רק חודש חלף מאז הסתיימה התקיפה הישראלית באיראן. בנקודת הזמן ההיא היה נראה שהקערה במזרח התיכון התהפכה על פיה – איראן, ראש הנחש, חטפה מהלומה קשה, וחמאס היה אמור להבין שנותר בלי גב אסטרטגי במרחב. תזמון מושלם לממש עסקה והסכמים אזוריים.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
בביקור הניצחון שלו בבית הלבן אמר נתניהו כי נפתח ציר של שגשוג עם עמי האזור. הוא גם ביקש לדחות את עדותו במשפט בשבועיים, כדי שיוכל להשלים עסקת חטופים ולממש שפע של הזדמנויות נוספות, עולמיות ואזוריות, שנוצרו על רקע התקיפה – בקשה שזכתה להבנה ולתמיכה ציבורית. אז, בתחילת יולי, גם בישר נשיא ארה"ב דונלד טראמפ על הפסקת אש בעזה שבה ידונו הצדדים בתנאים לסיום המלחמה. זו גם הייתה הנקודה שבה החלו השרים איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' להפעיל לחץ, והשאר היסטוריה.
איפה אנחנו נמצאים היום כולם יודעים: אותה איראן מתבצרת ושר הביטחון ישראל כ"ץ מאיים בסבב נוסף של מהלומות, החות'ים ממשיכים לשגר, בסוריה לא רק שאין נורמליזציה, אלא שאנו נאלצים לתקוף כדי לעצור את הטבח בדרוזים, ובעיקר – ישראל הולכת ושוקעת בבוץ העזתי ונמצאת בפתחו של צונאמי מדיני שלא ידעה כמותו שנים. חלק מהשרים קוראים לנצל אותו לסיפוח, מה שעלול ליצור סחרור גדול עוד יותר.
צריך לומר – עסקה חלקית אחרי קרוב לשנתיים הייתה רעיון גרוע מלכתחילה. כל תכליתו הייתה לדחות את הקץ ולהימנע מהחלטה מתבקשת על עתיד הרצועה. גם אם תתממש בקרוב, וחלק מהחטופים ישוחררו, אחריה יהיה קשה עוד יותר לשחרר את הנותרים.
למה זה קרה? כי אנחנו כבר עמוק מדי במלחמה. חמאס אויב מר ואכזר, אבל אי אפשר להאשים אותו בכך שהוא לא קונה את הטענה האמריקנית שהסכם חלקי יוביל להסכם כולל. ישראל אומרת בעצמה שלא תפסיק עד להשמדת ארגון הטרור. ממשלת ישראל הייתה צריכה להיות יצירתית ומתוחכמת יותר, ולא לחשוף את הקלפים שלה – ולא זה המקום לתת רעיונות נוספים.
סמוטריץ' מציע עכשיו כיבוש שטחים ברצועה. הוא מאמין שכך יפגע בחמאס בנקודה שהכי כואבת לו: גזלת שטחים. בפועל הוא גורר את ישראל בדיוק לאן שהארגון הרצחני רוצה – עוד הצעות קיצוניות כמו מצור או סיפוח, שיעמיקו את הבידוד של ישראל. חמאס גם לא יתנגד לכך שצה"ל יפעל באזורים שבהם יש חטופים – זה בדיוק המתכון לקריעת החברה הישראלית ולהפלת רוחה. בל נשכח שחלק מהמטרות של טבח ב-7 באוקטובר היו לבודד את ישראל, שהייתה על סף חתימה על נורמליזציה, ולנצל את השסע הפנימי בתוכה.
ומכאן שהעסקה היחידה שעל הפרק היא עסקה כוללת. ככל שנתניהו ידחה את הקץ, כך יגדלו המחירים שישראל תשלם. ישראל צריכה לפעול במודל לבנון: לסיים את המלחמה, להחזיר את החטופים ולמצוא דרך לעצב את המציאות על פי האינטרסים הביטחוניים שלה. מאז התחילה הפסקת האש בלבנון תקפה ישראל 500 פעמים בשטח השכנה מצפון. העולם אולי יכעס, אבל עכשיו הוא כועס הרבה יותר.
גם בפוליטיקה הזמן לא פועל לטובת נתניהו. יולי אדלשטיין הודח מראשות ועדת החוץ והביטחון אחרי שניסה להכניס תיקונים במתווה שרצו החרדים, אבל המשמעות היא שעכשיו יצטרך החוק להיות מאושר בקולות החרדים. בסיעות האשכנזיות זועמים על ש"ס, שלחצה לפטר את אדלשטיין בניסיון לדחות את פרישתה מהממשלה, וסיבכה את המצב עוד יותר. גם עכשיו ש"ס עושה הכול בניסיון לחזור לממשלה בשבועות הקרובים.
אישור חוק פטור מגיוס באצבעות החרדים הוא כבר סיפור אחר לגמרי. גם המתווה של ליל המלחמה באיראן כבר לא יספיק. יצחק גולדקנופף התנגד לו כבר בליל החתימה, וככל שחולף הזמן, הוא לא לבד. הרב יצחק יוסף אמר בשיחה לראשי ישיבות, בתיעוד שהביא ישי כהן: "החוק לא נותן פטור לבחורי הישיבות אלא רק דחייה, זה נגד הרמב"ם, הנציגים שלנו יצביעו בעד חוק שהוא נגד ההלכה?"
בתום כנס רבנים בכירים של אגודת ישראל הביעו הרבנים התנגדות מוחלטת לגזרות וסנקציות, עונשים או מעצרים. מסלולי גיוס "ייעודיים" לציבור החרדי הוגדרו כמלכודת מסוכנת. המשמעות היא שהחרדים כבר דורשים פטור לכל מי שלומד בישיבות, וכך כל הצעירים החרדים (ואולי גם נוספים) ינהרו לישיבות במקום לצבא. בנוגע לדרכים לוודא שמי שרשום באמת לומד שם, אין בכלל על מה לדבר.
המשמעות היא שהחוק יצטרך לעבור שינויים כדי להבטיח שכל לומדי הישיבות יהיו מוגנים מגיוס. אלא שאז נוצרת בעיה אחרת – אין סיכוי שהוא יעבור את הייעוץ המשפטי לכנסת ואת בג"ץ. גם השינויים של אדלשטיין הוכנסו לפי חוות הדעת שקיבל. אם נתניהו ירצה בכל זאת להעביר את החוק במתווה החרדי, הוא יצטרך להפעיל את כל כובד משקלו ולשלם מחיר ציבורי כבד – ושוב, מה שהיה יכול להיפתר בשלבים מוקדמים בהרבה, יעלה עכשיו לנתניהו, ולכולנו, הרבה יותר.
