אנחנו עולים לחלקה הצפוני של רמת הגולן, על כביש 91 המתפתל, שמוביל למחנה נפח. השקט חזר לרמה, מזג האוויר חם והנוף צבוע ירוק עז. מחזה אבסורדי, כשהחודשים הארוכים שבהם טיווח חיזבאללה את האזור הזה עוד טריים בזיכרון. עד לפני זמן קצר הייתה משולה הנסיעה בכביש הזה, לצד בסיסי הצבא הפרוסים במרחב, להימור ברולטה. בצומת נפח אי אפשר שלא להיזכר בבני הזוג נועה וניר ברנס ז"ל, שנהרגו מפגיעת רקטה ברכבם, מרחק עשר דקות מביתם שבקיבוץ אורטל. הם הניחו שלושה ילדים.
כתשעה חודשים חלפו מאז החל צה"ל בבניית מכשול חדש בגבול הסורי, אך האירועים האחרונים האיצו את העבודה. נפילת משטר אסד והשתלטות על סוריה בידי הארגון הג'יהאדיסטי היאת תחריר א-שאם (HTC) – למעשה גרסה מודרנית של אל-קאעידה – הדליקו נורות אדומות במערכת הביטחון. מנהיג סוריה ה"זמני" החדש אולי מאותת לשינוי גישה אפשרי מול ישראל, אבל במערכת הביטחון לא רוצים להסתכן - ולחזות חלילה בגבול הזה נפרץ במפתיע ומתלקח.
"מזרח חדש" – זה שמו של המכשול ההנדסי החדש שנועד לשבש פלישה של מחבלים לשטח ישראל. מדובר, לפי התוכנית, במכשול עצום הכולל תעלה עמוקה וסוללת עפר, הביצור המשמעותי ביותר שבנתה ישראל באזור הגבול בעשורים האחרונים. באוגדה 210, החולשת על גזרת הגולן, הוסיפו צוותי עבודה מגזרות אחרות כדי לזרז את הקמתו.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
מגדר חכמה ללואוטק
במחנה נפח, מקום מושבה של מפקדת האוגדה המרחבית 210, אנחנו פוגשים את סא"ל ו', קצין ההנדסה האוגדתי. שיחה קצרה במשרד ויוצאים לדרך. אנחנו עדיין נוסעים בצידו הישראלי של הגבול, חולפים על פני קיבוץ אורטל. במערב נמצאת גדר האינדיקציה הישנה. קשה להאמין שבמשך עשורים זה כל מה שהיה כאן: בעשור הקודם נוספה עליה גדר חדשה וגדולה, מהסוג שנפרץ בקלות ב-7 באוקטובר מול עזה. במרחק מאות מטרים מזרחה נמצא קו החביות האדומות, קו הגבול הבין-לאומי בגולן. שם, שבעה ימים בשבוע ולפעמים גם בלילות, עמלים ה"מוהנדסים" על בניית קו הגנה קדמי חדש מפני פלישת האויב.
דקות בודדות של נסיעה והגענו למעבר קוניטרה. כמה שניות אחר כך אנחנו כבר באזור החיץ, שטח סורי לכל דבר, ובו שבעה כפרים ועיירות שתושביהם רואים בימים אלו את חיילי צה"ל בין שדותיהם ובתיהם, כאילו מדובר בדבר טבעי. שם, בצמוד ל"קו החביות", הולך ונבנה בימים אלה המכשול: עשרות קילומטרים כבר הושלמו. עשרות עדיין לא. "זה קו בולדרים קדמי, אחריו עוד תעלה של בין ארבעה לשישה מטרים ועוד סוללה של בין ארבעה לשישה מטרים", מתאר סא"ל ו' בעודנו צופים במכשול. "תגיד לי אתה אם טנקים יכולים לחצות את זה".
התמונה של הטרקטור הפשוט הפורץ באין מפריע את גדר המערכת הטכנולוגית בגבול עזה נצרבה בתודעה של כל מי שעוסק בבניית המכשול החדש. הפעם אין מדובר ב"גדר חכמה" כמו זו ההיא שהתפוררה ב-7 באוקטובר. את ההייטק החליף הלואוטק. "המכשול עצמו לא עומד לבדו, הוא חלק מתפיסת הגנה שלמה", חוזר ומדגיש אל"ם ע', קצין ההנדסה של פיקוד הצפון. "קו המגע חזקה עליו שייפרץ, ולכן זה חייב להיות רכיב בתוך תפיסה רחבה הרבה יותר של מודיעין, איסוף, כוחות וקטלניות".
צה"ל חזר לביצורי השדה, לתעלות ולשוחות, אלה שנחפרו במלחמת העולם הראשונה והשנייה. הם הוסיפו "רכיב טיפש" – תעלה פשוטה ועמוקה, מרוצפת סלעים מקומיים מצד אחד, מוקפת סוללת עפר גבוהה מהצד האחר. העבודות כוללות גם רענון שדות מוקשים ופריסת מטעני חבלה. בהמשך ישולבו גם אמצעים טכנולוגיים מגוונים, אך הבסיס הפיזי יישאר מרכיב מרכזי בהגנה.
"מכשול הוא דבר דינמי, הוא מתפתח כל הזמן גם תפיסתית וגם בפועל", מסביר אל"ם ע'. "אנחנו תמיד אומרים שמה שלא משתנה הוא הקרקע והטופוגרפיה, שבצפון משפיעה חזק מאוד, גם בסוריה וגם בלבנון. הקרקע נשארת קבועה, אבל האויב מתקדם והאמל"ח של שני הצדדים משתפר, ולכן המכשול עובר כל הזמן התאמות ועדכונים. אין זבנג וגמרנו בהיבט הזה".
תעלות נגד טנדרים – וגם נגד טנקים
קשה לתפוס זאת, אבל חיילים ישראלים נעים כעת בחופשיות ברכבים קלים, בטנקים ובדחפורי די-9, בין רחובות הכפרים הסוריים צמודי הגבול. אנחנו יורדים מהרכב ומסתכלים מקרוב על התעלות באזור הכפר אל-קחטאנייה. טנדר מהסוג שפרץ את המכשול בעזה לא יוכל לעבור כאן. חדירה רגלית אפשרית, אך תיקח זמן. בצה"ל מתכוונים לנצל את העיכוב הזה כדי להקפיץ את הכוחות.
"המכשול הזה נועד לעצור מסות גדולות של מחבלים, אבל כל מכשול עתיד להיפרץ", מבהיר סא"ל ו'. "הוא בא לשבש ולעכב את האויב בהיבט הגלגלי, והוא נותן מענה די טוב. בהיבט הרגלי זה נותן לך עוד כמה דקות להביא את מה שאתה צריך להביא כדי לתת את המענה".
"בסופו של דבר, התרחיש שאנו נערכים אליו מתמקד בהתקרבות מהירה ומפתיעה של גורמים עוינים למרחב קו ההחזקה שלנו", מפרט סא"ל א'. "כמענה לאיום זה ביקשנו ליצור עומק הגנה שינטרל את יכולת ההתקרבות שלהם ואת אלמנט ההפתעה. כך נוכל לזהות את האיום מבעוד מועד, להגיב בהתאם לו ולעכב או למנוע את התקדמותם כבר במרחב האבטחה, הרחק ממרחב ההחזקה".
אבל למתבונן בתעלות העמוקות הללו ברור שייעודן חורג מעבר לחסימת טויוטות לבנות ואופנועים מהסוג שראינו ב-7 באוקטובר. הן נועדו גם לבלום טנקים – אולי מול צבא סוריה של אחמד א-שרע (אבו מוחמד אל-ג'ולאני), ואולי מול שאיפותיו המדאיגות של רג'פ טאיפ ארדואן בסוריה. נשיא טורקיה מכוון, ואולי אף מסוגל, להרחיב את השפעתו האזורית באופן שעלול להציב איום על ישראל מצד הצבא השני בגודלו בנאט"ו.
הקונספציה שקרסה והלקח שנלמד בדם
אומנם צבא סדיר יכול לנסות להביא אמצעי גישור כבדים לצליחת התעלה, אך אלה מצריכים לוגיסטיקה מורכבת שתאט ותסרבל את ההתקדמות. בגלל אופי המכשול, האויב ייאלץ להתמקד בנקודות מעבר מוגדרות במקום להתפרס לרוחב החזית – וכך ייווצרו צווארי בקבוק טבעיים, ובהם יוכל מערך ההגנה הישראלי למקד אש מדויקת ואפקטיבית. זו בדיוק המטרה של התעלה – לא רק לעצור פיזית, אלא לכפות תנועה איטית ומסורבלת על האויב.
אף אחד בצה"ל לא מדבר עוד על "מכשול בלתי עביר". הלקח הזה נלמד בדם רב ב-7 באוקטובר. עם המכשול בגבול עזה קרסה גם הקונספציה בגבולות ישראל. במקומה נבנתה תפיסת הגנה חדשה, יוזמת, התקפית ובעיקר רחוקה יותר מבתי התושבים. "המכשול הזה הוא לא מכשול בודד בשטח", מוסיף סא"ל ו'. "יש לנו עוד קו תצפיות, יש לנו את הכוחות שלנו שמגיעים, ובעתיד גם נעבה אותו בכל מיני אלמנטים טכנולוגיים".
כדי למנוע תרחיש פלישה, "מזרח חדש" חייב לתפקד בשילוב עם הערנות וההתרעה על כל ניסיון לחצות אותו, ועם כוח לוחם מיומן ומוכן מצידו הישראלי של הגבול ומעבר לו. אבל בינתיים הכלים הכבדים מרעישים במרץ. "בשיא הגענו ליותר ממאה כלים שעובדים בגזרה במקביל", מתאר קצין ההנדסה האוגדתי. כל זה קורה בשנה שבה חיל ההנדסה מתוח עד הקצה, כמו שלא היה אף פעם: "אנשים עובדים פה קשה מאוד, אבל אנחנו מסופקים מהעבודה, כי יש תוצאות שרואים בעיניים".
בשטח לא מתגעגעים לדיקטטור
באותו המרחב ממש, כמה עשרות מטרים משם, מסתובבים ילדים סורים ומנופפים לנו לשלום. תושבי אל-קחטאנייה, איך לומר בעדינות, לא מתגעגעים למשטר אסד, שהזניח אותם והגביל את שטחי המרעה שלהם. חלק מבתיהם נפגעו במלחמת האזרחים. צה"ל לא התקבל שם באורז ופרחים, אבל ישראל עדיפה בהרבה מבחינתם.
השקט היחסי באזור עלול לתעתע. כוחותינו פועלים להבטיח אותו ולאפשר לצבא להתמקד בזירות הלחימה האחרות. אך גם כאן האויב מציץ, מנסה לצלם או מתמהמה באזור הגדר במסווה של רעיית צאן או ציד. "השקט הזה יכול להתהפך ברגע", אומר סא"ל ו'. "זה יכול לקרות מחר בבוקר, זה יכול לקרות בעוד שבוע וזה יכול לקרות בעוד חודש. לכן הערנות של הכוחות וההבנה של האיום חשובות מאוד".
ממש לאחרונה התרחשה כאן התקרית החמורה ביותר מאז נפל משטר אסד: לוחמי פלס"ר הגולן פטרלו באופן גלוי בשעת בוקר בצד המזרחי – הרחוק יותר – של ואדי הרוקאד (נחל רקד), באזור משולש הגבולות עם ירדן. מחבלים סורים שהתמקמו בפאתי הכפר אל-כויה, שנושק לגבול הירדני, פתחו באש לעברם, מטווח של 300 מטרים בלבד – וחוסלו מהאוויר. בפיקוד הצפון הגדירו את האירוע "נקודת תפנית" בגזרה המתוחה.
"את הלוחם שבקצה, שנלחם שנה וחצי בעזה ולבנון, לפעמים זה קצת מבלבל", מודה סא"ל ו'. "אנחנו צריכים לעשות עבודה חדה מאוד עם הלוחמים שלנו - להסביר להם שאלה שגרים פה ליד, סמוך למוצבים שלנו, הם לא אויבים, וצריך להבדיל מי אויב ומי חבר. אנחנו מסתכלים על כולם בעין בוחנת כדי שלא יהיו פה אירועים כאלה עם נפגעים לכוחותינו".
רצועת הביטחון החדשה
עם קריסת משטר אסד והשתלטות המורדים על סוריה עברה האוגדה למה שמכונה "הגנה קדמית", או במילים פשוטות: זינקה לחמש נקודות מפתח בשטח הסורי שסמוך לגבול, כדי לסכל ולהרחיק מראש כל איום על התושבים. משם שולט צה"ל על בקעת הלבנון ועל דמשק באש ובתצפית. "זה מאפשר לנו להגיב מוקדם יותר, לזהות את האויב מבעוד מועד ולהשיג שליטה מבצעית טובה יותר במרחב", מסביר סא"ל א', ראש ענף ארגון המרחב בפיקוד הצפון.
"אי אפשר להגן על תושבי עין זיוון, אלוני הבשן, מרום הגולן, בוקעאת'א ומג'דל שמס מתוך היישובים", מדגיש סא"ל ו'. "צריך ללכת קדימה כדי לתת הגנה, וזה מה שאנחנו עושים במקומות האלה. זאת הסיבה שבנינו את המוצבים וזאת הסיבה שאנחנו בונים את קו המכשול. אנחנו מממשים את זכויותינו ואת ריבונותנו עד המטר האחרון".
כמה זמן יישאר כאן צה"ל? התשובה הדיפלומטית היא "ככל שיידרש", אבל לפי הפעילות בשטח ההבנה היא שהפקודה להתקפל לא תגיע בקרוב. בשטח כבר הוקמו תשעה מוצבים חדישים עם מכולות מגורים ממוגנות, חדרי מלחמה ממוגנים, מטבחים, אנטנות לקליטה סלולרית, מכלי דלק ואספקה של תחמושת ומזון לתקופה ארוכה.
"המוצבים בשטח כל עוד יידרש לקבוע בו נוכחות מבצעית, ובמקרה הצורך ניתן לפרקם במהירות יחסית, בדומה למהירות שבה הוקמו", מצהיר סא"ל א'. כוחות צה"ל במוצבי התצפית מעניקים ליישובי רמת הגולן שכבת הגנה קדמית שלא הייתה קיימת טרם תפיסת אזור החיץ. "מיקומם נקבע בידי המפקדים בשטחים שולטים, שנכון לשלוט עליהם, והם תוכננו להבטיח את שרידות הלוחמים בתוך המוצב ולאפשר להם להילחם מתוכו".
מה השאיר אסד מאחור
עם ההשתלטות על מרחב החיץ מצאו הלוחמים בראשי התילים מוצבי "פיתה סורית": הם קיבלו את שמם מצורתם, המזכירה פיתה. מסביבם תעלות היקפיות בנויות ובתוכם חדרי מגורים מבוטנים. המוצבים הללו התגלו נטושים, מוזנחים וללא תנאי מחיה בסיסיים. חיילי צבא סוריה שהתפורר פשטו ברגע אחד את המדים - ונמלטו מהמקום.
"המון אמל"ח סורי שמקורו סובייטי וסיני", חושף סא"ל ו' לאחר שנשאל מה מצאו במוצבים. "החל ברובי AK-47 וכלה בפגזים גדולים, 155 מ"מ, קני תותחים רב-קניים, טנקים – כל מה שהיה ברשות הצבא הסורי. חלק מהנשק הזה הגיע לידי כוחות HTS כשהצבא הסורי עזב ללא קרב".
"האתגר העיקרי הוא לספק את יכולות המיגון הנדרשות ולהקים מוצב לחימה ברמת הגנה מיטבית לפי האיום במרחב", מתאר סא"ל א'. "מדובר בעבודה בסביבה שקיים בה איום התקפי מתמיד. עלינו להעביר למרחב תשתיות מיגון משמעותיות, דבר המחייב לעיתים מבצעים בשעות החשיכה. זה דורש עבודה מדויקת בצל איום פעיל, ולעיתים אף דורש מבצעים מקדימים להשגת שליטה מבצעית משופרת בשטח לפני שניתן להכניס את כוחות ההנדסה".
"היו ניסיונות לאיים על המרחבים הללו", מוסיף הקצין, "אבל אני חושב שתהליך ניהול הקרב וגם הביצוע של הלוחמים בשטח אפשרו שליטה מבצעית טובה ועבודות להקמת המוצבים ללא נפגעים. בניית המוצב ויצירת התנאים המבצעיים לבנייתו - מבצע לכל דבר".
כמעט מדי לילה מבצע צה"ל פשיטות בכפרים הסוריים לאיתור אמל"ח. "אחד המ"מים שלי, דובר ערבית, נכנס עם מפקד סיירת גולני לכפר ג'ובתא", מספר סא"ל ו'. "הם דיברו עם האחראי במקום והבהירו לו – או שנכנסים לכפר לחיפוש מקיף, או שהם מביאים את הנשק מרצונם. בתוך כמה שעות קיבלנו חלק מהתחמושת".
במהלך עבודות החישוף במרחב החיץ עקר צה"ל חורשת איקליפטוס גדולה במיוחד. "הייתה חורשה מיוערת באזור כודנה, שאפשרה התקרבות מוסתרת לגדר, אז חישפנו שטח של כקילומטר וחצי", מספר סא"ל ו'. "לאחר החישוף באו התושבים מהכפרים הסמוכים ואספו את העצים להסקה. נוסף על כך, אנחנו מביאים עצים מישראל כדי לסייע להם בחימום בתיהם בחורף".
מפת האחיזה החדשה
בינתיים נערך צה"ל לשהייה ממושכת בשטח סוריה. לצורך כך הוגדרו "מרחבי ביטחון" חדשים מול הכוחות הצבאיים של המשטר החדש במדינה. הרצועה הקרובה ביותר לישראל היא אזור החיץ, כפי שנקבע בהסכמי 1974, ובה מקיימת ישראל נוכחות קבועה ובלתי מוגבלת בזמן, כולל בכתר החרמון הסורי, המאפשר פיקוח לא רק על אגן דמשק אלא גם על בקעת הלבנון.
מחוץ לאזור החיץ נמצא אזור האבטחה, ובו כפרים סוריים רבים. צה"ל נכנס לאזור זה באופן נקודתי כאשר מתגלה צורך מבצעי. מעבר לאזור האבטחה נמצא "אזור ההשפעה", שתחום במזרח בכביש דמשק–סווידה. רוחבו כ-65 ק"מ והוא כולל את ריכוזי הדרוזים בג'בל א-דורוז.
בתחילת דצמבר השתלטו לוחמי שלדג על החרמון הסורי, יותר מ-50 שנה מאז הוחזר לסוריה במסגרת הסכם הפרדת הכוחות לאחר קרבות עקובים מדם במלחמת יום הכיפורים. "כשפרצנו את הציר לראשונה הרגשתי פרפרים בבטן", מתאר סא"ל ו' בהתרגשות. "התחושה שאתה עושה משהו היסטורי, משהו שהתאמנת לקראתו".
בצבא נותנים עדיפות לביצור הגבול מול אזורים מאוימים יותר, הסמוכים ליישובי הרמה וגם לגזרות שהראות והתצפית בהן מוגבלות, כמו החלק ההררי משופע הגבעות בצפון הגולן או בוואדי הרוקאד שבדרומו. "אני משוכנע שהמכשול ישרת אותנו עשרות שנים קדימה, בזכות היותו מבוסס על סלע יציב ואיתן", מצהיר קצין ההנדסה האוגדתי. "הסלע לא נשחק בקלות ואת זה כל אחד יכול לראות במו עיניו".
אל"ם ע' מסביר: "ברגע שאתה יוצר מרחב אבטחה, שהוא בדיוק מה שתמיד היה חסר לנו במדינת ישראל – עומק אסטרטגי בתוך שטח האויב – וכאשר אנחנו תופסים נקודות מפתח ושולטים בהן, כמו במרחב החיץ בסוריה, אנחנו משיגים יתרון ניכר המאפשר לנו לפעול ולשמר חופש פעולה מבצעי. אנחנו חזקים מאוד במרחב, מרגישים בנוח, יש איסוף, יש מודיעין, יש כוחות בפועל, יש פטרולים, יש מוצבים. זה מאפשר לנו לעשות עבודות הנדסיות נרחבות יחסית ללא הפרעות ובאופן מקצועי".
בצה"ל מתארים שינוי היסטורי בקשרים עם הכפרים הדרוזיים באזור. במשך עשרות שנים חשש רובה המוחלט של העדה הדרוזית בגולן להזדהות עם מדינת ישראל בשל הפחד מנקמה סורית. כעת, מבוקעאת'א ומכפרים אחרים מגיעים לשירות צבאי יותר צעירים דרוזים מאי-פעם. בחודשים האחרונים אף פותח מסלול הכשרה ייעודי לצעירים מהכפרים הדרוזיים ברמת הגולן.
המבחן שעוד יבוא
בצה"ל מודעים לכך שמה שנעשה בגבול הצפון לא יספיק כדי להשיב את אמון התושבים, אלא הדרך שבה יפעלו מכאן ואילך לשימור ההישגים במרחב הגבול ומעבר לו, בעומק לבנון וסוריה. "איך נותנים לתושבי הצפון ביטחון שהוא לא רק תחושה אלא עובדה?", תוהה אל"ם ע'. "זו לא סיסמה, או מילים באוויר, אלא פעולות בשטח. אנחנו רואים במשימה הזו משימה לאומית ממדרגה ראשונה".
"המשימה הזו מלווה אותי מרגע פקיחת העיניים בבוקר ועד השינה בלילה", מודה סא"ל ו'. "העבודה מתנהלת בדבקות ובעקביות מרביות, ללא התחשבות בתנאים. בימי כיפור, בשבתות, בחגים – העבודה נמשכת ללא הפסקה. אנחנו מממשים את אחריותנו במקומות שאנחנו נמצאים בהם, וחשוב מאוד להיות שם".
"תושבי הצפון יראו את השינויים בשטח", מוסיף סא"ל א'. "היו ויהיו שינויים, ואנחנו תמיד נשתנה למול הלמידה, למול התפיסה ולמול התכנון, וזה מאמץ מרכזי מאוד בלחימה – מאמץ שממשיך איתנו קדימה".
האם המכשולים החדשים, המוצבים מעבר לגבול, ובעיקר האגרסיביות שאימץ הצבא יצליחו למנוע את הפיגוע הבא? בצה"ל נזהרים מלהבטיח. "אנחנו צריכים להגן על תושבינו ולהבטיח שלא יחזור מה שקרה לפני שנה וחצי", אומר סא"ל ו'. "אם זה אומר להיות כאן שנים רבות ולממש את אחריותנו, זה מה שנעשה – למרות הקושי ולמרות האתגר". המבחן האמיתי, מבינים כולם, בוא יבוא.
כל הפרטים והתמונות בכתבה הותרו לפרסום בידי הצנזורה הצבאית