"זו הזדמנות שלא תחזור, צריך להתחיל עכשיו": בימים שאחרי 7 באוקטובר, בזמן שישראל עוד הייתה המומה מתמונות הזוועה מהעוטף, התאספו בפיקוד הצפון קצינים בכירים מחיל ההנדסה. על המפות שנפרסו לפניהם סומנו עשרות נקודות לאורך הגבול עם לבנון – אזורי סבך שהפכו למסתור מושלם לתשתיות הטרור של חיזבאללה. "חייבים לחשוף שם הכול", חרץ אחד המפקדים. ספק אם הבינו לאילו ממדים יגיע המבצע, שיצא לדרך עוד באותו היום.
במבצע, שנשמר בסוד, חשף צי של 300 כלי הנדסה כבדים, שעבדו יומם ולילה במשך שנה וחצי, שטח של 120 קילומטרים לאורך הגבול וכמה מאות מטרים לעומקו בתוך שטח לבנון, והשמידו מאות תשתיות טרור שהכין ארגון הטרור השיעי לקראת פלישה לגליל. וכך הפך המהלך ל"מחרשת הכסף" – אחד המבצעים ההנדסיים הגדולים והמורכבים שידע צה"ל.
בשעה שבקבינט המלחמה ובמטכ"ל התלבטו אם להתמקד בחזית הדרום או להקדים רפואה למכה בלבנון, בפיקוד הצפון כבר פעלו בשטח. ההחלטה לנצל כל יום של אש לשינוי פני הגבול התבררה כאחת ההחלטות המבצעיות החשובות של המלחמה באויב מצפון. יותר משנה חלפה מתחילת העבודות האינטנסיביות ועד להשלמת המשימה, עם יישום הסכם הפסקת האש עם השכנה מצפון ותחילת החזרת תושבי הצפון לבתיהם.
"ברגע שהתחילה המלחמה הבנו שיש לנו הזדמנות גדולה מאוד", מתאר אל"ם ע', קצין ההנדסה של פיקוד הצפון, בריאיון למגזין N12. "הטופוגרפיה של לבנון היא הדבר היחיד שלא השתנה. הסבך בתחומה משמעותי מאוד, מכל מיני סוגים. אנחנו מכירים אותו שנים, אין פה משהו חדש. גם ההתבססות של חיזבאללה בסבך הזה לא חדשה ולא זרה לנו, גם במלחמת לבנון השנייה וגם לפניה".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
מעבר לקו הכחול, גם בכלים אזרחיים
לא הרחק משם, בגזרת סוריה, הושלם לא מכבר מכשול דמוי חפיר שמיועד לעצור רכבים וטנקים. ההבדל בין שני המכשולים בולט לעין – מול סוריה מדובר במערך שנועד לעצירת כלי רכב וטנקים, ואילו בלבנון התמקד הפרויקט בחישוף תשתיות ובהריסתן כדי לאפשר שליטה טובה יותר בשטח. שניהם מבטאים את התפיסה החדשה-ישנה של צה"ל אחרי 7 באוקטובר: נוכחות פיזית בשטח, לא רק טכנולוגיה.
"בסוריה, למעט קווי התילים הראשונים, יש בעיקר פלטה בזלתית מישורית יחסית", מתאר אל"ם ע'. "הפלטה הזו אפשרה לנו לבנות מכשול רציף וברור עם סלעים גדולים ושאר האלמנטים שהצבנו". הבוץ הלבנוני, לעומת זאת, הוא סיפור שונה לגמרי. "מהים ועד תחילת הר דב אתה מוצא ואדיות עמוקים ומפותלים, רכסים שחלקם בצד האחר וחלקם בצידנו, ויישובים צמודי גדר. כל אלה מחייבים ניתוח שטח מדוקדק, וזה בדיוק המקצוע שלנו כ'מוהנדסים' – לנתח את השטח ולהתאים את הפתרון".
תחילה עבדו במרחבים שמול היישובים, באופן חלקי ושקט יותר. "תוכנית 'המחרשה' היא לא המצאה של המלחמה, היא עברה כמה גלגולים והתפתחה כל הזמן", מוסיף הקצין. "לא ידענו כמה זמן יהיה לנו לתכנון ולביצוע, אבל נערכנו לפרויקט ארוך מאוד, משמעותי ובר קיימה. המטרה הייתה ברורה – לחשוף את השטח וליצור מרחב אבטחה שנוכל לשלוט בו באמצעות אש ותצפית, בדגש על יכולות אש, ולהסיר את כל הסבך באמצעות כלי צמ"ה (ציוד מכני הנדסי) ואמצעים אחרים".
בשלב מסוים כבר לא חיכו בצה"ל לתמרון הקרקעי בלבנון, והחליטו לקדם את פרויקט החישוף. כלי ההנדסה המשוריינים החלו לחצות את הקו הכחול ולפעול בשטח לבנון בעיקר בשעות הלילה. מתחילת המלחמה גייס צה"ל למשימה כ-300 כלי צמ"ה – חלקם צבאיים ואחרים אזרחיים – לצד ארבעה גדודי הנדסה, שחלקם הוסטו במיוחד מגזרות לחימה אחרות למען המשימה בצפון.
מנהרה מתחת לסבך
לוחמי ההנדסה הם שגילו במהלך העבודות את תוואי המנהרה שנחפרה סמוך למושב זרעית, והייתה התשתית חוצת הגבול היחידה שאיתר צה"ל במלחמה בצפון. מדובר בחלק מפרויקט מנהרות עצום שנבנה ונחפר בתוואי הסמוך כהכנה לעימות בין ארגון הטרור השיעי ובין ישראל, ומאמצים רבים הושקעו בו בשנים האחרונות.
בצה"ל אומרים כי המנהרה, שנחשפה בשלבי חפירתה ועדיין לא הייתה מבצעית, נוטרה בקפידה בידי גורמי המודיעין וכוחות חי"ר במשך חודשים ארוכים. רק לאחר מכן ניתן האות להשמידה.
"מוציאים הרבה", מגלה אל"ם ע' לאחר שנשאל מה מתגלה מתחת לצמחייה ולסבך כשמתחילים לחשף את השטח. "ברגע שאתה מחשף את הדבר הזה, אחרי כל כך הרבה שנים, אתה מגלה הרבה מאוד – גם תשתיות תת-קרקע וגם תשתיות על-קרקע. אם אתה הולך בסבך הזה, הוא מאפשר לך הסתר מוחלט. ברגע שאתה יוצר בו גם מרעולים (שבילים צרים למרעה), אתה יכול להשתמש בו בצורה גמישה, וחיזבאללה עשה את זה – הוא קידם לשם הרבה מאוד מצבורי אמל"ח, נשק, מטענים ותשתיות לחימה".
תשתיות הטרור שהכין חיזבאללה לקראת פלישה מתוכננת לישראל נחשפו מתחת למה שמכנים בצבא שס"מים (שטחים סבוכים מבוצרים) – השדרוג ל"שמורות הטבע" הפרימיטיביות שפגשו הלוחמים בקיץ 2006. בתוך הסבך איתרו הכוחות בונקרים בתת-קרקע, חמ"לים, חדרי שהייה למחבלים, עמדות תצפית ואש ועוד.
"פרויקט 'מחרשת הכסף', מתחילתו ועד סופו, משנה בהחלט את כללי המשחק", סבור אל"ם ע'. "זו לא רק דעתי אלא גם עדות המפקדים בשטח – היכולת שלנו לראות לעומק שטח לבנון, לבצע איסוף יעיל, לאתר את כל מה שאנחנו צריכים, ולהשמיד ולנטרל את מה שחיזבאללה הכין". עם זאת, הוא מוסיף: "הגנה היא דבר דינמי ומתפתח. אין נקודה שבה אתה משלים משימה ואומר לעצמך, 'זהו, אפשר לנוח'. אנחנו ממשיכים לעבוד במלוא המרץ, ולא הורדנו את הרגל מהגז בשום צורה".
המחרשה ששינתה את הגבול
חלק גדול אחר בפרויקט היה איתור והשמדה של מבנים אסטרטגיים ששולטים על יישובי קו העימות ועל צירי התנועה המרכזיים. "פרויקט 'המחרשה' כלל ניתוח עמוק של כל המבנים, ניתוח הנדסי של כל המבנים ששולטים על היישובים שלנו ועל הכבישים שלנו באופן כללי", מתאר קצין ההנדסה הפיקודי. הוא מביא לדוגמה את כפר כילא הלבנוני מול מטולה: "ברגע שהצלחנו 'להפליל' שם את כל המבנים – וזה לא היה מסובך, הכול שם למעשה תשתיות חיזבאללה רבות – אז פשוט הוצאנו את זה לפועל עם הרבה הנדסה וחבלה".
במקביל לעבודות החישוף הקים בצה"ל מערך של חמישה מוצבים פלוגתיים בתוך שטח לבנון, במרחק של עד כמה מאות מטרים מגדר המערכת. המוצבים ממוקמים מחוץ לכפרים השיעיים סמוכי הגבול, אך שולטים על מרחבים חשובים בתפר הטופוגרפי שהיה בעייתי לצה"ל עד למלחמה, ממערב למזרח, מהים עד להר. חלקם, כמו מוצב כרכום, הוקמו באותן נקודות אסטרטגיות שניצבו בהן מוצבי צה"ל בדרום לבנון טרם הנסיגה בשנת 2000.
"זה נותן את המעטפת השלמה לכוחות", מסביר אל"ם ע'. "כאשר אתה מספק להם את כל המרכיבים – שטח חשוף, מרחב אבטחה ומוצב – אתה מאפשר להם תחילה להגן על עצמם, אך בעיקר להגן ביעילות על היישובים או על המרחב שבאחריותם. הכוחות יודעים לפטרל, לצאת מהמוצב, להסתובב בשטח, לבצע פעילות יזומה ופעילות התקפית. וזה שהשטח הוא כמו שהוא, זה מה שמאפשר להם את זה. המיקום שלהם הוא מיקום מאוד חשוב, טקטי, ומאפשר להם איסוף קדימה ובאמת ליצור עומק שלא היה לנו".
"ביטחון שהוא לא רק תחושה"
אי אפשר לדבר על בניית המכשולים החדשים בצפון בלי להזכיר את הלקח המכאיב מהשבת השחורה. "זו למידה מ-7 באוקטובר, למידה לאורך הלחימה וגם למידה תוך כדי התחככות במרחב עצמו", מבהיר סא"ל א', ראש ענף ארגון המרחב בפיקוד הצפון. "אנחנו מבינים את תנועות האוכלוסייה, מבינים טוב יותר את השטח, מבינים טוב יותר את האויב".
בשטח לבנון הסתיים פרויקט 'המחרשה' רשמית, אך העבודה רחוקה מסיום. "הגענו ל-100% ממה שתכננו", מסביר אל"ם ע'. "ומעכשיו אנחנו משמרים את ההישג, ואיפה שצריך להעמיק – גם מעמיקים אותו. הכוונה היא שלא לאפשר לסבך הזה לגדול, וליצור תחזוקה שוטפת, כמו בכל דבר. זה בסך הכול עובד טוב בתקופת האכיפה הנוכחית. המטרה היא לוודא שמרחב האבטחה הזה נשמר ושחיזבאללה נשאר רחוק".
"בנקודות שבהן מפקדי אוגדות, חטיבות או מוצבים מזהים צורך להתקדם, אנו מרחיבים את הפוליגונים לחשיפה ומשמידים תשתיות טרור", מוסיף קצין ההנדסה הפיקודי. במקביל מתבצעת עבודה מקיפה לשיפור התשתיות המבצעיות, חיזוק המיגון במוצבים ושיקום מרחב המכשול. "מלחמה עושה הרבה נזק, לא רק מצד האויב. יש הרבה שיקום לעשות והרבה סדר, וצריך גם להמשיך לחשף".
אך לא כל יישובי קו העימות נהנים מקו הגבול החרוש. "במרחב של מטולה אין אפשרות לבצע חישוף כמו באזורים אחרים, כי אנחנו במרחק של מטרים בודדים מהגבול. הכפרים הלבנוניים ממש צמודים אלינו ומקיפים אותנו משלושה כיוונים", מסביר דוד אזולאי, ראש המועצה.
למרות המגבלות הגיאוגרפיות הקים צה"ל על רכס החממיס מוצב של חיילים ששומרים על המושבה מתוך שטח המדינה השכנה. "זו אחת מחמש הנקודות שצה"ל תפס בתוך לבנון, שמעניקה לנו בצידנו המזרחי את מרחב ההגנה שאנחנו מייחלים לו. לעומת זאת, בצד הצפוני והמערבי אין לנו שום מרחב אבטחה והגנה".
"המדיניות השתנתה לטובה"
לאורך המלחמה לא חסך אזולאי ביקורת על הממשלה והצבא, שלתחושתו החליטו לוותר על הגליל. ביום העצמאות הקודם הוא אף הוביל את רשויות הצפון שהכריזו על "הקמת מדינת הגליל והתנתקות ממדינת ישראל", בניסיון נואש לטלטל את אושיות המדינה. כיום, על רקע השינוי בתפיסת ההפעלה של צה"ל בגבול, ניכר שינוי של ממש בטון דבריו של ראש המועצה.
"הדבר המשמעותי הוא שבחודשים האחרונים, על כל תנועה הכי קטנה שקורה בכפרים הלבנוניים, צה"ל מגיב", מדגיש אזולאי. "כמעט שלא חוזרים תושבים לבנונים לבתיהם, ועל כל תנועה, אפילו קטנה, יש תגובה צבאית – וזה מצוין בעינינו. אנחנו שומעים לא מעט ירי שצה"ל מבצע, אם באמצעות רחפנים, מקלעים, ולפעמים גם ירי ארטילרי או מטוסים. אתמול למשל היה ירי במרחב הבופור, כשניים וחצי קילומטרים ממטולה. מבחינתנו זה מבורך מאוד".
למרות הסימנים המעודדים, אזולאי אינו חוסך את שבט ביקורתו מהדרג המדיני והצבאי. "אני ותושבי מטולה חשים נפגעים מהתנהלותו של מפקד פיקוד הצפון במלחמה הזו", הוא משתף. "כמעט שנה שלמה, מאוקטובר 2023 ועד ספטמבר 2024, צה"ל לא עשה כמעט דבר, ואילו חיזבאללה החריב את יישובינו. לולא התהליך המתמשך הזה, לא היינו צריכים היום לעסוק בשיקום בהיקף כזה".
לדבריו, האלוף נקט תפיסה "מוטעית ושגויה", שהתמקדה במערכי הגנה במקום בפעולה התקפית. "הם בנו שלושה קווי הגנה מהגבול דרומה לתוך שטח מדינת ישראל, למרחקים של כמעט 20 ק"מ. 7 באוקטובר לימד אותנו שאסור לסמוך על אף אחד, וגם צה"ל לא נתן את המענה האמיתי".
"החשש – חזרה למדיניות ההכלה"
הרס רב ספגה המושבה הוותיקה במהלך המלחמה. יותר ממחצית מבתיה נפגעו מטילי נ"ט ורקטות. ובכל זאת, את אזולאי מטריד בעיקר העתיד: "הדבר היחיד שמדאיג אותנו הוא שזה ייגמר. לכן אנחנו כל הזמן צועקים וזועקים – שמדינת ישראל לא תחזור למדיניות ההכלה ולא תיתן לחיזבאללה להתארגן מחדש".
אזולאי מתייחס גם לרוחות המנשבות בארץ הארזים: "אנחנו רואים שינוי בהתנהלות של הנשיא המרוני ג'וזף עאון ושל צבא לבנון בניסיון לאכוף את הסכם הפסק האש על חיזבאללה. גם מזכ"ל ארגון הטרור הנוכחי שונה לחלוטין מקודמו – שמיים וארץ מבחינת רמת האיום והפחד. המנהיג הזה, כפי שהוא מתבטא, גורם לנו להתחיל להירגע. העיקר שלא ירימו ראש, ושלא ניכנס שוב למדיניות ההכלה".
"ביטחון אמיתי, לא תחושת ביטחון"
אזולאי, שבעברו היה קצין ההנדסה של אוגדה 91, האחראית לכל גזרת לבנון, משתף מניסיונו: "עשינו חישופים גם בנסיגה בשנת 2000 וגם אחרי מלחמת לבנון השנייה ב-2006. אבל צריך לזכור שהטבע עושה את שלו – העצים והשיחים חוזרים בתוך שנה-שנתיים אם לא מתחזקים את החישוף באופן שוטף. בלי תחזוקה מתמדת נראה שוב את הסבך והחורש שמאפשרים למחבלים להתקרב בלי שנראה אותם".
כשראש המועצה נשאל על ההבדל בין תחושת ביטחון לביטחון אמיתי, הוא מגיב בנחרצות: "אחרי 7 באוקטובר אני לא מכיר יותר במושג 'תחושת ביטחון'. כשמישהו מהצבא מדבר איתי על 'תחושת ביטחון', אני זורק אותו לקיבינימט. אנחנו רוצים ביטחון אמיתי". לדבריו, "חמש הנקודות שתפס צה"ל מועילות מאוד, אבל בעיניי צריך 50 או 500 נקודות כדי לשמור באמת על גבול הצפון בצורה שתיתן לנו את המענה האמיתי".
בינתיים, למרות המציאות הביטחונית החדשה בצפון, רבים מהתושבים באזור נותרו ספקנים ולא כולם מרגישים מספיק ביטחון לשוב הביתה. "איך נותנים לתושבי הצפון ביטחון שהוא לא רק תחושה אלא עובדה? אלה לא סיסמה או מילים, אלא פעולות בשטח", מדגיש אל"ם ע'. "אנחנו רואים במשימה הזו משימה לאומית ממדרגה ראשונה".
כל הפרטים בכתבה אושרו לפרסום בידי הצנזורה הצבאית