במארב בפאתי טולכרם, סמוך לקו התפר, מתמקם במחשכים צוות לוחמים מפלוגת "נץ". הלוחמים ממתינים בשקט מוחלט, עיניהם מורגלות לחשכה, סורקות את הכביש בדריכות. בלילה שבו התמקמו בסבך, רק שבוע אחרי שחוליית חמאס ירתה משם לעבר בת חפר, לא ידעו הלוחמים שהם עומדים לסגור חשבון עם אותם מחבלים שזרעו בהלה ביישובי השרון. לא כל מארב נושא פרי – פעמים רבות חולפים לילות שלמים בציפייה מתוחה לשווא, אך הלילה הזה יסתיים אחרת.
זו שעת לילה מאוחרת והחושך כבר מוחלט. אחרי שעות ארוכות של המתנה מורטת עצבים, עוצרת לפתע מכונית פרטית. אחד הלוחמים מזהה שתי דמויות שיוצאות ממנה עם נשקים שלופים. חזותם לא מותירה מקום לספק: החוליה חזרה לזירה לפיגוע נוסף. מאותו רגע, הכול התרחש בקצב מסחרר ובתוך שניות בודדות כבר ניטשו חילופי אש בין הצדדים. בסיומם שכבו שני המחבלים על הקרקע. מי שחיסלו אותם הם לוחמי יחידה 636, ששמה נותר לרוב מחוץ לכותרות.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"זו הייתה חוליה רצינית מאוד שביצעה פיגועי ירי מתוך טולכרם", מספר סרן ע', מפקד פלוגת "נץ" של היחידה, בריאיון למגזין N12. "הם היו יוצאים לפאתי הכפר, לאזורים שצופים על בת חפר, ומבצעים משם ירי על היישובים. יכולנו להכניס צוות ליומיים שלמים שממש שכב שם בחשאיות בסבך, בלי לזוז, כדי שברגע שהם יגיעו, לא משנה באיזו שעה, אנחנו נהיה שם לסכל את זה".
וזה אולי הסיפור כולו. בשעה שרוב אזרחי ישראל מנהלים את שגרת חייהם, יושבים בסלון או בכלל ישנים, לוחמי יחידה 636 נמצאים לרוב על גבעה חשוכה בשומרון, מסתווים בתוך שיח, בעיצומו של מארב ממושך. לא אוכלים, לא קמים ואפילו לא יוצאים להפסקה קצרה. "היה לי מארב מתחלף שהחזקנו חודש וחצי ורק אז הגיע הסיכול", מתאר סא"ל א', מפקד היחידה. "ההשקעה והסבלנות עד לרגע הזה – זה המתכון להצלחה, לא לחשוף את המארב ולחכות בסבלנות כמה זמן שצריך".
הלוחמים פועלים בצוותים קטנים ואינטימיים, מכירים את "הנשימה של החבר ששוכב איתך בשיח", לעיתים במשך שעות ארוכות ולפעמים אפילו ימים שלמים. הכוח הקטן והמוסווה, חמוש ביכולות טכנולוגיות מתקדמות, מתמקם בעמדות תצפית נסתרות, ומשימתו אחת: לייצר מודיעין איכותי מהשטח, לזהות את האויב בזמן אמת, ולתפוס "על חם" מחבלים חמושים, מיידי אבנים, צלפים ומניחי מטענים.
המבחן הגדול שלהם טמון ביכולת המעבר המהירה – משהייה ממושכת בשקט מוחלט, לקרב קטלני ורועש שיכול להימשך שניות ספורות. זו מלאכת מחשבת של שליטה עצמית, דריכות מתמדת, וסבלנות אין-סופית, המתבצעת יום-יום, לילה-לילה, פעמים רבות בלי תוצאות מיידיות.
"אנחנו פועלים בכל מקום ובכל זמן בגזרה", מתגאה סא"ל א'. היחידה המובחרת הזאת היא יחידת האיסוף של אוגדת איו"ש ופיקוד המרכז, והיא אחראית לרוב מארבי הירי בגזרה. היא מונה יותר מ-1,300 חיילים, אחת היחידות הכי גדולות של צה"ל ביהודה ושומרון. ביחידה 636 יש גם תצפיתניות שמפוזרות בכל רחבי השטחים, גם לוחמים וגם מפעילי רחפנים.
משתתפים בכל מבצע ביו"ש
מאז פרוץ המלחמה צברה פעילות היחידה תאוצה משמעותית. לראשונה חרגה פעילותה מגבולות הגזרה המסורתית של איו"ש, ולוחמיה הגיעו גם לעזה ולדרום לבנון. בשיא הלחימה ברצועה הפעילה היחידה 12 צוותים שסיפקו "עיניים בשטח" לכוחות המתמרנים באמצעות רחפנים. במקביל, צוותים אחרים השתתפו בלחימה לצד חטיבה 36 בדרום לבנון. למרות הפריסה הרחבה, לא נזנחה יהודה ושומרון, והיחידה פעלה שם באינטנסיביות ובאגרסיביות שלא נראו מאז ימי "חומת מגן".
במקביל, היחידה עברה בשנה החולפת מהפכה של ממש. יכולותיה שוכללו באופן משמעותי, עם התוספת המשמעותית של רחפני תקיפה שהוכנסו לפעילות מבצעית באיו"ש. מה שהחל כניסוי מוגבל, הפך במהירות לאחד מכלי הלחימה המרכזיים בארסנל היחידה, והעניק ללוחמים יכולת לפגוע במחבלים מבלי לחשוף את מיקומם.
מלבד רחפני התקיפה, היחידה מפעילה מגוון רחפנים נוספים שהפכו לחלק בלתי נפרד כמעט מכל פעילות בגזרה. בכל אירוע חריג, בכל חשש לפיגוע, ובכל מבצע יזום – הרחפנים של יחידה 636 מוקפצים לאוויר ומשמשים כ"כוח חלוץ" ללוחמים בשטח. בתוך שניות הם מסוגלים לעלות לאוויר, לפטרל בין בתים, לחדור לתוכם דרך החלון, לשוטט בתוך מבנים ממולכדים ולאתר חוליות מחבלים – כל זאת מבלי לסכן את צוות הלוחמים.
בחודשים האחרונים העמיקה היחידה את יכולות האיסוף שלה בצורה דרמטית, עד כדי כך שכמעט ואין משימה ביהודה ושומרון שהיא אינה חלק ממנה. "מאז 7 באוקטובר הצבא נמצא במלחמה וגם אנחנו נמצאים במלחמה ביהודה ושומרון", אומר סא"ל א'. "המשימה שלנו היא להחזיק את המרחב כדי לאפשר לצבא הגדול להתעסק ברצועת עזה. אנחנו פועלים כמה שיותר בצד האדום ומנסים להקדים כל מחבל שרק חושב לעשות פיגוע, להגיע אליו ולשים עליו את היד".
המהפכה שהתחילה בצעצוע
המהפכה הגדולה ביותר שהובילה היחידה התחילה דווקא באופן ספונטני, כמעט מקרי. ב-2015 הביא לוחם מאחת הפלוגות רחפן פשוט שרכש בחנות צעצועים והציע לבחון אם אפשר להשתמש בו לצורכי איסוף מודיעין. היוזמה התפתחה במהירות, וב-2018 כבר פעלו ביחידה רחפנים מתקדמים יותר, בעיקר מסדרת מאוויק של DJI. הרחפנות הפכה למקצוע מוסדר עם קורסים, הסמכות ותורת לחימה שלמה.
תחילה שימשו הרחפנים רק לאיסוף מודיעין, ליצירת מטרות, לסגירת מעגלי אש, לזיהוי אויב ולהכוונת כוחות. בתחילת המלחמה התפתח העניין לתקיפה ולהטלת חימושים שונים מרחפנים. כיום מחזיקים הלוחמים בארסנל מגוון – מרחפנים טקטיים קטנים ועד מערכות גדולות ומסווגות עם יכולות מתקדמות, כולל רחפנים שיכולים לא רק לצפות אלא גם לתקוף.
לפני כחמש שנים הוקמה ב-636 פלוגה ייעודית שכל עיסוקה הוא רחפנים. הלוחמים המשרתים בה עוברים הכשרה אינטנסיבית של כחצי שנה רק על הטסת הרחפנים, אחרי שכבר סיימו את הכשרתם הבסיסית. החיילים האלה נשארים בתחום גם במילואים, ולמעשה רוכשים מקצוע של מפעילי כלי טיס זעירים.
"ברצועה פעלנו כצוותים קטנים ועצמאיים שמצטוותים לכוח גדול", מספר סרן ע'. "אנחנו נותנים ללוחמים את העיניים בשטח דרך הרחפנות שלנו. אנחנו מבינים איפה יש מחבלים ונותנים להם איזושהי תמונת מצב לפני שהם יוצאים לתקיפה הבאה, כדי שיחזרו בשלום וכדי למזער סיכונים".
היתרון הגדול בשימוש ברחפנים הוא היכולת לפעול באופן שקט, מבלי לחשוף את הכוחות. "אנחנו יודעים לקחת את הרחפנים לקצה כדי לספק איסוף בטווח הרחוק ביותר", מסביר סא"ל א'. "זה לנצל את הכלים במקסימום שלהם כדי להבטיח אפקטיביות בגזרה. בכל המבצעים במחנות הפליטים הפעלנו רחפנים בשטח. המטרה שלנו הייתה לאתר את האויב ולסגור עליו מעגל".
"מיני חיל אוויר" בכף היד
המלחמה באוקראינה, אומרים בצה"ל, נתנה דחיפה משמעותית לפיתוח עולם רחפני התקיפה, והמלחמה הנוכחית האיצה את התהליך עוד יותר. כיום קצב ההצטיידות של היחידות ברחפנים עולה על יכולת ההכשרה וההטמעה שלהם. התפיסה בצבא היא שכל מפקד גדוד חי"ר צריך יכולת תקיפה עצמית – מעין "מיני חיל אוויר" לכוחות היבשה שבשליטתו הישירה, עם מינימום בירוקרטיה. התוצאות בשטח מדברות בעד עצמן: רחפני התקיפה חיסלו בחודשים האחרונים עשרות מחבלים.
כך קרה לפני כשבועיים, באזור רפיח, כשצוות של היחידה זיהה באמצעות רחפנים תנועה חשודה באתר מסוים. לאחר מעקב ממושך זוהו מחבלים שיוצאים ונכנסים, סוחבים ציוד וכלים. הצוות החליט לתקוף באמצעות רחפן וחיסל שני מחבלים שהיו בכניסה לאתר. חיל האוויר השלים את המשימה עם תקיפה נוספת שחיסלה עוד שני מחבלים בצידו האחר של האתר.
ואכן, עיקר השימוש ברחפני התקיפה נעשה בינתיים בעזה ובדרום לבנון. שם, בשטחים מבודדים שפונו מאזרחים, התמונה המבצעית ברורה יותר – כל דמות הנעה בשטח נחשבת מיידית כאיום פוטנציאלי. באיו"ש, לעומת זאת, קשה יותר להבחין בין אויב לאזרחים תמימים. מחבל יכול להימצא באתר, כשבבית הסמוך אזרחים שאינם מעורבים בטרור. ההחלטה לשגר רחפן תוקף בסביבה כזו עוברת מסכת אישורים קפדנית יותר ומצריכה וירטואוזיות מבצעית.
גם חמאס וחיזבאללה למדו היטב את עולם הרחפנים והפכו אותם לנשק שמצליח לחולל נזק משמעותי. ב-7 באוקטובר הצליחו רחפני חמאס לפגוע בין היתר במערכת "רואה-יורה", המופעלת מרחוק על ידי תצפיתנים ונגד מחבלים המתקרבים לגדר. גם האיום של רחפנים נושאי מטענים על חיילים וכלי רכב משוריינים לא זכה לתשומת לב מספקת. ההערכה ביחידה היא שגם באיו"ש האויב מפתח יכולות דומות. בצה"ל מקפידים לשדר כי הם מודעים לאיום המתפתח ולכן משקיעים בפיתוח אמצעים נגד-רחפניים.
48 שעות ללא תזוזה
למרות הגדרתה של יהודה ושומרון כזירה משנית לדרום ולצפון, סיכלה היחידה בה מאות פיגועים מאז תחילת המלחמה. בחלק מהמקרים ביצעו לוחמי היחידה את הסיכול בעצמם, ובמקרים אחרים סיפקו הרחפנים שלהם מודיעין חיוני ליחידות אחרות שפעלו במחנות הפליטים ובאזורים נוספים.
ליחידה שלוש פלוגות לוחמות מיוחדות: "זיקית", "נץ" ו"חנית", ולכל אחת מהן ייעוד מבצעי שונה. "הפלוגה שלי מתמקצעת בתקיפה, במיוחד מטווחים ארוכים יותר, באמצעות נשקים ייחודיים", מסביר מפקד פלוגת "נץ". "אנחנו מגינים על הצירים ביהודה ושומרון, בראשם ציר 60, מפלסטינים שמגיעים עם בקבוקי תבערה, אבנים, מטענים ובמקומות מסוימים גם חמושים".
מעבר לפלוגות הלוחמות, מפעילה היחידה שבע פלוגות תצפית גזרתיות, המאוישות בתצפיתניות ובקריות איסוף יבשתי, ופרוסות לאורך כל מרחב יהודה ושומרון. תפקידן של פלוגות התצפית הוא לייצר תמונת מצב עדכנית למפקדת החטיבה המרחבית ולשתף פעולה עם כוחות החטיבה הפרוסים בשטח.
התצפיתניות משמשות כ"מנהלות ידע" בכל הקשור להכרת השטח, והן חיוניות לפעילות המבצעית של הלוחמים. לאחרונה, כחלק מהלקחים של 7 באוקטובר, הוחלט בצה"ל לצייד את התצפיתניות בנשק אישי, כדי שיוכלו להגן על עצמן במקרה של תרחיש דומה.
"אנחנו מאוד נעזרים בתצפיתניות, באיכות האיסוף שלהן, בניתוח הקרקע שלהן, בידע שלהן על המרחב והגזרה", מסביר סרן ע'. "ככלל, לפני כל מארב, לפני כל משימה שאנחנו מגיעים אליה, אנחנו בהכרח עוברים אצל התצפיתניות הרלוונטיות לגזרה ושואבים מהן את כל המידע שאנחנו יכולים על המרחב כדי לגבש תמונה מאוד מדויקת".
מלחמה מול זירה פרוצה
מאז 7 באוקטובר עלתה יחידה 636, יחד עם שאר כוחות פיקוד המרכז, מדרגה בכל הקשור להיערכות לתרחיש של התפרצות אלימה ביהודה ושומרון. בצה"ל אומרים כי כל הפקודות האופרטיביות, התוכניות המשלימות וכל מה שנדרש מכוח לעשות כדי להיערך לתרחיש כזה – בוצע.
ביחידה לוקחים בחשבון גם את התרחיש הקיצוני ביותר – פיגוע פשיטה בהשראת 7 באוקטובר אל מול ההתנחלויות ואל מול יישובי קו התפר. בצה"ל מבטיחים כי המוכנות לסיכול מתקפה רחבה בשטחים גבוהה משמעותית ממה שהייתה טרם המלחמה, כולל הצטיידות באמל"ח, הגברת הכשירות, שדרוג האמצעים והעמקת ההבנה של דפוסי הפעולה של האויב.
לב האיום מבחינת צה"ל נמצא בצפון השומרון, בעיקר במחנות הפליטים. אף שההתארגנות "גוב האריות" בשכם נחלשה לאחר שרוב מנהיגיה חוסלו או נעצרו, מאז המלחמה חלה התעוררות גדולה של קבוצות חמושות בג'נין, טולכרם והסביבה. קבוצות אלה פועלות בהשראת חמאס, ולעיתים בהכוונתו הישירה.
"אנחנו לוקחים חלק בעיצוב המרחב מחדש כדי להבהיר שאיננו משלימים עם טרור באזורים האלה", מבהיר סא"ל א'. "אנחנו נמצאים בשטח, מאתרים יעדים ואנשים המבקשים לשבש את השגרה ומטפלים בהם. במקביל, אנחנו פועלים להבטיח את חופש הפעולה במרחב, הן בהווה והן בעתיד. המטרה שלנו היא למנוע ממחנות הפליטים לשוב ולשמש בסיס לטרור, ולהפוך אותם לעוד שכונה בעיר".
חלק גדול מן הכסף, ההנחיות והנשק מגיעים מחו"ל – מאיראן, מלבנון, מסוריה ומטורקיה – דרך מפקדות החוץ של הארגונים. הגבול הפרוץ עם ירדן מקל על מאמצי ההברחה המשותפים של איראן, שכוללים אמל"ח מתקדם יחסית כגון מטעני חבלה תקניים, רובים ואקדחים. לצד זאת, גם מכשול התפר, שנבנה לפני כשני עשורים, סובל מהזנחה ומפרצות מובנות שלא נסגרו.
צה"ל והשב"כ אינם מתמודדים עם אזור שאפשר להקיף אותו ולהכילו, אלא עם זירה פרוצה שבה מספר המחבלים וכלי הנשק וכן המוטיבציה ללחימה נמצאים כולם בקו עלייה, בעיקר מאז 7 באוקטובר. בנקודה זו נכנסת לתמונה יחידה 636. "אנחנו עובדים הרבה במרחב התפר מול מסתננים שמנסים להיכנס לישראל בצורה לא חוקית", מתאר סא"ל א'. "התצפיתניות מסכלות עשרות אם לא מאות מעברי מסתננים במרחב. בסוף, התצפיתנית שחיה בעמדה שלה יודעת להגיד בדיוק מה קורה בשטח ואיך קורה. כל מסתנן כזה הוא פוטנציאל לפיגוע".
"הנוסעים לא ידעו שנמנע מהם אסון"
בחודשים האחרונים התמקדה היחידה באופן מיוחד בטיפול בפיגועי יידוי האבנים ובקבוקי התבערה בצירי התנועה ביהודה ושומרון. "התושבים סבלו תקופה ארוכה מאוד", מסביר סרן ע'. "מרגע שהם מחליטים לנסוע על הכביש, הם יכולים לקבל כל רגע אבן על השמשה הקדמית. זה מסוכן מאוד".
על ציר 60, עורק התנועה המרכזי ביהודה ושומרון, הקימו הלוחמים מארבים ממוקדים בנקודות החיכוך הידועות. המארבים הללו אינם מוקמים באקראי, אלא מתבססים על עבודת איסוף מדוקדקת של התצפיתניות, שחיות את השטח ומכירות כל תנועה חריגה. "התצפיתנית מבינה מהי תנועה חשודה בזכות ההיכרות האינטימית שלה עם השטח", מסביר סא"ל א'.
בחודש שעבר, לאחר שתצפיתנית זיהתה דפוס של פיגועי אבנים באותו מקום על הציר, הוחלט להקים מארב ממוקד. "המחבל בא להרים את האבן וסיכלנו אותו לפני שהספיק לזרוק", מתאר המפקד. "הנוסעים שחלפו באותו זמן על הציר כנראה אפילו לא ידעו שנמנע מהם אסון".
הלוחמים במארבים יכולים לשכב בשטח במשך 48 שעות רצופות, ללא תנועה כמעט, בדריכות מוחלטת. השמירה על ערנות לאורך זמן ארוך כל כך היא סיפור לא פשוט. "אנחנו מתעסקים המון בלהסביר ללוחמים את הסיטואציה, את המצב במדינה, את המצב ביהודה ושומרון", מתאר מפקד היחידה. "התוצאות מדברות בשם עצמן – הלוחמים רואים את הסיכולים ואת ההצלחות".
למרות המוטיבציה הגבוהה, האתגר הגדול ביותר של היחידה הוא שחיקת הלוחמים אחרי שנה וחצי של לחימה אינטנסיבית. "הלוחמים סוגרים המון שבתות ונתונים לעומס מקצועי גבוה של פעילויות בנקודות חיכוך", מסביר סרן ע'. "אבל אנחנו מנרמלים את זה דרך שיחות עם הלוחמים, תמיכה ועזרה בכל מקום שנדרש".
המפקדים מדגישים שעבור הלוחמים, ההישגים המבצעיים הם התרופה הטובה ביותר לשחיקה והתוצאות בשטח מוכיחות את עצמן: אם בתקופת הרמדאן בשנה שעברה אירעו 27 פיגועי טרור שמקורם ביהודה ושומרון (22 בגזרת שומרון וחמישה בגזרת יהודה), השנה חלה ירידה משמעותית בעקבות הפעילות העצימה לסיכול טרור, עם שלושה פיגועים משמעותיים בלבד באותה תקופה. "כשלוחם רואה את ההשפעה שיש לו בשטח, זה מחדש את האנרגיות ומזכיר לו למה הוא שם", מדגיש סא"ל א'. "התוצאות מאפסות הכול".
הפרטים המופיעים בכתבה אושרו לפרסום בידי הצנזורה הצבאית.