איב קוגלר, שורדת שואה מעוררת השראה שהייתה אמורה להשתתף היום (חמישי) במצעד החיים בפולין, הלכה לעולמה בגיל 94. היא נולדה בגרמניה ב-1931, ולאחר השואה עברה להתגורר בארה"ב ועסקה בעיתונות ובחינוך, ולפני כשלושים שנה עברה ללונדון, ונהגה להשתתף במצעד מדי שנה.
קוגלר הייתה בת 7 ב-1938, כשחוותה את אירועי "ליל הבדולח". בלילה זה פרצו הנאצים לבית משפחתה, השחיתו וניפצו את רכושם וקרעו ספרי תורה. היא סיפרה בעבר: "אחותי ואני הסתכלנו כשהם בזזו את ביתנו וגררו את אבי וסבי באמצע הלילה. באותו לילה בית הכנסת שסבי עזר לבנות נשרף עד היסוד, בעוד מכבי האש עומדים וצופים".
חנות הכלבו המשפחתית נהרסה וביתם נבזז. אביה נעצר והועבר למחנה הריכוז בוכנוולד למספר שבועות. סבה בן ה-79 נעצר עשרה ימים קודם לכן, והועבר לפולין יחד עם אלפי יהודים פולנים אחרים שחיו בגרמניה, בגירוש הראשון של הנאצים.
למרות שאביה של איב הכיר בסכנות עבור יהודים בגרמניה והגיש בקשה לוויזה לפלשתינה כבר ב-1935, בקשתו סורבה שוב ושוב ומשפחתה לא הצליחה לעלות לישראל. ב-1939 הצליחה המשפחה להימלט לצרפת.
בשנת 1941 הצליחו להימלט איב ואחותה רות מאירופה הכבושה על ידי הנאצים לארצות הברית. שם חיו במשפחות אומנה שונות. הוריה שרדו ארבעה מחנות ריכוז צרפתיים וניצלו פעמיים בנס מגירוש לאושוויץ, ולבסוף התאחדה המשפחה בניו יורק ב-1946.
היא החלה לחקור באופן פעיל את עברה רק כשהייתה כבר אישה מבוגרת וגילתה שאינה זוכרת פרטים רבים מחייה המוקדמים. זיכרונותיה של אימה, מיה קנר, שפורסמו בספר שמתעד את סיפור הישרדות משפחתה, סייעו לה להשלים את החסר.
היא עבדה כעיתונאית לפני שעברה ללונדון בשנת 1990 ונישאה בשנית לסיימון קוגלר. בשנת 2019 הוענק לה אות האימפריה הבריטית על שירותיה בתחום חינוך השואה. היא נהגה לשוחח עם אלפים מדי שנה דרך הקרן החינוכית להנצחת השואה. בשנת 2023 היא הונצחה בפסל ברונזה על ידי הפסלת הבין-לאומית פרנסס סגלמן, אשר הביעה צער על פטירתה ותיארה אותה כ"גברת פנטסטית".
קוגלר הייתה אמורה להשתתף היום בצעדת החיים מאושוויץ לבירקנאו, שמציין היום 80 שנה לשחרור המחנות.
ארגון "מצעד החיים" בבריטניה הביע צער עמוק על אובדן "ידידתנו היקרה, שורדת השואה, איב קוגלר ז"ל". הארגון ציין כי קוגלר נסעה לפולין עם "מצעד החיים" בבריטניה מאז הקמתו, שוחחה עם אלפי משתתפים ועדותה שימשה השראה לדורות. הם זכו ללוות אותה בחזרה לעיר הולדתה בגרמניה כדי להנציח את משפחתה בהצבת אבני נגף, ואף לקחו אותה לביקור היסטורי בדובאי, שם נאמה ביום השנה לליל הבדולח.
הם הוסיפו כי "מלבד היותה המחנכת המדהימה שהייתה, היא הייתה חברה ומשפחה לרבים מאיתנו. שמחת החיים שלה הייתה מדבקת והיא האירה כל חדר שבו נכחה. יש כאב בלבנו שמילים לא יכולות למלא, אך המחויבות שלנו לספר את סיפורה תישאר בראש סדר העדיפויות שלנו".
מנכ"ל ג'ואיש קייר, דניאל כרמל-בראון, ציין את איב כ"חלק יקר ופעיל במרכז ניצולי השואה של ג'ואיש קייר. כחברה מרכזית בוועדה המייעצת, היא הקדישה מזמנה, מרצה ולבה לכל דבר בו הייתה מעורבת. איב, שהייתה משתתפת מוערכת בקבוצות רבות, תרמה רבות לקהילת המרכז והצטרפה לאין ספור טיולים ופעילויות לאורך השנים. איב הייתה נלהבת מאוד בנוגע לחינוך השואה, ועזרה להבטיח שדורות העתיד לעולם לא ישכחו".
קרן החינוך להנצחת השואה פרסמה גם היא דברים לזכרה, בהם תיארה מנכ"לית הקרן, קארן פולוק, את איב כ"התגלמות הכוח והנחישות והאירה כל חדר - היה לה חיוך מדבק ושנינות שובבה". היא הוסיפה כי "היא תמיד התעניינה באנשים והפגינה תחושת צניעות חזקה, איכשהו לא הכירה עד כמה היא מיוחדת. היא הייתה עדינה, חמה ופגיעה, אך תמיד הראתה לעולם את אומץ ליבה, חוסנה ואי-פחדה".