לצד ההישגים, ההצלחה לוּותה גם בכותרות מכעיסות ומקוממות, בעקבות ביזוי ההמנון הישראלי על ידי נבחרת שווייץ בדקר במעמד הפודיום, בעוד הנבחרת הישראלית עמדה בגאווה בראשו, והשמיעה את ההמנון. אירנה טל, מנכ״לית איגוד הסיף סיפרה בראיון לערוץ הספורט על האליפות וההישגים, הסאגה הפוליטית, התפתחות הענף, והתקציב שלא קיים ובעקבותיו לא ישולמו משכורות.
אירנה, עברתם שבוע חלומי בענף, איך אתם מסכמים באיגוד את האליפות?
״הייתה לנו אליפות מצויינת, סיימנו אותה עם שלוש מדליות. מדליית ארד אישית לאלון שריד בדקר בנים, מדליית זהב זהב לקבוצה בדקר בנים, ומדליית ארד לבנות בדקר, נבחרת שעשתה היסטוריה אחרי שהשיגה בפעם ראשונה לבנות מדליה באליפות אירופה, מדלית ארד״.
כמה הפתעתם את עצמכם עם ההישגים?
״ידענו שאם לא ניקח מדליה, אנחנו הולכים לתת פייט רציני במעמד שמוביל אליהן. הספורטאים והספורטאיות שלנו היו מאוד מוכנים לתחרות הזאת. זאת תחרות שהיא בעצם הכנה לאליפות אירופה שתהיה ביוני, וזה היה מבחן מצויין בשבילם. בנבחרת הבנים שלושה מתוך הארבעה הם בנבחרת הבוגרת שלנו למרות גילם הצעיר, אבל הם כבר מתחרים בקטגוריית הבוגרים, וזה מצביע על הרמה שלהם. היו לנו ציפיות באליפות והן התממשו״.
ראיתם את זה קורה תוך כדי התחרות, את הדרך לפודיום?
״האמת שכן. כולם הציגו תחרות מאוד טובה. בדקר בנים הם היו מצויינים מתחילת היום, כשהם הגיעו לקרבות מול איטליה, שם הרגשנו את זה תוך כדי הקרבות. בכל זאת, איטליה היא אחת מהנבחרות הטובות בעולם, אבל ראינו שאנחנו שם, ברמה הזאת, ניצחנו, אז אנחנו מסוגלים. וזו לא הפעם ראשונה שאנחנו מנצחים את האיטלקים, נבחרת הבוגרים שלנו גם עשתה את זה, אז יש לנו את זה״.
ביזוי ההמנון מצד השווייצרים היה אירוע מביש. מה התייחסות שלכם לגבי זה?
״אחרי תחרות מוצלחת עלינו בנבחרת הדקר לפודיום, לראש הפודיום, כדי לקבל את הזהב ולהשמיע את התקווה. נבחרות איטליה ושווייץ היו משני הצדדים של הנבחרת שלנו. לפני שההמנון מתנגן, מקובל, וגם על פי חוקים של האיגוד האירופאי והבינלאומי, הספורטאים מחוייבים לפנות אל הדגלים בזמן ההמנון של המדינה הזוכה. זה מה שעשתה נבחרת איטליה שזכתה בארד בתחרות ועמדה על הפודיום, וכך גם הנבחרת שלנו. השוויצרים נשארו לעמוד עם פנים כלפי האולם. הספורטאים שלנו לא ידעו שמתרחשת דרמה מאחורי גבם, כי הם הסתובבו לדגלים והם לא ראו את זה״.
״אחרי שהסתיים הטקס, הם גם לחצו ביניהם ידיים, ואז הם התחילו לשמוע כל מיני רחשים על זה. אבל רק אחרי שהם ראו את התמונות, הם קלטו את הסיטואציה. הם היו מאוד מאוכזבים ומופתעים במידה רבה, כיוון שאף פעם לא הייתה להם סיטואציה, היתקלות, או שיחה לא נעימה איתם. אף פעם לא הייתה הפגנה של עמדה פוליטית מצידם. אחרי הטקס זה התחיל לצבור תאוצה, אנשים מאוד התקוממו, ולא רק מישראל. אנשים אמרו לנבחרת שלנו שהם מחזקים את ידם, ומצפים לתגובה מהאיגוד השווייצרי ולענישה שמגיעה להם על ההתנהלות. בעקבות כל הסערה, מהר מאוד קיבלנו את ההתנצלות מהפדרציה השווייצרית, והתנצלות גם בפני הוועד האולימפי שלנו שהוציא לשווייצרים מכתב חריף. גם משרד החוץ, בעקבות התערבותו של השר גדעון סער, קיבל מכתב התנצלות. הם טענו שלא הייתה להם ידיעה מוקדמת למפגן הפוליטי ושום קשר אליו, ואנחנו החלטנו למעשה לא להגיש תלונה כרגע. כן כתבנו מכתב לפדרציה האירופאית ולפדרציה העולמית, בו כתבנו שאנחנו יודעים את החוקים, ושגם מגיע להם כרטיס שחור ושלילת מדליה, אבל החלטנו לוותר בעקבות מהירות ההתנצלות״.
״נכון לעכשיו, אנחנו נשלח את המכתב. אנחנו מאוכזבים מהפדרציה האירופית שלא הגיבו למה שקרה על הפודיום. נציין בו שאנחנו מצפים שלא יקרו דברים כאלה בעתיד, אין מקום לפוליטיקה בספורט. הספורט אמור לחבר בין אנשים ולא לפלג. חברי הנבחרת מאוכזבים, בלשון המעטה, שתשומת הלב מההישג האדיר וההיסטורי הזה הלכה לכיוון פוליטי וזה חבל. אנחנו מקווים שמקרים כאלה לא יקרו בעתיד, זה היה באמת מכוער ולא במקום. אנחנו נמשיך הלאה, ונמשיך לייצג את ישראל בכבוד בזירה הבינלאומית״.
נחזור להישג, מה אומרת לכם ההצלחה באליפות?
״בנוגע לנבחרת הבנים, אנחנו ידענו שהם ב׳מוד׳ הנכון. במיוחד כשאנחנו אחרי אליפות העולם בסין, וגם לפני כן השתתפנו בסבב של תחרויות הבוגרים, אלה היו תחרויות וסבבים מאוד מוצלחים. ציפינו למדליה באליפות, אני לא יודעת אם לומר שציפינו לזהב, אבל כן היו ציפיות גבוהות. נבחרת הבנות הפתיעה. אלה בנות שלא מתחרות ביחד בדרך כלל. זה כן מכלול של בנות שמתאמנות ביחד, אבל לא מתחרות יחד. זה היה הרבה בזכות המאמן, שהצליח לנווט אותן מצויין במהלך הקרבות והתחרות, והן הצליחו ליישם את זה בתחרות כמו שצריך״.
כמה היה קשה להחליט על הרכבי הנבחרות שהתחרו?
״בבנים ידענו מי יצא, ובבנות למעשה חלק מהן פשוט ויתרו על התחרות כי הן רק חזרו משבועיים בסין אחרי האליפות עולם, וחלקן היו בעוד סבבים באירופה, אז הורגשה עייפות. לקחנו את זה בחשבון ובהבנה שלא כולם יוכלו וירצו לצאת. אם מישהו לא מרגיש שהוא מסוגל להתחרות ולתת 100%, הוא לא יצא בכח מן הסתם. הן כן יודעות להתמודד עם מצבים כאלה ואחרים ולחץ, אבל מבחינת כושר תחרות חלק הרגישו שהן לא שם״.
מה מצב האיגוד מבחינה תקציבית?
״אני חושבת שאנחנו כמו כל שאר האיגודים, אף אחד לא יודע מה יהיה היום או מחר. אנחנו מציגים עכשיו תקציב שהוא בדיוני, אין לנו שום בסיס לתקציב הזה. אין תקציב שוטף, אין תקציב הכנות. יש לנו תקציב של בית לאומי של 255,000 ש"ח. בחודש פברואר קיבלנו מקדמה בגובה של 30% ממכון וינגייט עבור ההכנות האולימפיות, ובתחילת חודש אפריל קיבלנו 40% מקדמה עבור התקציב השוטף, לפי גובה התקציב של 2024. ללא כספים אלו לא יכולנו לקיים שום פעילות, אבל אנחנו לא יודעים אם אנחנו ענף מועדף או לא. עקרונית כן אבל רשמית לא. הגענו למצב שבחודש מאי, אנחנו לראשונה לא נשלם שכר. כי פשוט אין לנו מאיפה. אם תקציב המדינה, התקציב השוטף, הכסף להכנות האולימפיות לא יגיעו, לנו כבר אין מאיפה לקחת. את כל מה שיכולנו עשינו עד עכשיו. להתנהל ללא תקציב זה משהו קטסטרופלי לספורט הישראלי״.
״הדבר הלא הגיוני והאבסורדי הוא שאנחנו ממשיכים להביא תוצאות, להביא מדליות, וזה קורה כשאנחנו עובדים כמו עבדים, ובסוף אנחנו לא מצליחים לקבל שום סכום, אנחנו בכלל לא יודעים כמה התזרים אמור להיות, כמה אנחנו אמורים לקבל מתקציב הספורט. איך אפשר להתקיים ללא תקציב? אי אפשר לתכנן תכנית תחרויות, תכנית מקצועית, וכל תחרות היא חשובה. יש ביוני אליפות אירופה לבוגרים ולאחר מכן אליפות עולם, אני אמורה להתחיל לקנות כרטיסים עכשיו, ואין לי כסף כי אין תקציב, וגם כי אני כבר חייבת כסף לחברת הנסיעות. הם לא מוכנים לכרטס לנו כרטיסים נוספים כי אנחנו נחמדים. אין כסף״.
״מעבר לזה, אנחנו כל הזמן בדילמה האם לשלוח ספורטאים לתחרות כלשהי. בעוד שבועיים יש תחרות גרנד פרי בבוגוטה, קולומביה. כולם יכולים להבין שזה לא יעד שזול להגיע אליו. אנחנו שולחים לשם רק שני ספורטאים ומאמן, את יובל פרייליך ויונתן כהן, ואת אנג׳לו מאצוני המאמן. אין לנו אפשרות לשלוח עוד, אין לנו מאיפה לשלם. היינו אמורים לשלוח שישה סייפים לדקר בנים, ארבע סייפות לדקר בנות, ואיתם שני מאמנים. כלומר במקום 12 אנשים יוצאים 3 לתחרות.
"זאת סיטואציה הזויה. ספורטאים חייבים להתחרות בתחרויות, במיוחד בסדר גודל של גרנד פרי שמביא ניקוד ונחשב לתחרות חשובה ויוקרתית. אנחנו נאלצים לוותר כי אין יכולת כלכלית. זה כואב, זה מאוד כואב, וזה מכעיס את הספורטאים. הם לא תמיד מבינים למה זה ככה, כי הם מצידם מתאמנים ועובדים קשה מאוד, והם צריכים גם לחשוב על תקציבים ודברים שמגבילים. זה לגמרי מפריע להתנהלות התקינה של הספורטאים. לדעתי זה עוול שאין כמותו לשלול ספורטאי אפשרות להתחרות בגלל חוסר תקציבי״.
זה גם פוגע באפשרות וביכולת לצאת למחנות אימון.
״לגמרי. מאוד נפגענו בעקבות המלחמה כי תמיד היינו מזמינים למחנות אימון נבחרות מחו״ל. בזמן המלחמה היינו אמורים לקיים בארץ מחנה גדול ברמה גבוהה, עם נבחרות יפן, אסטוניה וקזחסטן. לצערי זה לא קרה, וזה מאוד חשוב להתאמן עם יריבי אימון לקראת תחרויות ובכלל. אנחנו כן יוצאים למחנות אימון, חייבים לתרגל עם יריבים ולא רק בתוך הנבחרת. מאוד רוצים לצאת ביוני למחנה באסטוניה לפני אליפות אירופה, וגם לפני אליפות העולם, אבל הכל כאמור תלוי תקציב ולא נוכל לעשות את הדברים האלה בלי כסף״.
״הם מבינים, גם כועסים, אבל הם מבינים את הסיטואציה. אנחנו מערכת אחת, אף אחד לא מנותק ממה שקורה. גם למאמנים יש את הדרישות שלהם והם דופקים על השולחן, אבל הם מבינים שאנחנו איתם ולא נגדם, הם מבינים שאין ביכולתנו לעשות יותר. לפעמים כולנו מרימים ידיים. אני אשתף שאני כרגע בסיטואציה שבה אני צריכה לקנות כרטיסים לאליפות אירופה, ואני אומרת לעצמי ׳אמאל׳ה, כמה אני אשלם לאליפות אם אני לא אקנה את הכרטיסים בימים הקרובים׳. זה מפחיד. לאליפות אירופה אנחנו נוציא את כולם, פה אין שיקול דעת. תהיה נציגות מלאה לדקר ולרומח, אבל אני שואלת את עצמי כמה זה היה יוצא אם הייתי סוגרת את הכרטיסים לפני חודשיים שלושה, כמה הייתי מצליחה לחסוך ולרכוש אותם במחיר הגיוני. אבל בגלל ההמתנה לוודאות בעניין התקציב, שלא קיימת, המחירים רק עולים. כל זה בעקבות חוסר התנהלות עם תזרים לחשבון של האיגוד. זאת צרה צרורה בשביל כולם. אנחנו צוחקים על זה שכשכולנו נפגשים כולנו בוכים אחד לשני, וזה קצת עוזר להוציא את הלחץ, אבל לא עוזר מבחינה כספית״.
מה התשובות של הוועד האולימפי, היחידה לספורט הישגי ומשרד הספורט בעניין הזה?
״כולם מנסים לעזור, אבל הכל נעצר במשרד האוצר. יש תקנות, כנראה שעדיין אין כסף למרות שהתקציב כבר התקבל. זאת בעיה שלא נמצאת ברמת הגופים האלה, זה חוסר כספי ואי אפשר לקבל שום החלטה ולהתנהל מבלי תשובה רשמית. אנחנו גם מבינים את זה, ולוקחים בחשבון שאנחנו במלחמה. אבל זאת התנהלות פסולה שהיא לא מהיום. אנחנו היום בסוף אפריל, אין לנו מושג לגבי גובה התקציב שלנו, מתי זה יתקבל, ומה יתקבל. כולם עובדים קשה ומנסים להבין איפה זה עומד, כולם בעולם הספורט מבינים את הבעייתיות״.
״השנה, עד ליום זה ממש, 29 באפריל, לא קיבלנו כלום מבחינת תקציב לשנת 2025. אני מקווה שאחרי שהתקציב התקבל ואושר בממשלה, ילחצו על הגז. כולנו מבינים שהסיטואציה במדינה לא פשוטה, כולם מבינים שצריך לשלם משכורות, שהכל צריך לעבוד כמו תמיד. אני מניחה שכולם עובדים בצורה קדחתנית בעניין, השאלה היא האם יגיע כסף בזמן״.
״עוד דוגמה שנוגעת לתקציב, היא העובדה שסייפת שלנו, תמרה לנדו שמאוד הפתיעה אותנו בתחרות עם הנבחרת, גרה כאן לבד בארץ. היא עלתה לבד, ומה שפוגע בה כרגע זאת העובדה שביטלו את מלגת הספורטאים של העולים החדשים. תמר מתקיימת מהמלגה הזאת, וכרגע אנחנו מנסים בכל הכח, יחד עם הוועד האולימפי, היחידה לספורט הישגי, ח״כ סימון דוידסון, להצליח להחזיר את המלגות האלה שמאוד מאוד קריטיות לעולים חדשים. זה כסף שעוזר להם להתקיים ולהמשיך לסייף. אני מקווה שה-2,000 ש"ח שהיא אמורה לקבל במלגה הזו יחזרו, ושהיא תמשיך לסייף ולהתחרות ולא תפרוש״.
איך את רואה את ההתפתחות של הענף?
״אני חושבת שצורת העבודה של המאמנים היא מאוד נכונה. גם בדקר וגם ברומח, וגם לווינגייט יש חלק בזה. הם קיבלו אותנו כחלק מבית לאומי. זה היה מה שגרם לשינוי. ברגע שהתחלנו לעבוד במרוכז כנבחרות ראינו את השינוי, זה היה ממש בתחילת הקורונה כשהייתה בעיה להתאמן. זו הייתה נקודת מפנה משמעותית, זה הביא לשינוי מקצועי וחברתי. התוצאות הגיעו לרמה אחרת מאותו שינוי. נוסף לזה, מגיע הקרדיט והפרגון למאמנים. תומר אור בנבחרת הרומח, סשה איבנוב בנבחרת הדקר, אנג׳לו מאצוני שמאמן את נבחרת הנשים והגברים שלנו. מאצוני הוא המאמן הטוב ביותר בעולם כיום. העבודה הקשה הזאת הביאה ומביאה לתוצאות מצויינות. רק העובדה שהגענו למשחקים האולימפיים אחרי שלוש פעמים שלא היינו שם, מוכיחה על ההתקדמות, ומשנה את התמונה מהקצה לקצה״.
יש מחשבה על שינוי בצוות המקצועי?
״כל הצוות שהיה גם לפני פריז, ממשיך. אנחנו כרגע בקיבולת האופטימלית מבחינתנו, לפחות מבחינה מקצועית זה נראה שזה עובד מצויין. אני יכולה לומר שאנחנו גם כבר עם הפנים ועם תוכניות לבריזביין 2032. אנחנו נמצאים במקום טוב ואנחנו מקווים שזה ימשיך ככה״.
מאצוני חשש מהמצב פה? בכל זאת מלחמה, וגם תקציב נמוך
״אני מופתעת בכל פעם מחדש מהקשר המיוחד של אנג׳לו אלינו. שאלתי אותו כבר כמה פעמים - מה יש לו פה? הרי המשכורת שהוא מקבל, למאמן בסדר גודל וברמה שלו, לא מתאימה והולמת. הוא קיבל הצעות ממדינות אחרות אחרי המשחקים בפריז והוא סירב. הוא אמר לי שהוא מאוד מאמין בסיף הישראלי, שיש לו שאיפות ותקוות, והוא כרגע פה כדי לקדם ולפתח כמה שהוא יכול״.
״הוא באמת איש מיוחד. הוא היה פה באזעקות, בכל מיני מצבים לא נעימים. הוא תמיד אופטימי, חיובי, תמיד מאוד בסדר עם מה שקורה, אנחנו כמובן גם הסברנו איפה הדברים עומדים״.
מה בנוגע ליובל פרייליך? הסיף הכי מצליח שלנו
״יובל הוא כוכב על מבחינתנו. השנה הוא כבר לקח מדליה בוונקובר בגביע העולם, הוא והנבחרת בדקר לקחו מדליית כסף בגביע העולם. אנחנו בונים עליו ללוס אגנ׳לס, וגם לבריזביין. הוא מבחינו אמר לנו שהוא מכוון ויגיע לשני המשחקים האולימפיים הללו״.
הייתה התעניינות של ילדים ובני נוער בענף בעקבות ההצלחה של יובל בפריז ובכלל בזכות העלייה של הענף?
״יש כמה מועדונים שנפתחו. האמת שציפינו לעליה דרמטית אחרי המשחקים בפריז, קשה לי להבין למה זה לא קרה, אבל כן יש עליה בכמות המשתתפים. עדיין לא פיצחנו את הנוסחה הנכונה. נקווה שכשנגיע למשחקים בלוס אנג׳לס, עם יותר אנשים והצלחות, זה יביא להצטרפות נוספת. בכל זאת, סיף זה ענף מאוד נישתי, מיוחד, המודעות אליו עדיין לא מספיקה. כן יש מודעות וזה כן נכנס לתודעה בעקבות המשחקים בפריז, אבל יש עוד דרך לעשות. אנחנו משתדלים בכל מיני דרכים להביא לחשיפה. יש הרבה חבר׳ה צעירים שאנחנו מקווים שיגיעו לתוצאות טובות, יש ספורטאים מצויינים״.
מה השאיפות שלכם באיגוד ללוס אנג׳לס 2028?
״אנחנו מרגישים שאנחנו יכולים להגיע ללוס אנג׳לס לא רק עם סיף אחד, אלא גם עם נבחרת הבנים בדקר. גם בנשים התקווה היא להגיע עם סייפת ברומח ובדקר. אנחנו באמת בדרך נכונה ורואים את התוצאות. כמובן שנרצה להתקדם במשחקים כמה שיותר בקטגוריות בהן נתחרה. יש עוד דרך ארוכה כמובן, יותר משלוש שנים, אז ממשיכים לעבוד קשה״.
