"עשינו מחקר גדול מאוד וחזרנו לנושאים החשובים באמת למעמד הביניים: יוקר המחיה וכלכלה. זה מה שיחזיר אלינו את המרכז הישראלי", אמר יאיר לפיד לפעילי יש עתיד בשיחת זום פנימית. במהלך אותה שיחה, שפרסם עמית סגל ב"מהדורה המרכזית", התייחס ראש האופוזיציה ליריבו מבית – יאיר גולן: "הוא מקבל מנדטים כי הוא גנרל, אבל מיד אחרי הפריימריז כולם יגלו שמדובר במפלגת שמאל רדיקלי", הוסיף לפיד. "אין לי יכולת להפיל את הממשלה, הם 68 מול 52. הקיזוזים הם לא אנחנו, אלא הרשימה הערבית שמתקזזת עם הקואליציה בתמורה לדילים בוועדת הכספים".
יומיים אחר כך הצית גולן אש בנגמ"ש האופוזיציוני כשאמר בריאיון לכאן רשת ב' כי "מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב" – אמירה שגררה גינוי אפילו מהרמטכ"ל. לפיד, שלא נקב בשמו של גולן, מיהר להסתייג ברשת X: "הלוחמים שלנו הם גיבורים ומגינים על חיינו. האמירה שלפיה הם הורגים תינוקות כתחביב היא מתנה לאויבינו". גם יו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ, יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן וראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט הוקיעו את הדברים – אך גולן לא חזר בו. גולן ולפיד שוחחו לבסוף וקבעו להיפגש בארבע עיניים בשבוע הבא, אך הפערים עדיין ניכרים.
זוהי רק דוגמה אחת מני רבות לעימותים באופוזיציה. שנה ושבעה חודשים אחרי 7 באוקטובר, כשמצב הקואליציה רעוע ממילא, עדיין מתקשה האופוזיציה לאחד כוחות – גם אם בסקרים עשויה התמונה העתידית להצטייר ורודה.
דווקא כשהסיעות החרדיות מאיימות בפרישה בגלל חוק הפטור מגיוס, חברי האופוזיציה לא מצליחים לסדוק את יסודות הממשלה כדי לקדם בחירות – או כל הפחות לאתגר אותה במליאה. מאבקי אגו, היעדר אסטרטגיה משותפת והעובדה שכמעט כל אחד מראשי מפלגות האופוזיציה רואה עצמו כראש הממשלה הבא – כל אלה פוגעים ביכולתה לאיים על הממשלה, גם כשזו בשפל חסר תקדים.
"כנסות מתפזרות אל תוך עצמן"
"קודם כול, מי שמפיל ממשלה זו הקואליציה עצמה. אפשר לראות את זה מבחינה היסטורית, שנים אחורה", אומרת למגזין N12 יו"ר סיעת יש עתיד, חה"כ מירב בן ארי, המשמשת גם מרכזת האופוזיציה. "דבר שני, האופוזיציה היא אופוזיציה מאוד מורכבת. היא מורכבת מימין ומשמאל. היא מורכבת מערבים ומיהודים. זו האופוזיציה הכי מורכבת שהייתה פה, בתקופה הכי קשה".
ואכן, מי שוותיק מספיק במשכן יודע לומר שממשלות לא נופלות בגלל עבודת האופוזיציה. חה"כ לשעבר איתן כבל, שכיהן בכנסת במשך שני עשורים מטעם מפלגת העבודה, מחדד: "בדרך כלל ממשלות נופלות וכנסות מתפזרות אל תוך עצמן. אני כמעט שלא זוכר מצב שממשלה הופלה באי-אמון".
העבר הקרוב ממחיש זאת. ב-2012 זה היה חוסר הסכמה בתוך הממשלה על החלופה ל"חוק טל"; ב-2015 החליט נתניהו לפטר את השרים לפיד וציפי לבני על רקע אישור חוק "ישראל היום"; ב-2019 הודיע נתניהו על יציאה לבחירות נוכח המשבר בהשגת רוב לקידום חוק הפטור מגיוס; וב-2020 החליט שלא לקיים את הסכם הרוטציה עם גנץ ושלא להעביר תקציב – מה שהוביל למפלה בהצבעה ב"ליל החניונים", שבו חלק מחברי הקואליציה הצביעו נגד הצעת הממשלה.
כבל, שידוע בסגנונו הישיר והנוקב, מבקר בחריפות את האופוזיציה הנוכחית – ומסביר למה היא לא מצליחה ליצור סדקים בממשלה: "האופוזיציה עובדת בגישה של 'יש להם 64 – או 68 – מנדטים, אין סיכוי שהם ייפלו'. זה משפט שאסור בכלל שיתקיים בתוך המרחב. 'עזוב, בהצבעה ממילא הם יעבירו את זה' – זה שיח שנשמע לא פעם. האופוזיציה, תפקידה הוא בכל בוקר לקום ולעשות את כל אשר לאל ידה בכל תרגיל אפשרי כדי להביך את הממשלה".
המקרה של 2022 היה שונה במובן מסוים. אומנם ממשלת בנט–לפיד התפרקה מבפנים, אך האופוזיציה בראשות נתניהו עבדה במשך חודשים ארוכים כדי ליצור את אותם בקיעים שהובילו לבסוף לנפילתה. היא עשתה הכול כדי להעביר את עידית סילמן לשורותיה, הפעילה לחץ אישי אינטנסיבי על חברי הקואליציה וארגנה הפגנות מחוץ לבתיהם.
"ב'קואליציית השינוי' ראית ממש הצלחות של האופוזיציה של אז למשוך אנשים מתוך הקואליציה", אומר חה"כ גלעד קריב (הדמוקרטים). "זה היה מהלך שבאמת עבד להם, אבל הוא מהלך נדיר מאוד. זה מהלך שנשען על העובדה שהיו לא מעט חברי קואליציה שיצאו מאזור הנוחות הטבעי שלהם – הסוציולוגי והפוליטי".
"כל אחד בונה את עצמו לקמפיין הבא"
בניגוד בולט לאופוזיציה המגובשת שהפילה את ממשלת בנט–לפיד, האופוזיציה הנוכחית היא מצרף מוזר ונטול הומוגניות של קצוות אידיאולוגיים שמתקוטטים על מנדטים ומנסים להרחיק עצמם זה מזה. אם האופוזיציה הקודמת פעלה כגוש אחד, בחפיפה אידיאולוגית ניכרת, הנוכחית נראית יותר כמו ברית נסיבות – שהדבר היחיד שמאחד אותה הוא הרצון להחליף את נתניהו.
גם על איחוד שורות עם הסיעות הערביות אין מה לדבר בכלל: "אנחנו לא נהיה שותפים של אחמד טיבי ואיימן עודה", מצהירה ח"כ יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו). "אני לא רואה את עצמי בחיבוקים ונשיקות עם החבר'ה האלה. לסאמי אבו שחאדה (מבל"ד – א"א) לא אמרתי מעולם שלום, ואני גם לא מתכוונת לומר. ליריב לוין לא הייתה בעיה לשתף איתם פעולה. אני אופוזיציה לממשלה הזאת, לא לעם ולמדינה".
אנשי האופוזיציה מודים כי הקושי הגדול ביותר נעוץ בכך שכמעט כל ראשי המפלגות רואים עצמם כמועמדים הטבעיים לראשות הממשלה. "כמעט ארבעה מתוך ארבעה ראשי מפלגות ציוניות באופוזיציה רוצים להיות ראש הממשלה הבא", מודה בן ארי. "איפה אתה רואה את זה אצל נתניהו? כל אחד בונה את עצמו לקמפיין הבא, ויש לזה מחיר".
"כל אחד עסוק בלהיות מרוצה שהוא עושה קניבליזציה בתוך הגוש", מסביר כבל. "אין באמת חיבור בין חברי האופוזיציה, יושבי הראש בעיקר. חיבור אמיתי מעבר למילים – בסופו של דבר זה אמור לבוא לידי ביטוי בכך שהאופוזיציה מתכנסת בכל שבוע ומנסה ליצור תרגילים משותפים. זה לא להפיל את הממשלה, אלא ליצור תנאים, לאכול כמו טרמיטים את הרצפה של הקואליציה".
הסכסוכים הפנימיים באופוזיציה משתקפים גם בהתנהלות היום-יומית בכנסת. לפני כשבועיים החליטה יש עתיד להחרים את ההצבעה על הצעת החוק של חה"כ מתן כהנא (המחנה הממלכתי) לתמיכה באלמנות צה"ל רק בגלל שהוגש במשותף עם חה"כ לימור סון הר-מלך מעוצמה יהודית. לאחר שנפל החוק במליאה פרץ משבר בין שתי סיעות האופוזיציה, ובמחנה הממלכתי עיכבו את חתימתם על דרישה לדיון שיחייב את נתניהו להגיע למליאה. ימים ספורים לאחר מכן הודיעה יש עתיד למחנה הממלכתי שתחרים את ההצבעה על הצעת החוק לתמיכה נפשית וזוגית במשרתי המילואים, מכיוון שחה"כ יצחק קרויזר מעוצמה יהודית חתום עליה.
בניסיון אולי להרגיע את הרוחות הודיע לפיד בשבוע האחרון כי יכנס מפגש של ראשי "מפלגות האופוזיציה הציוניות" בנושא חוק הפטור מגיוס. לא חלף זמן רב עד שהודיע יאיר גולן שלא יוכל להשתתף בשל "אילוצי לו"ז" וביקש לתאם מועד חלופי. "לפיד וגולן נלחמים על מנדטים, גנץ לא משתף פעולה עם שניהם, וליברמן חושש מהמיתוג השמאלני של שותפיו לאופוזיציה ומעדיף שלא להתראות עם חלקם בפורומים משותפים", אומר גורם בכיר באופוזיציה.
הסיפור של גדעון סער
בניגוד לכישלונות במליאה, האופוזיציה מצליחה להביא הישגים לא מבוטלים בוועדות הכנסת. חבריה בולטים בדיונים, מצליחים לרכך חקיקה בעייתית, לחשוף ליקויים בהצעות ממשלתיות ולעיתים אף להביך את הקואליציה. אך בסופו של דבר, כשהפעמון מצלצל להצבעות במליאה, כוחה העדיף של הקואליציה מכריע את הכף.
עבור רבים, הכישלון הגדול ביותר של האופוזיציה היה אובדן סיעתו של גדעון סער לטובת הקואליציה בספטמבר. עד אז נדרשה האופוזיציה להעביר לצידה "רק" חמישה ח"כים, וגם בכך לא הצליחה. לאחר מעברו של סער, זה כבר הפך לתשעה – ולכך אפשר להוסיף את עידן רול, שפרש מיש עתיד ועומד בראש סיעת יחיד שיכולה גם היא להצביע עם הממשלה.
"גדעון הוא אולי הסיפור הכי דרמטי, יותר מהחרדים", סבור כבל. "לנתניהו יש היום על הגב בלון חמצן דמיוני שקוראים לו גדעון סער. אני מתעב את מה שהוא עשה, בעיקר כי המנדטים האלה הם לא שלו. אבל בשורה התחתונה – מישהו ניסה באמת להילחם עליו? זה קרב על הבית. אתה לא יכול רק להתבכיין בחדר סגור".
בן ארי מסכימה שזו הייתה החמצה, אך לא מקבלת את מלוא האחריות. "לא הייתי מתעסקת באנשים אופורטוניסטיים", היא אומרת, ומוסיפה על סער: "כנראה הכיסא שלך חשוב יותר מהיושרה שלך". מלינובסקי נוקבת יותר: "אנחנו לא נשלם שוחד, לא נסחט אנשים כמו שהם עשו בזמנו ולא נשתמש באמצעים מלוכלכים של ארגוני פשע. אני לא ארגון פשע. אם גדעון סער רצה ללכת, שילך".
"לא נהיה כמו האופוזיציה של נתניהו"
בשורות האופוזיציה מקבלים חלק מהביקורת הנמתחת עליהם: "אנחנו לא מאוחדים מספיק, ועסוקים מדי במלחמות פנימיות", הם אומרים, אך מדגישים שאינם מוכנים לנקוט את האמצעים שהשתמשה בהם האופוזיציה בראשות נתניהו. "אנחנו לא כמוהם", מדגישה בן ארי. "יביאו לי חוק של משפחות חטופים, ודאי שאני לא אתנגד. יביאו חוק של משפחות שכולות, גם לא".
מהאופוזיציה ההיא זכורה במיוחד הקלטה מביכה אחת שדלפה מישיבת סיעת הליכוד, שהמחישה עד כמה הקו האופוזיציוני של נתניהו היה נחוש ונטול מעצורים. בהקלטה, שנחשפה ערב ההצבעה על החוק "ממדים ללימודים", נשמעה חה"כ מירי רגב מורה לחברי סיעתה: "אנחנו אופוזיציה לוחמת. אין כאבי בטן למקרי אונס, אין כאבי בטן עם נשים מוכות ואין כאבי בטן עם חיילים".
את הסיוט הפרלמנטרי הזה חוותה קואליציית בנט–לפיד, האופוזיציה של היום, על בשרה. "אני לא מירי רגב, אנחנו לא שם", מצהירה מלינובסקי. "יש כאבי בטן, יש מצפון, יש אחריות והבנה של איפה אתה נמצא ומה מוטל עליך".
אל מול הביקורת על התנהלות לא-לוחמנית, מאשימים רבים באופוזיציה דווקא את המלחמה. "אחרי 7 באוקטובר הייתה באופוזיציה איזושהי תחושה שעומק המשבר של מדינת ישראל מחייב אותנו להתנהלות עניינית מאוד ולא רק פוליטית", מסביר קריב. "המלחמה הביאה את כולנו, ואני לא מתנצל על זה, לשים את המאבק הפרלמנטרי-פוליטי בצד".
שוב ושוב חוזרים באופוזיציה על העמדה שהם רואים בעצמם "אופוזיציה לממשלה ולא למדינה". כבל דוחה את הנימוק הזה בתוקף: "שטויות! חלאס, נו, בחיאת. מה זה להצטייר כאופוזיציה למדינה? נתניהו רוצה ליצור להם בדיוק את ההתלבטות המוסרית הזו. אלה תירוצים לא משכנעים בעליל".
"אנחנו כל היום מסתובבים עם פלס מים ובודקים איפה העיגול. וכל מה שנשאר זה רק לתקוף את נתניהו – הוא בשלטון, הוא רעב לשלטון. אין בנו את הרעב הזה לשלטון", נוזף כבל במחנה שהוא משתייך אליו. "המצב כל כך מסוכן בעיניי, מכיוון שנתניהו אומר לעצמו: 'אני בוודאות לא מרכיב את הממשלה הבאה, אז אצור מצב שגם האופוזיציה לא תוכל להרכיב ממשלה'. הוא תוקף בעיקר את יאיר גולן כי הוא רוצה ליצור דמון בתוך הגוש, וגולן עושה הכול כדי לעמוד במשימה הזאת".
"בקואליציה יש סוג של דבק שאין באופוזיציה, וזו הפעולה המשותפת", מודה קריב. "הם מחלקים את התקציב – אתה רואה את המיליארדים שהלכו לכספים הקואליציוניים, ואז אתה מבין במה הם משמנים את גלגלי הקואליציה שלהם. אתה רואה את מספר השרים המנופח, את מספר המשרדים המנופחים, אתה מבין איך הקואליציה הזאת משמנת את עצמה".
"רוב חברי הקואליציה, בשונה מהאופוזיציה, הם בסוג של בית כנסת וירטואלי – וקשה לאנשים לעזוב את בית הכנסת שלהם", מתאר כבל. "רובם מתנהלים כמו אוהדי כדורגל שאוהדים קבוצה".
"הייתי מטריף אותם"
מה הפתרון למצבה של האופוזיציה? כבל, שמכיר את ספסלי האופוזיציה היטב, מציע להיאבק עם סכין בין השיניים: "אם זה היה אני, הייתי אומר: חברי כנסת, להעביר חקיקה זה לא רלוונטי, זה לא מעניין. צריך להגדיר משימה אחת – הפלת הממשלה, הפלת הקואליציה. הדבר הכי חשוב הוא הלחץ על סביבת נתניהו: שרים, חברי כנסת מהליכוד ואחרים. הם הסיכוי היחיד".
הוא ממליץ על טקטיקה של "הטרפה": "בכל הנאומים שהייתי נוהג לשאת, אחד אחרי השני, הייתי מטריף את הקואליציה. כל הנאומים צריכים להיות על נתניהו, מסביב לשעון – למה הוא צריך להתפטר, קבלת אחריות". דווקא בעידן של קמפיינים שלמים שמתנהלים במדיה החברתית, הוא מוחה על הזנחת השטח: "הייתי לוקח את יושבי ראש המפלגות ויורד בכל שבוע ליישוב אחר באופן ספונטני. עולים על במה ומדברים אל הציבור באופן ישיר, כמו שפעם היו מדברים".
קריב מוסיף: "אני הצעתי שפעם בשבועיים תהיה ישיבה של כל חברי האופוזיציה יחד, כדי להעביר את המסר הזה שאנחנו ברמה אחרת של תיאום. הצענו הרבה פעמים שיתופי פעולה אינטנסיביים יותר באופוזיציה, ולצערי זה לא קורה, בין השאר מכיוון שיש פה פיצול יתר של מפלגות. כוחות פוליטיים היו אמורים להיות יחד, והם מפוצלים. אנחנו מכירים איך הפוליטיקה הישראלית נראית".
מלינובסקי חושבת שצריך לתקוף את הקואליציה בבטן הרכה. "האסטרטגיה שלנו היא לאתגר את הממשלה בנושאים שחשובים לציבור המצביעים שלה, כמו למשל הצעת החוק שלי למניעת טיפולי בריאות למחבלים במערכת הבריאות הציבורית. אי אפשר לומר שזה שמאל. אני רוצה לראות מה יעשו איתמר בן גביר, בצלאל סמוטריץ' וטלי גוטליב, ושגם הציבור הימני שהם אומרים שהם מייצגים יראה את זה".
הקרב על בין 4 ל-7 מנדטים
מאחורי הקלעים מתקיימות שיחות תכופות בין האופוזיציה לחברי קואליציה, במיוחד סביב חוק הפטור מגיוס. "חברי קואליציה אמרו שזה קו אדום בשבילם", מבהירה בן ארי. מלינובסקי מוסיפה: "ברור שיש שיחות, אבל הח"כים מהליכוד מצחיקים אותי. אני יודעת מה הם אומרים על התנהלות הממשלה, על חוק הפטור מגיוס, על בן גביר וסמוטריץ' – לא סימפתי. אבל הם נדבקו לכיסא ומתיישרים עם המנהיג העליון, כי שימור הקואליציה הוא הדבר החשוב. אני מקווה שבנושא הגיוס יהיו להם קווים אדומים, אבל אני לא בטוחה בזה".
במקום לתקוף לרוחב החזית, כבל חושב שעל האופוזיציה להתמקד במנדטים הספורים שעוד ניתן להזיז מגוש לגוש: "הקרב הוא על 4 עד 7 מנדטים. אלה שאולי יבואו: מנדט או 2 בגלל 'חוק ההשתמטות', עוד אחד בגלל המלחמה ועוד אחד בגלל המצב הכלכלי. אליהם צריך לדבר, צריך לגשת אליהם אחד-אחד. אני לא מתעסק עם ה'ביביסטים', זה לא רלוונטי. כמו שיש אצלנו את ה'לפידיסטים', הם יצביעו לגוש הזה בכל מקרה".
האם יש סיכוי אמיתי להפיל את הממשלה בתקופה הקרובה? כרגיל, תלוי את מי שואלים. בן ארי מפזרת אופטימיות זהירה: "אני מקווה מאוד שהם לא יסיימו את הכנס הזה". היא סבורה כי המפלגות החרדיות נמצאות ב"קצה גבול הסבלנות", וזה יכול להיות הטריגר להפלת הממשלה: "'חוקי גיוס' כבר הפילו בעבר ממשלות, ויש סיכוי טוב שזה יקרה גם הפעם. נתניהו מורח את החרדים כבר תקופה ארוכה. דחיינותו אומנותו. הוא דוחה את דרעי כבר שנתיים וחצי, ועכשיו דרעי אמר מספיק".
מלינובסקי אופטימית פחות: "הם ינסו להחזיק בכוח את כנס הקיץ, לעבור אותו ואז לצאת לפגרה ארוכה. מבחינתם הם יסגרו את הכנסת, שלא יהיה פה כלום ושום דבר, בגלל שיש להם בעיות בקואליציה. הם לא רוצים שהכנסת תפריע, הם מורידים חקיקה וזה בסדר להם, בלי למצמץ".
קריב כבר יותר זהיר: "הקואליציה לא תשרוד את האירוע של 7 באוקטובר וכל מה שבא בעקבותיו, זה גדול מדי. אני לא יודע אם זה ייקח עוד חצי שנה או אפילו שנה – אבל הבחירות לא יהיו במועדן".
"יש מתחים אמיתיים בקואליציה. חוק הפטור מגיוס יש בו מתיחות אמיתית בין הציונות הדתית ובין המפלגות החרדיות. זה לא שפתאום אני רואה את דן אילוז, יולי אדלשטיין ואחרים קמים ועושים מעשה פוליטי שמוביל לבחירות. אני כן רואה ברגע מסוים את המפלגות החרדיות אומרות, 'אנחנו בדרך לבחירות, הסיפור של הגיוס הוא בלתי פתיר'. אני מצפה שהסדקים ילכו ויתרחבו. האופוזיציה צריכה לעבוד קשה מאוד כדי להעצים אותם".