אחרי שהתיישב על כס הנשיאות בארמון בדמשק, התברר למנהיג ארגון "הרשות לשחרור סוריה", אחמד א-שרע (הידוע בכינוי אבו מוחמד אל-ג'ולאני) גודל האסון הכלכלי שהמיט משטר אסד על המדינה. המכה שספגה המדינה באה ליד ביטוי בכל שנות מלחמת האזרחים ודווקא בשנים האחרונות, שבהן על אף הדעיכה בלחימה וההתייצבות הפנימית, לא היה כל ניסיון ממשי מצד אסד לשקם את הכלכלה ולעצור את ההידרדרות בתנאי המחיה.
זאת, בזמן שהוא ושותפיו, לרבות חיזבאללה, עשו לביתם הון עתק מתעשיית סמי המרץ קפטגון. בנוסף על כל אלה, הסנקציות הבין-לאומיות שהטילה ארה"ב על משטר אסד חנקו את הכלכלה המקומית, ובהתאם לכך ערך הלירה הסורית צנח והגירעון בתקציב השנתי לשנת 2024 עמד על 26%.
מתוך התבוננות במציאות העגומה הזאת, שעלולה לחרוץ את גורל שלטונו, או לפחות למנוע את השקט שהוא מנסה להשיג לצורך עיצוב שלטונו, א-שרע מבין שהוא זקוק נואשות לסיוע בין-לאומי. בראש ובראשונה - הסרה או הפחתה דרמטית של הסנקציות.
זה מה שדוחק במנהיג הארגון הג'יהאדיסטי, כבר מהשבוע הראשון שלו בתפקיד, לפזר הצהרות ידידותיות למערב ולשלוח לשם שליחים (ובראשם שר החוץ ואיש סודו, אסעד א-שיבאני) כדי שיעבירו מסרים ויתדפקו על דלתות. זאת, גם כדי לפתוח לרווחה את שערי דמשק לאורחים מזדמנים מאירופה ומאמריקה.
החיזור אחרי ארה"ב והניסיון לחלץ הקלות מיידיות בסנקציות, הגיע כבר בימים הראשונים שאחרי נפילת משטר אסד. א-שרע נפגש עם משלחת מטעם משרד החוץ האמריקני. משלב זה ברור לו שיצטרך לעמוד בסדרה של תנאים כדי לקבל את מבוקשו - מעבר להסרתו מרשימת הטרוריסטים המבוקשים, הרבה כסף שייכנס אם יוסרו האיסורים והמגבלות על סחר עם סוריה, השקעות במדינה ועוד.
האיתותים לוושינגטון, וההתבטאות נגד איראן
על הרקע הזה, הגיעו מדמשק בחודשים האחרונים סדרה של איתותים שכוונו לוושינגטון אך גם לישראל, על מוכנות לפתוח דף חדש ביחסים, אחרי משטר אסד והתיוג של איראן ושלוחיה כ"אויבי סוריה". זה התבטא קודם כול בהפגנת סובלנות כלפי יהודים שעזבו את סוריה לפני שנים וכעת - באישור השלטון החדש כמובן - יכלו לשוב לביקור בבתיהם או בבתי הכנסת שבהם נהגו להתפלל בילדותם.
בד בבד, עם הפגישות שקיים א-שרע עם משלחות בין-לאומיות שפקדו את דמשק, הוא גם העביר לישראל - בדברים שנאמרו לאורחיו או בראיונות לתקשורת הזרה - מסרים ידידותיים: פניו אינם לסכסוך עם ישראל, וסוריה בהובלתו פועלת למניעת איומים על מדינות שכנות משטחה - לרבות איומים על ישראל. סוריה מחויבת לביצוע הסכם הפרדת הכוחות משנת 1974.
אגב כך, א-שרע הזהיר את ישראל מפני מה שהוא מכנה "תירוצים" לכניסה הישראלית לשטח סוריה והפעילות הצבאית הנמשכת מאז נפילת משטר אסד, ומדגיש כי על ישראל לסגת. כשנשאל במהלך ביקורו בפסגת הליגה הערבית בקהיר מה דעתו על המשך הנוכחות והתקיפות הישראליות בשטח סוריה, השיב בקצרה שישראל ניצלה את קריסת משטר אסד והתקדמה לשטח סוריה בתירוצים ביטחוניים, אבל שזה מבטא "כוונות התפשטות". הוא סירב להשיב על השאלה כיצד סוריה תגיב.
"נרמול יחסים עם ישראל? עוד לא שקלנו זאת"
כשנשאל ישירות בראיון ל"אקונומיסט" בפברואר 2025 על האפשרות של נרמול היחסים עם ישראל, התחמק מתשובה חד משמעית: "למעשה, אנחנו רוצים שלום עם כל הצדדים, אבל יש רגישות רבה בנוגע לעניין הישראלי באזור, במיוחד אחרי המלחמות הגדולות שהתרחשו והעובדה שהם כובשים שטח סורי בגולן מאז 1967. נכנסנו לדמשק רק לפני חודשיים, ויש לנו סדרי עדיפויות רבים, כך שמוקדם מדי לדון בנושא כזה כי זה דורש הסכמה רחבה בדעת הקהל. זה גם דורש ביצוע הרבה הליכים וחקיקה לשם הדיון בנושא, ולמען האמת, עדיין לא שקלנו את זה".
אבל בחודש האחרון, ככל שהשיחות בין א-שרע לממשל האמריקני מתקדמות ונוגעות בסוגיית הליבה של הסנקציות ועתיד היחסים בין סוריה לארה"ב, ועל רקע דיווחים על חילופי מכתבים בין טראמפ לא-שרע (הדרישות האמריקניות והתשובה הסורית), המסרים היוצאים מדמשק בשמו של הנשיא כלפי ישראל, נשמעים אף יותר אופטימיים ממה שניתן היה להעלות על הדעת. חברי משלחת של אנשי קונגרס שנפגשה עם א-שרע סיפרו כי הוא מוכן להצטרף לרכבת השלום של הנורמליזציה שהשיק טראמפ - הסכמי אברהם - "בתנאים הנכונים", מבלי לפרט את כולם.
בשבוע שעבר אף דווח בפעם הראשונה על מעצרם של שני בכירים בשלוחה המקומית של הג׳יהאד האיסלאמי הפלסטיני - גם זה לכאורה ברוח הדברים וה"הנחיות" מוושינגטון ופועל לטובת ישראל.
ניכר שאחמד א-שרע - שעדיין עומד בראש ארגון שלא נבדל במעשיו ובאידיאולוגיה שלו מ"אל-קעידה", יוצא מגדרו כדי לשווק את סוריה בהובלתו כמדינה נוחה וידידותית למערב, שמוכנה לכונן יחסי שכנות טובה עם ישראל, אם רק תסכים ישראל להתייצב מחדש על קווי הפרדת הכוחות, ולא לפסול נורמליזציה. אם כי מהלך כזה, לפי שיטתו, כבר מותנה בסידורים שלא ברור האם ומתי יוכלו להתממש.
כשהאינטרסים נפגשים
כמו במקרים אחרים (סעודיה למשל), ארה"ב יכולה להעלות דרישות שנוגעות גם לשיקולי הביטחון של ישראל ולייצר תמריצים לנורמליזציה, בעיקר כלכליים, אך בוודאי לא לבחור במקום א-שרע, המושפע מאוד בימים אלה דווקא מנשיא תורכיה, ארדואן, שוודאי לא שש להידוק יחסים עם ישראל.
דבר אחד כן ברור כבר עכשיו, הנחישות של א-שרע לבצע דה-איראניזציה של סוריה (שגם תואמת את השקפת עולמו של הארגון האיסלאמי הסוני שבראשו הוא עומד) שכרה בצידה מבחינת מדינת ישראל.
גם אם החשדנות כלפי הנשיא החדש בדמשק וארגונו הג'יהאדיסטי עומדת בעינה, פעילות בו-זמנית של ישראל וסוריה - גם ללא תיאום מראש - נגד הניסיונות של איראן ושלוחיה להתבסס מחדש בסוריה ולבצע הברחות, דרך הגבול מעיראק לסוריה ובין סוריה ללבנון, היא תוצאה חיובית ביותר מבחינת ישראל וגם בסיס שעליו ניתן לבחון את כנות הכוונות וההצהרות של א-שרע.