את החברה כחברת אם בארה"ב, עם חברת בת בישראל. עם זאת חשוב לי להבהיר שלא ויתרנו על הזהות שלנו לשנייה. הלב של Aryon פועם כאן, בישראל. רוב הצוות יושב פה, המוצר נבנה פה, וה-DNA שלנו ישראלי לכל דבר. דווקא בשנת לחימה, כשפתחנו את החברה, הבחירה להקים את מרכז הפיתוח כאן הייתה ברורה – לא רק טכנולוגית אלא ערכית. זו הדרך שלנו לקחת חלק בבניית עמוד השדרה של הכלכלה, דווקא בזמנים של חוסר יציבות".
איך זה לחיות על הקו מבחינה משפחתית/זוגית?
"לא קל. המשפחה שלי בארץ, סבא וסבתא שלי בני 90 ואני מאוד קרוב אליהם, הם תמיד היו לי כמו הורים נוספים וחשוב לי הזמן איתם ולנצל את הזמן איתם. בת הזוג שלי בארץ בהתמחות כעורכת דין. למזלי משפחתי וחבריי מבינים כולם את הערך והחשיבות של מה שאני עושה ותומכים בי בהכול".