סוגיית גיוס החרדים קורעת את החברה בישראל מאז קום המדינה, אך מאז 7 באוקטובר היא הגיעה לנקודת רתיחה חדשה. בוועדת החוץ והביטחון ממשיכים לקדם את חוק הפטור מגיוס, בזמן שרבנים מכל קצוות הקשת החרדית נעמדים על הרגליים כדי למנוע את קידום החוק.
בצה"ל מתריעים על משבר כוח אדם חמור, ובתוך זה נמצאים מי שבחרו לשלב בין התורה ובין השירות הצבאי: קצינים במילואים שמנהלים אורח חיים חרדי ובמקביל משרתים שירות משמעותי. בריאיון למגזין N12 הם מספרים על השיחות הקשות שהם מנהלים עם חברי הקהילה שלהם, ואיך לדעתם אפשר לפתור את משבר הגיוס.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"300 ימי מילואים"
ד"ר ארי פלטא, הוא אב לשבעה ילדים שגר ברמת בית שמש א' ומנהל אורח חיים חרדי. בחיי היום-יום הוא פרופסור לרפואה, כירורג בבית החולים לניאדו, ובמקביל הוא משרת במילואים כרופא של גדוד מילואים. מאז פרוץ המלחמה הוא התייצב לכמעט 300 ימי שירות.
"כשהייתי בחור בן 18 באתי ללמוד שנה אחת בישיבה בישראל במושב בית מאיר", מספר ד"ר פלטא. "התגייסתי לתוכנית "שומר ישראל" לשילוב בחורי ישיבה בצה"ל, אך היא בוטלה. אחרי שנה חזרתי לחיים שלי בארצות הברית. בגיל 45 שבתי לארץ וקיבלתי בדואר צו ראשון לגיוס.
"הם היו המומים, אמרו: 'ניתן לך פטור', אמרתי: 'אני יודע שיש צורך ברופאים כירורגים בצבא, אני רוצה להתגייס'"
הוא הלך ללשכת הגיוס ברחוב רש"י שבירושלים ואמרו לו שנפלה טעות. "הפקיד בלשכת הגיוס אמר לי, 'הצו לא בשבילך, הוא בשביל הבן שלך'. אמרתי לו, 'מספר תעודת הזהות שרשום הוא המספר שלי'. הם היו המומים, בדקו ואמרו: 'אתה בן 45, עם שבעה ילדים, ניתן לך פטור', ואני אמרתי: 'אני יודע שיש צורך ברופאים כירורגים בצבא, אני רוצה להתגייס'".
"אנחנו באיום קיומי"
לפני כחודש תועד שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופף (יהדות התורה) רוקד בחתונה של אחיינו לצלילי השיר "נמות ולא נתגייס, בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים". ד"ר פלטא מספר על תחושותיו בעקבות התיעוד: "מי שמובילים את השיח על חוק הפטור מגיוס הם פוליטיקאים שזה האינטרס שלהם. יש פוליטיקאים שמנסים להכתים את כל המגזר החרדי ולהגיד 'אתם פרזיטים', מהצד השני פוליטיקאים חרדים מגינים בחירוף נפש על בחורי הישיבה. שני הצדדים מנותקים מהמציאות".
ד"ר פלטא הספיק להתייצב מאז 7 באוקטובר לכמעט 300 ימי מילואים: "כבר קיבלתי צו 8 לתקופת לחימה נוספת. בתור הרופא של הגדוד, אני זמין לאירועים כל הזמן. גם בשבת ובחג הטלפון שלי זמין למקרי חירום ולאירועים מצילי חיים. ב-6:30 בבוקר שמחת תורה כבר קיבלתי את העדכונים הראשונים ואמרתי לבן שלי, 'זהו, אנחנו במלחמה'. לבשתי את המדים שלי והייתי הראשון שהתייצב בימ"ח של היחידה".
"אחרי יותר משנה במלחמה בשטח, תחת אש, אני יכול לומר בוודאות שמה שאנחנו צריכים זה לא סתם חיילים, לא סתם כוח אדם. אנחנו צריכים אנשים שיכולים לתפקד, שיש להם מוטיבציה גבוהה", הוא מסביר. "לכן אני לא רוצה אצלנו בחורי ישיבה חרדים שאין להם שום מוטיבציה. הם יסכנו את כל הצוות שלנו".
עוד הוא מדגיש: "השינוי צריך להיות מערכתי ולהתחיל כבר במערכת החינוך. אני חושב שרוב האוכלוסייה בישראל לא מבינה בכלל את האיום שאנחנו מתמודדים איתו. האיום על המדינה מכל גבולותיה הוא איום קיומי. אני אומר לאחיי החרדים: אם לא אנחנו נגן על המדינה שלנו, מי יגן עלינו? אף אחד. הבעיה היא שבמגזר החרדי לא מבינים מה זה צבא. יש בורות גדולה כשחושבים שבצבא יש 'סדום ועמורה' ושאי אפשר לשמור מצוות בשירות הצבאי. הצבא יכול לתת כלים לפיתוח אישי שיהפכו אותך לבן תורה".
"אני לא רוצה אצלנו בחורי הישיבה חרדים שאין להם שום מוטיבציה. הם יסכנו את כל הצוות שלנו"
"חילול השם זה לבזות חיילים"
"בעולם הישיבות אחד הדברים הקשים יותר לבחורי ישיבה הוא להתעורר בבוקר לתפילת שחרית. בצבא אין דבר כזה לא להתעורר בבוקר, גם אם לא ישנת בלילה ואתה צריך לקום בשביל מסדר או שמירה – אתה קם. כמו שכתוב בגמרא, צריך לקום בבוקר כמו ארי כדי לעשות את רצון אביך שבשמיים", אומר ד"ר פלטא ומוסיף: "אני מסתובב בבתי כנסת ובעיר בית שמש כשאני במדים ועם נשק ואני מקבל תגובות חיוביות של שבח והודיה. כואב לי לראות חילול השם של חרדים שמבזים חיילים בהפגנות נגד הגיוס".
"הבן שלי משרת ב'נצח יהודה'. בגיל 17 הוא לא הסתדר כל כך בתוך הישיבה וביקש להתגייס לצבא", הוא ממשיך לתאר. "היום יש לו ביקורת גדולה מאוד על החברים שלו שבחרו להישאר בישיבה. הוא חושב שהם קיבלו פטור שלא בצדק, שהם מוותרים על הצבא מתוך עצלנות ושהם בחרו בחיים הטובים. יש ביניהם ויכוחים קשים. זה הבדל גדול בתפיסת העולם ובחינוך מהבית".
"בשבוע הראשון למלחמה התמודדתי עם האר"ן (אירוע רב-נפגעים) הראשון", הוא משתף. "שמונה קורנטים של חיזבאללה נורו על טנקים של כוחותינו. זאת הפעם הראשונה בחיים שהייתי תחת אש. הייתי בטוח שאני הולך למות. האדמה רעדה והכול עלה באש. הטנק הושבת והיו לנו שמונה נפגעים באורח קשה. טיפלנו בכולם, עצרנו דימומים והזרקנו זריקות להקלת הכאבים. לשמחתנו כל החיילים נשארו בחיים, אבל חלקם איבדו יד או רגל. נשארנו על גבול הצפון במשך חמשת החודשים הראשונים של המלחמה".
"יש אוכלוסייה גדולה שהחליטה לשים פס על המדינה, עובדים ומרוויחים כסף ופשוט לא באים לשרת בצה"ל"
במשך חודשיים וחצי נלחם ד"ר פלטא עם הגדוד ברצועת עזה. "אני בן 51 והולך בשטח כשאני סוחב 30 קילוגרם על הגב. כבשנו את מסדרון נצרים והתמודדנו עם אר"נים ועלייה במספר המטענים. רוב הזמן הייתי בתוך עזה, כיוון שרופאים רבים חוו פוסט-טראומה ולא הצליחו לחזור לשטח האויב כדי להחליף אותי. הייתה לי אחריות לחייהם של מאות חיילים".
"בראש השנה קיבלנו צו שמונה בפעם השלישית", ממשיך ד"ר פלטא לספר. "רצנו לצפון, לקראת התמרון לכניסה ללבנון. עשינו אימונים והכנות, אבל במאני טיים היו רופאים שסירבו להיכנס פנימה ונשארתי הרופא היחיד שנכנס פנימה בלבנת פינוי הפצועים. יש מחסור חמור ברופאים מומחים בטראומה בשטח הלחימה. אני חווה את זה על בשרי וראיתי פעם אחר פעם איך אין מספיק רופאים".
"בכל פעם שאני משרת במילואים אני מפסיד אלפי שקלים. בתור רופא אני שכיר ועצמאי והצבא לא מחזיר את הכסף במלואו. רוב הפרנסה שלי היא מהעבודה שלי כעצמאי, כך שבשלב מסוים נקלעתי למשבר כלכלי וקיבלתי עזרה מהשכנים", הוא אומר בצער. "היו חודשים שהיה קשה לשים אוכל על השולחן, היה קשה לכולנו, אבל אין ברירה".
"שמים פס על המדינה"
רס"ן (במיל') יוסי לוי, מג"ד בחטיבת עציון ומנכ"ל עמותת נצח יהודה, עשה 350 ימי מילואים מאז פרוץ המלחמה. גם באזרחות הוא מקדיש את חייו לליווי חרדים לשירות צבאי, כך שהוא מכיר את הסוגיה מקרוב. "להיות בחור ישיבה זאת עבודה קשה", הוא אומר, "אני מאמין שגם בחורי הישיבות מגינים על עם ישראל".
"מהצד השני", ממשיך קצין המילואים, "אני חושב שיש פה ניתוק רציני. אין בעיה שיש לומדי תורה, אבל יש אלפים ואולי אפילו עשרות אלפים שלא קשורים לעולם התורה. הם רשומים כתלמידי ישיבה אבל אפילו לא נמצאים שם ופשוט מתחמקים משירות בצה"ל".
"יש אוכלוסייה גדולה שהחליטה לשים פס על המדינה, עובדים ומרוויחים כסף ופשוט לא באים לשרת בצה"ל", אומר לוי. "הניתוק הזה קיים בחלק גדול מהמגזר החרדי. למשל, אני חווה חיבור חלש לשכול ולכאב על חללי המלחמה מצד המגזר. רבנים מעטים מקפידים להפגין נוכחות בהלוויות הצבאיות, כמו הרב הראשי לישראל הרב דוד יוסף. הרב משלם על זה מחיר. יש משפחות שכולות שלא רואות בעין יפה את הנוכחות שלו, ובכל זאת הוא מקפיד להגיע ולחבק. אולם רוב הרבנים עסוקים בהתבטאויות נגד הגיוס".
"יש פה אתגר שאפשר לפתור אותו בצורה טובה ומהירה", טוען לוי. "אם יחליטו שרוצים לפתור את סוגיית גיוס החרדים בצה"ל - היא תיפתר. אני התגייסתי בשנת 2009, ואני זוכר שהלכתי בשכונת גבעת שאול החרדית בירושלים, וילדים קטנים הסתכלו עליי בהערכה והערצה".
הרגע שבו הכול התהפך
"במבצע 'צוק איתן' הייתי קצין אג"ם בנצח יהודה", ממשיך קצין המילואים לוי לתאר. "באותה תקופה עבר 'חוק לפיד' ואני זוכר איך בבת אחת הכול התהפך: הרחובות החרדיים בערו. מאותו יום לא יכולתי ללכת במדים בשכונה שלי. זאת הפכה להיות מלחמה של החרדים נגד הממסד, ואני חושש שאנחנו חוזרים לאותם ימים".
"ברגע שאין חקיקה, נוצר נזק מטורף שאי אפשר לתאר אותו במילים. יש תחושה שאין שוויון לפני החוק. אני לא זוכר מציאות כזו, שכל הרבנים הספרדים יוצאים נגד צה"ל. אומנם אין כיום הפגנות ענק ולא זורקים אבנים על חיילים – אבל יש מתקפה חסרת תקדים של הרבנים נגד השירות הצבאי, ויהיה לה נזק ארוך טווח. הבסיס למצב הזה הוא המחשבה האווילית שנוכל להשיג גיוס בכפייה. הגענו לשלב שבו רבים בחברה הישראלית לא מעוניינים ב'גיוס חרדים', אלא מעוניינים להעניש את הציבור שלא משרת. הכלים של מתווה הגיוס הם כלים של ענישה ולא של מנגנון אפקטיבי".
לוי מתכוון לעיצומים שהטיל בג"ץ על חרדים משתמטים, ובהם שלילת הסבסוד למעונות היום. מאז חוקקה הקואליציה 'חוק עוקף בג"ץ', שמאפשר סבסוד למעונות גם עבור מי שלא מתגייס. "איזה נער בן 18 יודע מה המשמעות של לעצור את הסבסוד למעונות? זה לא מעניין אותו וזה לא מה שיקדם אותו לשירות איכותי בצה"ל. כדי לכוון לצעירים חרדים לא משתמשים במעונות לילדים, אלא למשל בתואר ראשון. למה היום חרדי שלא משרת מקבל תואר בחינם? למה הוא מקבל תקציבים כדי להישאר בישיבה? כיום אין לצעיר חרדי שום מוטיבציה אפקטיבית לשרת בצה"ל".
"העומס פשוט בלתי נתפס"
"בתחילת המלחמה נפל לי האסימון לראשונה בצורך החיוני של חרדים בצה"ל", מסביר לוי. "עד 7 באוקטובר לא חשבתי שצה"ל זקוק לחרדים. היום זה ממש לא המצב. אני משרת כבר סבב שלישי של מילואים, שגובה מאיתנו מחיר כבד: העומס פשוט בלתי נתפס. רוב הזמן אנחנו משרתים ביהודה ושומרון, זירה מאתגרת לא פחות מרצועת עזה".
"אני רואה את המחירים ואומר לעצמי: לו היו עוד שני גדודי סדיר חרדיים, היינו מורידים באותו רגע 12 גדודים מילואים בשגרה מגיוס שנתי. בחירום היינו מורידים שישה גדודים. זאת הייתה יכולה להיות הקלה מטורפת לאנשי המילואים שלנו, שכיום משלמים מחירים אישיים כבדים מנשוא", הדגיש.
"אני מאמין שהתלמידים החכמים האלו שומרים עליי ומרגיש בטוח יותר בזירת הלחימה כשהם לומדים"
לשיטתו, "התפיסה שלנו, המשרתים החרדים, ברורה מאוד: לרגע לא זנחנו את עולם התורה שגדלנו עליו, את ערכי בית אבא. אני עושה הפרדה בין לומדי תורה אמיתיים, שמקדישים את חייהם ללימוד תורה, ובין אלה שרק מתכסים בתואר. אני מאמין שהתלמידים החכמים האלו שומרים עליי ואני מרגיש בטוח יותר בזירת הלחימה כשהם לומדים".
"עם זאת", מבהיר לוי, "אני חושב שצריך לתת סטירה מצלצלת למי שלא לומד ולא מגיע לצה"ל. אם רק יבואו כל אלו שלא לומדים תורה – נפתור את המצוקה הזו. גודל הכיפה או כמה תורה למדת? זה לא משנה בזירת הקרב. הגיע הזמן לראות יותר שותפות ומעורבות של הציבור החרדי בתקופת המלחמה".