"אתה לחתונה?" שואלת שותפתי הארעית למעלית ולוחצת על מספר הקומה. "כן. את מהצד של החתן או של הכלה?", נשאלת השאלה המתבקשת בנסיבות שכאלו ומיד מגיעה התוספת: "או מהצד של עורך הדין?" קבלת הפנים נערכת, ובכן, בקבלה – כלומר על דלפק הקבלה של המשרד – וברקע מתנגנים נוגות שירים רומנטיים של עידן רייכל ואריק איינשטיין, כמו באין-ספור קבלות פנים אחרות. כמה מהאורחים כבר הגיעו ושיחות החולין הסתמיות החלו, בדיוק כמו בכל חתונה. אבל פחות מחצי שעה לפני ה"חופה", והזוג עצמו טרם הגיע.
כן, ב-2025 גם משרדים של עורכי דין הם אתר לגיטימי לחתונות. מה שאפשר את התפנית הזאת בתחום השמחות הוא חידוש משפטי שמגיע רחוק מפה, מעבר לים, עניין של 11 אלף קילומטר מפה. זו יוזמה שנולדה מתוך שילוב נדיר של צורך שנוצר בקורונה, פרצה משפטית ופתיחות מוסדית – וכך, לפני כשנתיים הפכה יוטה למדינה הראשונה בארה"ב שהכשירה נישואין אזרחיים מרחוק. או, במילים אחרות: חתונה בזום.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"גם זוגות שבהם שני בני הזוג הם ישראלים יכולים להינשא כך, גם זוגות בני אותו מין יכולים לעשות את זה", מבהיר עו"ד תומר ורשה, האיש שמארח למעשה את הטקס ואחד מעורכי הדין שהתמחה בטכניקה החדשה. "כל זוג ישראלי שמחליט שהוא לא רוצה להיכנס תחת כנפי הרבנות, מכל מיני סיבות, אידיאולוגיות או אחרות, ולא בא לו עכשיו לנסוע לחו"ל, יכול לעשות את זה ולחגוג בצורה שבה הוא חוגג".
כמו בכל חתונה טובה – גם כאן החתן והכלה יודעים איך לבנות מתח ומגיעים באיחור אופנתי. ולמרות דבריו של ורשה, הלקוחות/מחותנים שלו לערב זה דווקא מדגימים זוגיות חוצת גבולות. ניצן נדן החתן, חקלאי בנשמה, הגיע משדות חפציבה לאוגנדה כדי להיות מדריך חקלאי, ושם, במסיבה, פגש את מי שלימים תהיה בחירת ליבו, אצ'ן, שפה בארץ מכונה בפי כול "שאנטי". הם גרים כאן כבר כמה שנים ואפילו הורים לילדה בת שלוש.
"לא בשביל השואו – בשביל האהבה"
"יש לנו מכר משותף שארגן את ההיכרות בינינו", מספר החתן. "הצבעתי ואמרתי לו: זו תהיה אשתי. ביקשתי שיארגן לי את מספר הטלפון של שאנטי". עבורו זו הפעם השנייה, וההבדל הוא דרמטי. "היום בגיל 56 אני כנראה בוגר יותר. החתונה הראשונה, לפני יותר מ-20 שנה, הייתה יותר בשביל השואו. עכשיו זה יותר בשביל האהבה".
"כולם רוצים להתחתן, אבל ככה – זה מיוחד וייחודי. אז אני שמחה להיות כאן ולחוות את הרגע עם כולם. וכן, זה ממש טוב", אומרת הכלה בתמיהה על עצם השאלה לגבי אופי הטקס.
זו החתונה שחלמת עליה?
"לא ממש. תמיד היו לי חלומות יותר גדולים. אני מקווה שבעתיד הם יתגשמו".
אז למה לעשות חתונה בכלל? הייתם יכולים לבוא רק שניכם, שני עדים, לגמור וללכת.
"אנחנו צריכים את זה כדי להראות רצינות", עונה נדן. "גם במשפחה שלי, וגם כלפי המשפחה של שאנטי. זה עניין אחד. ועניין שני, לא נסתיר, הוא שבמדינת ישראל קשה מאוד להיות אזרח. בת ה-4 שלנו היא אזרחית. היא צריכה שגם אימא שלה תהיה אזרחית. גם פה צריך להפגין רצינות".
איך שמעת על זה בכלל?
"ראיתי את זה בפייסבוק. עורך דין המליץ לנו כדי לקדם הליכים, ובכל מקרה היינו צריכים להתחתן רשמית. אם לא היו נישואי יוטה, היינו צריכים לעבור את כל הנושא של הגיור ולהתחתן כדת וכדין. אני עדיין חושב שזה חשוב ששאנטי תהיה יהודייה, פה בישראל. אבל עדיין לא בשלב הזה לפחות".
החתן והכלה – להוציא דרכונים
בני הזוג לא מתרגשים במיוחד מהמעמד המעט משונה. כך גם בגזרת האורחים. "אפילו אני וצביקה התחתנו לפני 30 שנה, מול 20 איש בדירה של אימא שלי", אומרת נועה – חברה של בני הזוג ואחת מששת האורחים. "מבחינתנו הכול טוב. שיהיו מאושרים. זה לא נראה מוזר, אני מבינה שזה בעיקר עניין של ניירת. אבל האמת היא שאין לי מושג לאן אני נכנסת".
כמה מעובדי המשרד יוצאים לפסק זמן בין ניסוח חוזה להצהרה משפטית, מתפעלים לוגיסטית את האירוע ועמלים על הבאת כוסות של שמפניה ועוגות מהמטבח, בזמן שחלק מהעובדים עוד עוסקים בסגירות אחרונות של שלהי יום עבודה ומשתדלים להתעלם מכל ההמולה שמסביב. ובינתיים על המסך עולה דומיניק, פקידת רישום הנישואין שיושבת בבירה סולט לייק סיטי. על פניה ארשת שמעידה יותר מכול שכבר מזמן הפסיקה לספור את הפעמים שהתייצבה למעמד הזה. באדישות היא מדקלמת, כנראה בפעם המיליון, את אותו הנאום על חשיבותה של אהבה, דורשת מבני הזוג להציג לפני המצלמה דרכונים. חוץ מזה נדרשים שני עדים ולא מעט עבודת ניירת – לפני ואחרי.
ניצן ושאנטי מקריאים זה לזה נדרים, וכמו בכל טקס חתונה, מחליפים טבעות. לא תמיד שני הצדדים מצליחים לשמוע אלו את אלו, אך כשלי הטכנולוגיה – שמכיר כל מי שאי-פעם השתמש בזום – לא מעיבים על התחושה החגיגית בדרך לצמד המילים שמכיר כל מי שצפה בסרט אמריקני: "I do". "עושה חשק להתחתן", מגיבה להתרחשות אחת מעובדות המשרד הצעירות. "כשאומרים את הנדרים זה באמת מרגש, אולי כי אין לנו את זה בארץ. אני פשוט סאקרית של אהבה".
ישראל נגד יוטה: הקרב שהגיע לבג"ץ
בארצות הברית 50 מדינות, ומכולן רק יוטה מאפשרת נישואין בזום. כי ביוטה נישואין אינם רק חוזה משפטי אלא ברית שמימית, טקס שאין לו תאריך תפוגה אלא תוקף נצחי, כזה שחותם את הגבר והאישה יחד גם בעולם הבא. במסורת המורמונית, שבה כל בית הוא חוליה בשלשלת נצחית של נשמות, הנישואין הם שער בין הארצי לאלוהי – לא סידור זמני אלא יסוד קיומי. זהו רעיון שמושרש עמוק בהיסטוריה של המורמונים, קהילה דתית שנולדה מהתנגשות מתמדת בין אידיאלים שמימיים ומציאות גשמית עוינת.
כבר במאה ה-19, כשהרשויות רדפו את מנהג הפוליגמיה שלהם, פיתחו המורמונים מערכת נישואין אוטונומית, שלא נזקקה לאישור המדינה כדי לקיים את מה שנתפס בעיניהם כברית קדושה. גם כיום, כשהם כבר חלק מהממסד, נשארה אותה תודעה – שנישואין הם קודם כול עניין של אמונה ורצון, לא של מיקום פיזי או חותמת ממשלתית. האפשרות להינשא דרך מסך לא נתפסה כפשרה אלא כהמשך טבעי למסורת של גמישות דתית, קהילתית וטכנולוגית, שבמרכזה עומד הרעיון שהאהבה והמשפחה גדולות מגבול, ממגפה או ממשרד הפנים.
זה בוודאי לא יפתיע אף אחד, אבל הפטנטים של המורמונים החביבים מיוטה לא עברו חלק אצל הרשויות כאן בארץ הקודש. כמה זוגות ישראלים שנישאו בזום ביוטה בשנת 2020 וב-2021 נתקלו בסירוב של לשכות רישום האוכלוסין לשנות את מעמדם ל"נשוי". מדינת ישראל מחויבת מכוח אמנות בין-לאומיות להכיר בנישואין שנערכו בחו"ל – גם של זוגות ישראליים – אך פקידי משרד הפנים טענו שמכיוון שהזוג לא שהה בחו"ל, אולי אין חובה לרשום אותם.
העניין הגיע לפתחו של בית המשפט, וביולי 2022 פסק בית המשפט לעניינים מנהליים שהמדינה חייבת לרשום נישואין אלה, בהסתמך על כך שהתעודה תקפה והנישואין נערכו לפי חוקי מדינה זרה. המחלוקת הגיעה עד בג"ץ, שבשקט-בשקט עשה מהפכה וקבע במרץ 2023 כי אין לפקיד הרישום שיקול דעת לסרב לרישום נישואין אם הוצגה תעודה ציבורית תקפה, גם אם לא עזבו בני הזוג את גבולות ישראל. מאז, רישום נישואי יוטה הפך לעניין פרוצדורלי – אבל רק אחרי מאבק משפטי שניהלו הזוגות עצמם.
בינתיים, כך מתברר, הזוגות הישראליים הם רוב המתחתנים דרך מדינת יוטה בזום: ישראל הפכה למדינה הזרה המובילה בתחום, ואחריה הפיליפינים, סין ורוסיה. "גם אחרי הבג"ץ עבר זמן עד שמשרד הפנים הכיר בנישואין האלה כדי לתת מעמד לזוג נשוי", מבהיר ורשה. "הם אמרו, גם אם בג"ץ אישר את זה, לא בטוח שאנחנו מכניסים את זה. לקח כמה חודשים, ובסופו של דבר, לפני שנה וחצי בערך, הושלם העניין – ומאז הנישואין האלה מקנים מעמד רשמי".
"הדבר שחסר כדי להרגיש שלמים"
עם יד על הלב, אומנם אתה מרוויח מזה, אבל היית מעדיף שלא יצטרכו את כל העניין הזה של הזום?
"ברור. אנחנו בעד זכויות אדם, אנחנו בעד שכל אזרח ישראל יוכל להתחתן בארץ בצורה הכי יפה שהוא רוצה, עם טקס ועם אירוע ועם אורחים, ויבחר את הדרך שבה הוא מתחתן", משיב ורשה.
אבל אם יש פרוצדורה כזו, למה להמשיך להיאבק על נישואין אזרחיים בישראל?
"זה שוב עניין של זכויות אדם. שלכל אדם תהיה זכות לבחור מה שנוח לו וטוב לו ובלי להגביל אותו בהגבלות שאין להן הצדקה אמיתית. אין שום הצדקה אמיתית שלא לעשות נישואין אזרחיים בישראל. ראית פה זוג עם ילדה – הם כבר זוג במשך שנים, שלא צריך את החתונה כדי להיחשב לזוג, אבל הם רצו ובחרו להתחתן. אתה כרגע מעניק להם את היכולת להיחשב נשואים באופן רשמי, להיות רשומים כנשואים במשרד הפנים ובתעודת הזהות, ובסוף התהליך הם מקבלים את הדבר שחסר להם כדי להרגיש שלמים. מי אנחנו שבכלל נביע על זה דעה?"
ובכל זאת, אתה מכניס את החתונה למין משפטיזציה שכזו. אתה בא למשרד עורכי דין לחמש דקות והולך. זה נשמע גם כמו סידור לא רע.
"נישואי יוטה לא עונים על כל הצרכים. הם לא נגישים לכולם, כי לא כל אחד יכול להסתדר עם תהליך זר באנגלית ובשלט רחוק. ולא פחות חשוב, הם לא פותרים בעיות של גירושים, כי אם התחתנת דרך יוטה, תצטרך להתגרש בבית הדין הרבני בישראל. מאבק ציבורי אמיתי לא נמדד בפתרונות עוקפים. אם היינו מפסיקים להיאבק על כל דבר רק כי מצאנו קיצור דרך, לא היה לנו חופש הביטוי, לא הייתה פה תחבורה ציבורית בשבת, ולא היו זכויות לנשים".
איך החליף הזום את החתונה הקפריסאית
אחד מהאנשים שהובילו את העתירה לבג"ץ הוא עו"ד ולדיסלב פינקלשטיין. גם הוא חושב שהפתרון החדש עומד להפוך לאלטרנטיבה המועדפת על מי שהממסד הישראלי לא מאפשר לו להינשא בדרך המקובלת. "נישואי קפריסין די נגמרו מאז שהתחלנו לעבוד. הסטטיסטיקה אומרת שבשנה שעברה התחתנו בערך 8,000 זוגות בנישואי יוטה. בשנים לפני זה סך הכול התחתנו בחו"ל קרוב ל-10,000 זוגות בכל שנה. אז באמת אין שום הגיון להתחתן במקום אחר, גם מבחינת מחיר וגם מבחינת הלוגיסטיקה. עדיין כיף לנסוע לחו"ל, אין שום בעיה עם זה. אבל ברגע שהפתרון הוא אותו פתרון – אין שום תמריץ לעשות את זה בחו"ל".
השיחה עם פינקלשטיין נערכת בשעת ערב מאוחרת, אחרי שסיים רצף של יותר מעשר חתונות יוטה באותו היום. הוא אפילו הקים לשכה בסולט לייק סיטי ומבלה חלק ניכר מזמנו שם. מאחר שהוא גם אוחז ברישיון לעריכת נישואין מטעם יוטה, בעת שהייתו שם הוא אפילו עורך בעצמו, בעברית, טקסים עם זוגות שנמצאים בארץ. "זה כבר סוחף. ואני אגיד לך יותר מזה, יש לנו הרבה זוגות שיכולים להתחתן ברבנות בלי שום בעיה. בוא נגיד ש-10% מכל החתונות שאנחנו עושים הם באמת זוגות שיכולים להתחתן ברבנות ובוחרים שלא לעשות את זה, כולל אנשים מאוד מאוד דתיים. יש לנו זוגות שאפשר לראות שהם חובשי כיפה, חרדית שחורה. ממש הכול, כולל הכול".
אין חשש לניצול לרעה?
"זה תלוי מאוד בזכויות שמקבלים אחרי שמתחתנים. אין שום זכות אוטומטית שזוג מקבל אחרי שהוא מתחתן, אם אתה מתכוון לזוגות מעורבים שאחד מהם הוא אזרח ישראל. אזרח המדינה הזרה לא מקבל אזרחות ישראלית באופן מיידי. הם צריכים לעבור תהליך של הצהרת מעמד, אז עניין הניצול כמעט שלא קיים בכל מקרה. כדי להגיע ולהירשם כזוג נשוי הם צריכים להופיע יחדיו במשרד הפנים, וזה כבר תהליך אחר וארוך ואין לו קשר לאיך התחתנת, יוטה או לא יוטה".
ועדיין, נישואין זה דבר גדול. אין פה קצת זילות?
"נולדתי בברית המועצות, ושם כדי להתחתן כל מה שאתה צריך לעשות זה להגיע למקום מסוים לשלוש דקות – ואתה נשוי. אותו דבר בארצות הברית. להתחתן זו לא זילות, זו זכות בסיסית, כמו להוציא תעודת זהות. אתה לא צריך טקסים ואירועים כדי לקבל זכות בסיסית, וככה זה בכל העולם. אנחנו המצאנו משהו חדש לגמרי, ואני מתכוון לשיטה הישראלית. אז לא, זו לא זילות".
"עכשיו ההרגשה היא שזה כבר אמיתי"
חזרה לניצן ושאנטי הנרגשים. "עכשיו סוף-סוף קלטתי שזה קרה, שהתחתנתי", אומרת שאנטי. "בהתחלה ההרגשה הייתה כמו באיזה אירוע לא ברור כזה. עכשיו זה כבר מרגיש אמיתי. כששמנו טבעות, זה היה הרגע מבחינתי. וגם כשניצן הקריא את הנדר שלו".
בואו נהיה רגע כנים. אין בזה משהו מלאכותי קצת?
"כשכולם כאן זה גורם לנו להרגיש שזה יותר אמיתי מכפי שזה אמור היה להיות. כמובן, כולם רוצים חתונה אמיתית באולם, עם מאות אנשים. אבל כאן באמת הרגשתי שזה אמיתי", אומרת שאנטי. וניצן הנשוי הטרי מבהיר: "שום דבר מלאכותי. ממש לא. יש הרבה יופי במסורת ובדת. אבל אם אהבה היא אמיתית, לא צריך את כל הדברים האחרים שמסתובבים סביב זה".
לפניות לכתב: yoghevk@n12.tv