אנליזה היא עולם מורכב מאוד שבו ניתן להוציא תובנות בעלות ערך דרך עבודה מתודית על בסיסי נתונים. הסרט מאניבול חשף לעולם בצורה הוליוודית את מה שהפך לשיטפון גדול בהמשך.
אבל הסרט הוא רק סרט. אנליסט טוב ככל שיהיה, לבדו, דרך עבודה קשה ככל שיעשה, לא מסוגל באמת להיות בעל ערך בעולם הספורט הנוכחי, בדגש האמריקאי.
בואו נצא שנייה ונעלה לגובה של 20,000 רגל. הספורט המקצועני באירופה וארה"ב מגלגל מיליארדים. החלטות רכש הן בעלות משקל פיננסי עצום. מועדוני העילית מגלגלים סכומים יוצאי דופן וזה רק עולה. כסף נכנס לספורט כל הזמן דרך עלייה בחוזי שידורים וכניסת בעלי הון והמקצוענות עולה.
בעולם שכזה, מישהו חושב שארגון עם תקציב שכר והחתמות של מאות מיליוני יורו וצפונה יבחר באנליסט בוגר תואר ראשון ללא ניסיון לשבת עם נייר ועיפרון ולחשב חישובים? לא, זה רק בהוליווד וגם האמת היא שמאניבול יצא לאקרנים ב-2011. הספורט העולמי קצת השתנה מאז.
מה שנכנס ורק יגדיל את חלקו, זה כניסה מואצת של הגאונים של העולם לספורט שמפעילים את הכלים הכי מתקדמים שיש. מחלקות איןהאוס ומיקור חוץ של עשרות אנליסטים שיושבים עם כלי חישוב בעוצמה הכי גדולה של המין האנושי על התקופה שבה יש את הכי הרבה דאטה בהיסטוריה של המשחק.
הנקודה היא שגם למתחרה הישיר של כל ארגון ספורט יש את זה ולכן מכונה למכונה, אלגוריתם לאלגוריתם, אין הרבה יתרונות. את המידע הזמין בשוק כולם יודעים לנתח.
על זה העולם חוזר ויחזור בקצב מהיר יותר לשילוב בין הון אנושי ואיכותני למכונות – הספורט במיוחד בארץ מצא לעצמו את המונח אנליסט, אבל זה מונח מטעה. אנליסט שוק הון אינו דומה לאנליזה ספורטיבית וההכשרה הנדרשת, במיוחד בישראל, ממי שעובדים במקצוע אינה עוברת דרך הכשרה גבוהה במדעים מדויקים.
כמו כל אבולוציה – לעשירים יש יתרון מסוים דרך רכישת מנויים ודאטה מתקדמת – גם פה, הפער נסגר.
בסופו של דבר, מצד אחד המידע זמין לכולם, מצד שני לא כל ארגון עובד על אותם KPI ומטרות ולכן מה שמחפש "אנליסט" אחד לא תמיד מקביל למתחרה הישיר.
אבל מה שמעניין במיוחד זו הזליגה המקצועית לתקשורת הרחבה – יש הצפה עצומה במידע סטטיסטי בסיסי ביותר לציבור הרחב. נגיד ככה, יש המון מידע שכל גולש יכול למצוא ברשת על הענף שמעניין אותו, המידע הבאמת מעניין והיכולת להצליב שורה של נתונים מתוך דאטה כמעט אינסופית אינה זמינה לבלוגר האהוב עליכם.
