"קטאר נהנית ממצבי כאוס ומרוויחה מהם", אומרת ד"ר מורן זגה, אחרי שהמסכה של האמירות – או לפחות אחת מהן – נקרעה השבוע: מסמכי "קשר הטרור" שנחשפו ב"מהדורה המרכזית" מעידים על חלקה של המדינה הקטנה ב"ציר הרשע" שפעל ועדיין פועל נגד ישראל, על הסיכום ל"תמיכה כספית חשאית" בחמאס ובארגונים נוספים, על פגישת החירום שנועדה לסכל את "תוכנית המאה" של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ – ועל הדלת הפתוחה שזכו לה ראשי ארגון הטרור חמאס.
מקריאת אותם מסמכים קשה לדמיין שבתוך זמן קצר תהפוך קטאר למתווכת בין ישראל לחמאס, שזוכה לשבחים ולמעמד בין-לאומי מפתיע. אומנם הפרסום גרר תגובה נזעמת ודיפלומטית פחות מקטאר, שבמקביל מנסה לתווך לעסקת חטופים נוספת ומפעילה לחץ על חמאס, אך הפרטים שנחשפו העלו מחדש את שאלת המניע: מה מנסה האמירות הקטנה להשיג – ועל חשבון מי? מה ה"אנד-גיים" של המדינה העשירה והשנויה במחלוקת?
"עד היום אין ברשותנו 'ראיית זהב' לכך שקטאר מימנה את הזרוע הצבאית של חמאס או ידעה מראש על 7 באוקטובר – הוכחה כזאת יכולה להיות משנה-משחק משמעותי ביחסים עם ישראל", מדגישה ד"ר זגה, חוקרת מדינות המפרץ מאוניברסיטת חיפה, בעקבות החשיפה. "הרושם המרכזי שמתקבל הוא שקטאר הייתה עסוקה בביצור עמדת מונופול והובלה בהשפעה על רצועת עזה לצורך מיצובה כמתווכת המרכזית בין ישראל לחמאס. לשם כך הקשר עם ישראל היה חשוב לה לא פחות, והיא פעלה לפתח ערוצי דיאלוג אפקטיביים עם ההנהגה והממסד בישראל, ולכן שווה לבדוק אם וכמה הייתה ישראל מודעת למימון הצבאי".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"בתקופה המדוברת, כידוע, נתפס חמאס כנכס עבור ממשלת ישראל", מזכירה החוקרת. "אם נכונה הכוונה המיוחסת לקטאר לממן ישירות את הזרוע הצבאית של חמאס, ובפרט כלי נשק חם עבורו, הרי שאפשר ללמוד על כך שקטאר הייתה נחושה להשיג את התמיכה המלאה של ארגון הטרור על חשבון מצרים, והדרך שלה לעשות זאת היא אמצעים כלכליים".
Statement from the International Media Office of the State of Qatar in response to fabricated reports in Israeli media.https://t.co/qwUAmwXQ5w pic.twitter.com/k0jO5kJ3Lo
— Qatar's International Media Office (@IMO_Qatar) June 9, 2025
"עושה את העבודה המלוכלכת מול 'הרעים'"
"אחת הטקטיקות הידועות של קטאר לצורך הרחבת השפעתה והעמקתה במוקדי שלטון זרים היא זיהוי אנשים חשובים, למידת הפרופיל שלהם ופיתוים באמצעות מידע, גישה או כסף", מציינת ד"ר זגה. "זה עובד כך היום עם וושינגטון, וזה עבד כך גם עם ירושלים, לצערנו הרב. המטרה לרוב היא ליצור מעגלי מודיעין ותמיכה בנקודות קריטיות שיכולות להשפיע על האינטרסים של קטאר בהווה או בעתיד. ברמה הגבוהה יותר המטרה היא להקים ערוצים אישיים, שבסופו של דבר יכולים להיות אפקטיביים ולחולל שינוי לפי הצרכים האמירות בצמתים חשובים".
לדבריה, "בכל פעם שקטאר אינה 'שולטת' מספיק על גורם זר, היא מנסה לפתור זאת באמצעות מימון צבאי – ראינו זאת בלבנון, בלוב וייתכן שגם בעזה". ועל כך אפשר להוסיף את האינטרסים העסקיים המתפתחים של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ במזרח התיכון, שכוללים גם פרויקטים עסקיים בקטאר עצמה, כגון אתר נופש עם גישה לחוף פרטי. הכסף הקטארי, מהסוג שזרם גם לעזה, מכתיב אינטרסים שונים – ומאפשר ליצואנית הנפט לשחק בכמה מגרשים במקביל.
בצל פרשת קטארגייט טען ראש הממשלה בנימין נתניהו כי קטאר היא "מדינה מורכבת" ולא מדינת אויב. ד"ר זגה מציעה הסבר למה שעומד מאחורי האמירה הזו: "כמו שקטאר 'משתמשת' בישראל לצרכים ולמטרות שלה כדי להרחיב את השפעתה, כך ישראל 'השתמשה' ועדיין 'משתמשת' בה לצורך האינטרסים שלה. בגלל ההשפעה האדירה שלה במזרח התיכון בכלל, קשה להתעלם מנוכחותה ולהחרים אותה. בידודה של קטאר עלול לסגור בפנינו הרבה דלתות ואפשרויות לצמצום עימותים באזור, בהיותה מתווכת מרכזית ומדינה שמסוגלת לעשות את 'העבודה המלוכלכת' ולדבר עם האנשים הרעים".
ראיה לכך אפשר למצוא במתח הפנימי שמבצבץ בימים אלה בחמאס: מקורות בארגון הטרור העזתי אמרו לאחרונה ל-N12 כי משבר חריף פרץ בין שורותיו, וליתר דיוק בין הזרוע הצבאית שבעזה ובין הלשכה המדינית שבקטאר. הקרע התחיל לאחר שחרור החייל הישראלי-אמריקני עידן אלכסנדר והגיע לשיאו כאשר הזרוע הצבאית בעזה ניתקה לחלוטין את הקשר עם הנהגת חמאס חוץ.
קטאר, כך לפי אותם מקורות, הפעילה לחץ כבד על ח'ליל אל-חיה, שעומד בראש משלחת המו"מ של חמאס, כדי שישחרר את אלכסנדר לאות "מחווה של רצון טוב" כלפי האמריקנים. למרות התנגדות הזרוע הצבאית נכנע אל-חיה ללחץ הקטארי – סימן נוסף לכוחה ולהשפעתה של המדינה הקטנה והעשירה.
קטאר, שלפי הגילויים בפרשת קטארגייט ניסתה לדחוק את מצרים ואף להכפישה, משדרת כלפי חוץ, במקביל, חזית משותפת: שתי המתווכות אף פרסמו לאחרונה הודעה יחד, ובה התפארו ב"מאמצים האינטנסיביים המשותפים לקירוב עמדות ולגישור על הפערים המהותיים כדי להגיע לידי הסכם הפסקת אש ברצועת עזה".
הפגישה המסתורית והאור הירוק להפלת משטר
במשחק השחמט המורכב של המזרח התיכון ניצבת לה קטאר כשחקנית שמפתיעה את יריביה שוב ושוב. אם רוצים להבין את אופן הפעולה שלה במזרח התיכון, ד"ר שאול ינאי, מומחה למדינות המפרץ הפרסי מהפורום לחשיבה אזורית, ממליץ לשוב חצי שנה אחורה. "באמצע נובמבר 2024 טס אמיר קטאר תמים בן חמד אל-ת'אני לאיסטנבול כדי להיפגש עם ארדואן", הוא מספר. "זו פגישה שלא היה לה שום קונטקסט קודם לכן, אף אחד לא יודע למה הם נפגשו ומה עתיד לקרות בעקבות אותה פגישה".
"גם התקשורת הטורקית וזו הקטארית הוציאו משהו אנמי, ש'הם נפגשו ודנו ביחסים בין שתי המדינות'. אבל בפגישה הזו הדיון היה על אם לתת אור ירוק לקבוצה של ג'יהאדיסטים להפיל את משטר אסד בסוריה או לא. ההחלטה הייתה לתת להם לעשות זאת", מספר ינאי. "הקבוצה של אל-ג'ולאני, עוד מימיה תחת השם ג'בהת א-נוסרה ב-2010, נשענת בכבדות על מימון מקטאר בחסות טורקיה. המשטר הסורי הוא לא רק בעל ברית, הוא אבן הפינה של המדיניות האיראנית במזרח התיכון. ופה קטאר, שהיא בעלת ברית של איראן – גם במפרץ וגם בעזה – יוצאת נגד האינטרס החשוב ביותר של טהראן במזרח התיכון – סוריה. עשרות אלפי לוחמים שאומנו בידי הטורקים, חומשו בידי הטורקים ואומנו במשך יותר מ-13 שנה גם בידי הקטארים, עשרות מיליארדי דולרים – יוצאים למתקפה שמשנה את פני המזרח התיכון, כלומר מפילה את משטר אסד ומכוננת סדר חדש במדינה הקרועה".
ינאי מרחיב על חשיבות הצעד המפתיע: "קטאר היא בת ברית של איראן ועזה במפרץ, אפילו בהתאחדות חכמי ההלכה בהתאחדות האיסלאמית העולמית, שהוקמה כקונטרה לערב הסעודית. הן גם חולקות שדה גז, וקטאר משמשת גם כבנק הפרטי של איראן במסגרת כל הסנקציות הבין-לאומיות. אבל הינה בצד השני של המזרח התיכון קטאר פוגעת באינטרס החיוני ביותר של איראן במזרח התיכון – סוריה.
"המורכבות הזאת יצרה מציאות של מושגים חדשים: נובמבר מראה כמה קטאר משחקת את המשחק של עצמה בלבד. היא יכולה להיות ידידה של חמאס נגד ישראל ואז לדפוק את חמאס עד הסוף אם האינטרס שלה מול ארצות הברית מחייב. היא יכולה להיות ידידה של איראן ואז לתקוע לה סכין בגב מעל אדמת סוריה. היא משתפת פעולה עם טורקיה בלוב כשהיא תומכת באחד מהפלגים שם, ומצד שני בסודאן היא משתפת פעולה עם איראן נגד ערב הסעודית. אנחנו מדברים על תופעה ייחודית לא רק במזרח התיכון אלא גם בעולם כולו. השאלה עכשיו היא מה היא רוצה".
"יש שתי מעצמות שמגינות עליה"
ינאי טוען כי התשובה לשאלה על כוונותיה של קטאר נעוצה בחשיבה השבטית, שגם טריליוני דולרים של נפט וגז לא מצליחים לקעקע. "המזרח התיכון עשוי שבטים, בכל מקום אתה רואה את השבטים נלחמים. בתימן, בלוב, בסודאן, בעיראק, בסוריה או בלבנון. המדינות מנסות להכיל את השבטים, אבל בכל מקום זה נכשל. מדינות המפרץ השבטיות – מכווית ועד עומאן – מבוססות כולן על שבטים שעשו את ההפך והכילו את המדינה. מבחינתם המדינה היא בסך הכול מסגרת יפה לאינטרסים של השבט. ומה האינטרס של השבט? תמיד לשרוד. האמירה השבטית המפורסמת, שקיימת אלפי שנים, אומרת 'אני והמשפחה שלי נגד החמולה שלי. אני והחמולה שלי נגד השבט שלי. השבט שלי נגד כל שאר העולם'. יש פה סולידריות אורגנית שמתחילה בנאמנות כזאת ונגמרת בנאמנות כזאת. כל המדיניות של השבטים נועדה למנוע את השתלטות המדינה".
"ולכן כשב-1995 הדיח השליט חמד אל-ת'אני את אביו בעיצומם של טיפולים רפואיים שעבר האב – כש-25 שנה קודם לכן עזר אותו חמד לאבא שלו להדיח את סבא שלו – זה הרגיז מאוד את המדינות השבטיות האחרות, ובמיוחד את ערב הסעודית, ולכן החליטו להפיל את אל-ת'אני", מזכיר ינאי. "הוא הבין אז שהשלטון שלו, המשפחה שלו והשבט שלו בסכנה, ויכולים פשוט להדיח אותם ולהחליף אותם במישהו אחר.
"מכאן התחילה דרך שבה הקטארים מעצבים דיפלומטיה של עוצמה רכה. הם שאלו את עצמם איך הם כמדינה קטנה יכולים להתמודד עם מדינה ענקית כמו ערב הסעודית, שיש לה גיבוי מאיחוד האמירויות, ממצרים ומעומאן. התשובה הייתה הגיונית: בעולם המודרני הכוח לא נמדד ביכולת הצבאית, בגודל האוכלוסייה או בשטח המדינה. הכוח הוא בידי מי שיכול להניע תהליכים ועל הדרך לקבל את החסות של המעצמות החשובות. אחד מהדברים שעשתה קטאר הוא שעל חשבונה היא השקיעה הרבה מאוד מיליארדי דולרים ובנתה בשטחה את בסיס חיל האוויר האמריקני הגדול ביותר במזרח התיכון. במקביל היא פיתחה את שדה הגז עם איראן, שמעניקה לה מחצית מההכנסות – עשרות מיליארדים בשנה. כלומר יש לנו שתי מעצמות, אחת אזורית ואחת עולמית, שמגינות על דוחא".
ואחרי כל זה, איך זה שכל האינטרסים הגלובליים מתנקזים בסופו של דבר לאינטרס מקומי מאוד? "האמצעים חשובים, אבל הם מובילים למטרה", מחדד ינאי. "הם 'קנו' הרבה מאוד חברי קונגרס אמריקנים, ויש גם חברי פרלמנט אירופיים על הפיירול שלהם, למה כל זה? יש להם ראייה אסטרטגית של 10–15 שנה קדימה. הם זורעים בכל רגע נתון את התומכים שלהם או את אלה שכבולים להם ומקבלים עבורם כסף בעתיד".
"יכולה להפסיק לתמוך בחמאס מחר"
"לקטאר יש אסטרטגיה ארוכת טווח של יצירת שלוש שכבות הגנה", מסבירה ד"ר זגה. "השכבה הראשונה היא תעודת ביטוח גלובלית, ולשם כך היא רוקמת קשרים חשובים מאוד, אסטרטגיים מאוד, עם מדינות חשובות מאוד בעולם, ובהן ארצות הברית, גרמניה ובריטניה. היא יוצרת ממש קשרי תלות, קשרים כאלה שאחר כך המדינות האלה כמעט שלא יכולות להסתדר בלעדיה. היא עושה את זה בשני כלים מרכזיים, שהופכים אותה כמעט לבלתי ניתנת להחלפה. האחד הוא מאגרי הגז שלה – יש לה מאגר הגז השלישי בגודלו בעולם אחרי רוסיה ואיראן, מה שהופך אותה למאוד אטרקטיבית. השני הוא התיווך. זה הופך אותה לשחקנית שעושה את המלאכה המלוכלכת בשביל מדינות אחרות. השכבה השנייה היא שכבת ההגנה האזורית, והיא עושה את זה על ידי התקרבות לאויבים פוטנציאליים – חמאס, האיסלאם הקיצוני בכלל ואיראן".
וההתקרבות הזו, מדגישה ד"ר זגה, יכולה להשתנות בן רגע. "זו מדינה שיכולה להיכנס לסכסוכים עם השכנות שלה. למשל, החרם עליה נמשך שלוש וחצי שנים. היא יכולה מחר לעזוב את התמיכה שלה בחמאס ולתמוך בכוח אחר, איסלאמיסטי או לא. זה מתאפשר לה בזכות שכבת ההגנה הזו שהיא יוצרת לעצמה בכך שהיא שומרת את האויבים שלה קרוב אליה. אין לה צבא, אין לה עומק אסטרטגי, אז היא מחבקת את האיום.
"שכבת ההגנה השלישית היא גם אזורית וגם גלובלית: קטאר שולחת שורשים עמוקים לדעת הקהל. אם אלה מכוני מחקר בוושינגטון ומימון קמפוסים בארצות הברית ואם זה דרך אל-ג'זירה והפנייה לרחוב הערבי, שמאוד-מאוד חשוב לה. בתוך דעת הקהל היא מודעת לכך שיש תחומים מסוימים שבהם היא נתונה לביקורת. היא סופגת את זה, וזה בסדר, אבל היא שולחת שורשים כל כך עמוקים בדעת הקהל, שזה הופך לתעודת ביטוח ליום שתצטרך להשתמש בהם בשביל להפנות את האש ממנה והלאה. אם היא תרצה להסיט אותה למקום אחר, היא תוכל להשתמש בזה. זה הזיקוק של האנד-גיים שהיא רוצה להיות. אז מה קטאר רוצה להיות? היא רוצה להיות מדינה מאוד-מאוד חזקה, שהחוזק שלה לא נשען על כוח צבאי".
היא כבר לא השיגה את המטרה הזאת?
"קטאר במקום מאוד מתקדם בדרך, אבל היא כל הזמן פועלת להבטיח שהחוטים האלה שהיא רוקמת עם כל אחת מהשכבות יהיו יותר חזקים, יהיו מהודקים, ושלא יהיה אפשרי לפרום אותם. לדוגמה, עד 2022 הקשר בין קטאר לארצות הברית היה קשר אסטרטגי חשוב. וושינגטון נשענה על דוחא במידע מודיעין ובבסיס הצבאי האמריקני שבתחומה. באותה שנה החליט נשיא ארה"ב ג'ו ביידן שזו שותפה אסטרטגית מספיק קרובה כדי להעניק לה מעמד רשמי של 'בת ברית שאינה חברה בנאט"ו', מה שמאפשר לדוחא שיתוף מודיעיני גדול יותר עם המעצמה הגדולה בעולם וגם יכולות רכש ביטחוני יותר מורחבות. זה מה שהיא עושה עכשיו, היא מנסה להדק את הקשרים שלה קצת יותר. בקשרים האלה יש דברים שיכולים להתערער. למשל, אם חמאס ימצא עצמו מחוץ לפוליטיקה הפלסטינית או האזורית, היא צריכה למצוא לה תעודת ביטוח אחרת כדי להמשיך להיות מדינה רלוונטית, מדינה חשובה ומדינה משפיעה באזור, ואז היא תיצמד לאיזשהו כוח אחר. כלומר, היא כל הזמן מנסה לשחק בתוך אותם חוטים".
איך הפעולות שלה מול ישראל מתקשרות לתמונה הרחבה הזו?
"אחד האיומים הגדולים של ישראל על קטאר הוא השימוש ביכולת צבאית. זה הפחד הגדול שלה, שמחר ישראל תבוא ותבצע חיסולים בשטחה, שתאיים עליה במקלות צבאיים. אחד מההישגים הראשונים שהשיגה קטאר במשא ומתן בעניין החטופים הוא ההבטחה שישראל לא תבצע חיסולים בשטחה. לכן בשנייה שאיסמאעיל הנייה יצא משם והגיע לאיראן, שם תקפו אותו. ברור שטכנית היה אפשר לעשות את זה על אדמת קטאר, אבל החיסול בוצע באיראן. אבל מה שאני עונה לך עכשיו רלוונטי לעידן של אחרי 7 באוקטובר, אז התחזק הרצון של האמירות להיות מדינה חשובה משפיעה. ולכן אם ישאלו אותי מחר מה אפשר לעשות בשביל לערער אותה טיפה או לשנות את המדיניות שלה, התשובה היא להפוך אותה ללא רלוונטית בפוליטיקה האזורית. ישראל הופכת אותה לרלוונטית כי בישראל קורים כל הדברים המעניינים. קטאר פורחת בכאוס. אם יש כאוס, היא נכנסת לתפקיד המתווכת".
וכפי שנחשף במסמכי "קשר הטרור", לקטאר היה חלק נכבד בחיזוק האיומים על ישראל, גם מחזיתות אחרות. "קטאר מימנה גם את צבא לבנון החל מסוף 2020. אני מאמינה שיש קשר בין כל הנקודות הללו, אבל לא לצורך יצירת 'טבעת אש' אלא לצורך חזרה לרלוונטיות", טוענת זגה.
"הסכמי אברהם חוללו שינוי וערערו את חוקי המשחק לשחקניות שלא היו חלק מההסכמים. עבור קטאר זה היה ערעור של הרלוונטיות שלה, המעמד שלה והחשיבות שלה, מביטה מהצד בעלייה לגדולה של איחוד האמירויות ובחרין באזור ובעולם. לכן דוחא פעלה מאז בנחישות יתר כדי לבצר שחקנים אחרים שיחזירו את הרלוונטיות שלה: היא הבינה שבעימותים עם חמאס מחד גיסא, ויוזמות ההסדר עם לבנון מאידך גיסא, מגולם הפוטנציאל לחיזוק החשיבות שלה באזור".
מסי בגלימה ועסקאות הענק
מבחינתו של ד"ר אריאל אדמוני, חוקר מדיניות קטאר מאוניברסיטת בר-אילן, העניין של דוחא הוא שכולם יידעו היטב למי, למי, יש יותר כבוד. "ברור שיש פה עניין של כבוד לאומי, אבל לא במובן של הלאום הקטארי, אלא של להיות המדינה שמייצגת את עולם האיסלאם ואת הערביוּת. לא סתם סצנת הסיום של המונדיאל ב-2022 כללה את מסי מולבש בגלימה. וזה קרה ב-18 בדצמבר, היום הלאומי הקטארי – שהרי קטאר הזיזה את התאריך בגלל העובדה שהחום הכבד לא התאים לתאריכים המקוריים של המונדיאל. באותה נשימה אנחנו יכולים לראות איך אפילו הקמפוסים של האוניברסיטאות הזרות בדוחה, כמו ג'ורג'טאון, יכללו מוטיבים איסלאמיים או מוטיבים ערביים. אפילו האמיר אמר את זה בקולו: הם מעוניינים לייצג את כל העולם הערבי. לא סתם דובר משרד החוץ הקטארי, ראש הממשלה והאמיר מדברים בערבית בכינוסים בין-לאומיים. בכנס האחרון, בג'ורג'טאון, ראש הממשלה שלהם אפילו התנצל שהוא נואם בערבית. ואל תטעה, יש לו אנגלית מצוינת, הוא לא התחנך בדוחא".
זו מדינה בשיגעון גדלות?
"כן, אפשר להגיד שיש שיגעון גדלות. אם נסתכל אולי במפעל המוכר ביותר של קטאר – אל-ג'זירה – השם כבר מעיד על זה בערבית. אל-ג'זירה אומר 'חצי אי' בערבית. אם תסתכל על המפה, חצי האי המשמעותי הוא חצי האי ערב, לא חצי האי של קטאר שיוצא ממנו. יש פה רצון להגיד: אנחנו הגורם המשמעותי במרחב, לא הסעודים, לא האמירותים ולא אף אחד אחר.
"החוכמה הקטארית היא לבחון בכל זירה מה הם יכולים למקסם שם", מוסיף ד"ר אדמוני. "שגריר ארצות הברית בקטאר אמר שזו נהייתה אקסיומה שהם פונים לקטאר בכל סכסוך באזור, והיא אכן עמדה איתה בקשר אוטומטי לגבי עזה. אז עכשיו בסוריה ולבנון, שעכשיו מתהוות מחדש אחרי משבר, קטאר הקפידה מאוד כבר מההתחלה להיות נוכחת שם – בתפעול שדות תעופה, בעסקאות גז, ובאופן כללי בעידוד הקשרים הכלכליים עם הכוח העולה במדינות האלו. בד בבד, וראינו את זה לאורך כל הדרך, היא תמיד ידעה לשמור על קשר גם עם הגורם הממשלתי הרשמי, וגם קצת לשלהב את הרוחות ולהסית גורמי אופוזיציה מקומיים כדי שלא להיות מזוהה 'על מלא' עם שום משטר, גם כדי לרקוד על כל החתונות וגם כי ריבוי היצרים הזה אפשר להם לרכוב על הגל ולהציג עצמם כגורם שמדבר עם שני הצדדים".
אומנם אנחנו לא ערבים ובטח לא מוסלמים, אבל האם אפשר לפרש את ההתפתחויות הבלתי נגמרות של פרשת קטארגייט תחת הקונטקסט הדומה של הרצון להיות קרובים אל אוזני בעלי הבית במדינה מזרח-תיכונית?
"לחלוטין", פוסק אדמוני. "ישראל חשובה לקטאר, וגם השיח התקשורתי בישראל. הקטארים טרגטו בצורה ברורה מאוד עיתונאים ומקבלי החלטות ישראלים. צריך לזכור שבשנות ה-90 פתחה ישראל נציגות מסחר בדוחא ואפילו כבר נחתם מזכר ההבנות ליצוא גז מקטאר לישראל. יש אמונה אמיתית בקטאר, כמו שאמר לי פעם אחד החוקרים, ש'הדרך לוושינגטון עוברת בתל אביב'. באמת ובתמים ההנחה שלהם היא 'אם המשטר הישראלי בידינו, גם וושינגטון תהיה בידינו'. חוץ מזה, יש אמונה – אולי טיפה אנטישמית, כי יש גם סממנים כאלה – שבאמת סבורה שליהודים או לישראל יש הרבה השפעה מעבר לסכסוך הנקודתי הזה".
לפניות לכתב: yoghevk@n12.tv