כנס אחד בחודש שעבר היה אמור לעבור מתחת לרדאר: קהילת ה-OSINT הישראלית אומנם נערכה ליום חגה, אבל הוא כנראה לא היה זוכה לתשומת לב מיוחדת - אלא שאז החלה סערה: בהתראה של שבועיים, הודיעה הנהלת האוניברסיטה כי הכנס לא יתקיים. סיבת הביטול: כל הדוברים בכנס (שעל פי ההזמנה כלל ארבעה כאלו בלבד) הם גברים. "המארגנים פעלו בניגוד לנהלים ולערכי האוניברסיטה, הסיבה המרכזית לביטול היא הדרת הנשים המכוונת", כתבה דוברת האוניברסיטה. לבסוף, אגב, בוטלה ההחלטה: הכנס התקיים במועד, במעון ובמתכונת המקוריים, ללא שינוי בדוברים.
אבל רגע, מה זה OSINT? אתם שואלים את עצמכם. ובכן, אם אתם לא עכברי טוויטר או טלגרם או יוצאי יחידות מסווגות, אין באמת סיבה שתדעו - אבל סביר להניח שרבים מכם נחשפתם לתוצרים שמגיעים מהעולם הזה. OSINT הם ראשי תיבות של Open Source Intelligence. ובעברית, "מודיעין ממקורות גלויים". כפי שמעיד עליו שמו, מדובר במונח מתחום הצבא. כמו שיש מודיעין המבוסס על מקורות אנושיים ("יומינט") ומודיעין השואב את ידיעותיו מאותות מוסווים ("סיגינט"), כך כבר כמה וכמה שנים מתבססת אסכולה מודיעינית המבקשת להתבסס על כל המידע שפתוח בפני כלל הציבור וזמין לכול. או במילים פשוטות יותר, לחרוש את האינטרנט.
חוקרי האוסינט, לפחות אלו שנתייחס אליהם כאן, אינם אנשי צבא: מה שהתחיל לפני כמה שנים באמ"ן וגופים מקבילים לו בעולם, הוא היום כבר פרקטיקה אזרחית לגמרי - למעשה, תחביב לשעות הפנאי למי שמחפש לדעת, ולא פחות חשוב מכך: להציג את ממצאיו בפני הציבור. בעיקר בטוויטר ובטלגרם, כך מתברר.
פנינו למארגן הכנס, דוד ליסובצב, אך הוא סירב להתראיין לכתבה. בשיאה של הסערה כתב בחשבון הטוויטר שלו כי "הטענות שאני שומע זה שאין נשים בפאנל. נכון, אין נשים. למה? ככה. אין הרבה נשים שהן בלוגריות אוסינט, ובתור חבורה שהכירה אחד את השני לפני כן, והתארגנה ככה, לא הכרתי ולא מכיר כאלה. למה אין נשים בלוגריות אוסינט? ככל הנראה זה תחביב פחות נפוץ בקרב נשים, ולכן יש פחות".
"אצלנו רואים צדק מיידי ומוחלט"
הטענה כי אין מספיק נשים שעוסקות באוסינט צבאי אולי נכונה - לנו אין את הכלים לקבוע - אך מאחורי פרשת הכנס מסתתרת הנחת יסוד אחרת, שמשמרת את התחום עדיין כצבאי. מי שבמידה רבה סותרת את הנחות היסוד היא נעמה פיילכנפלד, אוסינטיסטית ותיקה שהחלה את דרכה ב-8200. את הכישורים שרכשה בצה"ל היא מנצלת כבר כמה שנים לטובת הציבור - ומחפשת את עקבותיהם של אנשים מסוכנים לחברה.
במסגרת פרויקט מא'את, שקרוי על שמה של אלת הצדק והאמת המצרית, פועלים הצוותים שתחת ניהולה של פיילכנפלד לאיתור עברייני מין ולהבאתם בפני מערכות הצדק. "הייתי במין תוכנית כזאת שבה ביקשו מכל אחד מאיתנו שנקים את ה-Passion Project שלנו", מספרת פיילכנפלד כיצד יצאה לדרך. "אני החלטתי ללכת על הנושא הזה, קיבלתי מימון והקמתי את מא'את עם עוד מישהו שהיה איתי בתוכנית. היום אנחנו צוות של 30 חוקרים, רובם הגדול עושים את זה בהתנדבות. חלק מהם עושים את זה כעצמאים במסגרת צבאית או במודיעין עסקי ובאים לעבוד איתנו כי אצלנו רואים צדק מיידי ומוחלט", אומרת פיילכנפלד ומוסיפה בגאווה: "אגב, רוב המתנדבים הם גברים".
למה הרשויות כל כך לא מסתדרות עם זה שנדרשת מעורבות או יוזמה פרטית?
"הרשויות עובדות עם תוכנית מוסדרת. אנשים שמתעסקים באוסינט הם לא כאלו שיודעים לעבוד עם תוכנית. בתחום הזה אתה כל הזמן במאבק לחיות עם השינויים בפלטפורמות וכל יום יש פלטפורמה חדשה. אי אפשר לעבוד כאן עם פרוטוקול. צעירים החליטו שהם פוגעים אחד בשני במשחק הרשת הפופולרי רובלוקס, נניח, אז מה מה אני יכולה לעשות? כל מה שנותר זה ללמוד את רובלוקס. אין פתרון, חייבים ללמוד ולהשתנות".
"זיהינו את הקעקוע וגילינו את הזהות"
"היה לנו כתב אישום מהמם באוגוסט האחרון. אני אומרת מהמם ומתכוונת לכל הבחינות - גם באיך שהוא טופל על ידי המערכת - וחייבים לפרגן גם למחלקת הסייבר בפרקליטות וגם לימ"ר תל אביב שעשו עבודה מצוינת", מספרת פיילכנפלד. "הגשנו להם תיק עם מחקר שעשינו על מפיץ-על בטלגרם. מיפינו את הקבוצה שלו והצלחנו להצמיד את שם המשתמש שלו בטלגרם שלו לכל מיני פעילויות אחרות שלו ברשת, וככה זיהינו את שם המשתמש שלו בעוד כמה מקומות ברשת ויצרנו תיק של עשרות עמודים עם שמות של כל הנפגעות שהצלחנו לזהות. בתוך חודש וחצי כבר היה כתב אישום. ואגב, כשהם הוציאו לו צו חיפוש על הטלפון שלו, התברר שהוא גם מוכר חומרים פדופילים, ככה שהתיק הפך להיות הרבה יותר גדול ממה שחשבנו".
איך בכלל עושים מבצע כזה ברמה המעשית?
"זה בן אדם שהשאיר הרבה עקבות. למשל זיהינו את הקעקוע שלו בתמונות וחיפשנו תמונות עם הקעקוע בכל מיני סרטונים ותמונות אחרות, כדי לנסות ולהבין את הזהות שלו בחיים האמיתיים. הוא נתן לעצמו איזשהו כינוי ופשוט עשינו משחקים על הכינוי הזה עד שהצלחנו להבין מי הבן אדם ואיפה הוא גר, מי ההורים שלו ואפילו מצאנו את האופנוע שהוא מכר ובאיזו קבוצה בפייסבוק זה קרה".
ומה דעתה על הסערה האחרונה? "אני באמת לא מכירה מספיק, ולא יודעת להגיד כמה חוקרות אוסינט עוסקות בתחום הצבאי. אבל ברור שכאישה, אני אתעסק בנושאים שהם חשובים בעיניי", מצהירה פיילכנפלד. "לא חשבתי שזה יילך לכיוון הזה, אני חייבת להודות. באמת הקמנו את מא'את כפרויקט קטן. בהתחלה הייתה מחשבה לעשות משהו אחר ופשוט מצאנו ואקום נורא-נורא גדול בארץ בתחום של מיצוי דין מול עברייני מין באינטרנט.
"לפני כמה שנים תוקן החוק והטיל על עבריינים כאלו חמש שנים בכלא, אבל בכל כך הרבה מקרים נסגר לעבריינים התיקים מחוסר ראיות", היא ממשיכה. "אם אתה בן אדם עם יכולות רשת אפילו בסיסיות, אתה מסתכל על חלק מהמקרים ואומר 'וואלה, אני וחברים שלי היינו יכולים לעשות את זה, היינו יכולים לעשות פה חקירה'. ככה התחלנו כפרויקט, אספנו חוקרי אוסינט וקיבלנו מאות פניות כל שנה".
ובאמת, לכאורה אין סיבה שלא כל אחד יוכל לעסוק באוסינט בעצמו. כל מה שצריך הוא רק חיבור לאינטרנט והרבה זמן פנוי, ודרייב. וכשמוסיפים לזה את מציאות החיים הנוכחית, מקבלים פריחה של ממש בתחביב הזה. המלחמות באוקראינה ובהמשך גם פה במזרח התיכון משכו המון אנשים שמבקשים לדעת ולעקוב, שחלקם צברו קהל עוקבים נכבד: ערוצים, פרופילים והתארגנויות אוספות ומפענחות מידע גלוי - ומגיעות לטלפון של כמעט כל ישראלי שצמא למידע.
מהסברה לחקירה עצמאית: "תמיד יש סימנים"
הסיפור של טל היגן שונה מזה של פיילכנפלד. הוא גילה את האוסינט הרבה לפני השירות הצבאי, והתחיל כנער נלהב בן 15 שבאופן עצמאי חיפש בכלל לעסוק בהסברה ישראלית ברשת. בשלב מסוים הוא הבין שמה שמדליק אותו באמת הוא רק חלק אחד של העיסוק שאימץ לעצמו - מציאת החומרים ברשת. את כל מה שכרוך בעיבוד החומרים הללו, הפצתם הלאה וכיוצא בזאת הוא כבר השאיר לאחרים.
"נדבקתי בעניין הזה של בדיקת עובדות בזמן מבצע 'צוק איתן'. אני רואה דיווחים בתקשורת ואני מנסה להבין מה באמת קורה ויותר לעומק", מספר היגן. היום בן 26. "רציתי קצת להכיר את ישראל לעומק, מהפן הזה של ההסברה. הייתי בזה כמעט שלוש שנים, הלכתי לכל מיני קורסים - איך לדבר מול קהל, איך להגן על מדינת ישראל, דברים 'קלאסיים'. גם טסתי לחו"ל במסגרת הזו. קרוב לגיל 18 הבנתי שלא באמת למדתי, יותר אמרו לי מה להגיד. לא בקטע רע, פשוט, אתה יודע, מביאים לך טקסט ואתה לומד אותו כמו בבית הספר. רציתי להבין את זה קצת יותר לעומק".
"הרגשתי שבכל פעילות שבה אתה מנסה להסביר את המורכבות של מדינה מסוימת, אתה חייב לעשות את זה הרבה יותר פשוט. אתה נאלץ הרבה פעמים לאבד את המורכבות. למשל, אנשים מדברים על פשעי מלחמה, מדברים על המצב במדינת ישראל או יחסי ערבים ויהודים - כל הדברים האלו ממש מסובכים ומלאים ברגישות פוליטית. אבל אנחנו מדברים על עגבניות שרי, ודברים כיפיים של ישראל. למה שאני אגיד להם מה לחשוב? למה? למה לי יש את הזכות להגיד לאנשים לחשוב מה נכון ומה לא? אני רוצה שהם יבינו את זה בעצמם". בעקבות התובנה הזו הגיע היגן לעיסוק באוסינט.
"אין לי גישה למודיעין הישראלי, אין לי גישה לכתבים או לפוליטיקאים. אני רוצה להבין מה קורה מאחורי הקלעים אבל אין לי את היכולת הזו. מה בכל זאת יש לי? מה שגלוי, מה שנמצא באינטרנט. יש את היכולות מאוד פשוטות, למשל לחפש חומרים בגוגל, לקרוא כתבות, ואתה מנסה להבין מה נכון בין כל הכתבות האלו, אבל גם אם את הדברים היותר מורכבים. נגיד שיש עכשיו תמונה שפורסמה - לא ברור לך איפה המקום. אבל יש סימנים בתמונה. תמיד יש סימנים: יש משהו שכתוב בעברית בתוך התמונה, או את הסמל על הג'קט של החייל שמעיד מאיזה יחידה הוא. וככה התחלתי פשוט לחקור ולבנות פאזל. איפה המצולם באמת עמד? האם זה באמת היה כיוון השמש באותו זמן. זה כיפי כזה, אני חייב להגיד. לעשות את זה, לשבת ולמצוא את המקום ומאיזה זווית צולם הווידאו".
"ככה קל לי למצוא את המקור"
כפי שניתן ללמוד מהמקרה של היגן, הגיקיות מופעלת בשירות האומה. "חלק מאוד-מאוד גדול באוסינט זה היכולות שלך כבן אדם", הוא מתאר. "מה שמוזר אצלי זה שאני זוכר כל מקום שהייתי בו. אני לא תמיד יכול לזכור שמות בכלל, אבל בוא נגיד שאני יכול לשרטט לך מפה מפורטת של השביל שהלכתי בו לבית ספר כשהייתי בן שש. אני יכול ממש לזכור מקומות. אני זוכר גם כל תמונה וסרטון שאני רואה, כל אחת, אני זוכר אותם עד היום. לכן זה עוזר לי. למשל, כל פעם שאני רואה את התמונות האלו שוב או משהו שדומה מאוד-מאוד, ואז קל לי למצוא את המקור. למשל עכשיו יש את התקיפות האמריקניות על החות'ים: ראיתי תמונה וזיהיתי בה את הצורה של העשן. כך הבנתי שהתמונה היא לא מעכשיו. הצלחתי למצוא את המקור וגיליתי שהתמונה בכלל מיולי 2024".
This video isn't from the recent airstrikes against Yemen by the IDF.
— Tal Hagin (@talhagin) September 29, 2024
This video is from the IDF airstrikes against Yemen on July 20th, 2024. https://t.co/VAencMPjrG https://t.co/55Eeh22Iyf
כמה שעות ביום אתה מקדיש לטובת העניין הזה?
"אישית אני תמיד עובד. למשל אני לא יכול להשתמש ברשתות החברתיות. יש לי אינסטגרם פרטי לשלושים אנשים, כאילו רק המשפחה. כי בכל פעם שאני נמצא ברשת אני עושה אוסינט. אם אני רואה באחת בלילה איזה פייק אני אקום מהמיטה, אשב על המחשב ואעבוד ארבע שעות כדי להוציא תחקיר על מה שראיתי. אני אף פעם לא מפסיק לעבוד".
"אבל אני כן מפריד מהחיים האישיים שלי. כי אתה יודע, זה סוחף אותך. אז כשאני לא בטלפון או במחשב, אני מנתק כל קשר. אם בחיים הפרטיים שלי מישהו מנסה לדבר איתי על פוליטיקה אני אומר 'די, אני לא רוצה לדבר על זה'. אני גם לא רוצה לחשוב על זה. זה מפחיד בגלל שאני יודע שאני לא יכול להפסיק. כשהיה החיסול של סינוואר, זה היה חג ואני זוכר שסביבי כולם ראו חדשות והתלהבו. ואני אומר להם 'תירגעו, זה לא מאומת, חייבים לחכות לדיוחים רשמיים'. התנפלו עלי, אמרו לי 'טל, תשתוק'. ככה אני. אני לא יכול לא להסתכל על זה ככה. תמיד אני אסתכל מנקודת המבט של החוקר. אחרי זה, כשהתברר שבאמת חיסלנו אותו, החברים צחקו עליי".
הקולות שהתגלו מעזה - והסכנה לכוחות
מה שעולה מהשיחות גם עם פיילכנפלד וגם עם היגן היא הקלות היחסית של פעילותם: מה שהם עושים לא דורש כישורים מיוחדים או הכשרה בעולם המחשבים. הם לא אנשי סייבר, לפחות לא במובן המקובל, גם לא האקרים. הם פשוט אנשים עם חיבור לאינטרנט, אינטליגנציה ויכולות ניתוח גבוהות. מה שהופך אותם לחוקרי אוסינט הוא בעיקר היקף הזמן שהם יכולים להעמיד לטובת העניין, ולכן מעניינת במיוחד ההתפתחות של השנים האחרונות של התחום כתחביב. פיילכנפלד התחילה לעסוק בכך בשירות הצבאי, היגן גילה את העולם הזה כנער. אבל אצל דניאל וכטל, שלמד בעבר ערבית מתוך עניין בשפה, ושבכלל עובד כמתכנת, מדובר בתחביב שנכנס לחייו רק בשנה האחרונה.
"בתחילת התמרון הקרקעי בעזה הייתי סקרן מאוד לגבי ההתקדמות של צה"ל ברצועה. היה ערפל וצה"ל עצמו לא דיווחו שום דבר", מספר וכטל - שהשיחה איתו, אגב, מתקיימת בעיצומו של שירות מילואים. "אבל עניין אותי גם מה קורה בצה"ל, מה קורה מבחינת הרבה חברים שלי שנמצאים בפנים. הבנתי שהמקור שאני יכול לדלות ממנו מידע זה בעצם עזתים שכותבים על מה שקורה אצלם ברשתות החברתיות. ובגלל שאני גם ככה חי בטוויטר, זו הפלטפורמה שאני נהנה סתם להסתובב בזמן הפנוי שלי.
אני פותח שרשור בהמשכים שבו ארכז התבטאויות של עזתים מתחילת המלחמה לעומת עכשיו. How it started and how it's going.#פיד_עזה pic.twitter.com/tUvtI0pYT2
— Daniel Wachtel (@WachtelDan) December 19, 2023
"התחלתי לחפש עזתים בטוויטר ומאחד הגעתי לשני, וכן הלאה", הוא אומר. "אספתי איזושהי רשימה וככל שהלכתי ונחשפתי לדברים שהם כותבים, נתקלתי בדברים מאוד מעניינים. וחשבתי שיעניינו גם אחרים, אז התחלתי לפרסם אותם בטוויטר האישי שלי. הדבר הזה הלך צבר תאוצה מאוד גדולה. הרבה אנשים כתבו לי שבפעם הראשונה הם יכולים להיחשף בלי מתווכים למה חושב עלינו האויב".
המהלך של וכטל התחיל, כמו אצל רוב חוקרי האוסינט, מההתמקדות בנעשה בשדה הקרב. אך בשלב די מוקדם הוא הבין שמה שמושך אותו באמת הוא מה שקורה בשולי המלחמה. וכטל החל לחקור את הלכי הרוח של החברה העזתית ולפרסם את תובנותיו בנושא בטוויטר, והתחביב הלך והתעצם. "מדווחים על תקיפה של טנק פה, ושם מזהים צלפים - אלה דברים שלא רציתי לפרסם בגלל ביטחון מידע. לכן העברתי דברים כאלה לצה"ל כשראיתי לנכון וחשבתי שטוב שכוחות בשטח יידעו שהם נחשפו".
"מה שכן יכולתי לפרסם", הוא אומר, "זה איך אנשים שם חווים את מה שקורה. אנשים, שעם כל מה שקורה להם עדיין מצדיקים את מה שנעשה. אלה אנשים שחגגו ב-7 באוקטובר ופתאום עכשיו בוכים על מר גורלם. והבנתי שבהלכי הרוח האלה יש הרבה תוכן מעניין לגבי האויב שלנו, ומה קורה בראש שלו. יש באמת גם דעות שונות וככל שפרסמתי זה הלך וצבר תאוצה - נוספו עוד ועוד עוקבים והבנתי כמה זה מרענן ומחדש, ולא מובן מאליו לקהל של קוראי העברית".
מה אתה הבנת שלא יכולת להבין בלי זה?
"שבאמת אין אנשים שמגנים את 7.10. אין שם ולו אדם אחד במשך שנה וחצי של מלחמה שראיתי אותו כותב שזו הייתה טעות, כי זו פשוט הייתה טעות, ולא בגלל מה שקרה להם בעקבות זה, אלא מעצם הדבר כשלעצמו. הם כולם שמחו שם, יש מנעד תגובות בבוקר 7.10 ולאורך היום ההוא, שנע בין ממש שמחה - גם של תומכי חמאס וגם מתנגדיו, תומכי פתח - עד לאנשים שלא שמחו אבל היו מאוד לחוצים, כי הם כבר הבינו שזה הולך לפגוע בהם מאוד. כלומר, הסיבה שהם לא שמחו זה לא בגלל שזה היה דבר רע, אלא בגלל שהם התחילו לארוז את החפצים".
"אחד הדברים הבולטים שנחשפתי אליהם זה כמה מדובר בחברה דתית מאוד. אני אדם דתי בעצמי והבנתי שיש פה רמת אדיקות שאני לא מכיר מהחברה הישראלית. גדלתי בבני ברק באזורים חרדיים, ואני מכיר מאוד את הספקטרום הדתי. זה לא משהו שאני יכול להצביע עליו ולהגיד - הקבוצה הדתית הזאת בישראל היא כמותם. יש פה משהו אחר לגמרי. אנחנו צריכים לקחת בחשבון את הנקודה הזו גם במלחמה שלנו איתם, כלומר להבין מאיפה הם יוצאים, מה המקור שלהם. אנחנו אולי לא רוצים לקרוא לזה מלחמה דתית, אבל הם, ככה הם רואים את זה".
"לילה קשה בח'אן יונס.
— Daniel Wachtel (@WachtelDan) April 30, 2025
היינו עדים לכל סוגי ההפצצות,
מהאוויר וארטילריה
בצורה מטורפת.
עד מתי יא רב?" pic.twitter.com/m0HNLyBOpW
"כל אחד יכול, עם כלים פשוטים"
ארגון "פייק רפורטר" שם לעצמו למטרה לחשוף, בכלים של האוסינט, מקרים של פייק ניוז שפורסם - בתקשורת המסורתית או ברשת. אחיה שץ (שאינו איש אוסינט בעצמו) עומד בראשות הארגון בשנים האחרונות: "כמו הרבה דברים בעידן הרשתות ומהפכת המידע, גם עולם החקירות ופענוח המידע עבר דמוקרטיזציה", הוא מסביר. "כמעט כל בן אדם עם כלים פשוטים יכול לבצע חקירות ולאתר מידע, גם סביב סוגיות פוליטיות בין-לאומיות, וגם למשל בתחומים אחרים כמו בידור".
"אפשר למצוא היום מידע מבלי להסתמך על גורמים מקצועיים או עיתונאיים. השיא של הדבר הזה זה הוא סביב עולמות הלחימה, איפה שיש הרבה מאוד מידע חסר, הרבה דברים שקורים בו זמנית, וגם הטעיות ומניפולציות. הדבר החשוב ביותר הוא שיכולות אוסינט צריכות להיות בידי כל ארגון שמבצע שירות לטובת מגזר, קהילה או מטרה כלשהי. זה מה שאנחנו עושים. אבל אני מאמין שעם השנים לא יהיה ארגון שמכבד את עצמו שלא יידע לספק לציבור שלו הגנה ברשתות".
יכול להיות שזו עדות להתפרקותן של הרשויות?
"אלו תהליכים מקבילים. עולם המידע גדל אקספוננציאלית, ובתוך המציאות הזאת הרשויות וגורמי האכיפה משתרכים מאחור מבחינת אימוץ טכנולוגיות ושינויים, ומהבחינה הזו מייצרים ריק. לתוך הריק הזה נכנסים אזרחים שהדבר הזה מסקרן אותם, והם ממלאים צורך שהוא מעבר לסקרנות שלהם. 7 באוקטובר אולי היה הדוגמה להשתרכות הזו מאחור: חלק מהביקורת היא שבצה"ל בחרו להתמקד בהרבה כלים של בינה מלאכותית, כלים סטטיסטים וטכנולוגיה מתקדמת, על חשבון אוסינטיסטים - ולזה מייחסים חלק מהכשל".
המהלכים ששץ רומז להם הם בעיקרם סגירת יחידת "חצב" - יחידת-משנה של 8200 שבצה"ל הוחלט להפסיק את פעילותה כבר ב-2017. ההחלטה על סגירתה התקבלה כחלק מתהליך צמצום מערך שירות החובה של חיילים בעלי פרופיל נמוך במקצועות תומכי לחימה, והעברתם למסגרות אזרחיות או אחרות בצה"ל. לאחר המלחמה עלתה מחדש השאלה אם תמונת המודיעין ב-7 באוקטובר הייתה נראית אחרת בזכות פעילות יחידת חצב, ופורסם כי באגף המודיעין הוחלט להקים מחדש יחידת מודיעין גלוי.
"בסוף צריך אנשים. ואין תחליף ליכולת החקירה, הסקת המסקנות והספציפיות של ההקשר בשביל לעשות מחקרים טובים", קובע שץ. "אני יודע את זה, ואני גם יודע כמה מנסים כל היום למצוא פתרונות טכנולוגיים שהרבה פעמים פשוט לא עובדים. ההילה של הטכנולוגיים על חשבון האנליסטים סינוורה במידה רבה את המודיעין הישראלי והיום מבינים את זה".
לפניות לכתב: yoghevk@n12.tv