את המבצע הזה ניהל השב"כ מתחת לרדאר והיו לו שותפי סוד מעטים, ובראשם ראש הממשלה, שר הביטחון, ראש השב"כ והרמטכ"ל. המטרה הייתה ברורה – חיזוק חמולות פלסטיניות שפועלות נגד חמאס ברצועה. השיטה שנבחרה שנויה במחלוקת: במשך כמה חודשים ישראל העבירה רובי קלצ'ניקוב ואמצעים נוספים לגורמים פלסטיניים במיליציית אבו שבאב בתוך רצועת עזה.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
עד לפני שבוע הצליחה ישראל למנוע את פרסום המבצע הרגיש, אבל אז הטיל חה"כ אביגדור ליברמן פצצה שניפצה את מעטה הסודיות. "מדינת ישראל מחלקת נשק לכל מיני חמולות, סלפיסטים מזוהים עם דאעש", הכריז שר הביטחון לשעבר בריאיון בתוכנית "שש עם". "זה טירוף מוחלט. אני לא בטוח שזה עבר קבינט והוא (נתניהו) אישר את זה".
במקום להכחיש, לשכת ראש הממשלה הודתה בעקיפין: "ישראל פועלת להכרעת חמאס בדרכים שונות ומגוונות בהמלצת כל ראשי מערכת הביטחון". כעבור יום, בנימין נתניהו כבר הגן בקולו על המהלך: "מה רע בזה? זה רק טוב. רק מציל חיים של חיילי צה"ל", אמר בסרטון שהפיץ לכלי התקשורת. לדבריו, ההדלפה של ליברמן "עשתה רק טוב לחמאס".
עדכון יומי מירוחם >> pic.twitter.com/UsqgOsGLJy
— Benjamin Netanyahu - בנימין נתניהו (@netanyahu) June 5, 2025
שר האוצר בצלאל סמוטריץ', מנגד, דווקא תקף בחריפות: "אני מתנגד לחימוש של אויב, לא משנה לאיזה פלג הוא משתייך - המחשבה שניתן לאויבים שלנו להילחם באויבים שלנו לא הוכיחה את עצמה באף מקום", אמר בישיבת סיעה השבוע. בנאום בכנסת ביום רביעי היה תקיף עוד יותר: "בעיניי לחמש את המיליציות זה הזיה, זה נעשה מאחורי גבנו בלי לדבר איתנו - אני לא מצליח להבין את ההיגיון".
סיקור N12
- חלופה לחמאס? התוכנית של אבו שבאב לרפיח
- מאחורי פרויקט אבו שבאב | פרשנות
- גורם ביטחוני חושף: כך פועל חימוש המיליציות בעזה
מאחורי הסערה הזו מסתתר סיפור של איש אחד שהפך מפושע וסוחר סמים לבעל הברית הפלסטיני החדש של ישראל. יאסר אבו שבאב, מנהל כיום מיליציה של מאות חמושים בדרום הרצועה. הוא מחלק מזון לאלפי פלסטינים, מקים "ועדות מנהליות" ומרחיב את פעילותו בימים אלה בשטח שנמצא תחת שליטה ישירה של צה"ל. לראשונה לאחר שנים רבות, מצליחה מיליציה פלסטינית לאתגר את ריבונות חמאס בחלקים מהרצועה. כל זה קורה אומנם על כידוני צה"ל, אבל בישראל יש מי שרואה בכך סנונית ראשונה לקראת "היום שאחרי".
"בראש רשימת החיסול של חמאס"
ב-7 באוקטובר, כשמחבלי חמאס פלשו לעוטף, ישב יאסר אבו שבאב בכלא של חמאס בעזה על עבירות של סחר בסמים. עם פרוץ הקרבות, הפלסטיני מרפיח הצליח לצאת מהכלא, אך נסיבות השחרור שלו נותרו עלומות עד היום. אבו שבאב, איש שבט תראבין – השבט הגדול ביותר בעזה – בילה את עיקר חייו בצד האפל של הרצועה, ניהל קשרי הברחות נשק עם דאעש-סיני, על אף שאינו מזדהה עם האידיאולוגיה של הארגון, ועבד כאיש אבטחה של הפתח.
אבל המלחמה שינתה הכול. כשישראל השיקה מהלך שנועד לעקוף את השתלטות חמאס על הסיוע ההומניטרי, ראה בכך אבו שבאב הזדמנות. "הוא התחיל את שיתוף הפעולה באבטחת שיירות הסיוע שהגיעו לרפיח והצליח למנוע מחמאס להשתלט עליהן", מסבירה אורית פרלוב, חוקרת מגמות שיח ברשתות בעולם הערבי במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). "בשל כך, חמאס הציב אותו בראש רשימת החיסול של יחידת סאהם, וניסה לחסל אותו, אך נכשל פעמיים".
שני ניסיונות החיסול הכושלים רק חיזקו את מעמדו של אבו שבאב. המיליציה שלו, שבתחילה נקראה "הסוכנות ללוחמה בטרור" והיום מכונה "הכוחות העממיים", מורכבת מכ-300-100 חמושים הפועלים במזרח רפיח תחת פיקודו של אבו שבאב, שזוכה ברשתות החברתיות ברצועה לכינויים החריפים "הסוכן הישראלי" ו"בוגד".
בחודשים האחרונים החל אבו שבאב להתרחב מעבר לאבטחת שיירות הסיוע. אנשיו, חלקם אסירים משוחררים מבתי הכלא של חמאס, לובשים מדים עם הכיתוב "מנגנון המאבק בטרור" ומאבטחים עכשיו את חלוקת הסיוע במתכונת החדשה שישראל פיתחה. על חבריה נמנים אנשי ביטחון פלסטינים לשעבר, שאחד המרכזיים שבהם הוא ע'סאן אל-דהיני, האחראי על גיוס כוחות סמויים חדשים שיסייעו במאבק מול חמאס על הסיוע.
"כבר הציל חיים של חיילים רבים"
כפי שפרסם אלמוג בוקר ב"אולפן שישי", גורם ביטחוני אישר כי הפיילוט של חימוש העזתים הציל חיים של חיילים. הפיילוט נולד בעקבות הבנה שכדי להפיל את חמאס, יש להציב חלופה שלטונית, אך הדרג המדיני סירב לפתרון מלמעלה בדמות הרשות הפלסטינית או כוח רב-לאומי, ולכן הוחלט לייצר פתרון בשטח.
בראשית 2024 עודדה ישראל חמולות עזתיות לשמש חלופה לחמאס, אך הדבר נגדע לאחר רצח ראשיהן בידי ארגון הטרור. בחודש שעבר התחיל פיילוט עם המיליציה הבדואית. "המיליציה הבדואית ברפיח היא פיילוט שנולד מהשטח – וכבר הציל חיים של חיילים רבים", אמר הגורם הביטחוני. "אם יצליח, הוא יהווה חלופה אמיתית לחמאס ויקרב את סופו של ארגון הטרור".
השיטה כוללת כיבוש שטח ברצועה וטיהורו, ולאחר מכן המיליציה הבדואית מוכנסת לתא שטח מוגבל עם חימושים וסמכות לפעול. הפיילוט מנוהל באזורים שטוהרו ונשלטים בצורה מוחלטת על ידי צה"ל, ואם יצליח - הוא יועתק גם לאזורים נוספים. "המטרה של צה"ל היא הפחתת נפגעים צבאיים ישראליים תוך ערעור שיטתי של כוחו של חמאס", מסביר עודד עילם, לשעבר בכיר במוסד. "זה מודל שהוכח כבר במקומות אחרים. האמריקנים עשו את זה בעיראק והצליחו להעביר את נטל הלחימה למיליציות מקומיות".
פרופ' קובי מיכאל, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי ובמכון משגב, מדגיש את היתרון המבצעי הישיר: "הפעילות של חבורת אבו שבאב משחררת את הצבא מלעשות את אותה פעילות, והדבר גם מקטין את מקדם החיכוך וגם משמעותי למניעת פגיעה בחיילי צה"ל. במקום לשלוח חיילים ישראליים לאבטח שיירות סיוע או לפטרל באזורים מסוכנים, ישראל יכולה להסתמך על כוח מקומי שמכיר את השטח ואת האוכלוסייה. זה עוזר לישראל לנתק את חמאס מהשליטה באספקת הסיוע ההומניטרי כפלטפורמה לשליטה באוכלוסייה".
"זה מה שחמאס הכי פוחד ממנו"
משה פוזיילוב, לשעבר בכיר בשב"כ וחוקר בכיר במכון משגב, רואה במהלך הזה הרבה יותר מרק תמיכה טקטית במיליציה מקומית. "פתאום קמה פה מיליציה - זה התחיל מ-50 איש והיום הם כבר יותר מ-250 איש. יש כמה מיליציות שמתחילות לעשות את מה שחמאס הכי פוחד ממנו – צדק. בסוף מה אנשים רוצים? לאכול, לשרוד ולחיות בכבוד מבלי להיות תלויים בחסדים של חמאס שתופס אותם ומכניע אותם. הדבר הזה משרת אותנו".
במבט רחב יותר, המהלך מבוסס על מודל אמריקני מוכח. ארה"ב הקימה בסוריה את "הכוחות הסוריים הדמוקרטיים" (SDF) – מיליציה שהורכבה משבטים סונים וכורדים שפעלו נגד דאעש. לדברי פרלוב, המודל הצליח בניתוק האוכלוסייה הסורית מהתלות בדאעש עבור צרכים כמו מזון וביטחון.
מקור ההשראה לכך היה עיראק: במהלך ההתעצמות האמריקנית (The Surge) ב-2007, אימצה ארה"ב אסטרטגיה דומה במחוז הסוני אל-אנבאר, כאשר טיפחה את מיליציית "בני הסחווה" – קואליציה של שבטים מקומיים שנאבקו באל-קאעידה בעיראק. תחת הנהגתו של הגנרל דייוויד פטראוס, שזיהה את החשיבות בשיתוף פעולה עם אוכלוסייה מקומית במסגרת דוקטרינת הלוחמה בגרילה, הסחווה זכו למימון, אימון ולגיטימציה. כמו במקרה של SDF, גם כאן הצליחה ארה"ב לנתק את הקשר בין ארגון טרור לבין האוכלוסייה המקומית, לפחות זמנית.
דרך הדלת האחורית
אבל המהלך מסתיר סוד גדול יותר: למרות שממשלת ישראל הצהירה שוב ושוב שהיא לא רוצה לראות את הרשות הפלסטינית חוזרת לשלוט בעזה, אבו שבאב עצמו נמצא בקשר הדוק עם גורמים ברשות של אבו מאזן ברמאללה. "אני מניח שהקשר עם המיליציה קורה דרך הרשות הפלסטינית", אומר פוזיילוב. "אני מעריך שזה קורה בתמיכה ובנכונות שלנו לא להפריע".
הקשרים הראשוניים נוצרו בין אבו שבאב למחמוד אל-הבאש, יועץ קרוב של אבו מאזן, דרך בהאא אל-בעלושה - קצין בדרגת ניצב משנה במודיעין הכללי הפלסטיני ששלושה מילדיו נרצחו ב-2006 בידי חמאס ויש לו אינטרס לחזור לרצועה.
אבו שבאב עצמו היה בעברו איש פתח שעסק באבטחת משרדי הרשות ברצועה, והרשות אף מסייעת כבר עכשיו באיתור מגויסים חדשים לקבוצה. "זה נותן מענה לדרישה הישראלית לאי-חזרת הרשות לפני הרפורמות, מענה לרשות שמישהו מטעמה עושה את העניין, ומענה לעולם הערבי שמתפתחת חלופה אזרחית לחמאס בלגיטימציה של הרשות", מעריך מיכאל.
האם זה אומר שנתניהו, שהכריז "לא חמאסטן ולא פתחסטן", מכניס את הרשות דרך הדלת האחורית? "יש אינדיקציות ברורות לקשר המאוד הדוק שבין אבו שבאב וחבורתו למנגנוני המודיעין הפלסטיניים ברמאללה", אומר מיכאל. "יכול להיות שיש כאן איזשהו מהלך ישראלי שנמצא מתחת לרדאר – בין היתר מכיוון שנתניהו לא רוצה להיכנס לעימות עם מי שמאתגרים אותו בתוך הקואליציה – ותכליתו להכשיר את הקרקע לחזרה של הרשות או לבנייה של גורמים שקשורים לרשות ליום שאחרי ברצועת עזה".
הכרזת עצמאות
בינתיים, בשטח, המיליציה העזתית מכה שורשים. בתחילת השבוע הודיעה על הקמת "ועדות מנהליות" לניהול האזרחי ברפיח – צעד שנשמע כמו הכרזת עצמאות מחמאס. אבו שבאב פנה בפוסט בפייסבוק לתושבי עזה בעלי ידע ברפואה, רוקחות, הנדסה, חינוך, מחשבים, צילום, עיתונות, משפטים ופסיכולוגיה להתגייס לוועדות המנהליות. לדבריו, ההתנדבות היא "נקיטת עמדה לאומית מוסרית ואנושית".
במקביל, אבו שבאב החריף את המאבק בחמאס. הוא הודיע שאנשיו יפרסמו את זהותם של חמושים שמשתלטים על משאיות סיוע והורגים תושבים באזורים שבשליטת חמאס, ואיים שאם לא יחזרו בהם ממעשיהם בתוך 24 שעות – פרטיהם יפורסמו בפומבי.
יום לאחר מכן, המיליציה טענה כי ארבה למחבלי חמאס מיחידת "סאהם" שאחראית להריגתם של משתפי פעולה עם ישראל – וחיסלה שישה מהם. במקביל לכל זה, ראש המיליציה ממשיך להכחיש כל קשר לחלוקת הסיוע ההומניטרי על ידי קרן הסיוע לעזה, למרות הדיווחים על כך שהמיליציה שלו מאבטחת את חלוקת הסיוע במתכונתה החדשה.
"זו הפעם הראשונה שיש פוטנציאל להיווצרות של אלטרנטיבה שלטונית ויכולים להיות גם אבו שבאבים אחרים", מציין מיכאל. "יכולה להיבנות כאן פלטפורמה שקשורה עמוק לרשות הפלסטינית, בתמיכה מצרית ובהמשך גם בתמיכה של כוח משימה ערבי".
לפי התרחיש שמיכאל משרטט, הכוח הערבי יכלול סעודים, אמירותים וירדנים שיהיו נוכחים בשטח ויעזרו לפלטפורמה לבנות יכולות ולהתחיל תהליך שיקום. במקביל, הרשות הפלסטינית תעבור רפורמות ותעמיק את שיתוף הפעולה. "יכול להיות מצב שאנחנו מייצרים כאן את התשתית לחזרה של הרשות לשליטה ברצועת עזה בטווח של כמה שנים", מסביר מיכאל. "ועד אז הפלטפורמה הזאת הולכת ומתפתחת, והופכת לרשות בשלט רחוק".
"אני חושב שזו פלטפורמה שיכולה לעבוד אם מפעילים אותה בצורה נכונה ונותנים לה את התמיכה הנדרשת", מוסיף מיכאל. אבל הוא גם מזהיר שההצלחה תלויה בגורמים רבים. "זה תלוי בכל כך הרבה נסיבות וזה קודם כל תלוי בעד כמה אותנטי ועמוק שיתוף הפעולה בין ישראל לרשות הפלסטינית בעניין הזה – זה המפתח".
צלקות העבר של ישראל
לישראל יש היסטוריה ארוכה ולא בהכרח מוצלחת בתחום טיפוח מיליציות מקומיות. בשנות השבעים ניסתה להקים את "אגודת הכפרים" בשטחים – ניסיון כושל לייצר הנהגה פלסטינית חלופית שתתחרה באש"ף. כך גם בעזה בשנות השמונים, כאשר ישראל העלימה עין – ואפילו עודדה בעקיפין – את פעילותם של אנשי האחים המוסלמים בשטחים, מתוך תקווה שיוכלו לשמש משקל נגד לפתח. מתוך אותה מציאות צמח חמאס, תחילה כתנועה דתית-חברתית, ובהמשך כארגון טרור חמוש.
בלבנון, השותפות עם הפלנגות הנוצריות בראשות באשיר ג'ומאייל – שנבחר לנשיא לבנון בקיץ 1982 בתמיכת ישראל – התפוררה מיד לאחר ההתנקשות בו, שהובילה את אנשיו לבצע את הטבח במאות מתושבי מחנות הפליטים סברה ושתילה.
דוגמה מוצלחת יותר הייתה הקמת צבא דרום לבנון (צד"ל) שהורכב מכוחות מקומיים שפעלו בחסות ישראל. צד"ל הצליח לשמור על שליטה חלקית בדרום לבנון ולספק לישראל "חיץ ביטחוני", אך נחלש משמעותית לנוכח עלייתם של אמל ובהמשך חיזבאללה, ולבסוף קרס עם נסיגת צה"ל בשנת 2000, תוך שישראל מפנה את הגב לבעלי בריתה.
"פרחחים שמחליפים נאמנויות"
חימוש בפועל של מיליציה פלסטינית בתוך רצועת עזה הוא מהלך שעלול להתהפך נגד ישראל. החשש המרכזי הוא כפול: ראשית, "מדובר בחבורה של פרחחים שהבריחו נשק והחליפו נאמנויות כמה פעמים", מזהיר מיכאל. "שבט תראבין מפוזר ברחבי סיני, ישראל ועזה, ויש לו קשרים עם עבריינים בדואים ישראליים שפוגעים בריבונות הישראלית שמשתפים פעולה עם חמאס באמצעות הברחת רחפנים".
שנית, כשגורם זר מוצא מקומיים לשיתוף פעולה, הם נתפסים כמשתפי פעולה עם הכובש ומתחילים עם חסך לגיטימציה רציני. "ברגע שמטפחים שיתוף פעולה עם גורם כזה, יש תהליך של ניפוח האגו והתפתחות שאיפות", מוסיף מיכאל. הסיכון הוא שאם המהלך לא יעלה יפה, ישראל תצטרך להילחם לא רק בחמאס אלא לנטרל גם את המיליציות שחימשה: "אם נגיע למסקנה שנוכחותם שם מפריעה לנו ונרצה להוציא אותם, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו במצב שבו הקנים האלה מופנים נגדנו".
עילם מציב את הסיכון בפרופורציה: "2,000 קלצ'ניקובים לא יפילו את מדינת ישראל, אבל זה הרע במיעוטו. להגיד לך שאני מאוהב בהם? ברור שלא – הם פושעים, עבריינים ואופורטוניסטים, אבל זה הרע במיעוטו. אם אני מסתכל על האופציות הלא טובות שעומדות לפנינו במצב הגיאו-פוליטי של מדינת ישראל ובבידוד העולמי שבו אנחנו נמצאים – זו האופציה הלא טובה הכי טובה".
פוזיילוב לא מתעלם מהעבר הבעייתי של אבו שבאב ומהסיכונים הטמונים בשיתוף הפעולה איתו. "אני חושב שזו סגירת חשבונות שלו עם חמאס, אבל צריך לזכור שהוא ג'יהאדיסט ביסודו. יכול להיות שיש לו מאוויים כמו שלאל-ג'ולאני בסוריה היו מאוויים". למרות זאת, הוא סבור שכרגע אין ברירה: "אנחנו לא מגייסים חובבי ציון לאירוע הזה, אבל נכון לרגע זה– האויב של האויב שלי חבר שלי, כמו שאומר הפתגם הערבי הידוע".
"צריך לזכור תמיד", הוא אומר, ומצטט את הלקח שלמד בשב"כ: "ביום שאתה מקבל את ההסכמה של הסוכן להצעה שלך, זה היום שבו מתחיל תהליך הבגידה שלו בך". לדבריו, "אנחנו צריכים להיות ערים לדבר הזה כמו שאנחנו ערים לזה שאל-ג'ולאני הוא לא חובב ציון, אבל נכון להיום עדיף לנו אותו שם מאשר את חיזבאללה".
בזמן שחמאס מנסה בכל כוחו למחוק את אבו שבאב ואנשיו מהמפה, וכשהעולם מתבונן בחשדנות על שיתוף הפעולה הישראלי עם מיליציה של "פושעים ועבריינים", יאסר אבו שבאב ממשיך לבנות את האלטרנטיבה שלו לשלטון חמאס. האם זו הסנונית הראשונה במהלך שישנה את פני הרצועה או הכישלון הבא ברשימה הארוכה של מיליציות שסופן היה מר? מוקדם לומר, אבל אין ספק שהפעם ישראל עושה משהו אחרת והשטח מגיב בהתאם.
הפרטים המופיעים בכתבה אושרו לפרסום בידי הצנזורה הצבאית.