"עיקמו לנו פרצוף כשרק התחלנו, לא האמינו שאנחנו מסוגלות. אבל הוכחנו להם", אומרות שני קופרמן אזולאי וקים עלמני על ההחלטה שלהן להפוך למכונאיות רכב. מאז שהן זוכרות את עצמן הן אהבו את מלאכת הפירוק וההרכבה, את עשרות אלפי החלקים, את המכניקה – וכן, אפילו את הלכלוך. ובמקום לעבוד במקום נקי ומסודר, לצד נשים אחרות, הן חלמו לעבוד דווקא במוסך, מקום שנחשב לטריטוריה גברית שכרוכה בעבודה פיזית קשה. בהתחלה הציעו להן תפקידי משרד וכספים, אך הן התעקשו, הלכו ולמדו עד שלא נשארה לאף אחד ברירה: "ראו איך אנחנו עובדות, הבינו שלנשים יש מוסר עבודה וכוח רצון גבוה יותר מכל הגברים גם יחד".
היום הן בעיצומה של הקמת מיזם חברתי שמטרתו להנגיש את עולם הרכב לנשים ולאנשים שלא מבינים בו, באמצעות עמוד האינסטגרם שהן פתחו, "המוסכית". במקביל הן גם יצרו קהילה של נשים שמתייעצות זו עם זו בנושא, וכן פתחו קורסים ללימוד המונחים שכל בעל רכב צריך להכיר, לצד קורסים מעשיים שבהם הן מלמדות פעולות בסיסיות כמו החלפת גלגל ומגבים ומילוי אוויר וגז.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"עוקצים נשים במוסכים"
"המיזם שלנו הגיע ממקום של לחזק נשים בכך שניתן להן כלים להבין את עולם הרכב. אנחנו מלמדות אותן איך לתחזק את הרכב שלהן נכון באופן כזה שיאריך חיים", מסבירה שני. "עוד סיבה שהובילה אותנו לזה היא היחס השונה שנשים מקבלות מלא מעט מוסכים. עוקצים אותן בגלל שהן לא מבינות בבעיה עצמה ובעלות של הפתרון, ולכן הן משלמות יותר".
"למדנו שבנות מרגישות יותר בנוח לפנות אלינו מאשר לעשות סדנה עם גברים או ללכת למוסך", מציינת קים. "יש לנו קהילת וואטסאפ, ולפני שהן הולכות למוסך אנחנו מייעצות להן מה לעשות. הן מרגישות שיש להן גב".
הכול התחיל כשקים החליטה אחרי הצבא שהיא רוצה לעבוד במוסך, אך התפקידים היחידים שהוצעו לה היו משרדיים. "תמיד עניין אותי איך זה עובד. לא סוגי הרכבים, אלא המכניקה שלהם", מספרת קים. "התחלתי לעבוד במוסך כפקידה, כנהגת וכיועצת שירות. אחרי תקופה החלטתי שזה לא מספיק". השלב הבא היה לימודי הנדסת מכונות. "התלבטתי לגבי תחום הלימודים, אבל אהבתי את עולם המוסכים. החלטתי ללמוד את זה כדי שלא להשאיר להם ברירה".
"איזה פראיירית יצאתי"
כחלק מלימודי ההנדסה קים הייתה צריכה לעשות סטאז' במוסך מורשה, בעלי המוסך, כחלק מההסכם שלהם עם מוסד הלימודים, לא יכלו לסרב להעסקתה. בהתחלה העובדים במוסך עשו לה פרצופים, "אני מאוד קטנה, אז אני יכולה להבין שגברים, או ליתר דיוק גברים פרימיטיביים, לא הבינו את הקטע שאישה עובדת בעבודה כזו פיזית", מסבירה קים, "אבל בשנייה שהתחלתי לעבוד סמכו עליי. בגלל שגם הגעתי מארה"ב הבנתי טוב את כל הוראות החשמל ברכב, שהיו באנגלית, אז אפילו מכונאי בכיר היה מגיע אליי ושואל אותי שאלות. זה נתן לי ביטחון ואפשר לי סוף-סוף להתעסק במה שאני אוהבת".
שני מספרת שאביה הוא שהכיר לה את עולם הרכב. "היינו מתקנים לבד את הרכב של המשפחה. הוא היה מפרק אותו לחלקים ומסביר לי עליהם". אולם רק אחרי הצבא, כשהזדמן לה לרכוש רכב יד שנייה, היא הבינה כמה ידע חסר לה. "הרכב היה מתקלקל הרבה, והייתה איתו המון התעסקות. כל הזמן אני אומרת, איזה פראיירית יצאתי, אם הייתי יודעת את כל המידע שאני יודעת היום כבר אז, או אם רק מישהו היה טורח להסביר לי בשתי דקות, הייתי חוסכת המון כסף.
"לא ידעתי למשל שאפשר לרכוש חלק להחלפה בחנות חלפים ולהביא למוסך, שרק יבצע את העבודה. הרבה מוסכים לא אוהבים את זה, אבל אפשר להתקשר לפני כן ולשאול. הייתי צריכה תיקון של הרדיאטור ברכב שלי, רכשתי אחד בחנות חלפים ב-450 שקל והוספתי לזה עוד שעת עבודה במוסך, שעולה 350 שקל – וזה עלה לי כמעט חצי מהצעת המחיר שקיבלתי, על סך 1,500 שקל. זה חיסכון גדול מאוד".
"עכשיו, בזכות הידע שצברתי, אני מגיעה למוסך ולא מחכה שהוא יאבחן את הבעיה – למדתי לאבחן אותה לבד, אני פשוט מבקשת שיתקנו אותה", מוסיפה שני ונזכרת במקרה שבו ניגשה למוסך עם בן הזוג שלה לשעבר, שלא היה לו מושג בסיסי בתיקון רכבים. אף שהיה מדובר ברכב שלה והיא הבינה בנושא יותר ממנו, זה לא הפריע למוסכניק לפנות אל בן הזוג שלה.
"ידעתי שאני צריכה לעשות כיוון פרונט, כי ההגה משך לצדדים", היא מספרת, "נכנסתי למוסך וביקשתי מהמוסכניק שיעשה כיוון פרונט. ואני רואה שהוא מסתכל עליי ומעביר את המבט אל הבן זוג שלי, ושואל אותו מה קרה לאוטו. הוא פשוט לא החזיר לי תשובה. בן הזוג שלי ישר אמר לו, 'דבר איתה, היא אמרה לך מה הייתה הבעיה'.
"כשזה קורה לנשים אחרות, אומרים להן 'אתן צריכות לתקן שלושה דברים באוטו', והן לא באמת צריכות, או שחלק מהדברים שצריך לתקן יכולים לחכות לטיפול הבא, או שאפשר להוזיל את התיקון בחלקים יד שנייה, והן לא יודעות את זה. המידע הנכון יכול לחסוך הרבה כסף".
"אצל נשים הם ישר סקפטיים"
בשלושת החודשים הראשונים של קים במוסך אפשרו לה לעשות פעולות בסיסיות מאוד ברכבים שטיפלה בהם: "הורדתי גלגלים והרמתי גלגלים, נתנו לי ממש טיפה לתקן דברים ברכב ולגעת בו". אך אחרי שפרצה המלחמה ורבים גויסו למילואים השתנו הדברים. "גם עובדים שבאו מהשטחים הפסיקו להגיע, אז שוב לא הייתה למנהלים שלי ברירה אלא לתת לי לעשות יותר", היא אומרת. "אני זוכרת שבפעם הראשונה שאבחנתי שצריך להחליף ברקסים לרכב, מנהל העבודה ביקש ממני לקרוא לעובד אחר שיחליף אותם, כדי שלא אעשה את זה לבד. מאחר שלא היה מישהו פנוי, בסופו של דבר החלפתי אני את הברקסים, ועד היום הרכב נוסע כמו שצריך", היא צוחקת.
שני, שבאותה העת עבדה כמדריכת רכיבה על סוסים, החליטה גם היא להתחיל לעבוד במוסך יחד עם קים. אומנם היא לא למדה את המקצוע, אך קים לימדה אותה לעשות הכול. "היינו עושות טיפולים לרכבים ביחד, החלפתי ברקסים ובהמשך עשיתי דברים מאוד מורכבים", נזכרת שני. "בהתחלה הרבה מהעובדים הרימו גבה, כי הם אמרו 'מה, ניתן לשתי בנות לעשות עבודה של גבר אחד?'
"אצל נשים הם ישר סקפטיים. הם לא מאמינים שאת מסוגלת בכלל, בגלל הפיזיות והעומס של העבודה. אבל אז הבינו שלנשים יש מוסר עבודה וכוח רצון גבוה יותר מלכל הגברים ביחד. היינו מתקתקות שם עבודות, כשגבר אחד עשה עבודה אחת, אנחנו עשינו שלוש – דווקא בגלל שאנחנו רוצות להוכיח לאחרים".
"היו לקוחות שראו אותנו מהצד עובדות והתלהבו מאוד מהרעיון שנשים מטפלות להן ברכב", מוסיפה שני. "אחד המנהלים ראה שהלקוחות מתחילים להתלהב, אז הוא שם אותנו בכניסה למוסך", נזכרת קים.
"הלכלוך הוא חלק מהכיף"
כשמסתכלים על המראה המטופח שלהן קשה להאמין שמדובר בשתי נשים שמתעסקות כל היום בגריז ושמנים ומפרקות רכבים גדולים. "אני עושה לק ג'ל אנטומי, והוא חזק", מציגה קים את הציפורניים שלה, שתורמות למראה הנשי שלה. "הציפורניים שלי לא ארוכות מדי, אני פשוט עובדת עם כפפות ומנסה לשמור על הידיים שלי כמה שיותר. מי שאכפת לו יכול לשמור על הניקיון, לעבוד עם כפפות וסבון מיוחד שמוריד הכול ואפשר לקנות לבית. אני אשטוף 20 פעמים ביום את הידיים שלי". שני מודה שהיא דווקא אוהבת את הלכלוך: "זה חלק מהכיף שלי".
למרות העבודה האינטנסיבית במוסך הלכה שני ללמוד את עולם השיווק הדיגיטלי, ושתיהן חלקו חלום: לשלב את הידע המשותף שלהן לכדי מיזם מיוחד. זה התחיל בקורס דיגיטלי שהן בנו, ובו לימדו מושגים בסיסים כמו שמות החלפים, איך לתחזק את הרכב ואיך להחליף לבד חלק תקול או לעשות לו טיפול. בהמשך עברו לקורסים פרונטליים במכונאות בסיסית.
הן יצרו גם קהילת וואטסאפ של כל התלמידים שלהן, שם הם מתייעצים זה עם זה. נוסף על כך הן מצלמות סרטוני טיפים שיעזרו לאנשים להבין טוב יותר את הרכב שלהם. "אנחנו מלמדות איך להחליף גלגל מפונצ'ר. במקום לשלם ולחכות לגרר, אפשר פשוט להחליף לגלגל רזרבי ולנסוע לפנצ'רייה", מציינת קים. "הרבה גם לא מביאים בחשבון כמה חשוב למלא אוויר בגלגלים או לבדוק כמה שמן יש במנוע. אם לא עושים את זה, עלולות להיגרם בעיות שהטיפול בהן יקר".
"אחרי שהולכים למוסך כדאי לשמור את הקבלה שמפורט בה מה שילמת והחלפת", מסבירה שני. "יש רכבים חדשים שנותנים לך הודעה כשמגיע הזמן לעשות טיפול. אבל ברכבים הישנים אין מערכות כאלה. אם את שומרת את הקבלה, את יכולה לדעת מתי בערך יהיה הטיפול הבא שלך. אם מאחרים לטיפול, זה יכול לגרום נזק".
כשהן נשאלות מה טיפ הזהב שלהן עונות שתיהן יחד בנחרצות: "לא להשתמש בנוזל שמשות. במקום נוזל שמשות עדיף להשתמש במים ובסבון כלים. יש תחנות דלק שדוחפים בהן ללקוחות כל מיני נוזלים או שמן", הן מוסיפות. "הם לא יודעים איזה שמן צריך לאיזה סוג רכב, הם שמים שמן אחד לכל הרכבים, למרות שלכל יצרן יש סוג שמן ספציפי שמתאים לרכב שלו. שמן לא מתאים יגרום לבעיות במנוע".
החלום הגדול של שתיהן הוא לפתוח מוסך משלהן, "שיהיה מקום לכל הפרויקטים שלנו ולתיקון רכבים. המוסך יעסיק נשים ויקבל לקוחות נשים. יהיו בו גם גברים, אבל גם מכונאיות רכב. אנחנו מאמינו שגם בצורת העבודה וגם בניהול, בתשלום בשכר, בנות בסופו של דבר יותר פרפקציוניסטיות. וכיף להגיע למוסך נקי ומתוקתק, זו אווירה שונה. כדי להגשים את החלום הבנו שצריך המון כסף ולבנות לנו שם. אנחנו בדרך לשם", הן מסכמות.