"קוף זו חיית מחמד מחורבנת, הכי גרועה שיש", מפתיע אורי ליניאל. "ספציפית מין הקופים שבעיקר מגיע עכשיו לארץ – גנון ירוק – הוא בין הכי גרועים שיש, כי הם אגרסיביים ומעבירים מחלות. השמועות אומרות שזה המין שהעביר את האיידס לבני האדם".
קשה למצוא בימים אלה רגע פנוי ביומנים של ליניאל, בן רוזנברג ואדווה פרץ. יחד הם שלושת אנשי המפתח במאבק הקשה, והסמוי לרוב, בתופעת הברחות חיות הבר בישראל – ברחפן, בים וביבשה. במשרדי רשות הטבע והגנים מדברים עליהם כעל שלושת האנשים העסוקים ביותר ברשות כיום. הם שלושת הממונים ברשות על תחום הגידול הלא חוקי של חיות בר, וידיהם מלאות עבודה.
"יש בליץ בתקופה האחרונה, אף פעם לא הייתה כזו כמות", מודה רוזנברג כשאנחנו לבסוף פוגשים אותו במשרדו. "אני מניח שיש פה שתי סיבות: כנראה באמת הבריחו כמות מאוד גדולה של קופים ואריות. העניין השני זה כנראה כל סיפור הרשתות החברתיות והרעש שהן עושות לקהלים שאוהבים את זה", רוזנברג, מנהל האגף להגנה על החי והצומח, מבהיר: "הכמות הזאת, בתדירות הזו – לא היה כזה דבר".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
וליניאל, ראש תחום החזקת חיות בשביה, מוסיף: "מה שקרה בזמן האחרון הוא כנראה תולדה של מה שקורה במצרים ובירדן ושל המלחמה שמתנהלת פה, בעיקר בהיבט של ההסטה של גורמי הביטחון לנושאים אחרים. והינה באים גורמים עבריינים להגיד 'נה בעין' למדינה, 'אנחנו לא נביא קוף אחד, אנחנו נביא ארבעה אריות ו-20 קופים'. הם מגזימים כדי להראות לנו מה אנחנו שווים ומה הם שווים ו'וואללה, איזה מגניב אני'. מה שאני בא להגיד זה לא שזה קורה כי למישהו מאוד דחוף לגדל קוף".
"מצאנו חיתול של קוף – בלי הקוף"
נדמה שאין שבוע ללא כותרת חדשה – גל של תפיסות חיות בר שוטף את הארץ בקצב מסחרר: במושב במרכז הארץ איתרו בלשי מג"ב ופקחי רשות הטבע והגנים תנין, נחש אנקונדה, צפרדעים ארסיות ולטאות אקזוטיות, לצד צב ביצה מקומי שנלכד מהטבע; בנגב נתפסו קופים ואריות שהוברחו בגבולות מצרים וירדן והוחזקו בתנאים קשים, סובלים מפציעות חמורות; במקרה אחר נמצא קוף בכיתה בבית ספר בטייבה; ובאירוע רביעי התגלה קוף פצוע ליד מוסד רפואי בראשון לציון; רט"ג מדווחת על עלייה במספר התיקים שנפתחו בגין החזקה וסחר בלתי חוקיים בחיות בר – 39 תיקים בשנת 2024, לעומת 33 תיקים בשנת 2023 – וב-2025 צפוי המספר להיות גבוה בהרבה.
אנחנו אולי התחלנו לגלות את ממדי התופעה רק לאחרונה, אבל את רוזנברג, ליניאל ופרץ שום דבר בעולם הזה כבר לא יכול להפתיע. "לפני שנתיים וחצי היינו בצו חיפוש אצל עבריין שהיה מסונף לאחת ממשפחות הפשע. הכול אצלו היה מצולם במעגל סגור", מספר רוזנברג. "כנראה הוא ראה אותי עוד כשהנעתי את האוטו בצפון. בקיצור, הוא ידע שאנחנו באים אליו והעלים את הקוף. בסוף מצאנו ראיות. היה חיתול קקי של קוף, היה DNA. בהיבט המשפטי זה תיק סגור, וגם הוגש עכשיו כתב אישום. אבל את הקוף לא איתרנו עד עכשיו. אבל גם הוא, בסוף, בשיחת מסדרון בצד, אמר לי 'תקשיב, זה או בכלוב או שהוא מפרק לך את הבית'".
אז מה מוביל בכל זאת אנשים לגדל קוף או אריה בבית?
"אלה שני דברים, אני מניח: או אגו גברי – בקטע של המינים המסוכנים, האריות, הנחשים, התנינים, כי אלה מינים שמעידים על ה'גבריות' של מי שמחזיק אותם – או מצד שני זה המינים החמודים".
"היא חיה מהלייקים לסרטון עם הקוף"
"זה אולי לא טרי מהחודשים האחרונים, אבל כן מזהים עכשיו תופעה חדשה בעולם שלא יודעים עוד איך לאכול את אותה – הסחר ברשת באופן כללי, ובתוך כך תופעת הטיקטוקים או כל מיני רשתות חברתיות", מסביר ליניאל. "הינה סיפור אמיתי. היום אני יכול להיות דוגמנית סוג ז' ועל כל סרטון לקבל – אני לא באמת מבין בזה – נגיד 20 לייקים. ואז לעשות סרטון עם קוף ויש לי 2,000 לייקים. זה שווה לי? וואללה, שווה. אותה דוגמנית – וסליחה על הזלזול, זה אמיתי, אני ספציפית הייתי מול הגברת הזאת – גרה במגדל פאר, בת 22, לא עשתה כלום בחיים שלה. אין לה שום כישרונות, הכישרון היחיד שלה הוא שהיא הצליחה להתחבר עם עבריין שהביא לה קוף לכמה ימים והיא הצטלמה איתו. והיא חיה מהדבר הזה עכשיו! אני לא יודע כמה חודשים קדימה, אבל היא חיה מהלייקים, או לא יודע מה".
"הדבר הזה, הכסף הזה, זה מנוע הברחות מאוד-מאוד בעייתי שעכשיו אנחנו צריכים להתמודד איתו", מרחיב ליניאל. "יש גם גור האריות המפורסם אבו מאלכ. מה שקרה איתו הוא שקנו אותו – לא משנה מי ולא משנה בכמה – והעבירו אותו בין משפחות פשע כמו צעצוע, כדי להיות אבו עלי לרגע. כל עבריין כזה משלם לא יודע כמה, 5,000–6,000 שקל, אולי יותר, וכשנגמר הביזנס מתקשרים למשטרה ואומרים להם, 'שומעים, לכו לאוהל מספר 4'. במקרה האוהל הזה בדיוק נטוש ודואגים להשאיר שם את האריה המסכן הזה. ואז כולם חוגגים, 'וואי, איזה שוטרים מוצלחים. מצאנו שם אריה'. אתה מבין את הקטע?"
"עכשיו לך תצוד תנין בכנרת"
"אין אפשרות לגדל אריה במסגרת פרטית!", מבהיר רוזנברג את המובן מאליו, או לפחות מה שהיה נדמה ככזה, "פשוט אין! תחשוב, הגורים שתפסו לאחרונה הם עכשיו בני שלושה חודשים וכבר שוקלים 15 ק"ג. החיה הזאת מגיעה ליותר מ-200 ק"ג, זה טורף-על שעם כמות הבשר שהוא צורך אי אפשר לגדל אותו, גם לא באוהל בדרום".
"העובדה היא שחלק הולך וגדל של הקופים נזרקים ברחוב", מבקש ליניאל להוסיף. "כבר מצאנו כמה כאלו, קשורים לאיזה פח, או מטיילים על גג של בניין. וקוף זו גם לא חיה יקרה".
במילים אחרות, כל בעלי החיים המסכנים האלה במקרה הטוב מגיעים בסופו של דבר אליכם, ודרככם לאיזשהו גן חיות, ובמקרה הפחות טוב מסיימים את חייהם בדרך עצובה מאוד.
"זה עוד לא המקרה הפחות טוב. המקרה הפחות טוב הוא למשל הוא תנין שתפסנו, וזה עוד תנין 'מעפן' – תנין יאור, שמבחינת הטבע פה בארץ יכול לחיות – זו חיה אגרסיבית מאוד. והמקרה הגרוע באמת הוא שהם ישחררו אותו בירדן. ואז גם תהיה לנו תקרית בין-לאומית, כי הוא יאכל איזה ירדני או ישראלי. זה התרחיש הגרוע. או שתמצא תנין בכנרת. ולך עכשיו תצוד תנין בכנרת. אלה תרחישים שהם לא מאוד מופרכים, כי אותו חמור שהחזיק תנין בבית, סליחה על השפה, באיזשהו שלב, אני רוצה לקוות, יבין שהגיגית שלו קטנה מדי לתנין כזה, הבשר יקר מדי, וכשהוא כבר יהיה גדול אף אחד כנראה לא ירצה יותר לקנות את החיה הזו. כל חיה כזו היא אקססורי לרגע".
"באיזשהו שלב מישהו ילשין עליך"
בשלב הזה מצטרפת לשיחה הפקחית אדווה פרץ, למעשה הפקחית היחידה ברט"ג בתחום הזה. האיחור, היא מסבירה, הוא תוצאה של שטף המידע שהיא נאלצת להתמודד איתו מהבוקר – ומתנצלת מראש שעוד מעט כנראה תיאלץ שוב לנטוש, כדי להתמודד עם עומס העבודה. "אני עוקבת כל הזמן אחרי הקופים והאריות ברשת החברתית", היא מסבירה. "בדובאי הם ממש מגדלים אותם. יש להם אחוזות עם מתקנים, הכסף לא חסר, ושם בניגוד אלינו זה חוקי".
"מה שקורה פה בארץ זה איזשהו רצון לחקות את כל מה שקורה באמירויות. יש גם רצון של אנשים להראות שהם גברים והצליחו למרות הכול להבריח פנימה חיות. ובסופו של דבר זה מגיע גם לצרכנים – שהם, אתה יודע, אנשים נורמטיביים. אני גם רואה הרבה תגובות של ישראלים, 'תביא לי', 'אני רוצה לקנות', 'כמה זה עולה?' זה בעיקר נכון לקופים".
"הקופים והאריות שכל כך מדברים עליהם, בעינינו מייצגים בעיה. הם עצמם פחות הבעיה", מחדדת פרץ, עובדת הרשות כבר יותר מ-20 שנה, שלוש מהן בתפקידה הנוכחי. "הרי אתה תגדל אותו ובאיזשהו שלב מישהו ילשין עליך. זה יקרה בארץ הקטנה שלנו. תאמין לי שהרבה יותר מדאיג זה לטאת כוח נדירה, תנינים, נחשים ארסיים או למשל צבים של מים מתוקים".
ואם כבר לטאות כוח, החבר'ה נזכרים באחת מהתפיסות היותר משעשעות שנקלעו אליהן. "יום אחד הגענו לראשון לציון. בלי להזכיר שמות, אחד שהשתחרר אחרי רצח, עם אזיק אלקטרוני", מתחיל רוזנברג לספר, "הגענו אליו הביתה מהר, הוצאנו משם טנדר ועגלה מלאים בבעלי חיים, כולל לטאה ארסית שיש מעטות כמותה בעולם. סיימנו את צו החיפוש – אגב, איש מאוד נעים הליכות – ישבנו אצלו בגינה כדי לגבות ממנו עדות, להחתים על הטפסים, ותחשבו שזה באמצע שכונת מגורים בראשון. ברחוב, צמוד לבית עמוד טלפון ישן מעץ. בעודנו יושבים אנחנו מסתכלים רגע למעלה ורואים לטאת כוח ענקית".
"גם אני הייתי שם", מציין ליניאל. "היה שם שוטר שלא בא מעולם בעלי החיים. הוא יושב וחוקר את הבן אדם ולא מבין למה כולנו בוהים בעמוד הטלפון". ורוזנברג מוסיף: "שאלנו את בעל הבית מה הקטע. אז הוא אמר, 'כן, הא. כבר שכחתי, זה ברח לפני שבוע'". ופרץ מעירה לסיום: "השוטרים היו בשוק שהצלחנו לתפוס ולהוריד אותה מהעמוד. העבירו את הכוח אליי והיא חרבנה עליי".
"הכשה קטנה ואתה מת, אין נסיוב"
ומה קורה כשאתה צריך להתמודד עם נחש ארסי? עם כל הכבוד לסיטואציות המצחיקות שמזמנת העבודה, הם מבקשים להזכיר שלפעמים העבודה שלהם היא גם עניין שכרוך בהצלת חיים של ממש. "בעקבות מידע מודיעיני הגענו לבית בירושלים ובו מצאנו נחשים ארסיים נדירים מאוד בתוך ארון בגדים", מספרת פרץ. "אני הוצאתי אותם מהארון ולא הבנתי מה אני רואה. לקחנו אותם לזיהוי אצל מומחה ורק אז הבנו שהנחשים האלה מאוד-מאוד ארסיים. הכשה קטנה ואתה מת. בארץ יש לנו נסיובים רק לשני מיני הנחשים הארסיים המוכרים בישראל. אם הנחש היה בורח, הולך לשכנים ומכיש שם ילד, הילד לא היה שורד".
אגב נחשים, הם יכולים לספק לפעמים גם זווית הסתכלות משעשעת. "לא מזמן היינו בצו חיפוש באיזה מושב במרכז והיה שם נחש אנקונדה של מטר וחצי. הוא גם הוא עצבני באותו רגע כי הוא בדיוק עבר נשל (השיל את עורו – י"כ), וזה מין מאוד תוקפני. יש איזשהו חוק בלתי כתוב שאם שלושתנו נגיע לאירוע ויש שם אנקונדה, כולם מתחילים לריב מי ילכוד את הנחש. בסוף אני לכדתי אותו. האכלתי אותו, הפקח שהיה איתנו כבר היה מוכן עם הציוד, וכל השוטרים מסביב בשוק מהסיטואציה. אני בשיא הריכוז ואז עבר שם ג'וק – ואני קפצתי את חיי".
"הצב עלה הרבה, אז השופט התחשב"
החזקה אסורה של בעל חיים היא לפני הכול חטא מוסרי כלפי בעל החיים עצמו, היא גם עלולה להעמיד בסכנה של ממש את בני האדם שמסביב – אבל יש מקרים שהכנסה ארצה של בעל חיים, במיוחד אם הוא נדיר מאוד וזר מאוד למערכת האקולוגית בארץ, עלולה לטמון סכנה פוטנציאלית גדולה מכפי שאפשר לשער, כפי שמסביר ליניאל: "לפני שנה פלוס-מינוס הגיע לישראל – וזה בעיניי נורא הרבה יותר מכל הסיפור של האריות והקופים – צב גלאפגוס. פעם שמעת על החיה הזו? יש רק אי אחד בגלאפגוס ושם הם חיים. זו חיה בסופר-דופר-של-ההכחדה-הקריטית-שבעולם. בודדות בעולם המדינות שהגיעה אליהן הברחה כזאת, שיכולות 'להתהדר' בדבר הזה. אבל, שמע, זה מפחיד – זה אומר שמישהו פה פגע פגיעה מאוד-מאוד גדולה בשמירה על הטבע, ברמה העולמית כבר, לא רק הישראלית".
מה עושים עם חיה כזו נדירה?
"מרוב שהוא נדיר ולא הבנו איך נפל בידינו כזה דבר החזקנו אותו בסודי-סודות בגן חיות, מאחורי הקלעים. לא הרשינו לצלם. העובדים אפילו לא ידעו שיש שם צב, חוץ משני מטפלים שהיו אחראים לשלומו. אחר כך הטסנו אותו לחו"ל, לגרעין רבייה, על חשבון מדינת ישראל".
"מה שעצוב באמת הוא העונש שאותו אחד שהבריח את הצב קיבל", מוסיף ליניאל. "עורכת הדין אפילו התביישה לספר לי – הוא קיבל 5,000 שקל קנס, בלי יום אחד בכלא. למה עונש כזה? כי הצב עלה לו הרבה כסף, אז השופט התחשב. הוא אמר לשופט שהוא גר ברחוב, למרות שאנחנו היינו אצלו בבית, ועוד בזמן שהוא בכלל טס למדגסקר והיה מעורב בהברחה של מינים אחרים. יפה לבן אדם שגר ברחוב לטוס למדגסקר ולחברה שלו בתאילנד ארבע פעמים בשנה".
הרכב שהבריח תוכים, זהב וגם נשק
אתם מגרדים רק את קצה הקרחון של התופעה, אמרתם בעצמכם. כמה אתם חיים את התסכול?
ליניאל: "כל הזמן. פה בארץ אנחנו המון מאחור. מדינת ישראל לא הבינה שיש לדבר הזה משמעות עמוקה יותר. עוד לא קלטו פה שמבריח של סמים, מבריח של נשק, הוא גם מבריח של בעלי חיים. לפני שנה בערך קיבלנו מידע מאחד ממעברי הגבול על הברחה של תוכים ברכב דיפלומטי. עד שקיבלנו אישור לבדוק את הרכב – ולרוב משרד החוץ פוסל דבר כזה – היו שם כמה קילוגרמים טובים של זהב ונשקים. זה רק מראה לך שאנשים האלה הם אותם אנשים, אותן רשתות של הברחות. יש לנו רשת של זוחלים שראש הרשת הוא אדם שישב בכלא על הברחת סמים, ופשוט לקח את הידע והעביר אותו לעולם שהוא הרבה יותר קל, בעלי חיים, כי ישראל עוד לא נכנסה אליו עד הסוף מבחינת אכיפה.
"מעברי הגבול לא מוכוונים להברחות של בעלי חיים. זה אומר שמכשירי הרנטגן לא מכוילים נכון, למשל. היום אם תשים אקדח במזוודה שלך, גם אם הבודק בדיוק ינמנם, זה יציף לו את זה, כי תהיה שם אזעקה או וואטאבר. אצל בעלי חיים אין דברים כאלה. אין לנו נציג קבוע שיושב במעברי גבול, בשונה ממדינות אחרות. והביזור של הסמכויות בטיפול בחיות בר הוא מאוד-מאוד גדול. המכס מעורב, וגם השירותים הווטרינריים, וכמובן גם אנחנו ברשות. במדינות אחרות, לפחות באירופה, המכס יודע לתכלל את כל הדבר הזה".
"אתן לך סתם בוקר טיפוסי לאחרונה – היו שתי הברחות בגשר אלנבי", מספר ליניאל. "אדווה בצו חיפוש של טריגוניים (דגים נדירים – י"כ), ואני מתעסק עם אדם שמכר איזו פרווה של נמר, ובאותו יום גם ביקורת בפינת חי שהיו איתה בעיות. ותוך כדי אנחנו מקבלים מידע על קוף שמסתובב לו ביער. וזה בוקר אחד, כשיש שלושה אנשים שעוסקים בזה בכל הארץ".
"אני בטרלול מהבוקר של סרטונים שאני מקבלת, מנסה באמת לרכז את כל הסרטונים ולהבין מה בכלל קורה פה", מספרת פרץ על המקרה מהזווית שלה. "ואחרי זה באמת אנחנו רוצים לרדת לעומק הדבר. זה כל הטיקטוקים שמועברים, או בן אדם שראה קוף, צילם ושלח לנו. אנחנו בסיטואציה שאנשים כבר רואים קופים ברחובות. ואז אתה צריך לנסות לתאם פקחים שילכו וילכדו את הקוף הזה ולתאם וטרינר שיבוא וייתן בו חץ הרדמה. וזה עוד מלא-מלא תיקים שאני עוסקת בהם, בלי שום קשר לקופים. העבודה הזו היא 24/7".
"הינה דוגמה חיה מעכשיו על קוף שנראה בכוכב יאיר", מבקשת פרץ להדגים ומציגה בזמן אמת את המתרחש על צג הטלפון. "ולפני שעתיים, פנייה על קוף בטייבה. זה כבר ישן. ואולי זה בכלל אותו קוף. אני נכנסת לערוץ עצמו ומנסה להוציא פרטים מזהים, לראות אם יש לי איכשהו להגיע לאיש עצמו. במקרה הזה זה קצת קשה, אבל יש מספר רכב".
"כמה רוע, זה שובר אותי נפשית"
"בוא תסתכל על התכתבויות שלי ושל אדווה", אומר רוזנברג ומושיט את הטלפון שלו. נדמה שהם ממש כמהים להציג כמה קשה וסבוכה המלאכה שלהם בימים האלה. על הצג אין-ספור סרטונים, כולם מהשבועות האחרונים. "יש לך פה ביצים שאספנו, ותנינים, ואיזה פייק של ג'ירפה – כי גם לברור את המוץ מהחיטה זה לא פשוט – ואתה רואה מלא קופים. והרוב זה תפיסות של אדווה".
"אם להשוות את זה לעולם של הסמים, אז זה די קל", אומרת פרץ עצמה. "את הסמים לא צריך להאכיל. והם גם לא ינשכו אותך. וקוף גם אי אפשר פשוט לשלוח לאיזה מחסן, צריך למצוא לו מקום עכשיו. לפעמים אנחנו גם עוברים הכשרות לחיות מסוימות. ואלה לא חיות שאנחנו מכירים פה בארץ. למשל, עברנו עכשיו הכשרה כזו לטריגונים. אחרי שמצאת לחיה מקום מתחיל שלב ההובלה. עכשיו, אני בן אדם אחד, כן? אני לוקחת את האריות ומעבירה אותם לפינת חי, מוודאת שהם באמת הגיעו למקום נכון, חוזרת ועושה את כל את מה שצריך לעשות מבחינת מעקב ורואה שהם בסדר. ואז צריך לחזור ל'בעל השמחה', להזמין אותו לחקירה, ואז אני מנהלת את התיק מההתחלה שלו ועד הסוף".
"בזמן האחרון היו ממש המון הובלות של קופים, והדבר המחריד הוא התנאים. הם הגיעו עם השרשראות וכל הדבר הזה – ואני יודעת שזו השוואה נוראית – אבל היה שלב שהתחלתי לבכות, כי כאילו לא יכולתי שלא להקביל את זה לחטופים שלנו. כמה רוע יש לאנשים? כמה אפשר להתעלל ולעשות דברים כאלה? אני פשוט מוצפת. היה שלב שאמרתי לעצמי, 'די, אני לא יכולה לראות יותר קופים. זה שובר אותי נפשית'. הם מגיעים עם שברים פתוחים, שברים באגן, בלי שיניים, בתת-תזונה. אם הם רואים איזשהו ירק אתה רואה אותם באטרף, וזה לא דבר רגיל".
"הם בעיקר שבורים נפשית", מעיר ליניאל. "לא נעים, אבל אריה זה חתול די אהבל בסוף. לעומתו קוף הוא חיה מאוד-מאוד מורכבת. אתה רואה עליו שהוא שבור נפשית, אתה ממש רואה את זה". לא נעים להגיד, אך נראה שגם שלושת אנשי הפיקוח מעט שבורים מהמצב: "ביום שישי אחד בלילה הגיע אליי מידע על גור אריות", מספרת פרץ. "הוא היה מאוד מאוד קטן. באתי לקחת אותו מתחנת המשטרה. איך שהרמתי אותו ושמתי אותו באוטו הוא פשוט נרדם. זה מאוד לא ברור שחיית בר תתנהג כך ברכב. הוא ישן לילה שלם, לא רציתי לטרטר אותו, את המסכן, וישר לקחת אותו לפינת חי, אז השארתי אותו אצלי בבית כל הלילה. התפקיד הזה תמיד יפתיע אותנו, לא משנה איך נסובב את זה".
לפניות לכתב: yoghevk@n12.tv