אף שחלפו כמה ימים מאז, קריאת המכתב שהגיש השבוע ראש השב"כ רונן בר לבית המשפט העליון עדיין מעוררת רגשות מורכבים: פחד מוחשי מחד, ולצידו דאגה אמיתית למקום שהגיעה אליו הדמוקרטיה הישראלית, ובעיקר בהלה מהמחוזות שאליהם היא עלולה להיסחף. כתב אישום חריף שכזה מצד ראש שב"כ כלפי ראש ממשלה לא היה מעולם, וגם לא תיארנו שנראה, ועוד בתוך מלחמה שמתנהלת.
לתצהיר הגלוי של ראש השב"כ רונן בר
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
בזמן שכלי התקשורת התחבטו בשאלה הגורלית מה יבחר לעשות שר האוצר בצלאל סמוטריץ' כשראש השב"כ ידבר בקבינט – אם לצאת לשירותים או לקפה (נבחרה האופציה הראשונה, למי שמעוניין מאוד לדעת) – בלשכות שני הצדדים הבינו שנפל דבר. מפה ואילך שום דבר לא ייראה דומה ביחסים שבין ראש הממשלה לארגון השירות החשאי של מדינת ישראל, וזה לא שהיה עוד הרבה לאן לרדת מלכתחילה.
עד שבר יעזוב את תפקידו הוא צפוי לעבור מסכת התעללויות מצד הממשלה. בלשכת רה"מ כבר לא מכנים אותו "ראש השב"כ" אלא משתמשים רק בשמו הפרטי. זה לא רק גנון אינפנטילי, זו ההוכחה שאנשי נתניהו – והוא עצמו בראשם – שמו את ערך הממלכתיות מזמן בצד.
התצהיר של ראש השב"כ לציבור כולל שמונה עמודים, אבל התצהיר החסוי ארוך יותר, מגובה בראיות, בתאריכים, בשמות – ונועד לבסס את הטענות הקשות שמטיח בר בראש הממשלה בנימין נתניהו. בראש ובראשונה מצהיר בר שרה"מ, או מי מאנשיו, ניסה לכפות עליו חוות דעת שנוסחה מטעמו – שלא מאפשרת לנהל את משפטו.
אפשר להניח שהדברים שבר מתייחס אליהם לא נכתבו באופן מפורש, אבל שהניסוח של אנשי נתניהו כלל בקשות שנועדו להוביל את השופטים לכלל מסקנה שניהול משפט בזמן שרה"מ נוכח בחדר אחד באופן קבוע הוא דבר מסוכן – וזאת חרף העובדה שהשב"כ ויחידות האבטחה עשו את כל ההכנות הנדרשות כדי לאבטח את נתניהו: בסופו של דבר, נזכיר, הועתק מקום המשפט מבית המשפט המחוזי בירושלים לזה שבתל אביב בשל אותם שיקולי אבטחה.
עוד אומר בר במפורש במכתבו שסדר הזמנים שמציג נתניהו אינו נכון, שגוי ומניפולטיבי: אי-האמון שטוען לו רה"מ לא החל, לפי ראש השב"כ, בעקבות 7 באוקטובר – וגם לא בעקבות הדלפות שהוא מייחס לבר או לאחרים במערכת הביטחון ומתוך צוות המשא ומתן לעסקאות חטופים.
אותו אי-אמון לא נובע, לדבריו, גם ממהלכי מלחמה שבר לכאורה היה נגדם: על פי ראש השב"כ, הסיבה המרכזית לכך שנתניהו גמר אומר לפטרו היא החקירה שהוא מנהל בסביבתו בחשד לפגיעה חמורה בביטחון המדינה, היא פרשת קטארגייט שנחשפה בחדשות 12.
בר צודק, אבל חלקית. חוסר האמון בינו ובין רה"מ החל עוד לפני 7 באוקטובר ורק התעצם אחרי השבת השחורה. מספיק להיזכר באותו ציוץ מטורלל שיצא מלשכת רה"מ, בלחץ המשפחה, בעוד נתניהו נמצא בישיבת הקבינט מול הרמטכ"ל וראש השב"כ, אז האשים אותו קבל עם וטוויטר בטבח. זו לא הייתה פליטת פה.
כבר באותם ימים אמר רה"מ בשיחות סגורות: "אם היו מעירים אותי ב-4 בבוקר, כל האוגדה הייתה על הרגליים". ובכל זאת, רה"מ הוא שבחר להמשיך לנהל את המלחמה לצידו של בר, עד שקרה משהו. המשהו הזה הוא קטארגייט, והניסיון של השב"כ לברר אם מתחוללת בלשכת רה"מ פרשה שמתקרבת למחוזות של מילה שצריך להיזהר מלנקוב בה במפורש, אבל היא ההפך מנאמנות.
בר גם מעלה טענה שאם היא נכונה, הרי היא צריכה להדיר שינה מעיני משפחות החטופים ומעיני הציבור כולו, לא פחות: על פי ראש השב"כ, אף כי הוא לא אומר זאת במפורש אלא משתמש בניסוח "מניע אחר", רה"מ הדיח אותו מצוות המו"מ לשחרור החטופים כיוון שהוא מעוניין לסכל את העסקה ולא לקדם אותה.
כבר במכתבו לממשלה לפני חודש ציין בר כי פריצת הדרך האחרונה, שבה שוחררו 33 חטופים חיים או מתים, נבעה ממהלך ייחודי שעשה השב"כ – מהלך שאינו ניתן לפרסום. השבוע פניתי אל הצנזורה הצבאית בבקשה לאפשר את חשיפת המידע לציבור. להבנתנו, ובהתאם לתצהיר שהגיש ראש השב"כ לבית המשפט, המהלך עדיין מתנהל ותהיה לו השפעה גם על עסקאות עתידיות, וזה רק מחזק את הטענה של ראש השב"כ שלפיה צעד אחד שאישר לו נתניהו ואישרה הממשלה הביא להבקעה במגעים.
דבריו של בר לבג"ץ בעצם מאותתים למשפחות שרה"מ הציב את השר רון דרמר בראש צוות המו"מ לעסקה כדי לטרפד אותה. זו האשמה חמורה מאין כמותה, אבל היא מתכתבת באופן חד-משמעי עם דברים שאומרים גורמים אחרים שמכירים את הדינמיקה בין ישראל למתווכות ולחמאס, גם עם תחושת המשפחות.
לראש השב"כ יש גם הסברים על השתלשלות האירועים ב-7 באוקטובר, הסברים שלא פורטו ברמה ובצורה הזו בתחקיר השב"כ שפורסם לציבור. מצד אחד בר מקבל אחריות לחלקו של השירות בראשותו במחדל, אבל מצד שני הוא עונה לקונספירציות, שחלק מהן יוצאות היישר מלשכת רה"מ ומקורביו, ולפיהן ראש השב"כ ואחרים בארגון לכאורה ידעו מראש על מתקפת הפתע הרצחנית של חמאס. בר מבהיר בתשובה: לא מיניה ולא מקצתיה, זו טענת שקר מניפולטיבית, כזב, הסתה.
אגב, בר עדיין לא סיפק הסברים איך קרה שלמרות שביקש להעיר את רה"מ בשעה 5:15, בפועל הוא הקיץ משנתו רק ב-6:23. מה קרה שם בדרך? מי הגורם בשב"כ שלא התקשר למזכירו הצבאי של רה"מ?
נתניהו מצידו מיהר להגיב, בזמן שנכח בעוד דיון במשפטו, כי "רונן בר הגיש תצהיר שקר, שיופרך בפירוט". בחלוף שעות פרסם תגובה נרחבת יותר, אך גם בה לא הכחיש שביקש מבר לציית לו ולא לבג"ץ במקרה של משבר חוקתי - אך ייתכן שיגיב על כך בתצהיר שביקש להגיש לבג"ץ עד ליום ראשון.
עד כה ראש הממשלה אף לא התייחס לטענת ראש השב"כ שהבקשות שנגעו למעקב אחר המחאה ומממניה נאמרו "בסיומן של פגישות העבודה, ולאחר שביקש את המזכיר הצבאי ואת הקלדנית, המפעילה את מכשיר ההקלטה, לצאת מהחדר במטרה ברורה כי חילופי הדברים בעניין זה לא יתועדו". השבוע סיפרנו כי שמו של פעיל המחאה שמופיע בתצהיר הוא עו"ד גונן בן יצחק, ממקימי תנועת קריים מיניסטר, פרט שנחשף בעבר על ידי אילנה דיין בתחקיר "עובדה".
בשורה התחתונה מדובר במסמך מדאיג ומלחיץ מאין כמותו. אם הוא נכון, במלואו או בחלקו, הרי הוא מעיד ומלמד על כך שרה"מ המכהן ניסה להפוך את מדינת ישראל לרפובליקת בננות – והכול מטעמים פוליטיים ואישיים שלו בלבד. מכתב שכזה לא יכול להישאר תחת עננת אי-הוודאות: הפרטים חייבים להתבהר. הגם שהם היו רוצים מאוד שלא להוציא בשביל כולנו את הערמונים מהאש, ולהתמקד בעיקר בשאלה הפרוצדורלית אם לממשלה יש סמכות או לא לפטרו, הרי שלשופטי בג"ץ תהיה חשיבות מכרעת בליבון האמת, מושג שלפחות לפי תצהירו של ראש השב"כ – רה"מ ולשכתו כבר מזמן אינם רודפים.
