כבר 30 שנה שרון יצחקי מלמדת סריגה. פעם היא הייתה הסמכות הרוחנית העליונה של סורגות פורום תפוז. היא מסוגלת לפרום חולצה, ולסרוג מזה מחשב קוונטי. לפני 20 שנה צילמנו אותה לכתבה באולפן שישי על טרנד הסריגה, ששטף אז את ארצנו. "זה פתאום קרה, פתאום כולם גילו אותי", מספרת שרון, שדילגה בסבלנות בין קשישות רמלה, ולא שאלנו אותה אז על משמעות הקעקועים, כי לא ידענו שפעם היא הייתה בכלא בבוליביה על הברחה של עשרה קילו קוקאין, וששם היא למדה לסרוג כדי לא להיטרף.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
מתי התחלת לדבר על זה? כי כשנפגשנו לפני 20 שנה...
"לא דיברתי. לא הייתי מדברת על זה. לקח לי המון שנים".
גם לא ידענו ששרון ניהלה שם זוגיות עם טרנסג'נדרית, ושבגיל 23 הפכה לחלק מקרטל הסמים של לה-פאס. לא ידענו שהייתה מכורה ונגמלה, שנמלטה מבוליביה לארץ עם דרכון מזויף. לא יכולנו לדעת ש-20 שנה אחר כך היא תעשה מכל זה סרט. "לאף אחד לא היה מושג", היא משחזרת. "כשחזרתי לארץ אחרי כל מה שקרה, אף אחד בארץ פה לא דיבר איתי על זה. כולם נורא פחדו לשאול אותי. זהו, זה קרה, נגמר, זרוק את זה מאחור, שכח מזה ותתקדם הלאה".
"זה טראומטי, אבל זה גם לא טראומטי, כי למדתי לחיות עם זה. למדתי לחיות עם העבר הזה, ולמדתי לחיות עם הדבר הזה שנמצא שם", מבהירה שרון.
אני מצפה שבן אדם שעבר כזה דבר ירצה לא לספר על זה, אולי לשכוח מזה קצת.
"רוב האנשים שעוברים את הדברים האלה באמת שותקים. הם זורקים את זה מאחורי הכתף וממשיכים הלאה כאילו שום דבר לא קרה. אצלי זה לא היה ככה, כי בחרתי אולי להיות הפה של כל האנשים האלה שקרה להם דבר כזה, והם נאלצו לזרוק את זה מאחורה".
"להיות בן אדם חופשי זה לשבת תחת הנסיבות הכי קשות כשאתה לא באמת חופשי, ולהגיד או-קיי, בוא נראה איזה חופשי אני. אז אני, בחופש שלי, החלטתי שאני אעזור לאחרים, שאני אתן לאחרים, שאני אחיה את החיים שם כמו שזה, בתוך הקהילה הקטנה הזאת של 65 נשים. אני אמצא את החופש שם".
"הבנתי שצריך להפגין כוח"
היא הייתה בחורה בת 23 מירושלים שרצתה לראות את העולם, כשהיא התאהבה בבחור קצת יותר מבוגר ממנה - וביחד הם טסו לבוליביה. היא ידעה שהיה לו קטע עם סחר בסמים, אבל הוא אמר לה שזה נגמר. "הגענו ללה-פאס, ואז רוני נעלם", היא מספרת. "הוא יצא מהמלון וזהו, והוא לא חזר".
"אחרי איזה שבוע בערך הוא התקשר אליי, אחרי שכבר יצאתי מדעתי שם. הוא התקשר אליי ואמר לי: 'שמעי, הסתבכתי. קרה משהו, תארזי את הדברים שלנו ותחזרי חזרה לאירופה', וזה מה שעשיתי. לא חשבתי על זה יותר מדי. לא הסתכלתי יותר מדי. אני מאמינה שאם הייתי מסתכלת והייתי שנייה יוצאת מהסיטואציה, דברים היו קורים אחרת לגמרי".
עצרו אותה בנמל התעופה כשבתיק שלה היו 10 קילו קוקאין ובשנת 1997 היא נשלחה לכלא הנשים "מיראפלורס". רחוק מהבית, בלי כסף, לא יודעת מילה ספרדית. "ברגע שהבנתי שצריך להפגין כוח, הפגנתי כוח", היא מבהירה. "הייתי ברחובות, אני יודעת ללכת מכות, הכול בסדר. דבר שני, גברתי עליהם אינטלקטואלית. למדתי ספרדית מאוד מהר. בתוך 3 וחצי חודשים כבר דיברתי ספרדית, קראתי, כתבתי וגם היה לי מבטא".
אז הפכת לחלק מהקרטל.
"כן".
איך? לא עשית מספיק טעויות קודם? או שזו לא הייתה טעות.
"זו לא הייתה טעות, זהו".
ואת עובדת במערכת חוקים וכללים אחרים, שבהם זה היה הדבר הנכון.
"באיזשהו שלב הבנתי שם שמי שהכי חזק זה סוחרי הסמים, זה לא המשטרה. כאילו, יש קודם כול סוחרי סמים, מתחתם יש שופטים ומתחתם יש שוטרים. ומתחתם יש צבא, שזה לא תמיד נכון. אז ברגע שהבנתי את מערך הכוחות במקום שאני נמצאת בו, 'ברומא התנהג רומאי', אז הייתי רומאית".
הכלא בלה-פאס לא מנותק מהעיר. שרון ניהלה זוגיות עם ברון סמים בשם דסוטו, שהיה כלוא בסן פדרו בתנאי סוויטה מלכותית. "הכלא היה שייך לסוחר הסמים בדרגה הכי גבוהה שכרגע שנמצא בפנים", היא מסבירה. "הוא בעל הכסף, יש לו את הכי הרבה חיילים בחוץ. עשיתי מה שהייתי צריכה, אני לא מתביישת במה שעשיתי. עשיתי כל דבר שיכולתי לחשוב שיקדם אותי למקום טוב יותר. וזה היה חלק מזה. ואני גאה בזה, בעצמי, בכל מה שעשיתי". במקביל, היא ניהלה בכלא זוגיות עם אסירה אחרת, ניקי, בחורה טרנסית בת 19 מדרום אפריקה.
אבל גם היא, אני מניח, לא הייתה בעניין של בנות.
"ממש לא".
בשביל זה היא גם עשתה ניתוח.
"טרנסג'נדר, בדיוק. טרנסג'נדר".
אז את לא היית בעניין של בנות, היא הייתה לא בעניין של בנות.
"כן, זה רק מראה. אני חושבת שהאהבה היא מעבר למגדרים, מעבר לשפות, מעבר לדתות, מעבר לכל דבר. אתה מתאהב בבן אדם בגלל שהוא הבן אדם שאתה אוהב באותו רגע".
"את הילדה השארתי שם"
אחרי שנה בארץ, ניקי חזרה לדרום אפריקה. והשתיים מחוברות עד היום. "כשאני נכנסתי הייתי מבועתת, הייתי כל כך מפוחדת", משחזרת ניקי בשיחה מעבר לים. "ואני הייתי במערכת שבה כולם מדברים בשפה שאני לא מבינה טוב. ואז פגשתי את שרון, וזה היה הכי טוב. היא ניגשה אליי וחיבקה אותי ואמרה לי 'הכול יהיה בסדר, אל תתייחסי. הכול יהיה בסדר'. וכך היה, תראו איך אנחנו היום".
"אנחנו מצאנו שם את עצמנו ועיצבנו את כל מה שהפכנו להיות אחר כך אחת לשנייה", מוסיפה שרון לדבריה של ניקי. הן אימצו שם תינוקת אינדיאנית שאימא שלה, אסירה אחרת, לא רצתה לגדל.
"חיכיתי למכולת שמגיעה מבחוץ עם אחד הסוהרים", היא משחזרת. "והיה רעש נוראי, צעקות ובלגן. ואז באה אחת הסוהרות, שמה לי את התינוקת, בת חודש וחצי בערך, בידיים, עטופה בסדין לבן, ואמרה לי: 'תחזיקי אותה רגע, בסדר? יש לנו סיטואציה'.
"אני מחזיקה תינוקת, אימא שלה נרקומנית שלפני שהיא נכנסת אלינו לאגפים, היא צריכה לעבור גמילה, והסוהרות לא באו לקחת את התינוקת, כי אין לאן לקחת אותה, אין רווחה או משהו כזה. וזהו, פשוט התעלמו והתינוקת נשארה איתי. לא ידעתי איך קוראים לה, אז נתתי לה את השם שלה, קוראים לה איריס".
כששרון שוחרה על תנאי, היה ברור לה שהיא וניקי יימלטו מבוליביה, ושהיא לא יכולה לקחת את איריס, שהייתה כבר בת שלוש. "את הילדה השארתי שם. אני לא יודעת איך להסביר את זה. אין לי מושג איך עשיתי את זה. עשיתי את זה מהר. זה היה, אתה יודע, כמו גרזן. באתי לדוד של אימא שלה, שהוא בן המשפחה הנורמלי מכל המשפחה הזאת, שמתי לו אותה בידיים, אמרתי לו, אל תשאל שאלות. זהו, פשוט, תפסתי את ניקי והלכנו משם, כי אם הייתי נשארת עוד דקה, אני לא יודעת אם הייתי מסוגלת לעשות את זה".
דיברת איתה? אמרת לה שהולך לקרות משהו?
"לא, לא, לא אמרתי לה כלום. היא הייתה בת 3, היא לא מבינה כלום מזה".
"פיצוי על 4 שנים וחצי שישבתי בכלא"
עכשיו יוצא הסרט על סיפור חייה - "10 קילו קוקאין", שביים דורון ערן. הסרט צולם בגואטמלה, שם שיחזרו את כלא "מירפלורס" בתוך מבנה של בית הספר. "התברר שמי שהשכיר לנו את הלוקיישן ואת הקייטרינג, הוא בעצם ראש משפחת הפשע של העיר", סיפר הבמאי. "ברגע שלא מצא חן בעינינו האוכל, הוא התחיל 'לקנוס אותי'. כי דיברתי לא יפה, האוכל לא מצא חן בעיניי. אז כל יום עלה לי אלפיים דולר נוספים".
"אתה יודע איך אני מרגישה?", שואלת שרון, "30 שנה מחיי מתנקזים לערב אחד - לערב בכורת הסרט. הנה, זה לא קרה סתם. זה קרה אולי בשביל זה. זה שהסרט יוצא לאקרנים, ושבכלל הצלחתי לגרום לזה לקרות, זה הפיצוי על ארבע שנים וחצי שישבתי שם בכלא. שאולי, אולי, אולי אני אצליח לעזור לבן אדם אחד או שניים, לקחת את ההחלטה הנכונה ולהציל אותו מדברים לא טובים".
תחקיר: קוראל לייבו