"כשאחרים הולכים לחדרי כושר או למסעדות – אני אוהבת לשבת בגינה שלי עם הטלפון ולחפש מה לקנות", מספרת ניצן, אם לשלושה ממעלה אדומים. התחביב של ניצן הוא למלא את עגלת הקניות הווירטואלית שלה בהמון מוצרים שלרוב היא לא צריכה. לשם כך היא לא יוצאת כלל מהבית. "אני מוציאה אלפי שקלים בחודש רק על קניות אונליין, לא ביקרתי בחנות אמיתית כבר עשר שנים", היא מצהירה. "אם אין לחנות משלוחים – אני לא קונה בה. וכשהיא נשאלת איך מגיבה משפחתה על התחביב שלה, היא אומרת: "מרוב שנמאס לי מהשיפוטיות שלהם, אני מוצאת את עצמי מסתירה את מה שקניתי, כדי שלא יראו", ומוסיפה: "אני מחביאה את הדברים מבעלי בגינה".
ניצן מספרת שהיא קונה בכל אתר שמציע משלוחים. "סופר-פארמים, סופרמרקטים, עליאקספרס, רהיטים, תמונות לבית – הכול באינטרנט". כשהיא מנסה להיזכר ברכישות יוצאות דופן שעשתה, בזמן השיחה שלנו, היא נכנסת לעגלת הקניות שלה באפליקציה של עליאקספרס ומתחילה למנות: "אין ספק שהרכישה הכי מוגזמת שלי הייתה משקפיים עם עיניים מצוירות, שמודבקות על החלק החיצוני שלהם, כך שאם ארצה לעצום עיניים לכמה דקות בזמן העבודה, אף אחד לא ישים לב", היא צוחקת. "קניתי פעם גם מחזיק מפתחות כזה עם משרוקית, שאם את לא מוצאת את המפתחות של הבית את יכולה לשרוק וזה ימצא לך אותו, או צבע לשריטות של הרכב, שלא באמת עובד. עטים יש לי בכמויות. אני גם אגרנית".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"פעם קניתי גם קליפסים שעושים לילדים חורים באוזניים, אחרי שהבנתי כמה עולה לעשות חורים בחנות רגילה", ממשיכה ניצן לתאר. "קניתי 150 כאלה כדי לעשות לכל הילדים בשכונה חינם. יש לי שקים מלאים בנעליים שעוד לא נעלתי, עם התוויות. אם לא טוב עליי או לא מתאים לי אני לא מחזירה, אני פשוט תורמת או מעבירה הלאה. גם בגדים ככה, אם אני קונה חולצה, כבר אקנה את כל הצבעים שלה. סלי הכביסה שלנו מלאים תמיד, כי לילדים יש ערמות של בגדים, אז אני אף פעם לא רואה צורך לעשות כביסה. אני לא נרגעת עד שאני מגיעה עם הקניות לסכום שבו המשלוח חינם, לפעמים מדובר על מאות שקלים לקנייה".
"השליחים הם החיים שלי"
ניצן מדברת בגאווה על הסכומים שהיא מוציאה – ומודה בהתמכרותה לקניות. "בעלי מתחנן שאפסיק ושאלך לטיפול, אבל הוא לא מבין שזה הטיפול שלי", היא אומרת וצוחקת. ואף שניכר בשיחה איתה שהיא מבינה למה קרוביה חושבים שהיא צריכה לטפל באותה התמכרות, היא יודעת גם למצוא לעצמה את הסיבות מדוע ההתנהגות שלה לגיטימית.
"אני בטוחה שזה ממלא לי חסך רגשי כלשהו, אני עדיין לא יודעת להגיד מהו. הדחף הזה התגבר בקורונה ועם פרוץ המלחמה הוא התעצם. עם כל הצרות שנחתו עלינו כמדינה ב-7 באוקטובר, אני מוצאת את עצמי יוצאת מהבית פחות – וזה מה שמנחם אותי ומעסיק אותי", היא מספרת. "אני יכולה לקום באמצע הלילה בגלל הילדה הקטנה, לגלול באתרים בפלאפון ולעשות קניות עד הבוקר".
"יש תחושה של ריגוש", מנסה ניצן להסביר את מה שעובר עליה כשהיא ממלאת לה עוד עגלת קניות אינטרנטית. "אני אוהבת את הציפייה, לחכות למשהו שקניתי – תמיד מרגש אותי". את כל השליחים היא כבר מכירה באופן אישי, את חלקם היא גם מחבקת כשהיא רואה אותם. "הם החיים שלי", היא צוחקת, "הם כבר יודעים איפה להשאיר לי את המשלוח בגינה, הם כבר לא מתקשרים – הם יודעים מה לעשות, כי בכל יום יש לי חבילות שמגיעות".
ועם זאת, לעיתים יש לה גם תחושות אחרות. "לפעמים כשנמאס לי מהטפות המוסר של בעלי אני מחביאה את החבילות בגינה כדי שהוא לא יראה. לא נעים לי שזה הגיע למצב הזה, אבל זו ההתמודדות שלי". ניצן מספרת שיש תקופות שבהן הם נקלעים למצבים כלכליים לא פשוטים, אך גם זה לא מונע ממנה להמשיך לקנות. "לפעמים קורה שאני גם שבעה מהקניות, שזה חוזר על עצמו ולא מרגש אותי. כשהחבילות מגיעות לוקח לי לפעמים כמה ימים עד שאני פותחת אותן".
ניצן מספרת שסחפה את הוריה ואת ילדיה לתוך ההתמכרות שלה. "מעולם לא הרגשתי חוסר כילדה, אני לא מרגישה שמשם זה נובע. אבא שלי בעצמו אוהב מאוד לעשות קניות ומזמין שטויות מהאינטרנט. פשוט אין לי תחומי עניין אחרים, וזה מה שמעסיק אותי. לבעלי ממש נמאס והוא רוצה שאלך לטיפול".
"אני אוהבת את הריגוש של לחכות למשהו שקניתי. השליחים כבר לא מתקשרים כשהם מגיעים – הם יודעים מה לעשות, כי בכל יום מגיעות חבילות"
"זה מילא אותי"
שני (שם בדוי) מתל אביב רק בת 29, אבל בניגוד לניצן היא כבר בטיפול גמילה מקניות. אחרי השחרור מהצבא, כשהייתה חצי שנה בלי עבודה, היא גילתה את עולם הקניות באינטרנט. בהתחלה היא רכשה רק מוצרי איפור, לדבריה. "מאוד הייתי בקטע של איפור באותן שנים, בהתחלה קניתי איפור בזול, ואחר כך מותגים יותר יקרים שאין בארץ".
אלא שכדור השלג הזה התחיל להתגלגל וגרר אותה להוצאות שהיא לא עמדה בהן. "לפני כן לא הייתי בזבזנית, תמיד בדקתי מחירים וגם לא הייתי כל כך בקטע של קניות, אבל עם הזמן מצאתי את עצמי ממלאת עגלות קניות באינטרנט בשווי אלפי שקלים בכל פעם", היא נזכרת. "קניתי מקרר קטן רק לקרמים שלי לפנים, ועד עכשיו הוא יושב בקופסה. בכל חודש הייתי קונה לכלב שלי גאדג'טים ושטויות לחיות באלף שקל, לא הייתי מבשלת בכלל, רק מזמינה מבחוץ".
תחילה תירצה שני את ההתמכרות החדשה שלה בכך שבלי עבודה היה לה משעמם נורא, וזה מה שהצליח למלא את זמנה, אך עם הזמן היא הבינה שמניעות אותה תחושות שהיא לא יודעת להתמודד איתן – המרחק מאביה, שאיתו נותק הקשר, ומחברתה הטובה שהתרחקה. "כשהייתי ילדה ההורים שלי התגרשו, גירושים שהיו לא טובים. נכנסתי בקרע ביניהם. זה גרם לי למשבר בילדות, משבר שנמשך עד היום. וזה גם יצר סוג של חסך. אימא שלי הייתה חסכנית מדי, והרגשתי שאני צריכה למלא איזשהו חוסר שהיה לי: פעם לא יכלו לקנות לי, והינה עכשיו אני עצמאית ויכולה להרשות לעצמי. זה מילא אותי".
"מצאתי את עצמי ממלאת עגלות קניות באינטרנט באלפי שקלים. בכל חודש קניתי לכלב שלי גאדג'טים ושטויות באלף שקל"
"הייתי מבזבזת הכול ושוב לוקחת הלוואה"
הדחף של שני לקנות לא נעצר. "זה נמשך ברכישה מוגזמת של בגדים. בשיטוט אקראי בקניון הייתי קונה פשוט כל מה שאני רואה ורוצה. נכנסתי למינוס קטן ולקחתי הלוואה מאימא שלי, ואחר כך עוד הלוואה מהבנק. הייתי מבזבזת את כל הכסף שנכנס ואז שוב לוקחת הלוואה".
ההתמכרות של שני לקניות השפיעה על שני גם בתחום החברתי. "דיברתי פחות עם חברים, כדי שלא ניפגש וכדי שלא אצטרך להוציא כסף שלא על קניות. גם מי שלא היה בקטע של קניות כל היום, פשוט לא הסתובבתי איתו. הייתי בודדה רוב הזמן".
שני חזרה לעבוד והמשיכה לגור אצל אימא שלה, אולם בפעם הראשונה שבה סירב הבנק לתת לה הלוואה נוספת, היא החלה להבין שהדרך שבה היא פועלת לא תקדם אותה. "כל הזמן אמרתי לעצמי שיהיה בסדר, העיקר היה לקנות, כל הזמן היה לי הצורך הזה ולא נרגעתי עד שרכשתי משהו". עם מינוס של עשרות אלפי שקלים ובגיל צעיר, כשכל החברים שלה כבר עברו לדירות משלהם, הגיע הרגע המכריע בסיפור ההתמכרות של שני. "הבנק החליט לבטל את האשראי שלי", היא נזכרת, "לא הצלחתי להחזיר את ההלוואה". בו ברגע היא החליטה, בתמיכת בני משפחתה, לפנות לייעוץ ולעזרה.
"זאת נחמה בתקופה קשה רגשית"
"התמכרות לקניות זו לא התמכרות שמוכרת כשלעצמה כהפרעה פסיכיאטרית בספר האבחונים, זו למעשה הפרעת שליטה בדחף", מסבירה ד"ר שירה סובול, חברת סגל ומרצה באוניברסיטת בר-אילן, מרצה ומטפלת בהתמכרויות. סובול מציינת כי מתחילת המלחמה, בדומה למה שקרה בתקופת הקורונה, היא מבחינה ביותר אנשים שמכורים לקניות ברשת וביותר אנשים שמדווחים על עלייה בהוצאות, ובאנשים שמוציאים כרטיסי אשראי שבני משפחתם לא יודעים על קיומם. "זה נמצא באיזושהי החמרה, הסגר של הקורונה והישיבה האין-סופית מול מסכים עודדו את הזמינות של הקניות ברשת. והתופעה גם התגברה אחרי 7 באוקטובר".
"גורמים לכך מנגנוני הישרדות להתמודדות עם טראומה ומצוקה", מסבירה ד"ר סובול. "זאת דרך למצוא נחמה, כמו פלסטר או משככי כאבים. 'אם אני אקנה, לא ארגיש את הפצע – אך הנחמה הזאת לא מספקת, כי עדיין הפצע קיים. זה פתרון זמני ורגעי לכל התקופה הקשה שאנחנו חווים, לחוסר הוודאות".
"יש משהו ספציפי בקניות שנותן תחושת שליטה מדומה", מוסיפה סובול. "המטופלים מרגישים שהמציאות החיצונית שלהם נראית כאוטית והם מחפשים דרך לשחזר את תחושת השליטה הפנימית - והקנייה היא פעולה רציונלית ממוקדת שמחוללת אשליה של שליטה".
אך לא רק ממד השליטה הוא מה שמדרבן אנשים להמשיך לקנות ולהתמכר לקניות, מסבירה לנו ד"ר סובול. "זו גם ההתמכרות היחידה שמתגמלת אותנו חברתית: אנשים יתביישו להודות שהם מתמודדים עם התמכרות לאלכוהול, ובהתמכרות לאוכל משמינים. לעומת זאת, מי שעושה קניות מקבל מחמאות – 'איזה טעם טוב יש לך', 'איזה בגד יפה' – ועם הזמן זה הופך למנגנון של בריחה מהתמודדות".
"אנשים יתביישו להגיד שהם מכורים לאלכוהול, ובהתמכרות לאוכל משמינים. לעומת זאת, מי שעושה קניות מקבל מחמאות: 'איזה בגד יפה'"
ד"ר שירה סובול
"קונה בכל פעם שרבה עם בן הזוג"
"התמכרות היא ניסיון לפתור קונפליקט פנימי באמצעות אובייקט חיצוני", אומרת ד"ר סובול. "הייתה לי מטופלת שסיפרה שבכל פעם שהיא רבה עם בן הזוג שלה, במקום לתקשר איתו או להתמודד עם המצב, היא רוכשת אונליין הרבה דברים שלא הייתה צריכה, ואחר כך מצטערת שעשתה את זה. אם זה קורה פעם אחת זה בסדר, אבל אם זה הופך למנגנון שחוזר על עצמו, יש פה בעיה".
סובול מספרת על אחת המטופלות שלה, שקנתה כל כך הרבה והתעלמה ממצבה הכלכלי, עד שכבר לא יכלה להרשות לעצמה לממן לילד שלה חוגים. "והיא המשיכה לרכוש", היא אומרת. "היא אישה חכמה ומשכילה, אבל זה היה סוג ההתמודדות שלה עם הטראומה שחוותה ב-7 באוקטובר. בסופו של דבר זה שִעבוד. היא הפכה תלותית ואיבדה שליטה בתפקוד בחיים שלה".
אחד המטופלים של ד"ר סובול הגיע לטיפול מאחר שדווקא אשתו הייתה מכורה לקניות ולא הייתה מוכנה להודות בכך. "הוא כל הזמן שכנע את עצמו שככה זה נשים, הן קונות הרבה – וחי בהכחשה במשך שנים", היא מספרת ומוסיפה: "ובכך גם הוא שימר והזין את ההתמכרות שלה, שכן ההכחשה משרתת את ההתמכרות. אלא שאז הגיע הרגע שבו אשתו לוותה כסף מהשוק האפור. הוא הרגיש חוויה של בגידה. הוא אוהב אותה מאוד ורצה להבין באילו כלים הוא יכול לעזור לה ואיך להביא אותה לטיפול".
"הבעל שכנע את עצמו שככה זה נשים, הן קונות הרבה – וחי בהכחשה שנים. ואז הגיע הרגע שבו אשתו לוותה כסף מהשוק האפור. הוא הרגיש בגידה"
ד"ר שירה סובול
איך לזהות התמכרות לקניות?
לעומת התמכרויות אחרות, שבהן אולי אפשר להבחין, ההתמכרות לקניות נחשבת שקופה. "אין סימני זיהוי, מאחר שכולם קונים אונליין או בקניון. כאן, בניגוד להתמכרות לאלכוהול או לסמים, הכול נגיש – והמכור לא מתבייש לקנות", מציינת ד"ר סובול ומספקת בכל זאת מספר נורות אזהרה שחייבים לשים לב להן:
- איבוד שליטה בקניות – כשהקניות הופכות לערך מרכזי בחיים, כשהן שולטות בנו ולא אנו בהן
- הסתרה – החבאה של הרכישות במקומות שלא מבחינים בהן, או שליחתן למקום אחר
- השלכות הרסניות – כשממשיכים לקנות אף שנגרמות בעיות כלכליות, משפחתיות או חברתיות
ד"ר סובול מסבירה כי על מנת לטפל בהתמכרות דרושה התגייסות חיצונית של המשפחה או של החברים, שתיתן למטופל מוטיבציה להפסיק. "לדוגמה צריך שהורים יפסיקו לתת לגיטימציה לקניות אין-סופיות. הרבה פעמים המשפחה היא שנותנת את הכסף. לפעמים בני המשפחה מעדיפים שאותו מכור פשוט ישחרר אותם מהמצב הרגשי שהוא שרוי בו, ולכן הם נותנים לו כסף, מה שמחזיר אותו לאותו המעגל. במקרים אחרים הם פשוט לא רואים אותו או לא שמים לב למצבו".
"הטיפול עצמו לא עוסק רק בסימפטום, אלא בהבנה של הפונקציה הרגשית שהקנייה ממלאת בנפש האדם. ממה היא נובעת? האם מטראומה? האם זו פנטזיה של שליטה בחייך או הצורך באהבה או פיצוי על דימוי עצמי נמוך?", מוסיפה סובול ומסבירה על דרכי הטיפול: "חלק מהעבודה הטיפולית הוא הזיהוי הזה, לעשות את החיבורים ולהפנים שיש קשר בין זה שקניתי להרגשה שהרגשתי קודם. להבין מה מפעיל אותי, שזו הבנה חשובה, כי אז אני יכול להבין איך להתמודד עם זה. זה מצב שדורש שיקום של תחושת הערך העצמי, שלא נהיה תלויים בקנייה. אם יש טראומה ברקע, צריך לעשות עבודה על הטראומה. אגב, לא תמיד מדובר בטראומה גדולה, אלא בבדידות או בנטישה, דברים מהילדות. אבל ההתגברות של התופעה היום, היא בעיקר בגלל פוסט-טראומה לאומית".