איגור פיליפינקה הגיע למכבי ת"א ב-2016 כהבטחה גדולה, שכן הוא אמור היה להיות שיחוק גדול מבחינת הצהובים. מי שהגיע ממלאגה הספרדית אמור היה להיות לכל הפחות בלם מוביל בישראל, אבל התקשה להשתלב. בגיל 37 בראיון לתקשורת הבלארוסית בה סיכם את הקריירה, התייחס לימים בישראל וסיפק סיפורים מרתקים על הקשיים של שחקן שמגיע מבחוץ לישראל.
"הבחירה הזו לעבור מספרד לישראל, אני מודה, עדיין מייסרת אותי", הוא סיפר בגילוי לב, "אולי קיבלתי החלטה שגויה. היה לי חוזה לעוד שנה, ואף אחד לא זרק אותי. להפך — הספרדים רצו שאשאר. הלכתי לישראל ומשם הקריירה שלי הלכה אחורה, אז כנראה שעשיתי טעות".
כנראה שמכבי תל אביב הציעה שכר גבוה
"כן, אבל אף פעם לא רדפתי אחרי כסף. יום לפני הטיסה שלי למלאגה, הייתה הצעה מטורקיה — פי שלושה כסף. אבל אמרתי לעצמי: לא, אני אלך אחרי החלום שלי לשחק במסגרות אירופאיות".
אז מה השתבש?
"הגעתי ופתאום אני כמעט לא משחק, רק 8 משחקים בשנה וחצי. חוץ מזה, זה קשה מאוד נפשית — ארוסתי לא הייתה יכולה להיות איתי. הניירת לקחה הרבה זמן. הייתה גם בעיית שפה. היה ברור שכבר יש לי קצת אוצר מילים, אבל זה היה רחוק מתקשרות נוחה".
איך הייתה המחייה בישראל?
"היה לי שם כיף זו מדינה שאתה לא מרגיש שאתה בחו"ל. מדברים שם רוסית בכל מקום. וחוץ מזה, השחקנים הישראלים בקבוצה שלנו היו טובי לב, והיה מאוד נעים לתקשר איתם. הליגה עצמה טובה. חשבתי שהיא תהיה חלשה. נסעתי וחשבתי: `עכשיו אני אראה לכם מה זה`. אבל לא. כל השחקנים טכניים, מהירים, הקבוצות שיחקו בקביעות באירופה, והצליחו לא רע. ליגה קשה".
יותר טובה מהבלארוסית?
"אם משווים לאותה תקופה, אז זה היה פחות או יותר דומה. לישראל הייתה תשתית טובה יותר, עניין גדול יותר מהקהל, הכל היה יותר באווירה. וכמובן, התנאים הכלכליים היו הרבה יותר טובים".
חוץ ממזג האוויר
"האקלים בישראל טוב כשאתה בחופשה, אבל כשיש 40 מעלות בחוץ ואתה צריך להתאמן — זה כבר לא כיף. אני זוכר שבשבועות הראשונים הייתי נכנס לחדר ההלבשה מרוסק, מוריד נעליים ונשפך מהן מים".
"הבחירה הזו לעבור מספרד לישראל, אני מודה, עדיין מייסרת אותי", הוא סיפר בגילוי לב, "אולי קיבלתי החלטה שגויה. היה לי חוזה לעוד שנה, ואף אחד לא זרק אותי. להפך — הספרדים רצו שאשאר. הלכתי לישראל ומשם הקריירה שלי הלכה אחורה, אז כנראה שעשיתי טעות".
כנראה שמכבי תל אביב הציעה שכר גבוה
"כן, אבל אף פעם לא רדפתי אחרי כסף. יום לפני הטיסה שלי למלאגה, הייתה הצעה מטורקיה — פי שלושה כסף. אבל אמרתי לעצמי: לא, אני אלך אחרי החלום שלי לשחק במסגרות אירופאיות".
אז מה השתבש?
"הגעתי ופתאום אני כמעט לא משחק, רק 8 משחקים בשנה וחצי. חוץ מזה, זה קשה מאוד נפשית — ארוסתי לא הייתה יכולה להיות איתי. הניירת לקחה הרבה זמן. הייתה גם בעיית שפה. היה ברור שכבר יש לי קצת אוצר מילים, אבל זה היה רחוק מתקשרות נוחה".
איך הייתה המחייה בישראל?
"היה לי שם כיף זו מדינה שאתה לא מרגיש שאתה בחו"ל. מדברים שם רוסית בכל מקום. וחוץ מזה, השחקנים הישראלים בקבוצה שלנו היו טובי לב, והיה מאוד נעים לתקשר איתם. הליגה עצמה טובה. חשבתי שהיא תהיה חלשה. נסעתי וחשבתי: `עכשיו אני אראה לכם מה זה`. אבל לא. כל השחקנים טכניים, מהירים, הקבוצות שיחקו בקביעות באירופה, והצליחו לא רע. ליגה קשה".
יותר טובה מהבלארוסית?
"אם משווים לאותה תקופה, אז זה היה פחות או יותר דומה. לישראל הייתה תשתית טובה יותר, עניין גדול יותר מהקהל, הכל היה יותר באווירה. וכמובן, התנאים הכלכליים היו הרבה יותר טובים".
חוץ ממזג האוויר
"האקלים בישראל טוב כשאתה בחופשה, אבל כשיש 40 מעלות בחוץ ואתה צריך להתאמן — זה כבר לא כיף. אני זוכר שבשבועות הראשונים הייתי נכנס לחדר ההלבשה מרוסק, מוריד נעליים ונשפך מהן מים".
