החטוף שנמלט משומריו מדבר לראשונה - ומספר על מצבו הקשה של החייל מתן אנגרסט בשבי

מבין יותר ממאה ישראלים חטופים ששוחררו עד כה בחיים משבי חמאס, יש אחד שאיש עדיין לא שמע או ראה. במשך כמעט שנה וחצי רון קריבוי שמר על שתיקה: הוא התרחק מתקשורת ומעולם לא סיפר את הסיפור שלו, בקולו.

"אני בסדר, לא התחרפנתי ולא השתגעתי", הוא מספר בריאיון ל"אולפן שישי". "הסיפור שלי הוא מאוד מעניין, וזה אמיתי כל מה שקרה". עכשיו, בפעם הראשונה, הוא מוכן לשתף במה שעבר עליו: "בתור בן-אדם, אני אדם שקט, חי את החיים שלי. בגלל זה לא התראיינתי, אני ממשיך את החיים שלי כמו שהם היו בנקודה לפני, זה מה שביקשתי, לחזור לחיים שלי".

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

אם זה היה תלוי בו, הוא היה ממשיך לשמור על פרופיל נמוך. אבל עכשיו, כשגורל החטופים מעורפל מאי פעם, הוא מרגיש שהוא לא יכול לשתוק יותר, והוא רוצה לספר - בעיקר על חייל אחד שפגש בשבי, מתן אנגרסט. היחידים ששמעו את הסיפור שלו עד היום היו בני משפחתו הקרובים, וגורמי ביטחון שתחקרו אותו כשהוחזר לישראל.

"פירקו אותי מכות"

משפחתו של רון קריבוי (27) עלתה מרוסיה, אבל הוא נולד בישראל וגדל בכרמיאל: "אני מעולם הסאונד, אני חי את החיים האלה, את המסיבות". בשבעה באוקטובר הוא הגיע לעבוד במסיבת הנובה ברעים, ומשם נחטף בשעות הבוקר.

בהתחלה הוחזק בדירה בעזה. באחת מהפצצות צה"ל, הבית הופגז, והוא ניצל את המצב והצליח לחמוק משוביו. במשך ארבעה ימים היה לבדו בשטח, בלב עזה. "בראש שלי לא תיארתי בכלל מעולם שזה הגיוני. מה שאני ראיתי, מה שקורה שם בעזה, מה שחוויתי, לא הגיוני".

"בשלב שהייתי לבד בחוץ, אף אחד לא ראה אותי, ואז בשלב שמישהו ראה אותי - זה נגמר לא טוב. אנשים שם, כשתפסו אותי, פירקו אותי מכות. זה לא משהו פשוט, חוויתי שם משהו... כשתפסו אותי והחזירו אותי, אותם אנשים שהרביצו לי היו עזתים רגילים, שאת כל התסכול שלהם הורידו עליי".

הוא הוסגר בחזרה לידי מחבלי חמאס, שהפעם הורידו אותו למנהרה: "אלה לא המנהרות שרואים בתמונות.  אנחנו היינו בתוך משהו ממש קטן, בעומק, מתחת לאדמה. אפילו רצפה לא הייתה לנו, היינו על חול ומזרונים שהיו כולם בעובש. היינו בתוך כלוב ממש-ממש קטן. באמת ברמה של מטר וחצי על מטר וחצי וצריכים לשכב בו ולנוח בו, ואי אפשר לעמוד. אין גובה, אין שירותים, אין אוכל. היינו חמישה אנשים, אכלנו צלוחית אחת עם קצת שימורים, ופיתה שחילקנו אותה לכולם. אני הייתי שם 51 יום, ואיבדתי תשעה קילוגרם ממשקל הגוף שלי".

"מתן זכר שקיבל מכות והתעלף"

ובאותה מנהרה חשוכה וצפופה, הוא פגש גם את מתן אנגרסט - לוחם שיריון שנלחם עם חבריו לטנק בנחל עוז בשבעה באוקטובר, עד שספגו פגיעה ישירה. מתן, שנפצע קשה, הוא היחיד ששרד. ורון מסביר: "הורידו אותי למנהרות יום לפני מתן, והוא הגיע מבוהל ממש-ממש-ממש".

במפגש עם הוריו של מתן, ענת וחגי שואלת אותו אימו של מתן: "מה הוא זכר? את הפגיעה בטנק? עצמה?"

"הוא אומר שהפיצוץ הראשון הגיע מאחור מצד ימין", משחזר רון. "שם כבר השתבשו להם המערכות, הם כבר נפגעו בפנים. ואז הוא אמר לי שהוא הרגיש עוד פיצוץ ולאחר מכן הוא ניסה לתקשר עם הצוות שלו, לא ענו לו. הוא לא הבין מה קורה עד שלא באו המחבלים להוציא אותו מהטנק. אז הוא אמר: 'התעוררתי ובפלשבקים ראיתי את החברים שלי שוכבים על הרצפה'. אז אמרתי לו 'לא לקחו אותם איתך?' והוא אמר לי 'לא, רק אותי לקחו, והתחילו לנסות לתשאל אותי והתחילו להרביץ לי'. ואז ההמון הגיע, הוא אומר שהוא רק זוכר שהוא מקבל מכות, מתעלף, מנסה להתעורר, מתשאלים אותו כמה שאלות, עוד פעם מתעלף".

סרטון החטיפה הקשה שבו מתן נגרר מהטנק באלימות, מספר רק חלק קטן מהתעללות שעבר עוד בדרך לעזה. "החקירות שהוא עבר זה היה ממש עוד בשטחי ישראל, שם זה התחיל - כבר חיברו אותו למצבר בדרך וניסו לעורר אותו, דרך מצברים של רכב חשמלו אותו בהתחלה", אומר רון. "זה מה שהוא זוכר - כשהוא מתעורר הוא רואה מצבר מחשמל אותו, ועוד פעם מאבד את ההכרה. ולא משנה מה הם עשו, הוא היה כבר היה בחוסר הכרה. הם לא הצליחו לתחקר אותו. הוא לא היה כנראה במצב של לדבר, כי הוא היה ממש-ממש פצוע. הפציעות שלו מאוד קשות".

"חשמלו אותו בחקירות"

"ראיתי את הסרטון האחרון שלו, וראיתי שהיד שלו לא זזה", מסביר רון. "וזה משהו שהוא היה ככה גם ביום הראשון שפגשתי אותו, הוא היה באותה תנוחה עם היד, אז אני מתאר לעצמי שזה משהו שהוא מההתחלה סובל כבר ממנו".

חגי: "זהו, זה הפחד שלנו, שהיד הזאת היא משותקת. קיבלנו דוחות רפואיים - שברים בארובת העין, אף שבור, הפה, הלסת".

רון: "הוא עבר התעללות".

חגי: "בעינויים וההתעללויות שעשו לו".

רון: "זה משהו שגם אם בן אדם ינסה לתאר לעצמו, הוא לא יוכל לתאר לעצמו לעולם מה הוא עובר שם".

"לא ראיתי בחיים כוויה כזו"

ענת: "היו לו עוד פגיעות שראית?"

רון: "היה לו כוויות על האצבעות. משהו שלא ראיתי אף פעם. לא ראיתי צורת כוויה כזאת. לא ראיתי דבר כזה. זה נראה כאילו מחומציות, חומצה או משהו כזה, כאילו מה שפגע בו זו לא אש רגילה. זה באמת, לא נראה כמו כוויה. משהו נורא זה היה".

חגי: "איזה ילד נקבל, יא אללה, אני לא מבין".

רון: "הוא כן עבר התעללויות, הוא עבר חקירות קשות וחשמלו אותו, הרביצו לו".

חגי: "וואו"

רון: "כדי לנסות להוציא ממנו מידע. היו מחשמלים אותו, עם השוקרים, בשביל לנסות להחזיר אותו להכרה, כדי להוציא ממנו מידע".

חגי: "אוי ואבוי".

רון: "והוא כן סיפר לי שהרביצו לו".

חגי: "וואו. זה מה שאומרים לנו, שהחיילים עוברים התעללויות קשות - זה מכות חשמל".

רון: "בטוח שהחיילים עוברים התעללויות שאזרחים לא עוברים אותם".

ענת: "אתה נתת את העדויות האלה אז?"

רון: "ברור. אני ישבתי, סיפרתי את הכול".

ענת: "אז יש להם את המידע הזה".

רון: "הם יודעים הכול מהרגע הראשון, בבית החולים ביום השני שלי בארץ כבר סיפרתי כמה שיכולתי, כמה שיותר מידע ירקתי החוצה".

"נתניהו שאל 'מה, מתן פצוע?'"

על הדברים האלה של רון צריך להתעכב. כי למרות הזמן הרב שחלף, והמידע שהצטבר במשך שנה וחצי בשבי, כשראש הממשלה נפגש עם הוריו של מתן לאחרונה, הוא טען שלא היה מודע לחומרת מצבו.

ענת: "בפגישה האחרונה הוא (נתניהו) הסתכל על גל הירש ושאל אותו אם באמת מתן נפצע".

חגי: "ראש הממשלה שלנו שואל את גל הירש – 'מה, מתן פצוע?' וזה לא הגיוני שהוא אפילו לא בירר ולא ידע את המצב שלו, של חייל שנלחם עבורו".

רון: "יש את המידע הזה. הוא קיים".

ענת: "מאז הסרטון שפורסם על מתן, שבו היד שלו כבר לא מתפקדת והפנים שלו עם שברים, חמישה שבועות אני מתחננת בטלפון - יש לי את כל ההתכתבויות עם גל הירש - מתחננת אליו שראש הממשלה ירים לי טלפון של שלוש דקות, להגיד לי שהוא מודע לזה שמתן במצב הומניטרי והוא הולך להילחם עליו".

רון: "להחזיר לך קצת את האוויר".

ענת: "ואני לא מקבלת. כתבתי לו מכתב, לא מקבלת תשובה חמישה שבועות".

חגי: "‫אנחנו מצפים ‫מראש הממשלה להביא לנו את מתן חזרה. זה קרה במשמרת שלו, אנחנו רוצים לראות את ביבי ואת שרה ‫מביאים לנו את הילד בחזרה לרעים. שלפחות יעשה את כל מה שהוא יכול כדי לשחרר את הבן שלי".

רון: "אני יודע שאם לא הייתה לי אזרחות רוסית, הייתי יכול להיות עם מתן עד היום שם במנהרה. אני פה בגלל נס – פוטין הוא זה שהחזיר אותי הביתה, אם לא הוא, אני לא הייתי חוזר לפה היום, אז אנחנו מופקרים".

"כששחררו אותי, שאלו מי הרוסי"

קשה להאמין, אבל למרות שהוא נולד בישראל וגדל כישראלי לכל דבר, בסלקציה האכזרית של עסקאות החטופים, דווקא העובדה שיש לרון גם אזרחות רוסית - הצילה אותו.

ענת: "ידעת שזה בזכות האזרחות?"

רון: "מי שבא לשחרר אותי הוא שאל מי הרוסי מבין כולם, הוא שאל מי זה הרוסי".

חגי: "וואלה".

רון: "אני לרגע חששתי לענות ואז הוא שאל שוב. הבנתי שרק אני נראה פה רוסי, והרמתי את היד ואז הוא אמר לי 'אתה מחר הולך הביתה'".

חגי: "נחטפת ממדינת ישראל והנשיא פוטין החזיר אותך לארץ, זה משהו... אנחנו אמרנו לראש הממשלה שלנו - סיפור הניצחון היחיד שלו זה שהוא מחזיר את החיילים, מחזיר את החטופים לארץ. מחזיר את מתן, חייל שיצא להגן עליו ועל המדינה". 

רון: "אני באמת מתפלל שהוא יחזור הביתה".

חגי: "אנחנו נחזיר אותו ונעשה פה עוד איזו פגישה ביחד".

רון: "אני מחכה שבאמת בפעם הבאה שאני פוגש אתכם, בפעם הבאה שאנחנו נפגשים, זה כולנו ביחד, מסתכלים על זה אחורה".

תחקיר: קוראל סוויסה לייבו