שני, איך אתה בימים האלה, בתפקיד החדש, מאמן העל של נבחרת ישראל בג׳ודו?
"מאוד מאוד עסוק. המון המון עשייה, המון דברים שצריך לעשות, לארגן פה דברים גם מחדש, לבנות פה מערכת חדשה. האמת שאין זמן לנשום, כי זה ביחד עם הכנה לאליפות עולם, שזה עכשיו שיא ההכנות, זו המשימה הקרובה שהיא מאוד מאוד חשובה לשנה הזאת. אבל יש מוטיבציה מאוד מאוד גבוהה, ותמיד כשאתה מקבל משהו חדש, אתה בא עם ציפייה, אז יש דברים שאני אולי מופתע לכיוון השלילי, אבל האמת שברוב הדברים אני מופתע לכיוון החיובי. מצאתי גם צוות מאמנים שנשאר עם מלא מוטיבציה ועם רצון לעשות דברים טוב יותר, וגם ספורטאים שמאוד מאוד חדורי מוטיבציה ורוצים להצליח, וגם המרקם הזה של הנשים/גברים ידעתי שזה יכול לעבוד טוב, אבל זה מפתיע אותי מאוד מאוד".
לקבל את נבחרת הגברים זה אתגר גדול בתקופה הזו
"זה לא סוד שנבחרת הגברים, רק במימד הנתונים... אני לא נכנס בכלל לסיבות או להתחיל לפתח את זה, נמצאת באיזה שהוא שפל מקצועי. והדבר הזה הוא... לקחת ולהפוך אותו למוטיבציה, אז זו חתיכת עבודה כי כל הצלחה בנויה מעבר לעבודה קשה, לאימונים קשים, קודם כל צריך שהספורטאים יאמינו שהם יכולים להצליח. אפילו כשדברים הולכים קשה יותר והיו כל מיני בעיות כאלה ואחרות, ואולי פחות הצליחו להאמין שבצורת עבודה נכונה ומחויבות הם יכולים לחזור להצליח, וזה כאילו אחד הספקות שהיו לי, לדעת האם אני בא ואני רואה ספורטאים שבגלל המצב, בטח כשמחברים אותם לנבחרת נשים, שהיא אחת המצליחות בישראל אם לא בעולם בתחומה, ביחד איתם, שהם אולי באחד השיאים השליליים הכי גדולים שלהם מבחינה מקצועית, איך הדבר הזה יעבוד? וגיליתי דווקא שהם כאילו צמאים שיעבדו איתם, הם צמאים שיתנו להם משימות קשות, הם צמאים שיתנו להם דברים חדשים שאולי שונים ממה שהיה קודם, אז כמובן שזה הקשיים המרכזיים".
אתה מרגיש שהם מוכנים לשמוע, לספוג, לקבל דרך אימון חדשה?
"אנחנו בהתחלה, ובהתחלה הכל יכול להיראות מדהים ואחר כך יכול להתקלקל ויכול להיות הפוך. אז אם אני צריך לבחור איזו התחלה אני רוצה, זו התחלה שאני בא ואני מרגיש שגם הצוות מאמנים, לא רק הספורטאים, וגם הספורטאים הם במוטיבציית שיא. הם מבינים שזה יהיה קשה. הם צריכים ללמוד להכיר אותי ואת הדרישות שלי, שזה לא פשוט. זה מאוד ברור, אבל זה לא פשוט. אז אני אומר - זה מה שהפתיע אותי לטובה. מצד שני, גיליתי ספורטאים עם פוטנציאל מאוד מאוד גדול. מנקודת המבט שלי, הטיפול בהם היה לקוי. היה לקוי גם ברמת תשומת לב, גם בבניית... נקרא לזה מוטיבציה שלהם, וגם בכלים שהם לא קיבלו. הולכת להיות עבודה קשה. מצד שני, גם הצוות שהבאתי איתי מנבחרת הנשים והצוות שברובו השארנו מהנבחרת גברים ביחד עם חיזוק מאוד משמעותי שהבאנו, עם עוד מאמן זר שמגיע מצרפת... התלכיד הזה של ספורטאיות מאוד מאוד הישגיות ומאוד מאוד טובות ביחד עם המוטיבציה של הספורטאים הגברים, וכן, דברים טובים שאולי כן יש שם. הדבר הזה יצליח".
איך אתה רואה את הפערים בין הנבחרות?
"אנחנו אמנם תחת קורת גג אחת, שנקראת איגוד הג׳ודו, ותחת הנהלה אחת, ותחת יושב ראש אחד, ותחת מנכ״ל אחד, אבל נבחרת הנשים ונבחרת הגברים במשך שנים ארוכות לא עבדו בדיוק אותו דבר ויש דברים שעבדו אפילו בצורה שונה. אני תמיד מחלק את הדברים לדברים שהם בשליטתך במאה אחוז ושם אין תירוצים. זה אומר ברמת המחויבות, ברמת זה שאתה כמאמן וספורטאית כספורטאית צריכים להיות מחויבים במאה אחוז למטרות, לתוכנית, לסטנדרטים. וזה, בנבחרת הנשים, אני יכול להעיד בצורה מאוד טובה, ונבחרת הגברים עבדה בצורה אחרת. אז קודם כל, אין שיטה אחת להצליח. אבל אצלי יש את הנושא של המחויבות, ששם אין תירוצים. להגיע בזמן, כל אימון לעשות את הדברים כמו שמבקשים ממך, החיים סביב ספורט הם לא מתחילים ונגמרים באימון, הם 24/7. אני חושב שהדבר הזה לאורך זמן בונה ארגון הרבה יותר יציב, שגם ספורטאים, שאולי הם ברמת פוטנציאל נמוכה יותר, יכולים לממש את הפוטנציאל שלהם. אני חושב שאם אתה מצליח לחבר את הדברים החיוביים משני הצדדים, אז אתה מרוויח".
איך אתה קיבלת את האתגר הזה?
"אני חי מאתגרים, ואני למדתי על עצמי שתחת לחץ, אני מתפקד הכי טוב שאפשר. כשהכל רגוע מדי, משהו לא עובד. אני חי בכאוס הזה, ואני צריך את הבלאגן הזה ואת הלחץ הזה ואת את המתח הזה ואת את האתגר הזה. זה יוציא מיני דברים טובים. אני מרגיש שגם בדבר הזה אני יודע להוציא מאנשים יותר, גם מספורטאיות והיום גם מספורטאים וגם מהצוות שלי. אז מבחינתי... אולי זו הדרך שלי להתמודד גם עם לחצים. רק כשהלחץ עולה, אני מתפקד יותר טוב, המערכת עובדת טוב יותר. בסופו של דבר בספורט הישגי צריך סך הכל שיהיה לך מתח, ולחץ, ואתגרים חדשים גם כמאמן אתה צריך לחפש את האתגרים החדשים. אני חושב שהאתגר החדש הזה הוא אולי יוציא ממני אפילו יותר ממה שהייתי יכול להוציא מעצמי היום, בלי האתגר הזה".
זה הגיע משיחה עם פונטי, ממך?
"היום רוב הנבחרות המובילות בעולם עובדות בשיטה הזאת. כנראה שיש בה גם יתרון מקצועי, וגם יכולות שלך למקסם את התקציב בדברים מסוימים. יישאר לך יותר כסף כדי לקדם את הספורטאים והספורטאיות. זה לא המצאה שלי. יצרנו פה משהו שלא קיים באף אף מקום בעולם, קודם כל כי יש פה ריכוזיות מלאה. זה אומר שכל הספורטאים, לאורך כל השנה, מתאמנים יחד בתוכנית אימון מלאה. מצד שני, יש לנו פירמידה שמתחילה מהאקדמיה, מספורטאים בגיל 15 ועד ספורטאי קצה".
"אני קצת משוחד פה, כי אני נמצא בתפקיד. אין לי ספק שהדבר הזה, עם הסבלנות הנדרשת, הצניעות הנדרשת, המחויבות, העבודה הקשה, ישים את העתיד של איגוד הג`ודו הישראלי במקום הרבה יותר טוב ממה שהוא היה".
ובכל זאת, חששות שיש מהשילוב הזה?
"קודם כל, דיברתי עם נבחרת הנשים גם כשזה היה סגור. אמרתי להן `לכן אין מה לדאוג`, כי יתרון אחד יהיה מבחינת הרמה של האימונים עבור הספורטאיות הטובות ביותר כאן. הרמה תעלה, כי יהיו להן גם ספורטאים גברים לידן , שללא ספק יעזרו להן לשפר את היכולות המקצועיות. מצד שני, אני באופן אישי ממשיך ללוות את הספורטאיות שליוויתי אותן במאה אחוז, כולל לשבת איתן על הכיסא בתחרות. כל הרעיון שלי הוא בסופו של דבר לפתח פה את הג׳ודו, ככה שיהיו עוד מאמנים שגם יוכלו לבוא לידי ביטוי, וגם בדברים מסוימים אולי עושים עבודה יותר טובה ממני. ככל שיהיו מאמנים יותר טובים, זה יעזור גם לי להצליח יותר, וזה יעזור לכולם להצליח יותר. דבר אחד אני מבטיח, שהספורטאיות הבכירות... רק טוב יצא להן מזה, והליווי שהם קיבלו רק ילך וישתפר".
הכל קורה יחד, איך היה להסיר את המחיצה שמפרידה בין הנבחרות? איך היה האימון הראשון?
"האמת שלהסיר את המחיצה היה הדבר הכי קל שאפשר. באים לתריס, מרימים אותו למעלה, משאירים אותו למעלה. זאת פעולה מאוד מאוד קלה, ואני חושב שיש דברים שבאתי איתם עם הבנה איך הם צריכים להיות, ויש דברים שתוך תנועה אנחנו כל הזמן משנים, ואני בטוח שהתוצר הסופי שלה הנבחרת הזאת... בינואר 2026 אתם תראו פה מערכת מאוד מקצועית, מאוד מכוונת מטרה, מאוד ברורה גם לספורטאים וגם למאמנים וגם לאנשי צוות, אולי גם לאנשים מבחוץ, הולכת להיות פה מפלצת ג׳ודו, אני באמת אני בטוח בזה".
הנסיבות לעזיבה של אורן לא היו רגילות
"אני לא אוהב את הנסיבות, גם את הנסיבות המצערות שאורן עבר בפן האישי, שזו טרגדיה מטורפת. וגם זה שהדברים הגיעו לאן שהם הגיעו עם אורן, וגם הדרך שזה מסתיים. בנאדם הוא יכול לעזוב, אבל גם הצורה שזה מסתיים מול האיגוד... אני לא אוהב את זה, וזה שם אותי באיזשהו קונפליקט מאוד גדול. כי מצד אחד גם פונטי גם היה המאמן שלי והוא גם יושב הראש שלי, הוא גם עושה איתי דרך ארוכה ואני מכיר את הבנאדם על בוריו. יש לי כבוד מאוד גדול אליו והערכה מאוד גדולה אליו, ואני כמאמן למדתי ממנו המון. גם יש לי הערכה מאוד גדולה לאורן, גם כספורטאי וגם כמאמן. הוא עשה דברים מטורפים למורשת של הג׳ודו הישראלי. והייתי מאוד רוצה שגם אם זה נגמר, זה ייגמר אחרת, ואז אולי לא הייתי בקונפליקט שאני נמצא בו. אז את זה אני לא אוהב. לצערי, אני לא רואה איך אני יכול לעזור לבעיה הזאת. אני רק מקווה שהזמן יצליח לרפות את זה, וזה ייגמר בצורה יפה. יש לאורן את הזכות לבחור לעזוב, הוא בחר לעזוב. אני מקווה שגם אורן יבין שאחרי כל השנים בענף, כדאי לסיים את זה בצורה יפה, למרות שיש משקעים ויש אולי חילוקי דעות שהיו לאורך תקופה מאוד מאוד ארוכה".
באיזו מידה זה השפיע?
"הרבה בעיות התחילו קודם. מחלוקות מקצועיות, דברים שהצדדים לא ראו אותם באותה עין, ואז נקלענו גם לטרגדיה האישית הזאת שנפלה על כולנו. לא שאני מקבל את ההחלטות האלה, אבל אני חושב שמשהו היה צריך לקרות. ובטוח שזאת לא הייתה החלטה קלה לאורן, אבל זה קרה. אני רק מקווה שכל הסוגיות הפחות נעימות בתוך הדבר הזה... פונטי ואורן ייכנסו לחדר ויפתרו את זה בצורה יפה ושאורן ימשיך להרגיש חלק מאיגוד הג׳ודו, ושאיגוד הג`ודו ימשיך להרגיש שאורן הוא חלק ממנו. אז זה לא תלוי בי, אולי אני מעביר איזה מסר ככה בראיון הזה, אולי אנשים שומעים, אולי אורן שומע ואולי יקרה עם זה משהו".
כמה זה השפיע על הנבחרות?
"הדבר הזה השפיע על כולם. גם הטרגדיה שאורן עבר, וגם הקשיים שהיו פה בנבחרת גברים השפיעו על כולם. גם על נבחרת הנשים. השקענו מאמצים מאוד מאוד גדולים לנתק אותן כמה שאפשר מהדבר הזה. בנבחרת הגברים כנראה שזה פחות עבד, הניתוק הזה. הייתה פה בעיה מאוד מאוד קשה ועמוקה שהייתה צריכה להיפתר, והיום קיבלתי כאילו את הסמכות לנסות לפתור את הבעיה הזאת בפן המקצועי, ואני אעשה כל מה שאפשר כדי לפתור את זה בצורה הכי טובה".
כמה זה משהו שרצית אותו?
"החלום שלי לעשות דברים שאני לא עשיתי אף פעם, שאף אחד אחר בטח בישראל וגם בעולם לא עשה. ברור שדבר כזה הוא משהו שאתה רוצה אותו. היו פשוט רגעים בזמן שאפילו לא חשבתי על זה, קודם כל כי הייתי ממוקד בנבחרת נשים. דבר שני, אורן היה בתפקיד שלו, ולפרקים כאלה ואחרים הצליח מאוד, אז זה לא... זו אפילו לא הייתה אופציה. אבל ברגע שהאופציה הזאת נפתחה, כמובן שאני רוצה בה ואני אעשה כל מה שאני יכול כדי להצליח, ויש לי דרייב מטורף להוכיח לכולם שאפשר לעשות פה משהו שאף פעם לא עשו".
"כרגע עומדים על המזרון אפס ספורטאים אולימפיים, אפס ספורטאים עם מדליה באליפות העולם לבוגרים, אפס ספורטאים מדליה באליפות אירופה לבוגרים. מצד אחד, זה קשה. מצד שני, האתגרים בשלבים שאני בונה להם הם אתגרים שהם הרבה יותר מורכבים מאתגר שיש לרז אוענבר. כאילו ענבר אומרת אוקיי אני רוצה להיות אלופת אירופה, לא הייתי אלופה אולימפית אוקיי אני רוצה להיות עוד פעם אלופת עולם.אותו דבר קחי את רז אומרת לא הייתי אלופה אולימפית לא הייתי אלופת עולם, אות תמנע. זה אתגרים הרבה יותר קשים. אז אני אומר יש יתרון בלהיות אנדרדוג, יש יתרון בלהיות לידר, ואנחנו מנסים בכל מקום לנצל את היתרונות. אז עכשיו אנחנו עם נבחרת הגברים צעד צעד עם ציפיות הגיוניות, לבנות אותם אין לי ספק אמרתי לך, ינואר 2028 יהיו פה בנים חדשים כי אני לא יודע מה עם האולימפיים יחזרו לא יחזרו יוכלו לעמוד בדרישות המקצועיות או לא, עד ינואר 2028 אני חייב לשים כמה גברים לא יודע 1234 במקום אחר לגמרי מה שהם נמצאים היום
אתה הנחת את זה על השולחן?
"יש כל הזמן דיבורים. אתה רואה נבחרות אחרות. אני בטוח שבראש של פונטי עברו כל מיני רעיונות וכל מיני חששות וכל מיני דברים. האופציה הזאת קיימת בענף הג׳ודו, זה לא עכשיו שבאנו ולקחנו משהו שלא קיים. בג׳ודו זה טריוויאלי. אותם חוקים, אותן תחרויות, אותם קרבות. אני יכול להגיד אפילו שקיבלתי הצעה להיות מאמן של שתי הנבחרות באיזה נבחרת. גדלה אצלי מאמנת, כמאמנת נבחרת נשים, שהייתה מאמנת נשים הראשונה שמינו אותה להיות מאמנת נשים וגברים בנבחרת אוסטריה - איבון בוניש, והיא הביאה מדליות אולימפיות עם גברים ונשים כמאמנת. זה לא עכשיו שעכשיו פונטי נפל מהמיטה בבוקר והבריק במוחו איזה רעיון של אלברט איינשטיין. לא, זה משהו שקיים שם. זה לא עבר בראש? ברור לי שעבר בראש".
כמה זה הגיע איתך הביתה? כמה התייעצת עם המשפחה, כמה הרהרת בזה?
"את נוגעת בנקודה מאוד מאוד רגישה, כי אני כל הזמן מבטיח למשפחה שלי שאני אהיה יותר פנוי וזה לא לעד להיות בתחום שאני עוסק. אני בנאדם שלא יודע לעשות דברים 30%. או שאני עושה אותם 100 אחוז, או שאני לא עושה אותם בכלל. אז הבטחתי למשפחה שלי שאני אייצב פה את הדברים, ואז לפחות הזמינות שלי תהיה אותה זמינות כמו שהייתה רק עם הנבחרת נשים. שגם זה לא הרבה. יש חששות, בעיקר עם אשתי. היא אומרת לי `תשמע, אתה גם ככה במתחים כאלה גדולים, גם ככה יש ממך ציפיות מאוד גדולות עכשיו לקחת את הדבר הזה... צריך לקחת ארגון... זה עצוב לי להגיד, אבל אני גם אני אחראי על זה שהוא במצב פחות טוב משלך, אפילו הרבה פחות טוב, ואתה מכניס אותו לתוך הארגון שלך. למה אתה צריך את זה כאילו מה אתה צריך את הדבר הזה?` אבל כמו שאמרתי, אני אומר זה כמו בספורט, הייתי פעם אחת אלוף עולם, אני רוצה להיות פעמיים. טדי רינר רוצה להמשיך? יש לו הכל מהכל. למה מסי רוצה להמשיך? הצלחתי לגייס את המשפחה שלי ואני מקווה גם שאני אעמוד במילה שלי שאני אהיה לי לפחות את אותו זמן כמו שהיה לי לפני".
יש עדיין ספורטאים שלא חזרו, מה דעתך?
"שירה ראשוני פרשה. היא לא הוציאה הודעה רשמית, אבל פרשה. תמנע היא לא ספורטאית צעירה והיא מתאמנת כמו חיה. דוגמא ומופת לספורטאית צעירה. ים פצוע, הוא יחזור. ברוך... הייתה לי איתו שיחה, אני עדיין מקווה מאוד שהוא ינסה לקחת את ההזדמנות ולחזור בכל הכוח. טל פליקר פרש, טוהר פרש והוא בצוות האימון. שגיא ופיטר... אין לי מושג. הם כרגע לא באימונים, ומי שלא באימונים אז הוא לא באימונים. אם ירצו לשנות את המצב הזה, יש מאמן, קוראים לו שני הרשקו, יצטרכו לדבר איתו. הם יצטרכו לעמוד בדרישות המינימליות שלי, שהן מקסימליות, הם יהיו חלק מהנבחרת. זה טבעי לסיים את הקריירה, בטח אם אתה עטור הישגים ובטח אם אתה כבר מעל גיל 30. שגיא ופיטר יצטרכו להחליט. איך שזה נראה כרגע, הם לא חלק מהנבחרת הזאת. אנחנו לא קאנטרי, זה לא חוג, זו נבחרת מקצועית, אני בסופו של דבר צריך להוכיח את עצמי. אני לא אתן לשום גורם מקצועי להוריד את הרף, להוריד הסטנדרטים, להוריד הדרישות".
יש לך שקט מקצועי
"יש לי שקט זה מקצועי לחלוטין, גם מפונטי שמאוד סומך עליי ומאמין בי. הוא יודע לתת לי הערות כשצריך. היום הוא בא לאימון ואני רואה אותו מאושר. הוא רואה שמשהו טוב קורה, אבל היו לו הערות לתת לי והוא נתן. אני רוצה שיתנו לי הערות, אני רוצה שגם הצוות שלי ייתן לי הערות. לא תמיד הדברים עובדים כמו שאתה רוצה, אבל כמו שאמרתי, יש לי גיבוי מלא מהיושב ראש שלי. עצם זה שהוא נתן לי את התפקיד הזה, זה כבר מראה שהוא מאוד מאמין. הוא נתן לי אישור כמעט לכל מה שביקשתי ברמה המקצועית. כמובן יש מגבלות תקציביות, תמיד יש מגבלות תקציביות ואני צריך להתכנס תחת המגבלות התקציביות האלה. אני מרגיש שבספורט הישראלי, בין אם זה דברים שאני צריך מהיחידה לספורט הישגי, או פה מווינגייט או גם מהוועד האולימפי, אני מבין ומרגיש שמאוד מאוד מאמינים ביכולות שלי ובמחויבות שלי, וכל צד כרגע באופן תיאורטי יעשה את המקסימום כדי לעזור לי, אז ככה שאין לי שום תירוצים".
מה הציפייה לקראת אליפות העולם?
"הציפייה שלי תמיד לזכות במדליות, בטח כשאני נוסע עם ספורטאיות כמו רז, ענבר, תמנע, גפן. אלה ספורטאיות שקמות כל בוקר כדי לעשות מדליה בכל תחרות. לצידן יש כמה ספורטאיות צעירות, ספורטאים שהם גם צעירים, אז הציפיות שלי בהתאם. אבל אני נוסע לאליפות עולם כדי לזכות במדליה, אולי בשתיים, אולי עוד פעם אלופת עולם, ואולי כלום. זה לא חברת ביטוח. אני יכול להגיד שרז וענבר... ביום נתון הן יכולות לעשות כל דבר. הן לא בואו לקמפיין הזה כדי לבזבז את הזמן. אני לא אתבאס אם מישהו מצעירים/צעירות יפתיע, אז זה הציפיות. ואני יודע גם שיכול להיות באליפות עולם שנה אחרי אולימפיאדה... בטח מה שקורה פה, הסיטואציה שנקלענו אלה, שיהיה איזה מחיר".
כמה אתה נהנה ושמח מהמקום המקצועי שאתה נמצא בו כרגע?
"אני צריך עוד כמה ימים, עוד כמה שבועות. נראה לי אחרי אליפות העולם, אני אתחיל יתחיל להנות מהפוזיציה הזאת. כרגע זה המון עבודה. אני מאוד נהנה מעשייה הזאת ומהאתגר הזה".
מה אתה רוצה להשיג בקמפיין הזה?
"מה שלא השגתי קודם. זה קשה. להגיע עם יותר ספורטאים למשחקים האולימפיים, לעשות שלוש מדליות אולימפיות זה וואו. זה לא פשוט, אבל הכל אפשרי. אני רוצה להתחיל בקטנה, אני רוצה שבאליפות אירופה אם היו ארבע מדליות, אז שיהיו חמש. אולי פעם ראשונה יהיו שני אלופי אירופה באליפות אירופה אחת. נתחיל צעד-צעד. מה שבטוח זה שמבחינתי הצלחה תהיה לעשות דברים שלא עשיתי, אבל לא פחות".
"אם שואלים אותי מה המיומנות הכי גדולה שלך כמאמן כי מישהו שמלווה ספורטאי, אני חושב זה לקחת ספורטאית או ספורטאי ולהוציא את ה-100 אחוז פוטנציאל שלו, ואולי להביא קצת יותר, כי קשה למדוד בספורט הישגי פוטנציאל. אני חושב שהיום הניסיון שלי והיכולת להפעיל צוות ולדעת להביא את האנשים הנכונים למקומות הנכונים, ולדעת איך לשדר את המציאות לספורטאיות... אני יודע להוציא את ה-100 אחוז ואולי לפעמים קצת יותר. אז לא מיציתי את ה-100% שלי כמאמן, אז כאילו זה נותן לי המון המון מוטיבציה. מצד שני, אם אני אעצור עכשיו, אני מאוד מאוכזב, כי אני מרגיש שאני יכול לעשות יותר. עד הרגע שאני ארגיש שאני לא יכול לעשות יותר".
מה למדת על עצמך?
"למדתי שאני מופרע, למדתי שאני משוגע, שאני לא נורמלי. ואם אני יכול לקחת את כל התכונות האלה, ולייצר משהו חיובי, אז כדאי שאני אשאר שם. אבל האמת אם אני צריך להגיד מה למדתי על עצמי, אני חושב שקודם כל שאנשים מתפתחים ומשתנים. כשהייתי פחות מנוסה וכשלא האמנתי בעצמי כמו שאני מאמין בעצמי היום, אמונה שהיא מוכחת, אז הייתי עושה הרבה יותר טעויות. כי אולי פחדתי להגיד `אוקיי, בזה אני פחות טוב`. פחדתי לתת לאנשים להיות מעורבים בהחלטות שלי. אבל עם הזמן למדתי לשחרר קצת, ומצד שני להבין שהיתרון שלי היום, הוא היכולת שלי להסתכל כמה צעדים קדימה".
"את נוגעת בנקודה מאוד מאוד רגישה, כי אני כל הזמן מבטיח למשפחה שלי שאני אהיה יותר פנוי וזה לא לעד להיות בתחום שאני עוסק. אני בנאדם שלא יודע לעשות דברים 30%. או שאני עושה אותם 100 אחוז, או שאני לא עושה אותם בכלל. אז הבטחתי למשפחה שלי שאני אייצב פה את הדברים, ואז לפחות הזמינות שלי תהיה אותה זמינות כמו שהייתה רק עם הנבחרת נשים. שגם זה לא הרבה. יש חששות, בעיקר עם אשתי. היא אומרת לי `תשמע, אתה גם ככה במתחים כאלה גדולים, גם ככה יש ממך ציפיות מאוד גדולות עכשיו לקחת את הדבר הזה... צריך לקחת ארגון... זה עצוב לי להגיד, אבל אני גם אני אחראי על זה שהוא במצב פחות טוב משלך, אפילו הרבה פחות טוב, ואתה מכניס אותו לתוך הארגון שלך. למה אתה צריך את זה כאילו מה אתה צריך את הדבר הזה?` אבל כמו שאמרתי, אני אומר זה כמו בספורט, הייתי פעם אחת אלוף עולם, אני רוצה להיות פעמיים. טדי רינר רוצה להמשיך? יש לו הכל מהכל. למה מסי רוצה להמשיך? הצלחתי לגייס את המשפחה שלי ואני מקווה גם שאני אעמוד במילה שלי שאני אהיה לי לפחות את אותו זמן כמו שהיה לי לפני".
יש עדיין ספורטאים שלא חזרו, מה דעתך?
"שירה ראשוני פרשה. היא לא הוציאה הודעה רשמית, אבל פרשה. תמנע היא לא ספורטאית צעירה והיא מתאמנת כמו חיה. דוגמא ומופת לספורטאית צעירה. ים פצוע, הוא יחזור. ברוך... הייתה לי איתו שיחה, אני עדיין מקווה מאוד שהוא ינסה לקחת את ההזדמנות ולחזור בכל הכוח. טל פליקר פרש, טוהר פרש והוא בצוות האימון. שגיא ופיטר... אין לי מושג. הם כרגע לא באימונים, ומי שלא באימונים אז הוא לא באימונים. אם ירצו לשנות את המצב הזה, יש מאמן, קוראים לו שני הרשקו, יצטרכו לדבר איתו. הם יצטרכו לעמוד בדרישות המינימליות שלי, שהן מקסימליות, הם יהיו חלק מהנבחרת. זה טבעי לסיים את הקריירה, בטח אם אתה עטור הישגים ובטח אם אתה כבר מעל גיל 30. שגיא ופיטר יצטרכו להחליט. איך שזה נראה כרגע, הם לא חלק מהנבחרת הזאת. אנחנו לא קאנטרי, זה לא חוג, זו נבחרת מקצועית, אני בסופו של דבר צריך להוכיח את עצמי. אני לא אתן לשום גורם מקצועי להוריד את הרף, להוריד הסטנדרטים, להוריד הדרישות".
יש לך שקט מקצועי
"יש לי שקט זה מקצועי לחלוטין, גם מפונטי שמאוד סומך עליי ומאמין בי. הוא יודע לתת לי הערות כשצריך. היום הוא בא לאימון ואני רואה אותו מאושר. הוא רואה שמשהו טוב קורה, אבל היו לו הערות לתת לי והוא נתן. אני רוצה שיתנו לי הערות, אני רוצה שגם הצוות שלי ייתן לי הערות. לא תמיד הדברים עובדים כמו שאתה רוצה, אבל כמו שאמרתי, יש לי גיבוי מלא מהיושב ראש שלי. עצם זה שהוא נתן לי את התפקיד הזה, זה כבר מראה שהוא מאוד מאמין. הוא נתן לי אישור כמעט לכל מה שביקשתי ברמה המקצועית. כמובן יש מגבלות תקציביות, תמיד יש מגבלות תקציביות ואני צריך להתכנס תחת המגבלות התקציביות האלה. אני מרגיש שבספורט הישראלי, בין אם זה דברים שאני צריך מהיחידה לספורט הישגי, או פה מווינגייט או גם מהוועד האולימפי, אני מבין ומרגיש שמאוד מאוד מאמינים ביכולות שלי ובמחויבות שלי, וכל צד כרגע באופן תיאורטי יעשה את המקסימום כדי לעזור לי, אז ככה שאין לי שום תירוצים".
מה הציפייה לקראת אליפות העולם?
"הציפייה שלי תמיד לזכות במדליות, בטח כשאני נוסע עם ספורטאיות כמו רז, ענבר, תמנע, גפן. אלה ספורטאיות שקמות כל בוקר כדי לעשות מדליה בכל תחרות. לצידן יש כמה ספורטאיות צעירות, ספורטאים שהם גם צעירים, אז הציפיות שלי בהתאם. אבל אני נוסע לאליפות עולם כדי לזכות במדליה, אולי בשתיים, אולי עוד פעם אלופת עולם, ואולי כלום. זה לא חברת ביטוח. אני יכול להגיד שרז וענבר... ביום נתון הן יכולות לעשות כל דבר. הן לא בואו לקמפיין הזה כדי לבזבז את הזמן. אני לא אתבאס אם מישהו מצעירים/צעירות יפתיע, אז זה הציפיות. ואני יודע גם שיכול להיות באליפות עולם שנה אחרי אולימפיאדה... בטח מה שקורה פה, הסיטואציה שנקלענו אלה, שיהיה איזה מחיר".
כמה אתה נהנה ושמח מהמקום המקצועי שאתה נמצא בו כרגע?
"אני צריך עוד כמה ימים, עוד כמה שבועות. נראה לי אחרי אליפות העולם, אני אתחיל יתחיל להנות מהפוזיציה הזאת. כרגע זה המון עבודה. אני מאוד נהנה מעשייה הזאת ומהאתגר הזה".
מה אתה רוצה להשיג בקמפיין הזה?
"מה שלא השגתי קודם. זה קשה. להגיע עם יותר ספורטאים למשחקים האולימפיים, לעשות שלוש מדליות אולימפיות זה וואו. זה לא פשוט, אבל הכל אפשרי. אני רוצה להתחיל בקטנה, אני רוצה שבאליפות אירופה אם היו ארבע מדליות, אז שיהיו חמש. אולי פעם ראשונה יהיו שני אלופי אירופה באליפות אירופה אחת. נתחיל צעד-צעד. מה שבטוח זה שמבחינתי הצלחה תהיה לעשות דברים שלא עשיתי, אבל לא פחות".
"אם שואלים אותי מה המיומנות הכי גדולה שלך כמאמן כי מישהו שמלווה ספורטאי, אני חושב זה לקחת ספורטאית או ספורטאי ולהוציא את ה-100 אחוז פוטנציאל שלו, ואולי להביא קצת יותר, כי קשה למדוד בספורט הישגי פוטנציאל. אני חושב שהיום הניסיון שלי והיכולת להפעיל צוות ולדעת להביא את האנשים הנכונים למקומות הנכונים, ולדעת איך לשדר את המציאות לספורטאיות... אני יודע להוציא את ה-100 אחוז ואולי לפעמים קצת יותר. אז לא מיציתי את ה-100% שלי כמאמן, אז כאילו זה נותן לי המון המון מוטיבציה. מצד שני, אם אני אעצור עכשיו, אני מאוד מאוכזב, כי אני מרגיש שאני יכול לעשות יותר. עד הרגע שאני ארגיש שאני לא יכול לעשות יותר".
מה למדת על עצמך?
"למדתי שאני מופרע, למדתי שאני משוגע, שאני לא נורמלי. ואם אני יכול לקחת את כל התכונות האלה, ולייצר משהו חיובי, אז כדאי שאני אשאר שם. אבל האמת אם אני צריך להגיד מה למדתי על עצמי, אני חושב שקודם כל שאנשים מתפתחים ומשתנים. כשהייתי פחות מנוסה וכשלא האמנתי בעצמי כמו שאני מאמין בעצמי היום, אמונה שהיא מוכחת, אז הייתי עושה הרבה יותר טעויות. כי אולי פחדתי להגיד `אוקיי, בזה אני פחות טוב`. פחדתי לתת לאנשים להיות מעורבים בהחלטות שלי. אבל עם הזמן למדתי לשחרר קצת, ומצד שני להבין שהיתרון שלי היום, הוא היכולת שלי להסתכל כמה צעדים קדימה".
