פרסום ראשון. למרות ההישגים האדירים אליהם הגיעו בשנים האחרונות, בראשם 10 מדליות במשחקים הפראלימפיים בפריז 2024, ולמרות מספר חסר תקדים של ספורטאים חדשים בעקבות מלחמת חרבות ברזל - הספורט הפראלימפי בישראל עדיין "זוכה" לתיקצוב מופחת, ייצוג חסר, מספר נמוך של מתקני אימון - שחלקם אפילו לא נגישים ברמה הראויה, כך לפי מחקר חדש שערך מכון המחקר של הכנסת.
לפי נתוני הלמ"ס, בשנת 2022 חיו בישראל כ-1.1 מיליון בני אדם עם מוגבלות פיזית או שכלית - כ-11% מהאוכלוסייה. למרות זאת, רק 3.8% מכלל הספורטאים הפעילים, כ-5,133 היו ספורטאים עם מוגבלות. באותה שנה היו רשומים בישראל כ-8,794 מתקני ספורט - רק 58% מהם נגישים. חצי מהמתקנים שייכים לבית הלוחם ומופעלים עלי ידי ארגון נכי צה"ל ומיועדים להם.
הנתון המרכזי והמעניין ביותר במחקר, ומובא כאן בפרסום ראשון, נוגע לפצועי מלחמת חרבות ברזל. לפי ארגון נכי צה"ל, נכון לאפריל 2025 הצטרפו מעל 2,755 פצועים ממלחמת חרבות ברזל לבתי הלוחם השונים. לפי ההתאחדות הישראלית לספורט נכים, שילוב פצועי מלחמת חרבות ברזל הוא יעד מרכזי בפעילותה. אך מה עם התקציב?
לפי המחקר, רק 4.7% מתקציב הספורט התחרותי, דרך תמיכות של מנהל הספורט, הגיעו לספורט הפראלימפי התחרותי. בזכות התקציב הזה הגיעו 10 המדליות בפריז, ועשרות מדליות במשחקים האולימפיים משנת 1992. שאר התקציב, 95.3% ממנו, הלך לספורט תחרותי.
לפי אומדן של ההתאחדות הישראלית לספורט נכים, בשנת המשחקים 2024/25 ישנם כ-800 ספורטאים פעילים בספורט ייעודי (תחרותי) לאנשים עם מוגבלות. כ-42% מהם בענף הכדורסל, 14% טניס שולחן, 12% שחייה ו-10% בוצ'יה.
יו״ר ועדת המשנה לספורט, חה״כ סימון דוידסון: "מאחורי כל מדליה עומד סיפור של כוח רצון בלתי רגיל. דווקא בתקופה שבה ישראל מתמודדת עם שיקום אלפי פצועים ממלחמת חרבות ברזל, אנחנו רואים כיצד הספורט הופך לכלי של תקווה, שיקום והגשמה. אבל הנתונים לא משקרים - ייצוג הספורטאים עם מוגבלות עדיין נמוך משמעותית מחלקם באוכלוסייה. זהו פער שמחייב אותנו לפעול. ועדת המשנה לספורט תמשיך להיאבק כדי שכל ילדה וילד עם מוגבלות יידעו שיש להם מקום - על המגרש, על הפודיום ובמרכז השיח הציבורי בישראל".