אחרי שבועות של היעלמות מוחלטת מעין הציבור, שבהם הסתתר בבונקר מחשש לחייו, חזר האייתוללה עלי ח'אמנאי להופעה פומבית. ב-5 ביולי, בטקס עשוראא שנערך במתחם המאובטח שלו בטהראן, נכנס המנהיג העליון לאולם, לבוש גלימה שחורה וכאפייה משובצת, לקול קריאות "חיידר, חיידר" – מצד מאות גברים ונשים שנעמדו והניפו את האגרופים באוויר. הוא לא נאם, רק נופף והתיישב – היחיד על כיסא, מול בכירים איראנים שישבו על הרצפה, בהם סגן הנשיא, שר המשפטים ויו"ר הפרלמנט. בניסיון להלביש את הכישלון בגלימה של אחדות לאומית, הוא אף ביקש מזמר מפורסם שיבצע גרסה משלו לשיר המזוהה עם תקופת השאה.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
כמה ימים קודם לכן, בהצהרות פומביות שפורסמו לאחר שארה"ב הפציצה את אתרי הגרעין של איראן ולאחר שהפסקת האש עם ישראל נכנסה לתוקף, נשמע ח'אמנאי צרוד, חלש ומתקשה להשלים משפטים. הופעתו בערב העשוראא, טקס האבל המסורתי של השיעים באיראן שמנציח את הריגת נכדו של הנביא מוחמד בשנת 680, העלתה מסר של התרסה ולאומנות: המשטר לא קרס, המנהיג הרוחני עדיין כאן.
זו לא הייתה רק הופעה פומבית מתוזמנת – זו הייתה גם הצהרה מתוזמנת, ודי מאולצת, על איחוד שורות. ואם בשביל זה צריך להעלות מהאוב את מורשת הלאומיות האיראנית, כך יהיה. אבל המציאות רחוקה מליישר קו עם האווירה החגיגית הזאת. מאחוריה נדרש משטר האייתוללות לשאול את עצמו איך הידרדר לשפל הזה; ואילו בישראל, שסיימה את המלחמה בניצחון ברור לטובתה, השאלות קשות לא פחות: האם איראן תבלע את המכה או תתכנן פעולת נקמה? מתי תתחדש המערכה ומה תעשה אם טהראן תנסה לשקם את התשתיות שנפגעו?
ההישגים מול איראן – והמחיר שעוד יגיע
חודש ימים עבר מאז הסתיימה מלחמת 12 הימים, שנועדה בראש ובראשונה לפגוע בתוכנית הגרעין של איראן, והערכת ההישגים נמשכת. דייוויד אולברייט, נשיא המכון האמריקני למדע וביטחון בין-לאומי ומי שנחשב לסמכות המובילה בנושא בעולם, אמר שאיראן, שהייתה קרובה מאוד ליצור נשק גרעיני לפני המלחמה, רחוקה מאוד מהיכולת הזו עכשיו. להערכתו, מערך הצנטריפוגות שלה למעשה הושמד כליל, אנשי מפתח בתוכנית הגרעין חוסלו – ולכן נגרמה פגיעה עצומה ביכולת של הרפובליקה האיסלאמית לייצר נשק גרעיני.
"האיראנים בבעיה לא פשוטה, שנובעת מכך שמצד אחד באמת פגעו להם בתוכנית הגרעין, אבל הרבה יותר חמור מזה – שגם ארה"ב הייתה מעורבת", מסבירה סימה שיין, לשעבר ראש חטיבת המחקר במוסד וכיום חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). "המסר הפוליטי של התקיפה הזאת הוא בעיקר בגלל שגם ארה"ב הייתה מעורבת – זו בעצם סוג של מחויבות שלא לאפשר לאיראן להגיע למסוגלות מבצעית של מדינה שיכולה לפרוץ לנשק גרעיני".
על פי ההערכות, ישראל כבר אינה רואה באיראן מדינה סף-גרעינית. לפי מקור ישראלי שצוטט בוושינגטון פוסט, יידרשו לה שנה עד שנתיים לפחות כדי לבנות נשק גרעיני שניתן לשיגור – בהנחה שתצליח להסתיר את פעילותה. עם זאת, שאלות רבות נשארו בלתי פתורות: למשל, ייתכן שאיראן הסתירה צנטריפוגות, מאגרי אורניום או נשק, ולפיכך הם לא הושמדו בתקיפות של ישראל וארה"ב.
התרחישים של איראן
לפני איראן עומדות כעת שלוש אפשרויות עיקריות להמשך הדרך. הראשונה היא ויתור זמני על פרויקט הגרעין וחזרה לשולחן המשא ומתן עם המערב. הרפובליקה האיסלאמית תתחייב להפסיק את העשרת האורניום ותעביר את החומר המועשר למדינה שלישית. בתמורה לכך, היא תוכל לזכות בהסרת העיצומים לטובת שיקום הכלכלה המרוסקת, חיזוק תוכניות הטילים והטרור, או פשוט לשרוד.
האפשרות השנייה היא חזרה הדרגתית וזהירה להעשרה, תוך ניהול משא ומתן וניסיון לקנות זמן. זוהי האסטרטגיה המסורתית של איראן בעשורים האחרונים: היא מתקדמת לאט, מבצעת צעדים קטנים ומבוקרים, מאפשרת פיקוח מסוים מצד גורמי חוץ ומבססת עצמה כמדינה סף-גרעינית. האיראנים יודעים שאם ינסו להאיץ את הפעילות הגרעינית שלהם, ישראל או ארה"ב כנראה יתקפו שוב.
האפשרות השלישית, ואולי המסוכנת ביותר, היא שהכישלון במלחמה ידחוף את ח'אמנאי להורות למדענים ולגנרלים ששרדו לחצות את הקו האדום האחרון – ולערוך ניסוי במתקן גרעיני פרימיטיבי כדי להכריז: אנחנו כאן. החשש המרכזי הוא מפני האורניום שכבר הועשר לרמה של 60%, שהוא קרוב מאוד לאיכות הדרושה לפצצה גרעינית, ובאמצעותו איראן יכולה לייצר חומר לנשק גרעיני בתוך שבועות ספורים בלבד. לכן קריטי לדעת במדויק מה עלה בגורל מאגר האורניום המועשר של טהראן.
באיראן נחושים גם כעת, אחרי המלחמה ואחרי שפקחי האו"ם עזבו, לשקם את תוכנית הגרעין האיראנית ולהשאיר אורניום על אדמתם, מה שמעלה את המתיחות הבין-לאומית ומטרפד לפי שעה את חידוש המשא ומתן עם ארה"ב. רק בשבוע שעבר הודה שר החוץ עבאס עראקצ'י ש"נזק קשה" שנגרם בתקיפות של ישראל וארה"ב עצר את העשרת האורניום, אך באותה נשימה הדגיש שהתהליך יימשך: "ודאי שאנחנו לא יכולים לוותר על ההעשרה, בגלל שמדובר בהישג של המדענים שלנו". לדבריו, תוכנית העשרת האורניום האיראנית היא מקור ל"גאווה לאומית". נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מיהר להגיב ושיגר איום: "מתקני הגרעין נהרסו, ואם צריך נעשה זאת פעם נוספת".
"האיראנים מתנהגים בצורה שסותרת לחלוטין את מה שקרה להם", מתאר בני סבטי, מומחה לאיראן במכון למחקרי ביטחון לאומי. "זו הדרך האופיינית לאיראנים – לא להודות בכישלון. זה הדבר הכי חשוב והכי מכריע בשביל המשטר האיראני. הם כל הזמן עוסקים בעיקר בתעמולה כדי להגיד, הינה, לא קרה כלום, אנחנו חזקים, שיקמנו את מערך ההגנה האווירית. זה שקר ענק, כי זה לא יכול לקרות בזמן כזה קצר".
תא"ל (במיל') צביקה חיימוביץ', מפקד מערך ההגנה האווירית לשעבר, מזהיר מפני ההנחה שהמערכה הבאה תהיה דומה לקודמתה. "בהחלט צריך להניח שיהיה פה סיבוב נוסף", הוא אומר. "בסיום המערכה ביוני נפתח פה מרוץ לפעם הבאה, ואני חושב שכמו שאנחנו עושים תחקירים ומפיקים לקחים, צריך להניח שהצד האיראני עושה את זה לא פחות. מה שהיה הוא לא בהכרח מה שיהיה – זו צריכה להיות הנחת העבודה".
"אם נצטרך, נתקוף שוב באיראן"
אם תתעורר סכנה מיידית או תזדמן הזדמנות אסטרטגית, ישראל עשויה לצאת למערכה נוספת מול איראן – כזו שתתבסס על הלקחים שנלמדו במבצע "עם כלביא" משני הצדדים. לפי נייר מדיניות של ד"ר רז צימט והאלוף (במיל') תמיר הימן מהמכון למחקרי ביטחון לאומי, ניתן להניח כי פעולה כזאת תישען על עקרונות יסוד ברורים: תיאום עמוק עם ארה"ב, הפתעה טכנולוגית ומודיעינית, פתיחה בהפתעה, והשמדת יכולות צבאיות קריטיות – הן כדי לשלול מאיראן את היכולת לפגוע בעורף הישראלי והן כדי לשתק את מערך ההגנה האווירית שלה. לצד זאת, תיבחן גם האפשרות לתקוף מטרות שלטון רגישות כדי לערער את יסודות המשטר בטהראן.
אחרי המכה המפתיעה: מה נשאר מהגרעין של איראן | האלוף במיל' תמיר הימן במסמך סיכום המלחמה
באמצע החודש חשף הוול סטריט ג'ורנל כי ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר לטראמפ במהלך פגישתם בבית הלבן שאם איראן תתקרב שוב לנשק גרעיני – ישראל תגיב בתקיפה ישירה נוספת. הנשיא, לפי הדיווח, לא הביע התנגדות, אך הבהיר כי יעדו המועדף הוא פתרון דיפלומטי, בדמות הסדר חדש מול טהראן. "קשה לי לדמיין מצב שבו ארצה לעשות דבר כזה בעצמי", אמר הנשיא על האפשרות של תקיפה אמריקנית חוזרת.
לפי גורמים ישראליים ואמריקניים ששוחחו עם העיתון, הדברים משקפים את פערי התפיסה בין ירושלים לוושינגטון לאחר סבב הלחימה האחרון: ישראל רואה באיראן שחקן מתעתע שמסוכן לסמוך על כוונותיו, ואילו טראמפ מקווה שהאיום בכוח יוליך להסכם שייתר את הצורך להשתמש בו. לכך מצטרף הדיווח ב-NBC לפני שבועיים על כך שבוושינגטון ובירושלים דנים בשאלה אם לתקוף שוב, במקרה שלא יתאפשר להגיע להסכם גרעין חדש שיספק גם את נתניהו וגם את טראמפ.
שר הביטחון ישראל כ"ץ כבר הצהיר בהערכת מצב עם בכירי המטכ"ל כי קיימת אפשרות להתחדשות המערכה נגד איראן, והדגיש את "הצורך לשמר את ההישגים והעליונות האווירית שנוצרו בעקבות המלחמה, תוך גיבוש תוכנית אכיפה אפקטיבית להמשך במטרה לוודא כי איראן לא תשקם את פרויקט הגרעין והטילאות". גם הרמטכ"ל אייל זמיר הדגיש: "המערכה מול איראן לא תמה".
לדעת האלוף (במיל') יעקב עמידרור, ראש המל"ל לשעבר, ישראל וארה"ב מוכרחות לקבל החלטה אסטרטגית למנוע מהאיראנים כל ניסיון לשקם את מה שנהרס – גרעין, טילים והגנה אווירית – ולא, בעוד שנים בודדות נתעורר מול איראן שנמצאת כפסע מארסנל גרעיני.
"אם ננוח על זרי הדפנה ונסתפק בזירה שיש לנו, אז האיראנים יתחזקו וביום מסוים נצטרך ללכת למבצע הרבה יותר גדול או לקבל את העובדה שהם יהיו גרעיניים", מזהיר עמידרור. "האפשרות השנייה היא שאנחנו מתייחסים לאיום הפוטנציאלי מאיראן בצורה רצינית, קרי אנחנו מונעים ממנה ליישם את הלקחים של האירוע ומבהירים לה שנפעל בכל פעם שנאתר ניסיון שלה להתקדם באחד משלושה תחומים: הגנה אווירית, פרויקט הגרעין ופרויקט הטילים הבליסטיים".
"להפסיק לחשוב רק במונחים של הפצצות"
כדי לעשות זאת, יש הסבורים שישראל תצטרך להרחיב את אסטרטגיית המב"ם – המערכה שבין המערכות – כך שתכלול גם תקיפות סדירות בתוך שטח איראן, כדי לעכב את תוכניותיה בלי להיגרר למלחמה כוללת. הפיצוצים המסתוריים שמתרבים באיראן בשבועות האחרונים עשויים להיות הביטוי הראשון לכך. מדובר במהלכים מכוונים שנועדו לשמור על לחץ מתמיד על המשטר בטהראן ולעכב את מאמצי השיקום שלו, בלי לחצות את הקו לעימות מלא.
מתחילת חודש יולי דווח על יותר מעשר תקריות כאלה של פיצוצים או שרפות, לעיתים בבתי מגורים ובמקרים אחרים במבני ציבור, גם כאלה הקשורים לפעילות צבאית. הרשויות באיראן נזהרות מלהאשים בפומבי את ישראל במעורבות, מאחר שהן לא רוצות להכניס את עצמן לפינה שתאלץ אותן להגיב צבאית.
"זה הפך ליותר ממב"ם", אומר סבטי. "זה כמו שאנחנו מחסלים פעיל חיזבאללה בלבנון. זה לא מב"ם, אלו לא מכולות, זה נגד אנשים". הוא מתעכב על כך שהפיצוצים לא מכוונים בהכרח ליעדים הקשורים בפרויקט הגרעין: "המיקומים של הפיצוצים והמטרות שלהם מרמזים שישראל רוצה לאט-לאט לכרסם במשטר עד כדי כך שייפול".
אלא שאיראן איננה דרום לבנון ותוכנית הגרעין שלה שונה מהותית מאיומי הטרור שמדרום לליטני. לא כולם סבורים שאכיפה צבאית שתסכל כל ניסיון איראני לשקם את תוכנית הגרעין היא בכלל אפשרית או ישימה. שיין מציעה להפסיק להתייחס לאיום האיראני רק מבעד לפריזמה ההתקפית, בין שהכוונה להפצצות ובין שלפעולות חשאיות. "אני חושבת שכדאי לישראל להפסיק לחשוב כל הזמן במונחים של תקיפות והפצצות", היא אומרת.
לדבריה, איראן כעת "בנקודת שפל גדולה מאוד" ויש חלון הזדמנויות דיפלומטי להחזירה לשולחן המשא ומתן. במקום להיגרר למעגל אין-סופי של תקיפות ותגובות נגד, היא מציעה לעודד את ארה"ב להוביל מהלך מדיני מול איראן – הסכם ארוך טווח שינטרל את כל הקלפים של טהראן, במיוחד בתחומי הגרעין והטילים, ויספק לה ביטחון שאיש לא יתקוף אותה.
"בוחנים ביתר שאת מתקפת מנע"
מעבר לחשד לחזרתה של מלחמת הצללים, איראן מאותתת עכשיו בגלוי כי היא עדיין ערוכה להגיב במקרה של עימות צבאי נוסף. "אנחנו ממשיכים בתוכנית הטילים שלנו", אמר שר החוץ האיראני עראקצ'י, "כרגע הטילים עדיין במצב טוב, ויש לנו כמות נכבדת של טילים".
על רקע הדיווחים שישראל שוקלת עוד תקיפה בתיאום עם ארה"ב, הנשיא מסעוד פזשכיאן החריף את הטון ואיים: אם נצטרך, נתקוף שוב בעומק ישראל. "אנחנו במוכנות שיא לכל פעולה צבאית ישראלית שתהיה", אמר בשבוע שעבר לאל-ג'זירה. "הכוחות המזוינים שלנו מוכנים לתקוף שוב בעומק ישראל. נערכנו לכל תרחיש אפשרי ולכל תגובה שעלולה לבוא".
"בשיח התקשורתי באיראן מאז סיום המלחמה ניתן לזהות שני מוקדים חשובים", מציין ד"ר יוסי מנשרוף, חוקר איראן במכון משגב. "ראשית, בשאלת חידוש המו"מ הגרעיני עם ארה"ב, הנשיא פזשכיאן סופג ביקורת מחוגים שמרניים ושמרניים-רדיקליים. שנית, למול קולות באיראן שטוענים שטהראן ניצחה במלחמה ולכן אינה צריכה לתקוף את ישראל, היומון וטן אמרוז, שמזוהה עם השמרנים-רדיקליים, דיווח שבכירי המערכת הביטחונית והפוליטית באיראן 'בוחנים ביתר שאת' לקדם מתקפת מנע נגד ישראל".
לצד דיווחים על משלוחי אמל"ח מארה"ב לישראל מאז תום המלחמה העריך היומון שמתקפה ישראלית נוספת היא סבירה, ולכן קרא למשטר להיערך לביצוע מתקפת מנע, "יום, כמה שעות, או אפילו שעה אחת בלבד לפני המתקפה הציונית על איראן".
"היומון הסביר שהצעד נבחן למול האיומים שהשמיעו ראש הממשלה ושר הביטחון כ"ץ לקדם 'תוכנית אכיפה' מול איראן אם תחדש את ניסיונה לפתח נשק גרעיני ואת מערך ייצור הטילים הבליסטיים", מתאר מנשרוף. "כדי להכין את דעת הקהל באיראן לקראת יישום התרחיש הזה הסביר היומון שכך תוכל איראן לסיים את נושא המלחמה והתקיפות נגד איראן אחת לתמיד, ולהשתמש באיום הזה ליצירת הרתעה מתמשכת".
התגרות במסווה של "יכולות בחלל"
על סמך ניסיון העבר אפשר להניח שהמשטר ינסה למרוח זמן רב ככל האפשר במגעים מול המערב – ואחר כך לא יהסס לחזור לתמרונים והטעיות, כדי להתחמק מאכיפה בין-לאומית. "הירידה החדה בהצהרות הלוחמניות מצד בכירי משמרות המהפכה איננה מקרית", סבור סבטי. "בטהראן מבקשים כעת לשדר שקט – לא כדי לשנות כיוון אלא כדי להרוויח זמן. המשטר סבור כי כל עוד הנהגתו שרדה במערכה והמנהיג העליון לא נפגע, ניתן לספוג את הנזקים, לדחות את ההכרעות ולהמתין להזדמנות חדשה לפרוץ קדימה".
ההזדמנות הזו עשויה להגיע בדמות חוסר עניין מצד טראמפ בנושא האיראני, או העמקה נוספת של ההסתבכות הישראלית בזירות אחרות, כמו עזה. אז, מעריך סבטי, תתחדש הפעילות התוקפנית – בין שבהובלת תוכניות הטרור, שהן ליבת המהפכה האיראנית, ובין שבמהלכים חתרניים נגד ישראל ומדינות האזור המתונות.
סבטי סבור כי סירובה של טהראן להכיר בתבוסה, בשילוב עם הפצת תעמולה שקרית על שיקום המערכים שנפגעו, עלול להובילה ל"התנהגות מסלימה" – לאו דווקא מתוך רצון במלחמה, אלא כחלק מהצורך לשמר תדמית של עמידות. "זה כמו ילד עקשן בשכונה שבכל פעם שהוא מקבל מכות הוא קם ואומר, 'לא קרה לי כלום'", הוא מדגים. במציאות כזו ייתכן שאיראן תיסחף לסדרה של התגרויות מדורגות – ניסויי טילים, תמרונים צבאיים, או שיגורי לוויינים – שלדבריו, ישראל עלולה לפרש כאיום מיידי שדורש תגובה. "יכול להיות שאיראן תתחיל בהתגרויות עד כדי כך שתספק לישראל את ההצדקה הנוספת הזאת", הוא מזהיר.
דוגמה להתגרות כזאת ראינו בשבוע שעבר, כאשר לראשונה מאז תום המלחמה חידשה איראן את ניסויי הטילים הבליסטיים – הפעם בכסות של "שיפור יכולות החלל". טהראן הודיעה על ניסוי במשגר הטילים "קאסד", שפיתחו משמרות המהפכה, במה שנראה כמהלך נוסף במרוץ ההתחמשות. במערב הזהירו כבר לפני שנים שתוכנית החלל האיראנית אינה אלא חזית מדעית לכאורה, שנועדה לטשטש את מאמציה של טהראן לשדרג את יכולותיה בטילים ארוכי טווח.
מרוץ החימוש הכפול
הפסקת האש בתום 12 ימי המלחמה שלחה את ישראל ואת איראן למרוץ חימוש מואץ לקראת המלחמה הבאה ביניהן, שעלולה לפרוץ מוקדם מכפי שחושבים. בראש הרשימה: חידוש מלאי החימושים לחיל האוויר – ההתקפיים אך גם ההגנתיים – ובפרט הטילים המיירטים לסוללות החץ.
אבל אין מדובר רק בהשלמת חוסרים. במערכת הביטחון מדברים על הצורך למלא מחדש את "קופסת ההפתעות" – אותם אמצעים ויכולות מסווגים שהפתיעו את איראן, אך כעת "נשרפו" עם השימוש בהם ואיבדו חלק מיתרונם. "בחלק מהמקומות, גם בהגנה וגם בהתקפה, גילינו לאויב חלק מהסודות שלנו", מתאר תא"ל (במיל') רן כוכב, לשעבר מפקד מערך ההגנה האווירית. "גם האויב עושה את רשימת הלקחים שלו מהמלחמה".
גם איראן לא יושבת בחיבוק ידיים. איראן, ואיתה מדינות אחרות בעולם, כבר מתחקרת לעומק את מה שהתחולל בשמי הרפובליקה האיסלאמית ב-12 הימים שחלפו מ-13 ביוני. הם ינתחו כל תקיפה, ילמדו כל שבר של טיל ובסופו של דבר יבינו מה פגע במה ואיך. לפי CNN, הפעילות ההולכת וגוברת של המיליציות השיעיות בעולם הערבי משקפת את נחישותה של הרפובליקה האיסלאמית להמשיך לתמוך ברשת של ארגוני טרור חמושים – מה שנראה במשך זמן רב כחיוני לאסטרטגיית ההרתעה של טהראן.
במבצע "עם כלביא" הפציץ חיל האוויר בשיטתיות את מתקני ייצור הטילים של איראן, אבל זו טוענת כי עדיין נותרו לה יכולות שיגור משמעותיות. ההרס שגרמו הטילים הבליסטיים האיראניים בישראל במהלך המערכה, גם אם הוא מוגבל יחסית, הוכיח לטהראן את יעילותו של הנשק הזה, והיא תפעל לשקם את יכולותיה בתחום בקצב המהיר ביותר האפשרי מבחינתה. "הם הבינו שהטילים שלהם עושים נזק רב בישראל, ואין להם שום סיבה לוותר על הנכס האסטרטגי הזה", אומרת שיין.
לפי דיווח בוושינגטון פוסט, ישראל הופתעה לגלות במהלך הקרבות כי לרשות איראן עומד ארסנל גדול משחשבה של טילים מבוססי דלק מוצק, שקשה יותר ליירטם במהלך מעופם. הנחת העבודה היא כי אילו הייתה התקיפה מתעכבת, הנזק לישראל היה עלול להיות כבד בהרבה.
"להיערך למטחים מרובים יותר"
לפי הערכות מערכת הביטחון, לאיראן נשארו בין 1,500 ל-2,000 טילים וכמחצית מהמשגרים שעמדו לרשותה ערב המלחמה. "זה אומר שאם האיראני מחליט ללכת למערכה נוספת, הוא יכול ללכת למערכה בעצימות דומה ואפילו גדולה יותר, ואסור לנו להיות מופתעים", מזהיר חיימוביץ'. "הוא יכול לירות מטחים של יותר מ-50 עד 80 טילים שראינו בשיא המטחים במלחמה. אני חושב שצריך להיערך פה גם למטחים מרובים יותר, גם למיקוד במה שנחשב בעיני האיראנים כמטרה לגיטימית או אסטרטגית – אם זה אזור חיוני לתשתית לאומית, אם זה אזור צבאי ואם זה אזור מיושב".
אחד הלקחים הבולטים מהמערכה הוא הצורך ליצור יותר מהזדמנות אחת ליירוט. "באיומים רחוקים, גבוהים וכבדים יותר, אתה חייב להשיג יותר מהזדמנות אחת", מסביר חיימוביץ'. "תירה חץ, חץ 2, חץ 3, כיפת ברזל, קלע דוד – צור לך יותר מהזדמנות אחת כדי להגדיל את פוטנציאל ההרג של המטרה".
כוכב מעלה לקח חשוב אחר מהמערכה – הצורך להגן על מערך ההגנה עצמו. "אנחנו תקפנו לא פחות מ-84 סוללות הגנה אווירית איראניות. אנחנו צריכים לוודא שהסוללות שלנו בפעם הבאה מוגנות", הוא מזהיר. "אם האיראני יצליח להשמיד לנו את היכולת הזאת כפי שאנחנו עשינו לו, אז הוא למד על חשבוננו, ואנחנו צריכים להתכונן לזה. הם מבינים שאם הם ידפקו את מערכת הנשק או את המכ"ם שמגלה – אז הם יוכלו לפגוע בעורף הישראלי, כפי שאנחנו פגענו בעליונות האווירית שלהם. אנחנו צריכים להגן על ההגנ"א".
כוכב מזהיר מפני בעיה שמעטים שמים עליה את הזרקור. "כולם מדברים על כלכלת חימושים, אבל לא על כלכלת מכ"מים בגילוי", הוא אומר. "אנשים מתייחסים לסוגיה של הגילוי כדבר מובן מאליו, והוא לא מובן מאליו. המכ"מים הישראליים האלו עושים עבודה מצוינת כבר שנים ופועלים 24/7, עם אחוזי גילוי כמעט מושלמים. המכ"מים האלה מצילים חיים באמצעות הגילוי להתרעה והיכולת להתריע לאזרחינו. אבל זה משאב מוגבל ומתבלה. טוב עשו שחתמו על עסקת ענק לרכישת מיירטי חץ, אבל נדרש לרכוש עוד מכ"מים ועוד יכולות ואמצעים לגילוי".
לקח נוסף שעולה מהמערכה הוא הצורך של מערך ההגנה האווירית להתמודד עם איומים המגיעים מכל הכיוונים במקביל. "ההגנה שלנו היא הגנה גזרתית", מסביר כוכב. "המציאות החדשה מחייבת יכולת לזהות ולהגיב לטילים וכטב"מים המגיעים בו-זמנית מאיראן, מתימן, מלבנון, מסוריה ומעזה".
בתחילת השבוע דווח ב-CNN כי ארה"ב השתמשה בלא פחות מרבע ממיירטי מערכת THAAD שברשותה במלחמה עם איראן. לפי מקורות ששוחחו עם הרשת האמריקנית, ארה"ב השתמשה ביותר מ-100 מיירטים, ואולי אף ב-150, במסגרת העזרה שסיפקה לישראל בהגנה עליה במלחמה בחודש שעבר. מומחים הזהירו כי ארה"ב אינה יכולה להרשות לעצמה שימוש בכמות כזו של תחמושת לאורך זמן.
"החשבון שנפתח מול ישראל לא ייעלם"
"נכנסנו למצב בעייתי מאוד", מסביר חיימוביץ'. "יש הפסקת אש אבל אין עקרונות, מסגרת או כללים ברורים. כל אחד יכול לפרש ולתרגם את המציאות כראות עיניו. האם מישהו מפר או לא מפר את הכללים שלכאורה הושגו בהפסקת האש? לכן נכנסנו למצב מסוכן ונפיץ, שבו כל צד יכול לתרגם לעצמו את המציאות ולקבוע איך מתנהלים ואיך מתנהגים".
ההצלחות מול האיראנים במערכה האחרונה אינן ערובה לעתיד. אם תפרוץ עוד מלחמה עם איראן, מוטב להביא בחשבון פגיעות קשות יותר. איראן שינתה טקטיקות שיגור וניסתה לאתר פערים בהגנה הישראלית באמצעות ניסוי וטעייה. "זה פרדוקס ההצלחה", מתאר כוכב. "אנשים חושבים שההגנה האווירית מובנת מאליה ומתחילים להתנהג כרגיל. ה'מבסוטיזם' הזה עלול להקשות מאוד בתחקור. ערך התחקור הוא ערך משמעותי מאוד בחיל האוויר. צריך לתחקר וקשה מאוד לתחקר הצלחה".
שיין מזהירה כי הצורך האיראני בנקמה לא ייעלם – גם אם יחלוף זמן עד שיבשיל למהלך ממשי. היא מזהירה כי מי שתולה תקוות בשינוי המשטר בטהראן צריך להביא בחשבון שתיתכן חלופה גרועה יותר – למשל, שליטה ישירה של משמרות המהפכה. "החשבון שנפתח מול ישראל לא ייעלם מעצמו, אלא ילווה את המשטר האיראני עוד שנים רבות, גם אחרי ח'אמנאי".
בישראל יכולים להרגיש מסופקים, אך רצוי לשמור על פיכחון. בידי איראן נותרו יכולות רבות וקטלניות. יש לה גם סבלנות, כל עוד המשטר בטהראן יציב. ברשותם עדיין מאות טילים בליסטיים, אולי אלפים, וכמחצית מהמשגרים שעמדו לרשותם ערב המלחמה, והם לא הולכים להחליד במחסנים. מעבר לכך, בידי האיראנים גם אמצעים עקיפים לפגוע בישראל ולשלוח מסרים – מול מטרות יהודיות ונציגויות ברחבי העולם.
נדמה שגם איראן וגם ישראל מבינות שלמרות הניצחון הישראלי המזהיר על טהראן, השיח על התנגשות נוספת בין שתי המדינות איננו מופרך. השאלה הגדולה היא מתי זה יקרה, באיזו צורה ומה יהיו התוצאות. אבל דבר אחד ברור לכול: המערכה מול איראן, כפי שהצהיר הרמטכ"ל, לא תמה.
כל הפרטים בכתבה הותרו לפרסום בידי הצנזורה הצבאית.